הרצאה חשובה
ואם כבר בענייני חרדים עסקינן…
הנה נאום חשוב ביותר. דווקא היום.
יאיר לפיד מעביר הרצאה בת 25 דק' על החרדים במדינת ישראל, והוא עושה זאת בקמפוס החרדי של מכללת קרית אונו.
היו כאלו שהגדירו אותו כ"נאום הכניעה" של לפיד לציבור החרדי. זהו נאום שלא קל לשמוע אותו. בטח שלא כחילוני. אבל הגדולה שלו היא שזה גם לא קל לשמוע אותו כאדם חרדי.
יש בו הרבה מאוד אמיתות.
עשו לעצמיכם טובה, וקחו לעצמיכם 25 דקות. זה באמת חשוב.
ה"קומץ"
כולם מדברים עליו. כולם מצביעים עליו כאשם במה שקורה בישראל. כולם רואים בו אחראי לאלימות, להדרת הנשים, ליריקות על ילדות בנות 8, לקווי המהדרין ועוד כל מיני רעות חולות שאנחנו נתקלים בהן לאחרונה על בסיס יומי.
זהו ה"קומץ".
ה"קומץ" לא התחיל את מעשיו ופשעיו אתמול.
הוא התחיל במגרשי הכדורגל, בעיקר בזה של בית"ר ירושלים (אבל יהיה נכון לומר שלא רק בבית"ר. גם להפועל תל אביב בכדורגל וגם להפועל חולון בכדורסל היו "קומץ"-ים כאלו). אי שם, לפני כמה שנים טובות, ה"קומץ" היה אחראי לקריאות גזעניות, לאלימות ביציעים, לשבירת כיסאות באיצטדיוני היריבות, בהצתת רכבי שחקנים ומאמנים, וגם על זריקת רימוני עשן ואבוקות אל כרי הדשא. הקבוצות טענו וממשיכות לטעון גם היום שזהו אותו "קומץ" שגורם להן לכל בעיותיהן. אבל מתברר שגם "קומץ" יכול לנהל קבוצה שלמה – שלא לדבר על מדינה שלמה.
אחרי ה"קומץ" של הכדורגל, הגיעו נוער הגבעות. גם הם "קומץ" בין המתנחלים. הם אלימים כלפי כל סמכות, כולל החוק במדינת ישראל, הם מציתים מסגדים ומכוניות כחלק מפעילויות "תג מחיר" כבר כמה שנים, וכל שני וחמישי אנו עדים ל"עליית מדרגה" חדשה ולעוד "חציית קו אדום" של אותו "קומץ". רק חבל, שה"קומץ" מתארגן ומצליח למלא אוטובוסים שלמים בדרכם לאירועים משובבי נפש, כמו למשל פשיטה על בסיס צבאי (חטיבת אפרים), חציית הגבול עם ירדן בכדי להקים שם התנחלות חדשה (מה שהתברר בסופו של דבר כדרך נהדרת להסיח את דעתו של הצבא החזק ביותר במזרח התיכון..) ופלישה לקבר יוסף בשכם. הציונות הדתית – או לפחות שלושה אנשים שלמים בציונות הדתית – מתנערים מנוער הגבעות בפומבי. השאר? איך לומר בעדינות – לא כל כך.. אם עוד לא קראתם את הפוסט המטורף ההוא של חיים הר-זהב על ימי המילאוים שהוא עשה בחבל בנימין, אני ממליץ לכם בחום לעשות את זה. זה יגלה לכם של"קומץ" הזה יש יותר ויותר תמיכה מרבנים ומקציני ביטחון בישובים שונים – גם אלו שנחשבים ל"מתונים" בקרב הציבור הישראלי.
[והנה עדכון שהגיע זה עתה למערכת "קופי השבת": נראה שלא נוער הגבעות פרץ והשחית את בסיס חטמ"ר אפרים, כי אם תלמידים "ממלכתיים" מישיבת הרב - ישיבה שכמובן מכחישה כרגע את שיוך המעשים אליה. למה זה לא מפתיע אותי?].
אז את שתי הקבוצות האלו (אוהדי כדורגל ונוער הגבעות) – כבר הגדרנו כ"קומץ". אך זהו לא ה"קומץ" האחרון. הו, לא! לאחרונה גילינו עוד "קומץ"! איזה כיף, נכון?!
להמשך »
חוצפת החרדים
אתמול התפרסמה כתבה בגלובס, שהצליחה להוציא אותי משלוותי המפורסמת..
איזה משורר-סופר חרדי בשם מוישה גוטמן (בתמונה), החליט להשתלח בחילונים ובזעקה שלנו נגדת הדרת נשים מהמרחב הציבורי. הוא כתב מאמר בשם "נאורים קטנים שלי", שהופנה לקהל החילוני, ושבו טען מיני טענות הזויות ושונות, שמתעלמות מכל מיני עובדות "קטנות", שאיך לומר בעדינות – אינן מתיישבות עם העובדות בשטח ולא פחות מכך – הן חוצפניות להחריד. ואני באמת מתבטא כאן בעדינות.
עבדכם הנאמן, מאוד אוהב מאמרים כאלה. במיוחד כי כיף לי להפריך את השטויות האלו בקלות, ומצד שני לתהות אם הדובר הוא עד כדי כך טמבל (שלא לדבר על צבוע).
אז ללא הקדמות מיותרות נוספות, בואו נתחיל:
"נדרשת מידה גדושה של צביעות מחברה אנושית שזה לא מכבר שיגרה את האזרח מספר אחת שלה לכלא בגין 'פעולות-בלתי-חוקיות' במשכן מספר אחת, ושעל נסיבות דומות הרשיעה משנה-לראש-ממשלה והעיפה מועמד בטוח למפכ"לות והפלילה שר ביטחון בדימוס ואלוף כפול שלוש בדימוס – כדי להתייצב בשער ולהטיף לחברה אנושית אחרת, שמרנית, איך לנהל את אורחותיה וכיצד לסדר את כיסאותיה"
חברה אנושית ושמרנית? האמנם? האם שכחת, אדוני, שמהחברה ה"אנושית" שלך יצאו לא מעט אסירים – חלקם יושבים עם אותו נשיא שהורשע? האם שכחת כמה מהר כל העבריינים למיניהם ממהרים לשים כיפה על ראשם, כאילו זה מה שיוציאם לחופשי או יקל על עונשם? האם לא ברור לך למה הם עושים זאת?
יתרה מכך: החברה שממנה אתה בא כל כך "אנושית", שהיא רואה בילדה בת 4 יצור מיני מפותח. היא כל כך "אנושית", שהיא מחנכת את ילדיה בעזרת אלימות וקיצונות, היא מקדשת בורות, וחלק מנשותיה הולכות עם צינורות על הראש – כדי לא להראות בציבור צלם אנוש..
אם זו החברה ה"אנושית" שאתה מתגאה בה – אני מרחם עליך ועל שכמותך.
עתה, נדרש הסופר ה'יקר' לנושא הדרת הנשים מהתחבורה הציבורית:
להמשך »
ערוץ 10 הולך למות. אז מה?
ערוץ 10 עומד למות בעוד כחודש. הוא עומד לסגור את שעריו בפעם האחרונה. לנפוח את נשמתו המיוסרת. להפליץ אץ הפלוץ האחרון. להחזיר את נשמתו המסחרית לבורא, או ליוצרים – שחשבו שאפשר לעבוד על כל הצופים כל הזמן.
כל מה שמכונה "התעשייה" (מבטאים זאת "ה-תעשייה!" הרי אין תעשיות אחרות בעולם!) רועש וגועש בימים האחרונים, בשל החלטה של הכנסת לדרוש מהערוץ לשלם את חובותיו כבר עכשיו – אחרי שהתשלום נדחה שוב ושוב במהלך השנים בתואנות אלו או אחרות.
אבל הרעש הזה הוא רק חלק ממשהו גדול יותר. בימים אלו, מועברים בכנסת חוקים אנטי-דמוקרטיים, שמנסים להשתיק את העיתונות, את הביקורות, וגם את חקירות המשטרה. לפחות הטלוויזיה החינוכית (תזכירו לי מה זה?!) ניצלה בנס, ואני מקווה שעוד נכונו לה ימים רבים של חוסר רלוונטיות. בדיוק כמו של ערוץ 1 – הערוץ שלאט לאט הולך והופך לערוץ של ביבי וחבריו. קצת כמו ברלוסקוני…
אבל עם כל הרעש סביב החוקים הללו – ואני עושה לא מעט רעש סביבם בעצמי – קשה שלא לתהות אם מנהליו של ערוץ 10 לא מנצלים בציניות רבה את הרעש הזה.
להמשך »
מכתב לגב' דומיניסיני
הקדמה:
לפני קצת פחות מחודש, פורסם ראיון עם הגב' אסתר דומיניסיני, מנכ"לית הביטוח הלאומי בשבילכם, במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום". הראיון פורסם לאחר שהגברת הנכבדה הודיעה על סיום תפקידה שבוע קודם לכן, לאחר קדנציה בת ארבע שנים. הראיון עם דומיניסיני היה לא פחות מתמוה ומרגיז, והמשיך באופן ישיר ראיון שקדם לכך ב"גלובס" (מאפריל 2011). כאחד שיצא לו לראות מקרוב איך מתנהל בט"ל בשנים האחרונות, הרגשתי שהארגון שמתארת דומיניסיני אינו קשור כלל לארגון שאני מכיר.
לכן, החלטתי להפנות אל הגברת הנכבדה פוסט נפרד ומכתב (פסדו-) אישי שינסה לעלות על קנקנם של הדברים שנאמרו בראיונות ההם.
======
גב' אסתר דומיניסיני היקרה שלום רב,
לפני כחודש הודעת על כך שבקרוב תסיימי את תפקידך כמנכ"לית הארגון השנוא בישראל – הביטוח הלאומי. אכן, עליי להסיר את הכבוע בפנייך, ולברך על העובדה שלמנכ"לית הארגון הזה מונתה אישה, לאחר שנים רבות של "שליטה" גברית מוחלטת. כשנכנסת לתפקידך, רבים תלו בך תקוות רבות. חשבו ש"יד נשית" תסדר קצת את הבלאגן ששרר בארגון במשך שנים רבות.
ואכן – זמן לא רב לאחר כניסתך לתפקיד, התחלת להיערך ל"מהפיכה טכנולוגית", כהגדרתך, בארגון הגדול והמסואב הזה. בקדנציה שלך, עבר הבט"ל מהפיכה לא קטנה. הארגון עבר לשכון במתחמי "קריית הממשלה" בתל אביב, בראשל"צ ובעוד ערים מרכזיות. מתחמים אלו כללו משרדים מפוארים, מיחשוב ברמה גבוהה ומה לא. לצערינו – זה כל מה שקרה בבט"ל. מלבד השינוי הנפלא הזה, שמשלמי המיסים שילמו עליו מכיסיהם המרוקנים, הבט"ל – כמו רוב המוסדות הממשלתיים בישראל – המשיך וממשיך לשכוח את מי הוא אמור לשרת.
להמשך »
ביקורת סרט: Bunraku
הסרט Bunraku (המשמעות מיפנית: תיאטרון בובות יפני מסורתי, המוצג כולו באמצעות בובנאים, ושיש בו נרטיב שחוזרים עליו שוב ושוב מחוץ לתחומי הבמה) הוא הסרט הטוב ביותר שאתם עומדים לפספס אם לא תלכו לראות אותו בימים הקרובים.
ג'וש הרטנט, וודי הרלסון, תפקיד קטן (ולא מאוד משמעותי) לדמי מור ו… רון פרלמן האחד והיחיד. וכן – יש גם שחקן יפני עם השם הבלתי אפשרי Gackt.
ולא פחות מפתיע: מספר הסיפור הוא מייק פאטון, הזמר לשעבר של פיית' נו מור, ואחד הקולות הכי מדהימים בתעשיית המוזיקה בעשרים השנים האחרונות.
לא מספיק לכם? למי שאוהב את הפסקול שלו מגניב במיוחד – יש גם את זה! ג'אז, פאנק, מוסיקה דרמטית מוגזמת, וגם – דבר שהעיף אותי לגמרי – לא מעט מחוות למשחקי הארקייד של שנות ה-80!
סרט קטן ועצמאי של במאי ישראלי בשם גיא משה (עם כמה שחקנים ישראלים לא מוכרים בתפקידים קטנים), אבל איזה סרט!
תחשבו על "Kill Bill" של טרנטינו. תחשבו על מערבוני ספגטי, מעורבבים עם סרטי קומיקס. הסרט כולו מועבר בצורת קליפ קומיקס אחד ארוך, וזה לא פחות ממדהים! 124 דקות של תענוג צרוף!
העלילה אמנם נדושה, אבל כל השאר מפצה על זה – ובגדול.
הנה מה שקורה שם (עם מעט ספוילרים ככל האפשר):
להמשך »
מעורבות חשובה או התערבות גסה?
מאמר חשוב עלה היום בטמקא שלי, הנוגע בהתערבות היתר של הורים במערכת החינוך בישראל.
נתחיל קצת בהסבר על המאמר, לאלו שאין להם כוח לקרוא את כל מה שנכתב בו:
מס' מנהלי בתי ספר באיזורים שונים בארץ, מתלוננים על כך, שוועדי ההורים נוטים להתערב יתר על המידה, בנעשה בתוך כותלי בתי הספר בארץ. ועדי ההורים נוטלים לעצמם כל מיני זכויות יתר, כמו החלטות על שיבוץ מורים בכיתות (איזה מורה ישובץ באיזו כיתה), מעקב אחרי מורים שמחסירים ימי לימוד, ניקיון בכיתות ובסביבת בית הספר, ויש כאלו שאף הרחיקו לכת והחליטו לקבוע את יעדי הטיולים השנתיים.
השאלה היא: האם זה תקין? האם יש כאן מעורבות נכונה וחשובה של ההורים, או התערבות גסה וחסרת פרופורציות במערכת החינוך, שרק מפריעה להתנהלותו התקינה של בית הספר?
אני חייב לציין, שאני מרגיש קצת חצוי בהקשר הזה.
מצד אחד, כולנו מודעים למערכת החינוך הממלכתית הישראלית, ולצרות שבה היא נמצאת. רמת הלימודים נעשתה נמוכה מאוד בעשורים האחרונים עד כדי כך, שרבים מן המדענים ואנשי הרוח בישראל מביעים דאגה כנה למצב המערכת בהווה ובעתיד. בנוסף, ישנם מאות או לא אלפי מורים שאינם מתאימים למערכת הזו, ומה שמלמדים את התלמידים היום זה בעיקר לשנן – במקום לנתח, או לפתח כישורי לימוד וכישורים בינאישיים.
להמשך »
הרהורים ומחשבות שונות
אתמול, בחלק הראשי של "ידיעות אחרונות", הופיעו להן 3 ידיעות (או ליתר דיוק 2 ידיעות ומודעה), בנושאי תחבורה, חינוך והמחאה החברתית, שגרמו לי לחשוב לא מעט, ואף לחלוק אותן בגוגל+ (הרשת החברתית ה"לא מתרוממת", שאיכשהו אני לא מצליח לעמוד בקצב שלה – כמות המידע המעניין בה חורג מזמן מגבול הטעם הטוב…).
החלטתי לכתוב קצת על הדברים שראיתי אתמול, ואף להרחיב מעט את הפוסטים הקצרים ששיתפתי בגוגל+.
נתחיל מהמודעה העוסקת בתחבורה, שתפסה את עיני, בעיקר בגלל האופטימיות שהיא משדרת:
משרדי התחבורה והאוצר הפיצו הודעת "קול קורא" לרשויות המקומיות, שזו כותרתה: "קול קורא מס' 18/2011 – לבחירת רשות מקומית שתשמש כעיר מודל למערכת תחבורה בת-קיימא".
ובפירוט רב יותר: הם מעוניינים לנסות פיילוט על רשות מקומית כלשהי, שיבדוק כיצד ניתן להיפטר מרכבים פרטיים לטובת תחבורה ציבורית. הם מוכנים גם להשקיע סכום שעשוי להגיע עד 220 מיליון ש"ח ב-3 שנים (עד כמה הסכום הזה משמעותי? אין לי דרך אמיתית להעריך). מעניין מי ירים את הכפפה ואיך זה יתבצע.
למי שמעוניין לקרוא קצת יותר לעומק, את מסמכי המכרז ניתן למצוא באתר www.mot.gov.il. ישנן מס' דרישות סף, שעל הרשות לעמוד בהן, כגון מס' תושבים בין 70 ל-250 אלף בלבד (מה שמוציא כרגע את הערים הגדולות ואת עיירות הפיתוח מהסיפור), ועוד.
ב-5.12.11 אמור להתקיים כנס מציעים במשרד התחבורה בירושלים. שווה לעקוב.
להמשך »
