היכונו ל-13 בספטמבר
המהפיכה מתחילה ב-13 בספטמבר, יום חמישי הבא!
בנסיון לשחזר את מסיבת התה של בוסטון, מנסים עכשיו האיטלקים את כוחם בשביתת ענק – הפעם עם פסטה!
בשל ייקור של 30 סנט אירופאיים לקילו פסטה, האיטלקים מתכוונים לא לאכול פסטה במשך יום שלם!!!
השלטון בפאניקה.
כל אחד והכאפה שלו
בדיוק סיימתי עכשיו שיחה מאוד מעניינת עם בחורה שסיפרה לי על כמה כמה כאפות שהיא מקבלת (ולא רק. היו גם דברים נהדרים בקולה). זה הזכיר לי שיש חיים שלמים בחוץ, אנשים רבים שהחיים שלהם מלאי "כאפות" כאלה. כל פעם שאני מרגיש שהעולם "מכפכף" אותי קצת יותר מדי, ואני מרגיש על סף דיכאון או ממש בתוכו, אני לוקח ספר ליד (שלצערי נעלם לי בחודש האחרון כשהייתי צריך אותו, ואני בשלבי חיפוש מתקדמים), שקיבלתי מידידה שלי לפני כמה שנים טובות. לספר הזה קוראים "בדרך חדשה" של ד"ר מ.סקוט פק (זה התרגום העברי. מומלץ גם לקרוא בשפת המקור). הספר הזה, בניגוד לספרי פסיכולוגיה רבים, לא מנסה להתחנף או להתחבב על הקורא. הוא מטיח בפני הקורא כמה אמיתות, שמנפצות כמה "פרות קדושות", או סתם מיתוסים לגבי החיים עצמם. הספר הזה הוציא אותי ממצבים קשים לא פעם ולא פעמיים, כשהייתי זקוק למשהו שיזרוק אותי החוצה מתוך ההסתגרות הזו, שאני כופה על עצמי לעיתים.
במקרים כאלה, משפטים כמו "פרח על השולחן יהפוך אותך למאושר", או "כדאי שתמכור את הפרארי שלך בשביל לקנות סוסיתא", לא ממש מעודדים אותי. אני צריך משהו ממשי יותר. הספר הזה הוא משהו שאני באמת חושב שהוא מצרך בכל בית. ולו בשביל להבין שהאושר הוא עניין של תפיסה. הוא לא משהו רציף. הוא נקודתי ולא נמשך זמן רב. לאחוז בו בכוח זו טעות. למזלינו יש הרבה נקודות קטנות כאלה. צריך רק באמת להבחין בהן.
זה נדיר שיש ספר, שמשנה כל כך הרבה בחיים של מישהו. יש כאלה שדווקא ספרי פנטזיה משנים תפיסות שמרניות. יש כאלה שספרי דת משנים אצלם את אורך החיים. אצלי זה היה ועדיין, הספר הזה.
אז מה מחכה לנו החודש?
טוב.. אז הנה זה מתחיל. חודש ספטמבר. החודש הולך להיות מרגש מאוד מבחינתי. זה יתחיל בסוף השבוע הקרוב, כשאני מקווה לבדוק את יקב טוליפ בקרית טבעון, ולאכול את בשר הטלה הנהדר של "דיאנא" בנצרת. אם הכל יילך חלק, נגיע לראש השנה כבר שבעים.
חוצמזה – את שאר החודש אני אעביר בהגשמת חלום, ולנסוע לסקוטלנד. אני נוסע ב-14 לחודש לפנות בוקר של יום שישי, ואחזור ב-29 לפי התכנון, אלא אם איזו חבית סקוטית תיפול עליי בזמן שאני אשתה ממנה. אני הולך לראות טירות, ויסקי, ירוק, אפור, חום (ולא – אני לא מתכוון רק לצבעי הבקבוקים שאשתה שם), הרבה מים ואוכל שאנשים שפויים היו בורחים ממנו בצעקות.
שאיפות אחרות לחודש הקרוב? לחזור עם כוחות מחודשים ועם קילט. להתחיל לחפש דירה אחרת. הגעתי למסקנה ששינה טובה תהיה לי רק במקום אחר. אני עוד לא יודע איפה, אבל ברור לי שמיציתי את הקטע של לגור ברעננה. אני צריך להחזיר לעצמי את החופש ואת החיים שלי. אין דרך אחרת. מעבר לזה יש רק תקווה שהעבודה שלי תישאר שלי גם כשאחזור מהחופשה הזו (מובטחת הליכה עם קילט לעבודה באותו יום), כי זוהי האפשרות היחידה למימוש המעבר הזה.
Blog Day 2007
טוב.. אז כבר נתתי הקדמה ל-blog day 2007 לפני כמה ימים, ובעקבות קריאה רצינית להעלות כמה המלצות בבלוג הזה, הנה הרשימה שלי:
1. אמרתי כבר שלא תהיינה המון הפתעות, אז הראשונה היא באמת לעירא, שהביאני עד הלום. גם חבר טוב, וגם כותב נהדר. הרבה בזכותו התחלתי, ומכוח האינרציה אני פשוט ממשיך. הוא כותב על כל דבר ועניין, ואני בהחלט אוהב את המקלדת המושחזת הזו שהוא משתמש בה באסכולת הכורסא שלו. תהנו.
2. מי שכבר קרא קצת את הבלוג הזה, יודע שהכותב אוהב לשתות. מהכל, כל עוד זה משהו איכותי. דרך יין, ויסקי, בירות וכל שמעלה את רמת הסוכר בדם. drinking כותב בלוג נהדר על כל הנושאים האלה, ואני מרבה להציץ שם כדי לקרוא על הביקורת האחרונה שלו, ולפעמים גם להגיב. ברוב המקרים אנחנו גם רואים עין בעין.
3. אני חושב שהכי הרבה למדתי מאח"י דקר, בכל מה שקשור לכתיבת בלוג ועיצובו. לא חוכמה גדולה. בכל זאת אחת מאושיות הבלוגוספירה, שהכרתי אישית בליל סדר הפסח האחרון, דרך עירא. בלוג מומלץ גם למתחילים וגם למתקדמים.
4. ועוד בעינייני ויסקי – עוד בחורה שכותבת נהדר על עולם הויסקי, בחלקו הגדול תוך נסיון אישי, שאני מתכוון לצבור בעוד שבועיים בסקוטלנד. אני מדבר על הבלוג של Islay, שמומלץ לכל חובב רציני של ויסקי באשר הוא.
5. אחרון חביב, וכאן הבטחתי משהו קצת שונה. גיא קוואסקי, בחור אמריקאי שחגג אתמול 53, כותב המון על עולם העסקים הגלובלי בצורה מאוד חביבה. מי שמעניין אותו הנושא הזה כמו שהוא מעניין אותי – מומלץ בחום.
זהו. תמה ונשלמה הרשימה שלי לחגיגות השנה. מקווה לראות את כולם בשנה הבאה באותו מקום, באותו תאריך.
ה”גילדה”
גילדה היא אגודה של בעלי מקצוע העוסקים באותו תחום, שמטרתה להגן על האינטרסים המשותפים שלהם ולקיים תקני התנהגות או מוסר בין חברי האגודה. הגילדות התפתחו מאגודות עזרה הדדית או אגודות עסקים קטנים, שכל חבר בהן היה אוּמן או בעל מלאכה (ארטיזן) עצמאי או בעל סדנה או חנות. הגילדות התקיימו למין ימי הביניים וממשיכות להתקיים בתחומי מקצוע שונים גם בימינו (הגדרה: ויקיפדיה).
אתמול, לאחר שהחלו לרוץ השמועות על מקום חדש יחסית בתל אביב, שממוקם במקום קצת פחות הומה אדם (רח' אחד העם 64), ולאחר כמה המלצות בכיוון, החלטנו לנסות. ניתן לתאר את המקום כפאב שכונתי, אבל קצת יותר מודרני. בר גדול, ספות ושולחנות גבוהים מסביב, ושוק "בשר טרי" כמו שרק תל אביב יודעת לספק. בינתיים, לצערי, המקום נפתח רק מ-20:00, אבל כדאי להגיע מוקדם (הבעלים מצהירים כבר זמן מה שהם מתכוונים לפתוח ב-16:00 בשביל קהל אוהבי הבירה של אחה"צ, אבל בינתיים זה בגדר הצהרות). בערך ב-22:00 המקום כבר מלא, ולא מעט אנשים עומדים מסביב לבר. יכול להיות שהבר הזה יהפוך לטרנד החדש של תל אביב. אני אישית מקווה שלא (אין לי שום דבר נגד הבעלים), כי אני מעדיף לחזור אליו שוב, אבל עם פחות לחץ היסטרי מסביבי. פאב שכונתי צריך להשמר ככזה. זו בערך הביקורת היחידה שיש לי על המקום.
ועכשיו לשבחים:
השירות – מעולה. גם מהמלצריות במהלך הערב (קיבלנו שירות נהדר מכמה מלצריות), וגם מהברמן, איתן – שבהחלט יודע את העבודה. בתפריט יש גם משהו חדש, שעוד לא נתקלתי בו במקומות אחרים – תפריט בקבוקים. מי שרוצה לקנות בקבוק לצרכי מסיבה פרטית או משהו בסגנון, יכול לבחור ממבחר של כ-20 בקבוקים שונים. בהחלט ריספקט. אנחנו ישבנו בעיקר על בירות (גינס טובה מהחבית, וחלקינו גם הלך על סטלה) וצ'ייסרים, בהם גם פונקנו (בחרובקה קפואה ונהדרת) על חשבון הבית. היה איזה קטע קטן בו עירא ביקש מים רגילים, קיבל מינרלים "על חשבון הבית", וחוייבנו עליהן בחשבון אחר כך. אבל זו נקודה קטנה ולא באמת חשובה.
ומה בתפריט האוכל?
טוב.. התפריט די מצומצם, אבל מה שכן יש בו, פשוט נפלא ולגמרי לא יקר. המומלצים של הבית, כפי שהסביר לנו איתן, הם המנות מהסירים. מדובר ב-3 מנות חמות וטריות, כל אחת מהן מוגשת בסיר קטן ואישי, עם 2 פרוסות טוסט בצד. התמחור שלהם נע בין 19 ל-27 ש"ח. המנה המנצחת, למי שאוהב אוכל פרסי, הוא סיר גונדי. שתי כופתאות גדולות, עם אורז, חומוסים ועוד, ומוגש עם יוגורט קר בצד. דווקא הסיר הזה עולה רק 19 ש"ח. הוא הוזמן מספר פעמים ע"י יושבי השולחן. שתי האופציות האחרות כוללות סיר קובה כתום עם קוסקוס, וסיר עם קציצות טלה. גם שתי אלה מעולות. לנשנושים ליד הבירה, אחרי המנה (המנות בסיר לא גדולות כמו שהן נשמעות, ואנחנו אנשים גדולים עם תיאבון בריא שעוד התפתח ככל שהבירות המשיכו לזרום לשולחן), היו קוביות טוסטונים עם ממרח פסטו וגבינת עיזים מותכת, מוגש עם צלוחית סלסה פיקנטית. אחלה מנה. מתומחרת קצת יותר (39 ש"ח), אבל בסה"כ שווה את המחיר. את הסלטים למיניהם, את העוף בסגנון כלשהו שאני לא זוכר מה היה, ועוד איזה שתי מנות בתפריט, לא ניסינו.
סביב 22:00, כאמור, המקום התמלא, עד מצב שבו לא מעט אנשים פשוט עמדו. זה די הפריע שאין פיקוח בכניסה על מספר הנכנסים, אבל הסתדרנו (אני עזבתי בערך ב-23:00, כך שאין לי מושג איך המשיך שם). המוסיקה נעשית טיפה רועשת למקום כל כך קטן, כשהמקום מתמלא, וזה גם כן קצת מוריד מהגדרת ה"שכונתיות" של הפאב (בשירותים המוסיקה היא בווליום פשוט מזעזע. הקירות אשכרה רעדו שם. אם זה לא עידוד לזיוני שירותים, אני לא יודע מה כן…). לאנשים לא מעשנים, לא מומולץ להגיע לשם בשעות המאוחרות. אין מה לעשות – מדובר בפאב פרטי, והלקוחות שלו מעשנים. מי שלא רוצה – שלא יבוא.
הערה קטנה לסיום: אין בעיית חניה באיזור. אבל יש בעיית פקחים. אני יצאתי משם עם דו"ח, והערב שלי, שיצא בערך 200 שקל בפאב, עלה ל-300 שקל בעקבות פקח מניאק. לידיעתכם.
הציון הכללי למקום עפ"י תורת עבדאללה: 8.
יש עוד לאן להשתפר מבחינת תפריט הנשנושים, חוזק המוסיקה ומספר האנשים שנכנסים שם. בכל השאר – לא לגעת.
מה יהיה עם YouTube?
נו… אז מה יהיה עם YouTube?
זה התחיל דווקא טוב. יש שם לא מעט זבל, אבל אם בוררים אותו, יש גם לא מעט דברים טובים. חלקם אינפורמטיביים, חלקם סתם מצחיקים. אפילו Google חשבו ככה.
ואז מה? לפני איזה חודש וחצי-חודשיים, החליטו באתר להוריד את כל הסרטונים בהם מופיעים קטינים, מחשש לניצול. איזו שמחה. אבל דווקא הדברים הקצת יותר טריוויאליים, עברו את מחסום הפוליטיקלי קורקט בצורה חלקה. למשל תשדירי תעמולה נאציים. מה יהיה הסוף? עוד מעט יצנזרו שם את הווארד סטרן..
דברים מעניינים
מתברר ששווה לפעמים לקרוא בלוגים של אחרים. מוצאים בהם דברים מעניינים מדי פעם. על blog day לא שמעתי מעולם. את הבלוג שלי התחלתי הרי לכתוב רק לפני פחות מחודשיים, אבל פתאום דבר כזה גדול, יכול לקום רק מקהילה שמקדשת את חופש הביטוי, ומנסה ךהפוך את הבורג הקטן לחלק ממשהו חברתי גלובלי.
אז דבר ראשון – בתור newby של עולם הבלוגים, יהיה לכבוד להמליץ על כמה בלוגים, למרות שאני מניח שהרשימה לשי תהיה יחסית צפויה. אולי בכל זאת תיכנס איזו הפתעה קטנה, אבל בגדול – מי שהכניס אותי לעולם הזה, ובזכותו אני היום משחרר לחצים בהקלדה עיוורת, זה עירא. כבר אמרתי רשימה צפויה למדי?
בקיצור – בקרוב הרשימה המלאה… חכו ל-31 באוגוסט…
שינוי שיטת הממשל
נראה לי שאולמרט מתחיל להופך לו לאיטו לרודן. הוא מתחיל להתלהב קצת יותר מדי מהכוח שיש בידו. אחרי שהשלטון נפל במקרה לידיו, אחרי שהוא למד שהוא יכול לצאת למלחמה בלי בעיות, אחרי שהוא פגע בכמעט כל שכבת אוכלוסיה אפשרית, ולא הצליחו להפיל אותו, ואחרי שהוא ראה שאפשר להשתמש ב"בזק" כדי לסתום לאזרחים שעדיין מאמינים בדמוקרטיה את הפה, עכשיו הוא הולך עוד צעד אחד להנצחת שלטונו.
אמנם לפני איזה חודשיים, כזכור לי, או אפילו פחותף אומלרט לא ממש התלהב מרעיון שינוי שיטת הממשל שהועלה ע"י ליברמן. מה קרה פתאום? מה השתנה? לדעתי האיש פשוט הפך להיות שיכור כוח. השתן עלה לו לראש, כמו שאומרים במחוזותינו. מעניין איזו "שיטת ממשל" תוכרז, אם לא נשיאותית. אני לא מכיר הרבה אפשרויות, אם להיות כן.
טוב.. פשוט תזכרו מה כתבתי כאן באוגוסט 2007. אנ מקווה שאני הולך להתבדות…
