כמעט מתנצל…
בשבוע שעבר, בעת הפינוי משוק חברון, שמענו את פרופסור "נכבד" מקלל ככל ילד בשכונה. הוא אמנם השתמש במילים יותר "גבוהות" ובשפה יותר יפה, כביכול – אבל קילל כמו ילד, שההורים שלו שכחו לשטוף לו את הפה בסבון בצעירותו. היום פרסם האיש מכתב התנצלות בפני הרמטכ"ל. הקטע המעניין הוא, שגם במכתב ההתנצלות, האיש מתנהג כמו ילד קטן שאומר "אני מצטער – אבל אתה אשם". או במילותיו הוא: "אני מצטער על שנתדרדרתי לסגנון של קללות בדברים שאמרתי…. הצילום בנסיבות המיוחדות שם הדברים הוצאו מהקשרם" וגם שההתנצלות היתה עקב "לחץ מפא"יניקי טרוריסטי שהופעל על האוניברסיטה". כאילו הדברים האלה לא מספיקים, הוא גם טורח להסביר ש"אולי יותר קל למות בהסתערות בצבא על אויב מאשר להתבזות יום-יום ולשבת בכלא, אבל אדם צריך להגיד את מה שהוא חושב ומאמין".
ואני שואל: תגיד – אתה מקשיב למה שאתה מדבר??? יותר קל למות בהסתערות מאשר לומר את שעל ליבך??? מי לעזאזל נתן לאיש הזה פרופסורה? אין לי שום בעיה עם הדעות האידיאולוגיות שלו. להיפך – יש לה הרבה נגדן, יחד עם זאת, אני מוכן לקבל את העובדה שיש אנשים עם דיעות שונות משלי. אבל כמה שטויות יכולות לצאת מפה של בנאדם אחד.
בשם כל מה שקדוש בעולם הזה – אל תיתנו לאיש המטומטם הזה לחנך את ילדינו!
יידיש ראפ
אני מניח שרוב מי שקורא את הבלוג הזה כבר יודע שאני לא ממש איש של ראפ. סוג זה של מוסיקה פשוט לא מדבר אליי.
במקרה נתקלתי עכשיו במשהו חמוד להפליא: כמה חרדים קמו והחליטו לבצע עיבודים שלהם לכל מיני שירי ראפ ופופ, אבל ביידיש. אני ממליץ לכל מי שנכנס לקישור, לבדוק בעיקר את הקישור השלישי ל-"שר מהלב". זו הפעם הראשונה שאני יכול לומר בלב שלם שחרדים עושים משהו טוב… 🙂
יומנים והזמן החדש
אוף.. קשה לחיות במדינה שלא מפסיקה לגרום לי לצחוק עליה מחדש מדי יום ביומו. והפעם במרכז תשומת הלב – יומנים. כן – אותה מחברת כזו שאתם אולי עדיין מסתובבים איתה כדי לזכור כל מיני דברים חשובים שאתם צריכים לעשות. אותה מחברת שמזמן כבר לא צריך להשתמש בה בזכות כל הכלים החינמיים שיעשו בשבילכם את העבודה היישר מהרשת, כמו גוגל קלנדר, או כלים מייקרוסופטיים אחרים – ובכן הפעם, מתברר שהיומנים מסרבים לדעוך בעולמם של משרדי הממשלה. העיקר שמדברים על "מהפיכה" בשירות לאזרח! מהפיכה! ממש!
מתבר שכשעדיין אין יומנים לשנה העברית הבאה, אי אפשר לקבוע פגישות לאוקטובר.
אין ספק.. אנחנו בהחלט מדינה מתקדמת. הייתי מכניס את לקטגוריית המשחק היומי, אבל זה באמת מצחיק מדי אפילו בשביל הקטגוריה הזו. כמובן שיש אנישים מסוימים שאני מניח שקצת קשה להם יותר עם זה, כי הם המושא לבירוקרטיה המטומטמת הזו.
במקרה ביום שישי האחרון, ראיתי את סיאוב במערכת מקרוב. לפני כמה שנים, הצהיר משרד התחבורה, שהוא משפר את השירות לאזרח ע"י מעבר לשירותים מהירים יותר, חלקם אפילו על גבי האינטרנט. מתברר שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. כל מה שרציתי היה לעשות רשיון בינ"ל. זה הכל. ממש לא פרוצדורה מסובכת. מתברר שבניגוד לעבר, היום אתה לא יכול לגשת לדואר, לשלם 30 שקל ולצאת עם רשיון. דבר ראשון – עליך ללכת לאתר רשות הדואר, ולמצוא את הנקודה שבה יצלמו אותך בחינם. ברעננה, למשל – יש חנות אופטיקה (ולא – אני לא צוחק. אופטיקה. משקפיים), שבה מצלמים אותך. על גבי אחד המחשבים, ישנה תוכנה של משרד הרישוי. התמונה עוברת למשרד הרישוי ונשמרת ע"ג השרת שלהם, ואחרי שבועיים, התמונה מגיעה אליי, ואיתה אני יכול ללכת לממס"י. נהדר, הא?
ומה קורה כאשר הכתובת במשרד הרישוי לא מעודכנת ואני מבקש להעביר אליי את התמונה לכתובת אחרת? שכח מזה. לך למשרד הפנים, וודא שהכתובת עדכנית, קח את הרשיון ואת ספח תעודת הזהות שלך, שלח למשרד הרישוי, ואז הם יואילו בטובם לשלוח לך את התמונה הביתה. וואו. איזו התקדמות. בפעם הבאה אני הולך לחנות צילום, לוקח את התמונה ישר לממס"י, ושיעזבו אותי בשקט עם השטויות האלה.
מדהים כמה שאפשר לסבך מערכת. תסמכו שאם מישהו מסוגל לעשות את זה כמו שצריך, הממשלה תעשה את זה. פשוט מדהים.
מהפח אל הפחת
בימים האחרונים מסתובב אי מייל, שהגיע גם אליי, והחלטתי לפרסם אותו בדיוק כפי שהוא, בלי שינויים. הוא פשוט מדבר בעד עצמו:
ראש הממשלה בהודעה חגיגית – "החלטה דרמטית בעלת משמעות היסטורית – ניצולי השואה הגרים בישראל זכאים לחיים של כבוד – ינתן מענק חודשי בסך 83 שקלים לכל ניצול שואה!"
ראש הממשלה אהוד אולמרט קיבל אתמול החלטה דרמטית בעלת משמעות היסטורית, כולה נדיבות לב יהודית וגדלות נפש מוסרית: כ-120 אלף קשישים, ניצולי השואה, יקבלו החל בשנה הבאה מענק חודשי בסך 83 שקלים לקשיש בחודש, תוספת למה שהם מקבלים מהביטוח הלאומי (יש מחלוקת בנושא סכום התשלום המדויק – ואולי כל ניצול יקבל 100 שקלים).
לרגל ההחלטה פרסם משרד ראש הממשלה הודעה חגיגית המצליחה לעשות את הבלתי אפשרי כמעט: להביא את הציניות של אולמרט לשיא חדש. "אנחנו מתקנים כאן עוול של 60 שנה שמעולם לא נפתר", הכריז רה"מ: "ניצולי השואה הגרים בישראל זכאים לחיים של כבוד, מבלי להגיע למצב שבו אין ביכולתם ליהנות מארוחה חמה… הזנחה שהייתה מנת חלקן של ממשלות רבות – לא תמשיך עוד. אצלנו היא תטופל. אחרי 60 שנה של חוסר טיפול חשוב לוודא שהניצולים יקבלו את התוספות הללו לקצבאות ויוכלו לחיות כאן בכבוד".
מעניין מתי באחרונה נהנה אולמרט מארוחה חמה שעלתה 83 שקלים. עם זאת במחנות, הניצולים למדו להסתפק בפחות מימנו….
חינוך השוואתי – עזה וישראל
אני יודע שהכותרת הזו עלולה לבלבל את הקורא: איך אפשר להשוות את החינוך בשני המקומות השונים כל כך? ובכן, האמת היא שאי אפשר. אנחנו חיים בשני עולמות שונים לחלוטין. יחד עם זאת, התפרסמו בזו אחר זו שתי כתבות העוסקות בחינוך ברמות מסוימות, ובמובן מסוים הן מראות כל כך הרבה שוני באופיין.
בכתבה הראשונה, מנהל בית סוהר ברצועת עזה, החליט "לחנך" את אסיריו ע"י דקלום פסוקים מהקוראן, ע"י שיטת המקל והגזר. אלה שיהיו מוסלמים טובים, יקבלו המתקות למיניהן בעונשם. שיטת החינוך הזו, ישנה ככל שתהיה, עובדת. ככה זה תמיד היה לאורך ההיסטוריה. אז עכשיו, במקום אינקוויזיציה, קוראים לזה חינוך, אבל התוצאה תהיה אותה תוצאה: עוד פונדמנטליסטים איסלאמיים. או במילים פשוטות: מי אמר שגנב פשוט לא יכול להפוך לרוצח תוך כמה חודשים? מתברר שבעזה הכל מוכר ומותר.
אצלינו, לעומת זאת, קם משרד החינוך והחליט לעשות מעשה חיובי דווקא. סוג אחר של הכנה לחיים: שיעורי כלכלה, צרכנות וחסכונות כבר בגיל צעיר. למרות שהכותרת של ynet מצביעה כמובן של לימודים של "בתי קזינו והימורים", כדי ליצור רייטינג גבוה ומזויף, לא על זה שמו דגש במערכת החינוך, ואני באמת מקווה שהרעיון הזה ייצא אל הפועל. לי אישית יש מזל שגדלתי בבית שיש בו מנהל בנק (אבא שלי) וגם אישה שסבלה ממחסור (סבתא שלי) שיכלו ללמד אותי את ערכו של כסף בגיל צעיר. עד היום יש סיפור טראומטי שאני זוכר מגיל 16, בו נכנסתי למינוס הראשון שלי בנק (104 שקלים בדיוק), ואבא שלי שלח אותי לנקות שולחנות בבית קפה בעיר כדי ללמוד איך חוסכים. באותה תקופה, אני יכול לספר שגם הכסף שהרווחתי בוזבז מהר יותר מאשר הורווח, אבל אין ספק שבסופו של דבר – הסיפור הזה עזר לעצב את אישיותי (שנויה במחלוקת ככל שתהיה).
אם נחזור רגע לתכנית של משרד החינוך, אני חושב שהרעיון, אם יקרום עור וגידים ויהפוך למשהו ממשי, יעזור רבות לשכבות רבות באוכלוסיה, ולא לעשירים בלבד. גם השכבות החלשות, שאת המקרר הריק שלהן מראים בחדווה בכתבות שונות, אפשר ללמד איך להשתמש בכסף בצניעות. אם להשתמש בדוגמא שסבתי תבדל"א אמרה לי לפני שנים מספר: "אם אתה לא מרוויח יותר מדי, אתה לא חייב לקנות לילד שווארמה כל יום. אפשר גם לקנות קילו כנפי עוף בכסף הזה וגם תפו"א. ארוחה שתספיק לכמה אנשים". שיעורים כאלה, אם אתה לא לומד בבית, אולי כדאי שתלמד בבי"ס. אלה ערכים חשובים, לא פחות מציונות ואזרחות, שיכולים לשנות חיים של כל אחד מן הקצה אל הקצה.
כביש 6
לפני כמה שנים, הוקם כביש מספר 6, "חוצה ישראל" בשמו השני, אשר אמור היה לפתור פקקים, ככביש איכותי. איזה סופרלטיבים הרעיפו על חברת "דרך ארץ" בזמנו. הבטיחו לנו הרים וגבעות, ובעיקר הרס שלהם לטובת כביש שעדיין אין לי מושג לצורך מה הוא הוקם. יש אמנם כאלה שנהנים ממנו, אבל רבים יותר סבלו וסובלים מהמאפיה הזאת שהוקמה לאורך הכביש, שאותה משרתת גם משטרה פרטית, שאוכפת חוקים פרטיים שלא קיימים במדינת החלם שלנו. ואף אחד לא קם וצועק. אחרי כמה שנים טובות שבהם שמעתי סיפורים שהצליחו להרחיק אותי, בעיקר אידיאולוגית, אבל לא רק, מהכביש הזה, כביש 6 חוזר לכותרות: חברת "דרך ארץ" יוצאת בהכרזה שברצונה להרחיב את את הכביש בעוד מסלול בכל כיוון, בגלל עומסים.
אחרי כל ההפגנות של הארגונים הירוקים, אחרי כל ההתנגדויות המאסיביות של אזרחים ורשימת תביעות ארוכה כאורך הגלות, אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה. כאילו לא קרה כלום. המדינה שכל כך התרגלה להרים תשתיות באיכות של כבישים בשמורת טבע אפריקאית, מתחילה שוב להרים כביש שיהיה טלאי על טלאי. לא מספיק שכל שנה "משפצים" את איילון ואת הכבישים המרכזיים (בעשר השנים האחרונות אני יכול להישבע של עברה שנה בלי טיפול זה או אחר בכביש), עכשיו גם החליטו להרוס את מעט הטבע שעוד נשאר סביב כביש 6, ומה שהכי גרוע – זה לא ייגמר כאן, וכל מי שחי פה ב-20 השנים האחרונות, אולי אפילו פחות, מודע לזה.
כשהקימו את כביש 6, ציפיתי לפחות לכביש עשוי בטון, ךתשתית נורמלית, כמו שבנויה אוטוסטרדה לתפארת בגרמניה, שם משקיעים את הכסף פעם אחת, ולא כל שנה מחדש. את הסיפור הזה מוציאים מכיסינו בכל פעם מחדש, ואנחנו שותקים. מליארדים מדי שנה. זה האספלט לא בטיחותי, נוטה להפוך לכביש מלא בורות בעקבות חלחול מים, ומה לא. בכבישי בטון, קיים ניקוז טוב יותר, תיקון כביש הוא מהיר יותר, ואין ספק שמבחינה בטיחותית הוא טוב בהרבה.
אבל למה שנחשוב לטווח הארוך? הרבה יותר קל להתלונן על הנהג הישראלי, אני מניח.
העם רוצה חופש!
מתברר שלינוקס מקבלת דחיפה לא קטנה בשנה האחרונה. בלי ששמתי לב, שתי יצרניות מחשבים ניידים, Lenovo ו-Dell, החלו לשווק לפ-טופים עם מ"ה של Suse ו-Ubuntu בהתאמה. וכל זה מתבצע, כמובן – בגלל שלוש סיבות עיקריות:
1. לינוקס הפכה בשנים האחרונות ליותר ויותר ידידותית למשתמש הביתי.
2. ויסטה המייקרוסופטית נכשלה כישלון חרוץ, ואפילו במייקרוסופט כבר עדכנו את רמת המכירות הצפויה לויסטה ב-2008 כלפי מטה. בניגוד למה שהם חשבו בתחילה, XP עדיין תשלוט בשוק מערכות ההפעלה של החברה.
3. שתי היצרניות, רואות שיש ביקוש, ומין הסתם אף אחת מהן לא תפסיד מהמהלך.
את שלוש האמיתות הפשוטות האלה, לא צריך להסביר בהרחבה. הן תלויות בכיכר במרכז העיר.
מה שכן, באיזשהו מקום אני שמח שויסטה נכשלה, ולא רק בגלל שמדובר במייקרוסופט, שכולנו נהנים כל כך לשנוא. אני שמח בגלל שהיא התניעה תהליך כלשהו, שנובע מאכזבה ממערכת ההפעלה שלה, ושמדיר את רגלי המשתמשים ממנה, ומפנה אותם לאופציה טובה הרבה יותר. במהלך השנים האחרונות, מפיצי לינוקס התחילו להבין את מה שמייקרוסופט שכחה כבר מזמן: שאי אפשר להתניע מהלכים גדולים בלי שיווק נכון. מייקרוסופט, רעה כלפי המשתמשים ככל שתהיה, בנתה את עצמה שיווקית שוב ושוב. הדגש היה בעיקר על השיווק. הרי אף אחד לא היה קונה מוצר פגום, אם הוא היה יודע שהמוצר אכן פגום מראש. מייקרוסופט בנתה על דבר אחד בלבד: שהמשתמשים שלה יסתנוורו מהצבע, מהתמונות, ומדברים שוליים, שמ"ה לא אמורה להיבנות עליהם. אבל זה עבד. עם עובדות קשה להתווכח. אפשר לצטט ולומר מליון פעם את המשפט: "אפשר לשקר לחלק מהאנשים בחלק מהזמן, אבל אי אפשר לשקר לכל האנשים כל הזמן", אבל העובדות בשטח אומרות אחרת. הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם, וכו'.
אז עכשיו אולי תהיינה קצת חדשות טובות מכיוון הקוד הפתוח, ואם מפיצי לינוקס למיניהם יידעו לנצל את הכישלון החרוץ של מייקרוסופט, ולשווק באמצעות היצרנים את מערכת ההפעלה הנהדרת הזו, אולי אפילו נוכל לחזות בהשתלטות של הקוד הפתוח על נתח יותר רציני של השוק. כולי תקווה שכך יהיה, בכל מקרה.
עוד דבר קטן לסיום, שלא קשור לנושא הפוסט באופן ישיר, אבל כן לרעיון המרכזי:
HOT הודיעו על השקת שירות חדש, שיאפשר קבלת הודעות קוליות ופקסים לכתובת אי-מייל, וכל זאת תמורת מחיר צנוע של 4.5 שקלים בחודש. בהיותי עובד חברת CTI squared בעברי, שאחראית על פיתוח השירות הזה בבזק, אני עדיין לא מבין למה מחכה בזק. בזק קיבלה אישור מהרגולטור להפעלת השירות הזה לפני זמן רב (אני מדבר על כמה שנים טובות), ובכל מקרה לפני HOT. לצערי נתקלתי במהלך עבודתי בהרבה מאוד אנשים שאין להם מושג על השירות הזה, ובכלל אפילו בחברות היי-טק שהתראיינתי אצלם כשחיפשתי עבודה חדשה לפני כחודשיים וחצי, היו המומים לשמוע שקיים מוצר כזה, וכל מה שצריך הוא רק להרים טלפון ולהירשם לשירות. הסיבה שאני מעלה את זה דווקא כאן, היא שאני שוב מקשר את כל העסק לעניין השיווק. HOT יצאה בכותרות ענק שמכריזות על השקת המוצר ה"חדש". מבזק עוד לא שמעתי פיפס על זה. למה? בזק מנסה לאבד לקוחות בכוח?
אז במקרה של מייקרוסופט יש בי שמחה קלה על כישלונה של ויסטה, ובמקרה של בזק יש יותר אדישות, אבל אם משווים לרגע את המקרים, אפשר לראות את השאננות הזו שתוקפת לפעמים ארגונים גדולים – שאננות שיבוא יום ותגרום להם נזקים מטורפים.
סתם – נקודה למחשבה.
חיוך לסיום היום…
מי שלא יודע, ורוב חבריי שקוראים את הבלוג הזה לא ממש יודעים, עיראק לקחה את אליפות אסיה בכדורגל בפעם הראשונה לפני כשבוע וחצי, אחרי ניצחון קטן של 1:0 על ערב הסעודית. זה כשלעצמו לא ריגש גם אותי יותר מדי, מאחר ובכל מקרה התעניינותי בכדורגל מסתכמת במונדיאל אחת לארבע שנים, וגם זה רק לקראת סיומו. מה שכן, התפרסם לו ראיון עם המאמן הברזילאי של הנבחרת העיראקית, ג'ורבאן ויירה, שהעלה חיוך על פניי. בראיון מספר המאמן על זה שהקבוצה היתה כל כך מפולגת לפי עדות ודתות בהתחלה, עד כדי כך שהשיעים לא היו מוכנים למסור לסונים ועוד כל מיני דברים מוזרים. ועדיין – הנבחרת הזאת, למרות שמאמן עזב אותה אחרי הניצחון הזה, הצליחה לקחת גביע אסיאתי. בהחלט לא דבר של מה בכך. תארו לעצמכם מה היה קורה אם גם אצלינו היו לומדים "למסור" ללא הבדל דת, גזע או מין….
לזה אני קורא אופטימיות זהירה…
