חיוך לסיום היום…
מי שלא יודע, ורוב חבריי שקוראים את הבלוג הזה לא ממש יודעים, עיראק לקחה את אליפות אסיה בכדורגל בפעם הראשונה לפני כשבוע וחצי, אחרי ניצחון קטן של 1:0 על ערב הסעודית. זה כשלעצמו לא ריגש גם אותי יותר מדי, מאחר ובכל מקרה התעניינותי בכדורגל מסתכמת במונדיאל אחת לארבע שנים, וגם זה רק לקראת סיומו. מה שכן, התפרסם לו ראיון עם המאמן הברזילאי של הנבחרת העיראקית, ג'ורבאן ויירה, שהעלה חיוך על פניי. בראיון מספר המאמן על זה שהקבוצה היתה כל כך מפולגת לפי עדות ודתות בהתחלה, עד כדי כך שהשיעים לא היו מוכנים למסור לסונים ועוד כל מיני דברים מוזרים. ועדיין – הנבחרת הזאת, למרות שמאמן עזב אותה אחרי הניצחון הזה, הצליחה לקחת גביע אסיאתי. בהחלט לא דבר של מה בכך. תארו לעצמכם מה היה קורה אם גם אצלינו היו לומדים "למסור" ללא הבדל דת, גזע או מין….
לזה אני קורא אופטימיות זהירה…
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
תגיד, אתה עובד בטמקא? לסדר לך עבודה?