סוף או התחלה? – סיכום 2007

טוב..
אז באמת עבר המון זמן מאז שכתבתי לאחרונה. אפשר לייחס את זה לסיבות רבות: תקופה לא מזהירה מבחינת הכאבים, חוסר היכולת לשתף את מה שעובר עליי בעבודה ובחיים בכלל, וגם בגלל שפשוט לא קרה משהו מרגש בעולם שלי שהרגשתי שהוא שווה כתיבה. למרות שעדיין לא סיימתי לתמלל את כל הטיול לסקוטלנד (זוכרים?!), ויש עוד חצי טיול להעביר אל הכתב, פשוט הרגשתי קצת מותש מהכתיבה, והרגשתי שעולם כמנהגו נוהג, ולי אין כוח או אפילו את הסבלנות להיות ציני כלפיו. אבל עכשיו – עכשיו הגיע רגע של סיכומים, אני מניח. סיכומים של שנת 2007. כולם כותבים על מה היה, ומה יהיה, את התקוות והמשאלות לשנה החדשה, ואני לא שונה בעניין הזה.
2007 היתה שנה משמעותית מבחינתי. אני לא יכול להתעלם ממנה, בגלל שבשנה הזו איבחנו את המחלה הזו שממנה אני סובל (פיברומיאלגיה), וכנראה אחיה איתה עוד שנים קדימה, ומבחינה זו, 2007 היתה שנת הסתגלות. עוד לא לגמרי הצלחתי להבין איך לחיות עם זה בצורה כזו שתספק אותי, אבל אני חי איתה בצורה די סימביוטית, ומתפקד לא רע, ברוב הזמן, לא מעט בזכות הטיפול הפסיכולוגי שאני עובר והתובנות הקטנות שהגעתי אילהן. יחד עם זאת – זה ידרוש עוד תקופה של הסתגלות, כפי שהבנתי לאחרונה. במהלך השבוע האחרון הייתי חולה, והתקפי הכאבים חזרו לקנן בגופי, ולצערי נזקקתי שוב לתרופות הנרקוטיות הקשות, כדי להרגיע את הגוף. זה לימד אותי שגם כשיש תקופה טובה של כמה חודשים, אין הבטחות. הכל יכול לקרות. אז כאמור – להתעלם מהשנה הזו, אני לא ממש יכול.
ב-2007, אחרי תקופה קשה, של יותר מחצי שנה, שבה בקושי תפקדתי בחצי משרה, חזרתי לעבוד במשרה מלאה מתוך בחירה אישית שלי לעמוד חזרה על הרגליים, ולא לתת למחלה הזו לנצח אותי, ולהפיל אותי. כחלק מהתראפיה שלי, החלטתי לפתוח בשנה הזו בלוג, שאותו אתם קוראים עכשיו. החלטתי להיחשף וגם לחשוף את מה שאני עובר, ולו בשביל שאם מישהו/י אחד/ת יקראו ויזדהו, או שמשהו מתוך כל זה יעזור לאותו אדם, אז כבר עשיתי מעשה טוב. והתברר לי, שזה בהחלט עזר. זה נותן הרגשה טובה בלב. לפעמים אפילו הציניות נעלמת במצבים כאלו ומפנה את מקומה להזדהות.
2007 היוותה שינוי עצום בשבילי גם מבחינת הצורה שבה אני חי ומתקשר עם העולם. אני יוצא פחות לפאבים ומעריך יותר ערבים ביתיים, אני משתולל פחות ומרגיש עייף בשעות שבהן רוב המבלים רק יוצאים מהחורים שלהם בתל אביב, אני מרגיש פחות את הצורך להגיע לתל אביב, אחרי כל השנים האלה של מרדף אחרי הפאב הבא. אני מחפש שוב לקנות דירה, אבל תל אביב לא עולה בכלל הפרק – גם לא בשכירות. יש בזה הצהרת כוונות מבחינתי. אחרי כל השנים האלה בתל אביב, עיר שאני באמת אוהב, מצאתי קצת יותר שקט ושלווה עצמית, ואני חושב שדווקא בראש העין או במיקום אחר סביב המרכז, אבל לא בתוכו, אני אוכל להמשיך להנות מהשלווה הזו. ויחד עם זאת – פלורנטין תמיד תישאר השכונה המקסימה ביותר שגרתי בה בימי חיי. אני חושב שחלק מההשלמה הזו שאני שרוי בה, היא כתוצאה מהיופי הזה שנחשפתי אליו בפלורנטין. מבחינת שתיית אלכוהול, על אף הטיול המשוגע לסקוטלנד, אני יכול לומר בבירור שאני שותה פחות מבעבר. אמנם נכון, יש לי כרגע כ-20 בקבוקי סינגל מאלט בבית, כולל אחד יפני (ניקה 17 שנים) שקיבלתי לאחרונה מנסיעה של הוריי למדינת השמש העולה, אבל אני לא שותה כבעבר. יש לי הרגשה, שזה גם משפיע עליי על הכאבים שאני חש ברגליים. אז פתאום, כוס אחת או שתיים של בירה מספיקות לי. אני לא צריך 4-5. ולפעמים אני לא מרגיש שאני צריך לשתות בכלל במשך שבועות שלמים – גם זה קרה לי לאחרונה. אני לא יודע אם זו התבגרות, או סתם הרגשה כללית, אבל זה המצב – ואני שלם עם זה לחלוטין.
2007 היתה ברובה שנה של השלמה מבחינת המחסור שלי בזוגיות. ביוזמתי החלטתי לקחת הפסקה ארוכה ולטפל בעצמי לפני הכל. אני בנאדם מעניק. אני אוהב לתת, לפעמים בלי הגבלה. כשאני לא יכול לתת, אני לא מרגיש שאני יכול להתחיל שום זוגיות. אז היתה הפסקה. ניסיתי, לאט ובזהירות לגשש בחזרה לעולם הדייטינג בספטמבר האחרון, ובינתיים – לא נראה שמשהו הולך מכל זה. אבל להבדיל, למרות שהמחסור בזוגיות קשה לי, אני לוקח את הדברים לאט. לא התחברתי שוב לשום אתר היכרויות ואם פעם הייתי קופץ מנסיון היכרות אחד לשני במהירות, היום אני לא טס כל כך מהר. אני נשאר כדי לבדוק, ולא תמיד זה הדדי. גיליתי את הצביעות הזו שיש בעולם הדייטינג. שאם אתה לא מושלם, או שיש לך מגבלה פיסית אירעית, אף אחת לא תעצור כדי להקשיב לך יותר. אתה תהיה "פרסונה נון-גראטה" מבחינה רומנטית. אני מקווה שבשנה הקרובה, ב-2008, זה לפחות ישתנה לטובתי. נמאס לי לפגוש בחורות ש"מתלבטות" לגביי באופן כללי. אני רוצה בחורה שתימשך אליי בגלל מי שאני, לא בגלל שהיא הכינה רשימת מכולת, ושאני לא עומד בכמה סעיפים. כולנו עושים ויתורים, אבל לשמוע מישהי שאומרת לי שהיא עושה המון פשרות "בשבילי" – תודה רבה לך באמת, אבל בדייט ראשון/שני, כשאת לא מכירה אותי באמת – לכי חפשי, עם כל הכבוד. וזה קרה לי כמה פעמים בחודש האחרון לבד.
2007 היתה שנה שבה הייתי צריך להוכיח את עצמי, ולהראות לעולם מה אני שווה מקצועית. למרות שהר"צ שלי תחלוק עליי, אני חושב שאני עושה את זה בצורה טובה מאוד. לפחות לעצמי, אבל לא רק. בחודש האחרון הובלתי פרויקט בווריפון, והצלחתי להניע דברים, גם כשהייתי חולה. וזה אומר דרשני. אני מאוד מרוצה מההתקדמות הזו. אני מקווה שהשנה הבאה תהיה אף טובה יותר. 2007 היתה גם במגמה של שיפור תנאים כלכליים. העיליתי את ה"שווי" שלי בעולם היי טק, וחזרתי לימים היפים שבהם קיבלתי משכורת יפה כמתכנת בזמן הבועה, כשעוד הייתי סטודנט. כך שאין ספק שזו היתה הצלחה מסחררת עבורי. אני גאה בהישג הזה לא פחות מההישגים האחרים.
2007 היתה שנה של הגשמת חלום, למרות כל המגבלות. נסעתי לסקוטלנד. חלום של שנים. חלקתי את הטיול הזה עם איש נהדר, שבלעדיו לא הייתי יכול לעבור את כל העסק הזה בשלום, ואני מקווה שעוד נחלוק דברים רבים ביחד (תשכח מזה עירא, אני לא חולק איתך מצעים או בחורות 🙂 ).
ב-2007 הכרתי עוד אנשים נפלאים. מתברר שבכל זאת יש אנשים טובים בעולם הזה, למרות שהם נדירים. אלה חברים מדהימים שאני מוקיר כל אחד ואחת מהם/ן, ואני מאחל לכולם/ן ש-2008 תהיה טובה ובסימן צמיחה אישית.
ב-2008, אני מקווה להמשיך ולכתוב, לסיים את התמלול של הטיול לסקוטלנד, לטעום יין/בירה/ויסקי נהדרים ולהמשיך לדרג מסעדות טובות.

וזה בערך מה שאני יכול לרצות ולסכם ברמה האישית.

קטונתי מלבקש שלום עולמי ובריאות לכולם, אבל הסיכום של 2007 בעולם היה עגום בהרבה מזה שהיה לי אישית. נכתב על זה כבר כמעט כל דבר אפשרי. אנשים חסרי רחמים ורעי לב פוגעים בקשישים, בילדים, במשפחות שלהם, במשפחות של אחרים, ובכלל – בעולם כולו. הרוע נמצא סביבינו בכמויות בלתי ניתנות לתפישה, מבחינתי, ואני לא מבין איך הגענו למצב הזה. ההרגשה היא, שאי אפשר לסמוך על אף אחד. כל אחד חשוד במשהו. רדיפות, שקרים, בצע, צביעות, אלימות מכל סוג שהוא, וזו רק רשימה חלקית. אני באמת מקווה, אולי בתמימות מה, שהשנה הבאה תהיה יותר טובה. אמנם אני בן 33, לא ילד עם חלומות שאינם ברי הגשמה לרוב, אבל תמיד יש בי איזו תקווה קטנה שיהיה יותר טוב. שלאנשים יהיה אכפת ושיקבלו את השונה מהם. שאנשים יפסיקו להצהיר כל כך הרבה הצהרות, ושיתחילו לעשות, כדי שנוכל לחיות טוב יותר אחד ליד השני. רע לי לראות לאן העולם צועד היום. רע לי לראות שאגוצנטריות פשוט משתלטת. שהמורים לבד, הסטודנטים לבד, המרצים לבד, ובמקום להלחם על עתיד ההשכלה במדינה הזו, למשל, כל אחד חושב רק על הנתח שלו. אבל בכלל – חינוך בעולם כולו, לקבלת האחר, השונה – תהיה התחלה טובה. אני, בתמימותי, רוצה להאמין ש-2008 תהיה שנה טובה מפוכחת יותר, טובה יותר.

שנה אזרחית טובה לכולם!


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

4 תגובות לפוסט “סוף או התחלה? – סיכום 2007”

post_author." -->\n"; ?>
  1. מודי הגיב:

    שנה מצוינת גם לך אחי.

    כל הטוב שבעולם. מגיע לך.

  2. CrazyVet הגיב:

    בדרך כלל קוראת ולא מגיבה.
    שתהייה שנה נהדרת!

    נ.ב. אמא שלי גם סובלת מפיברו. כתוב לי מייל ואפרט יותר.

  3. גיא הגיב:

    תודה רבה לשניכם.
    זה תמיד מרגש אותי לדעת על קוראים נוספים, וקצת קשה להעביר לכתב את ההרגשה הזו. אני מבטיח לכתוב.

    ומודי – גם לך, איש. אני שולח את אהבתי הרבה לך, לאלה ולסקויה. אתם אנשים נהדרים ומגיע לכם כל הטוב בעולם הזה.

  4. ג'ירפה הגיב:

    חושבנתני שבסוף 2007 אתה חזק יותר מול מה שלפניך, יותר מאשר כשהכרנו.
    נכון שזה מצב שדורש שיפור , כמעט מכל בחינה, אבל רשימת ההישגים השנה שלך היא לא קטנה.
    השאר את הרע , הלא מוצלח ב2007 ותביא דף חלק ל2008 – זה נכון שזה רק דיבורים , אך אני מנסה לעשות אותו הדבר.

    שנה טובה לאזרחית

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות