קצת רגש…
עירא שלח לי מאמר נוסף היום. משהו שאולי יעניין אותי. רק עכשיו סיימתי לקרוא אותו.
מדובר בנאום של סטיב ג'ובס, מייסד Apple הידוע, שהעביר אותו לבוגרי אוניברסיטת סטנפורד בארה"ב.
אין לי הרבה מה לומר על זה, מעבר שזה גם ללחלוחית קלה לזלוג לי בזווית של העין. רציתי לחלוק את זה איתכם. אני מקווה שלחלקיכם תהיה את הסבלנות לקרוא אותו עד הסוף. זה בהחלט שווה את זה.
חינוך וזוטות
ניר מיכאלי, ראש החוג לחינוך במכללת סמינר הקיבוצים, כתב מאמר נהדר, שסוף סוף מצביע קצת על כשלים קונקרטיים במערכת החינוך, שאני באמת ממליץ לקרוא. אולי זה יגרום למישהו להפנים שם את התהליכים והתוצאות של מה שקורה לנו.
שוב ושוב השנאה בכל מה ששונה מאיתנו מכה.
נחשו מה עושים בממשלה? נכון. מערכת החינוך מתעסקת בתפל ולא בעיקר. מדברים על שינויים גדולים, ועוסקים בתכל'ס בדברים שבאמת ישפיעו בטווח הקצר – אם בכלל. מישהו מוכן להעיר את האנשים האלה?
בזק בינ”ל ושירות ללקוח
בזמן האחרון יצא לי לקרוא עוד כמה דברים "חביבים", שאולי מלמדים לא מעט על שירות ללקוח, וכמה אנחנו רחוקים שנות דור מבחינה מחשבתית/שיווקית מהעולם ה"נאור" שאנחנו מנסים להיות חלק ממנו מדי יום ביומו.
נתחיל בבזק בינ"ל, כי אני חושב שזו בהחלט הדוגמא המייצגת ביותר היום: חברת אקטקום התמזגה לתוך בזק בינ"ל. כל זה טוב ויפה. לאקטקום היה בסיס לקוחו נאמן, שלא רצה לעבור לבזק. לקוחות אלה שילמו מחירים של אקטקום וקיבלו שירות של אקטקום, ועל זה הם חתמו. אחרי המיזוג, עבר כל בסיס הלקוחות הזה אוטומטית לבזק בינ"ל. קמו מספר לקוחות של אקטקום והחליטו להתנתק מהספק החדש, שאיתו לא חתמו מעולם על חוזה. בזק בינ"ל מבחינתה לא מוכנה להחזיר את הכסף, ששילמו הלקוחות מראש למשך שנה. וכל זאת למה? כי בזק הסכימה לקבל על עצמה את זכויות הלקוחות, כולל המחיר של אקטקום, ולכן מחויבים גם הלקוחות מצידם – להתחייבות מול בזק. אפשר להתווכח עם זה רבות, מבחינה משפטית. זה שבזק בדקה את מעמדה המשפטי לפני החוזה הזה – אין לי ספק בכך. ועדיין, בזק עושה שטות גמורה. הסיבה פשוטה: בזק בינ"ל יוצרת אנטגוניזם ברור מול לקוחות עתידיים. שיווקית – בזק עומדת להפסיד, אם עוד לא הפסידה בכלל, את הקרב הזה. ניידות בין ספק לספק היא דבר שנדרש מספקי האינטרנט, לא פחות מזו הנדרשת מספקי הסלולרי (דבר שאני מקווה שכבר יקרה במהרה בימינו). איך בזק יכולה לטעון שהלקוחות "נהנים" משירות מצוין, כאשר היא מחזיקה אותם שבויים בהסכם לא להם?
אם מישהו מכם נפגע כתוצאה מהבעיה הזו, עצתי לכם – תתבעו – ומהר. בזק צריכה לשלם על העיוולת הזו. אולי אם היא תיפגע בכיס, זה יעורר משהו בחברה הזו.
דוגמא שניה, שכבר התחילה לרוץ לפני שבוע, היא חברת כ.א.ל. חברה זו החליטה, שלקוחות ויזה שלה יפסיקו להנות משיטת צבירת הנקודות, והם יעברו לשיטה "טובה בהרבה", המקנה הנחה ב-40 רשתות שונות. כל זה טוב ויפה. שינוי זה דבר מבורך לפעמים. אלא ששום דבר לא הכין את הלקוחות של ויזה כ.א.ל לשינוי הזה. לא היה עדיף אם ויזה היתה משנה את השיטה לכזו שמאפשרת ללקוח לבחור מה הוא מעדיף? בעולם הממוחשב של היום, אני בטוח שזו לא היתה כזו היסטריה. אתם רוצים לחסוך על גב הלקוחות שלכם? סבבה. גם הלקוחות שלכם יתחילו לחסוך על הגב שלכם. ספציפית בשימוש בכרטיסים שלכם. שיווקית – לא משנה מה כ.א.ל יעשו עכשיו – גם הם הפסידו.
מתי יכניסו המנהלים לראש הקטן שלהם, שלבנות אמון לוקח הרבה זמן, אבל להרוס אותו לוקח שניה וחצי?
פקק היין המודרני
במקרה ממש נתקלתי עכשיו בכתבה על פקקי יין, וכחובב מושבע – כמובן שלא יכולתי להפנות עין מהסיפור. האמת שעד לרגעים אלו, האמנתי לסיפור הישן-נושן שמסתובב במקומותינו על כך שפקקי השעם עוברים מין העולם, בגלל מחסור באלוני השעם. הסיפור גם טוען, שפקקי האלומיניום המתברגים ופקקי הסיליקון, מהווים תחליף ראוי כבר שנים. העולם הישן של היין, השתמש במשך שנים רבות בפקקי שעם, בגלל יכולות האיטום שלהם, וחוסר היכולת של חמצן לחדור פנימה במשך זמן רב, וע"י כך, לא להחמיץ את היין ולפגוע באיכותו. מדינות רבות באירופה, ביניהן כמובן צרפת, איטליה וספרד, מתעקשות לשמור על הלכי העולם הישן, ולבקבק את הבקבוקים בפקקי שעם (וגם במדינות אלה יש יוצאי דופן).
לעומתם, העולם החדש, המודרני יותר, של יצרני היין, כמו אוסטרליה, דרום אמריקה וגם מספר לא מבוטל של יקבי בוטיק בארץ, עבר בשנים האחרונות לפקקים החדשים. באוסטרליה אף הגדילו לעשות ושינו את צורת הבקבוק המסורתית (יקב רוזמאומט, אחד הגדולים באוסטרליה, מייצר בקבוקים עם תחתית מרובעת מאז 2005).
מתברר, למרות הכל, שמודרניזציה לפעמים היא לא מה שמנסים למכור לנו. יש גם המון סכנות ברצון הזה לעשות טוב. מעניין מה יעשו עם זה יצרני היין בעולם עכשיו. אני מניח שהידע הזה יועבר ליצרנים, ולא יישמר בסודי סודות. האם עולם היין עומד לעבור מהפיכה נוספת?
FMS – סוףסוף משהו חיובי
אוקיי. אז יש משהו ששכחתי לעדכן כאן השבוע.
מי שקרא לפני כחודש על התירוצים של קופת החולים שלי, כשהם לא אישרו לי את התרופה, אולי ישמח לשמוע שהשבוע חלה התפתחות. והפעם – דווקא חיובית.
קודם טיפ'לה רקע: קיימת תרופה בשם סימבלטה, שאושרה ע"י ה-FDA לפני כשנה, ספציפית לחולי פיברו, אבל לא רק (היא משפרת את איכות החיים גם לחולי סכרת מסוג 2, שלצערי אני סובל גם ממנה). התרופה אמורה להחליף את התרופות ה"רגילות" נגד בריחת סורוטונין מהמוח, וע"י כך להקל על החולה. סימבלטה נחשבת להצלחה פנומנלית בתחום הזה, והיא אפילו הוזכרה בכנס השנתי האחרון ביוני, כתרופה עם פוטנציאל אדיר. כמובן, שמשרד הבריאות עוד לא התחיל אפילו את תהליך האישור של התרופה, ובינתיים נגזר על חולי FMS לחיות עם הכאב. אני מניח שזה יקרה עוד כמה שנים. אולי.
לפני כחודש, פניתי לקופ"ח, אחרי שראומטולוג ביקש להחליף לי את הטיפול, לטיפול בסימבלטה. קפצה קופ"ח מאוחדת, ואמרה: "לא. המרפאה אינה מוכרת. בנוסף – התרופה מחוץ לסל הבריאות". לגבי התירוץ השני – אין הרבה מה לעשות -זה נכון. לגבי הראשון – מתברר שהמרפאה הגדולה בארץ לטיפול ב-FMS באיכילוב, לא מוכרת ע"י הקופ"ח. הסבירו לי שיש עוד סיכוי אחד. אני צריך לבקש מהרופא שלי למלא ולחתום על טופס 29 ג', המבקש לאשר לי תרופה מחוץ לסל. התברר שגם זה לא כל כך פשוט. הרופא היה בחופש, וגם כשהוא חזר, התברר שהוא חייב להעביר את הטופס החתום דרך וועדה פנימית של איכילוב, ורק אז לשלוח לי את זה, על מנת לפתוח בתהליך מחודש מול קופ"ח.
והנה, סוףסוף, החדשות הטובות – השבוע הגיעה המעטפה המיוחלת עם טופס 29 ג' חתום ומלא. עכשיו נותר להעביר אותו לוועדה של קופ"ח, כדי שתאשר או תפסול את הבקשה. תחזיקו לי אצבעות.
והשיירה דוהרת…
אתמול, בדרך חזרה מהאירוע (מהפוסט שלמטה), שמענו עירא ואני את הידיעה על הפגיעה של שיירת ראש הממשלה בילדה קטנה, כשהיא חוצה במעבר חציה. אני מניח שהעיתונים עוד יעשו מזה חגיגה קטנה, אבל הרגשתי את הצורך להצטרף בעיקר בגלל תגובת השב"כ לעניין. הנהג טוען שהילדה עברה באור אדום בעוד עדי ראייה טוענים שהיא חצתה כחוק, באור ירוק. אני לא יודע מי צודק בעניין הזה, והאמת – גם לא ממש אכפת לי. מתברר שגם לשב"כ לא ממש אכפת. העיקר הכסת"ח. גם אם הילדה עברה באור אדום, דווקא משיירה כל כך ייצוגית, הייתי מצפה להיזהר שבעתיים. מה גם שעכשיו הם יכסו את זה איכשהו, עם תמונה של הילדה עם ראש הממשלה, או אם הנהג, שיישבו לידה מחוייכים, אם אפשר – עוד בבי"ח, והסיפור ייסגר. לילדה הזו היה מזל רב, על כך שהיא פונתה "רק" במצב קל, אבל הסיפור הוא אחר לגמרי. אנשי הספין מכים שוב.
אני מצטער, אבל המטאפורה זועקת לשמיים: שיירה ארוכה של ג'יפים דורסניים , פוגעת באזרחית קטנה ותמימה. מי שלא מרגיש את זה בעצמותיו, לא רואה מה קורה למדינה שלנו בשנים האחרונות. וספציפית – זה קרה לאולמרט. דווקא לו. זה לא היה יכול להיות יותר אירוני. מעניין איך הסיפור הזה ימשיך, אם בכלל. האם תהיה התעלמות רגילה מזה, מצד המעורבים בעניין, או שזה יתווסף לדעת הקהל הגם ככה לא ממש פופולרית של הממשלה הזו (אנדרסטייטמנט נכתב במקור)? הממ… אולי בכלל אולמרט יחליט לשלוח מכתב ממשרד התחבורה או לעתונים, לבל יגעו בסיפור הזה? הוא הרי עשה את זה כבר קודם…
עיבודים, אדלרים וחיות אחרות
אתמול בלילה, היה לי הכבוד להיות נוכח באירוע יומולדת של מישהו שיצא לי להתקרב אליו מאוד בשנה האחרונה. שמעון אדלר חגג אתמול 60 עם חברים רבים. השם הזה בטח לא אומר לכם יותר מדי, כי אני מניח שמי שקורא את הבלוג הזה, מעבר לחברים הקרובים, הוא בגיל שבו לא הכירו את פועלו. מתברר שעד אתמול גם אני לא הכרתי.
לפני שנה בדיוק, בערב היומולדת הקודם, לקח אותי עירא לגבעת עדה, לערב מוסיקלי. הדבר הטוב ביותר שיצא לי מאז, הוא להכיר את משפחת אדלר. רונן הפך להיות חבר קרוב מאוד (שעזר לי רבות במהלך השנה המטורפת הזו, ואין מספיק מלים בכדי להודות לו על כך באף בלוג), ודרכו גם יצא לי להכיר קצת את אביו. עד אתמול, לא ממש ידעתי על העבר המפואר של שמעון, הרבה בגלל צניעותו שלו ושל רונן. ידעתי שהאיש מרכיב גיטרות, ידעתי שהיתה לו להקה, וידעתי שהוא איש טוב. זהו בערך. האמת – זה די מספיק. אנשים טובים הם לא מצרך נפוץ כל כך. אבל אתמול פשוט הקשבתי, ויצאתי עם חוויה.
מתברר, שהאיש המכונה "שימון", למרות שהוא לא יאהב את הטייטלים שאני מכתיר לראשו כאן, היה מהמעבדים המוסיקליים הגדולים שידעה ארצינו. קצרה היריעה לספר פה את כל פועלו, ואני לא מגזים. אני גם לא בטוח שאני זוכר את מירב הרשימה שהוקראה אתמול. ממחזות, להקות צבאיות, זמרים ובמאים – הוא היה שם. די לספר, שאתמול הוא עבר בשניים וחצי שירים מקלידים לגיטרה רגילה, ומגיטרה רגילה לחשמלית על במה מאולתרת שאורגנה שם, וזה נראה הכי טבעי בעולם (לפני זמן מה הוא גם תיקן את החשמלית שלי, כך שאני באמת משוחד). החיוכים שהיו שם, אמרו את הכל. אולי אני נהיה קצת קלישאתי פה, ויסלחו לי הציניים (שאני חולק איתם גישה לחיים בדר"כ), אבל האהבה שהורעפה על שמעון היתה באמת מרגשת. אתה לא רואה דברים כאלה כל יום.
אז שמעון, אם רונן יראה לך את הפוסט הזה, המון מזל טוב, והרבה הרבה אהבה.
קופי השבת.
מריח לא טוב…
לא משנה מה תהיה התגובה של ראש הממשלה על הכתבה הזו, אין דרך שהוא ייצא ממנה טוב.
הסיפור הזה, הוא רק עוד סימפטום למחלה שקוראים לה ממשלת ישראל. הכוחניות שלה כבר היתה רשומה על הקיר ממזמן. רק עיוורים וחירשים לא ראו אותה. לצערי הסיפור הזה מריח ממשטרים אפלים, ואני באמת שלא זורק משפט כזה בכל יום. אתם יכולים לדבר על דמוקרטיה עד מחר, אבל ביום שבו ראש הממשלה משתמש בחברה שהיא תחת מרותו, מדובר באונס בנסיבות חמורות. הנאנסים, אם עוד לא הפנמתם, הם אנחנו – האזרחים.
כבר כתבתי כאן בעבר, ויותר מפעם אחת, שהממשלה הזו דורסת את אזרחי המדינה על ימין ועל שמאל, ובאמת שלא חסרות דוגמאות. יחד עם זאת – כאן מדובר בשפל חדש. מעניין אותי מה יהיה הצעד הבא. ערוץ 1 יפיק מצעדים לכבודו של אולמרט? רשת ב' תשדר פרסומות תעמולה למען ממשלת ישראל? מה עוד צריך לקרות כאן כדי שאנשים ירימו את ידיהם ויגידו עד כאן?! מה?!
ביהמ"ש שכל כך דואג למראהו בפני הציבור, לא עצר את הדבר החשוב ביותר שהיה עליו לעצור – את החופש האזרחי להפגין. מה שמדאיג אותי, הוא שלאט לאט אנחנו הופכים לדיקטטורה סמויה. אנחנו מנסים להידמות למערב, ואנחנו יותר דומים לרוסיה מיום ליום. גם שם פוטין נבחר "דמוקרטית", אבל שולט בכלי התקשורת, ומי שלא הולך איתו, מוגדר אוטומטית כאויב הציבור. זה בדיוק מה שאולמרט עשה הפעם. הוא חצה קו אדום שמגדיר בצורה מאוד ברורה את ההבדל בין משטר דמוקרטי למשטר שאינו כזה.
אולי הגיע הזמן להגיש תלונה במשטרה על אונס הציבור?
