בעל הבית השתגע – על מהפיכת הסלולר
בעל הבית באמת השתגע. אבל אני אוהב את בעל הבית הזה.
מהפיכת הסלולר, שכולם לא הפסיקו לדבר עליה השבוע, זה הדבר הכי טוב שקרה לעמישראל בשנים האחרונות.
במדינה שעושקת את אזרחיה, אוכלת כל פינה טובה, ומנצלת אותנו עד תום – התגלתה פינה אחת מוארת. לפינה הזו קוראים משה כחלון. ועד כמה שאני לא סובל את הליכוד, ואין מצב שהמפלגה הזו תקבל את קולי אי פעם (וכן – גם לי יש כמה נקודות לגבי כחלון ודעותיו שאינני מסכים איתן, בלשון המעטה) – אני חייב להוריד את כובעי בפני האיש הזה, בכל מה שקשור לתקשורת בישראל.
המהפיכה שכחלון יצר במו ידיו בשנתיים וקצת האחרונות, התחילה השבוע לתת את אותותיה.
הנה קצת היסטוריה:
בהתחלה הוא הוריד את דמי הקישוריות. במקום לקבל כמעט 30 אג' על דקת שיחה בין טלפון קסלולרי לטלפון קווי, הן נאלצו להסתפק בפחות מ-6 אג'. הוא נלחם מול הכוחות החזקים הללו, שנקראות חברות הסלולר, וניצח. בתי המשפט החליטו שלא להתערב, והן נאלצו לחשוב על מודל חדש.
בינתיים, לכחלון אצה הדרך, והוא כבר חשב על החלק השני במהפיכה שלו: ביטול קנסות היציאה, שהיוו חסמים בפני אנשים שרצו לעבור בין החברות השונות. הקנסות המופרכים והלא הגיוניים בעליל, גרמו לכולנו לשקשק בכל פעם שרק עלה במוחינו הרעיון של לעזוב את החברה, איתה היינו קשורים בחוזים דרקוניים במשך למעלה מעשור. כחלון החליט לכופף את החברות עוד קצת: כל מי שחתם על חוזה החל מה-1 בנובמבר 2011, לא יחוייב בקנס יציאה. בכלל. כל השאר – יחוייבו בסכום שאינו עולה על 8% מהחשבונית הממוצעת כפול מס' החודשים שנותרו עד סיום ההתחייבות – וגם זה, לאחר שהוא הכריח את החברות להוריד את ההתחייבות מ-36 ל-18 חודשים.
נגמר? ממש לא.
להמשך »
קיץ 2012 – סרטים, סרטים!
קיץ 2012 הולך להיות חתיכת קיץ. לפחות בכל מה שקשור לסרטים חדשים.
אחרי בדיקה של רשימת הסרטים שיוצאים הקיץ, הגעתי למסקנה שצריך ממש לעשות רשימה מתי יוצא כל סרט בארה"ב, כדי שלא אפספס אותם בארץ.
אז אני יודע – לא את כל הסרטים שאפרט פה תרצו לראות. אבל בכל זאת, החלטתי להעלות את הרשימה שלי לקיץ הקרוב – קיץ שמבחינתי עוד לא היה כמותו מבחינת כמות הסרטים שאני רוצה לראות.
ברשימה הבאה אני אכתוב את שמות הסרטים, ז'אנר, תאריך יציאת הסרט בארה"ב, לינק לאתר הסרט ב-IMDB, וגם כמה מילים על כל אחד מהם. אני אשתדל מאוד לא לתת ספוילרים – בעיקר מכיוון שלמעט הסרט הראשון ברשימה – ראיתי עד כה רק את הטריילרים. אתם מוזמנים לראות את זה כ"שירות לציבור"…
הערה: קחו בחשבון, שחלק נרחב מהסרטים ייצאו בארה"ב בימי שישי, מה שאומר שהם יגיעו אלינו רק בשבוע שלאחר מכן.
אז בואו נתחיל:
להמשך »
משוואה ללא נעלמים
הנה לכם משוואה אלגברית רגילה לחלוטין: X = Y + Z
לכאורה, משוואה שיש בה 3 נעלמים.
לכאורה, משוואה שבנויה מ-3 גורמים, כל אחד מהם שונה.
לכאורה, משוואה שאם נבחן צד את שני הגורמים בצידה האחד, נוכל להבין מה קורה בצידה השני.
במשוואה שעליה אכתוב כאן, אני אטפל בדיוק בצד שבו נמצאים אותם שני גורמים. ואולי, רק אולי – אפשר יהיה להבין מה בעצם קרה ל-X.
אם לרגע אתם חושבים שאני מתכוון לתת לכם כאן משוואות מתמטיות מסובכות, אני מעוניין לתקן אתכם. שני הגורמים שאני מדבר עליהם הם מאוד ברורים, ולא דורשים הבנה מעמיקה במתמטיקה. רק קצת פתיחת עיניים לגבי מה שקורה במדינת ישראל ובחברה הישראלית. אז בואו נתחיל:
גורם Y – ממשלת ישראל
להמשך »
על הומלסים וקהילה
באתר של המחאה החברתית, J14, הופיע פוסט בימים האחרונים, העוסק בחסרי הבית ובדרך שבה מקבלת (או יותר נכון לא מקבלת) אותם הקהילה בכלל, ועיריית תל אביב בפרט.
בתחילת החודש האחרון, הגישו פעילי המחאה עתירה לבית המשפט, ובה
"… דרשנו מהעירייה שלא לפנות בכפייה חסרי בית הלנים במקומות ציבוריים ושלא להחרים להם ציוד. העתירה הוגשה באוקטובר לאחר פינוי מאהלי המחאה ולנוכח רדיפה יום-יומית של חסרי בית והתעמרות בהם".
כותב המאמר הביא דוגמא מעניינת של הארגון האמריקאי "American Alliance for Rights and Responsibilities", ובה הוא הראה שהארגון השתמש במושגים "קהילה" ו"זכויות", כדרך לסילוק חסרי בית ממקומות ציבוריים. הארגון העלה לסדר היום את החשיבות של מקומות המפגש הציבוריים עבור הקהילה המקומית. נטען שיש לשמור על שטחי ציבור בטוחים, פלורליסטיים ופתוחים. כלומר בשם דגל הקהילתיות, דרשו האנשים שהקימו את הארגון להעביר את חסרי הבית לשטחים הציבוריים של מישהו אחר. תופעה זו ידועה גם בשם NIMBY (קיצור של Not In My Back Yard) – כלומר: "אין לי בעיה עם החבר'ה ההומלסים האלה, כל עוד הם לא נמצאים אצלי בחצר האחורית".
כותב הפוסט, טוען ש:
"העירייה בענייננו מייצגת עמדה דומה לאותו ארגון המגן על הכלל ועל הציבור מפני פגיעה במרחב הציבורי על ידי חסרי הבית… העותרים (פעילי המחאה, ק"ש) אינם דוחים את הערך שמייחסת העירייה לקהילה ולשמירה על מרחב ציבורי פתוח ומוגן ממטרדים וממכשולים, אולם חסרי הבית הם חלק בלתי נפרד מהקהילה ומהציבור, ואין לתת יד להדרתם. גם לחסרי הבית זכות להשתמש בשטחים הציבוריים ולהיות נראים, גם אם הימצאותם מאתגרת את האמונות שלנו. גם לחסרי הבית זכות להתקהל".
ועכשיו אני מגיע לנקודה שממנה רציתי להרחיב את הדיון: אני חושב שיש כאן 'קצת' צביעות.
להמשך »
על כלכלה וסיסמאות – חלק א'
השבוע האחרון ועיתוני סוף השבוע, הביאו עימם מוספי כלכלה נרחבים, שבהם עפו להן סיסמאות רבות באוויר – חלקן תמוהות, חלקן סותרות זו את זו. בפוסט זה, אני רוצה לעסוק בכל אותן סיסמאות. הפוסט יחולק ל-2 חלקים: בחלק הראשון, הנוכחי, אעסוק בטור הפותח את מוסף "ממון" של סוף השבוע מאת סבר פלוצקר. בחלק השני, שייכתב כפוסט נפרד, אעסוק בכל הדברים שנאמרו ונעשו השבוע ע"י בנק ישראל והעומד בראשו – סטנלי פישר.
=========
אז כפי שכתבתי לעיל, אני אתחיל בטור של פלוצקר, שכותרתו היא: "היא לא תשוב".
פלוצקר מכוון, כמובן – למחאה החברתית שהחלה בישראל בקיץ 2011, ואליבא ד'פלוצקר – היא לא תשוב בקיץ הקרוב. אני אמנם חושש שאני מסכים איתו בשורה התחתונה, אלא שהסיבות שהוא מעלה תמוהות במקרה הטוב, וחסרות בסיס במקרה הפחות טוב. ראשית, טוען פלוצקר – אין סיבה למחאה חברתית חדשה. המצב של מעמד הביניים השתפר לאין שיעור בשנה האחרונה.
להמשך »
על החינוך – בחינות בגרות, פיקוח ויצירתיות
לפיד כתב נאום חוצב להבות נגד מערכת החינוך בישראל לפני מס' ימים (חבל שאין לו חשבון גם בגוגל פלוס, אין לי פייסבוק, כך שאני מקבל את נאומיו באיחור ועל ידי חברים בלבד – ולא, זה לא יגרום לי לפתוח חשבון בפייסבוק. זה לא עד כדי כך חשוב), ויוסי גורביץ כתב על זה פוסט תגובה.
מצאתי את עצמי קורא את שני הנאומים, ומצאתי גם ששניהם לקו בבעיה שחוזרת על עצמה אצל לא מעט פוליטיקאים בגרוש: דמוגוגיה זולה, שמנסה לשכנע למה העמדה שלהם נכונה ושל האחר – לא.
אז יש לי כמה הערות בעניין, שהן בעיקר מכוונות ליוסי, אבל לא רק.
1. יוסי כתב שלפיד אינו מעוניין ביותר מ-3 בחינות בגרות. זה לא לגמרי נכון. לפיד לא כתב, שהוא לא מעוניין שלא תהיינה עוד בחינות. הוא כתב על כך שלא תהיינה עוד בחינות בגרות חובה.יש פה הבדל גדול מאוד. בחינות הן דבר חשוב, ומקצועות שונים שבהם התלמידים יוכלו לחזק באמצעותן את מיומנותיהם הם גם טובים מאוד, אבל אין שום צורך בבחינות בגרות בתנ"ך, בסלסה ובקולנוע. הבחינות במקצועות האלה הרי בכל מקרה מקשות על משרד הבחינות לבחון באופן אחיד (והוא טועה לגבי מס' הבחינות. יש 152, ולא 265. ולצערי זו בהחלט לא הטעות היחידה של לפיד). אני לא יודע אם הבנת הנקרא זה כל מה שצריך (בנוסף למתמתיקה ואנגלית), אבל המוטיב הכללי שלו נכון. המערכת לא מאמינה למורים שלה ולא מאמינה בתלמידים שלה – והיא מראה את זה לתלמידים מיומם הראשון בתוך המערכת.
להמשך »
יאיר לפיד – פוליטיקה חדשה?
הרבה מאוד מילים נשפכות לאחרונה על יאיר לפיד – האיש והתופעה. ישנם לא מעט ויכוחים, אם הוא אכן "התקווה הלבנה בחולצה השחורה", כפי שהוא מתיימר להיות – או שהוא עוד בלון נפוח חסר דיעות. הבעיה העיקרית, לדעתי, היא שאנשים ניזונים משמועות ומספקולציות – אבל גם מפני שמר לפיד לא ממהר להפריך את הספקולציות האלה. אני חושב שזה דבר שהוא חייב לשנות. הוא חייב להבין שיושרו עומד כן למשפט ציבורי, ואם הוא לא יעמוד וייגן עליו, הוא יספוג מפלה רצינית בבחירות. בניגוד לגרעין – יש נושאים שבהם עמימות היא לא האסטרטגיה הנכונה.
כהרגלה בקודש, כתבה ואנדר פוסט נהדר. זה הפוסט הראשון שמדבר על לפיד בצורה תרבותית וגם אומר בצורה מספיק ברורה מה אין לו להציע. עד כה, כל מה ששמעתי זה כל מיני האשמות על כך ש"הוא דומה לאבא שלו", הוא "חזיר קפיטליסטי", הוא "יקים את שינוי מחדש" ועוד כל מיני דברים – שלא הוכחו כלל. לעומת זאת – ואנדר נתנה שיעור יפה לכל אותן שמועות בלתי מבוססות – אני שמח שהן לא הוכנסו לפוסט שלה. אני ממליץ על הפוסט הזה בחום.
אני חייב להודות, שגם אני לא מבין מה המהומה הגדולה נגד או בעד יאיר לפיד. הכנסת יוצאת מגידרה לאחרונה כדי למנוע ממנו להתמודד בצורה הוגנת. הקהל מחפש אותו כמו שלא חיפש אף פוליטיקאי לפניו (לפחות לא לפני שכף רגלו דרכה בכנסת). מעולם לא נתקלתי בכל כך הרבה עליהום על אדם אחד שהכריז על עצמו כמועמד לפוליטיקה. מה שמעניין אותי זה באמת מה יוצר את האנטגוניזם הזה.
להמשך »
הרצאה חשובה
ואם כבר בענייני חרדים עסקינן…
הנה נאום חשוב ביותר. דווקא היום.
יאיר לפיד מעביר הרצאה בת 25 דק' על החרדים במדינת ישראל, והוא עושה זאת בקמפוס החרדי של מכללת קרית אונו.
היו כאלו שהגדירו אותו כ"נאום הכניעה" של לפיד לציבור החרדי. זהו נאום שלא קל לשמוע אותו. בטח שלא כחילוני. אבל הגדולה שלו היא שזה גם לא קל לשמוע אותו כאדם חרדי.
יש בו הרבה מאוד אמיתות.
עשו לעצמיכם טובה, וקחו לעצמיכם 25 דקות. זה באמת חשוב.
