עבדאללה בחדר האוכל של orange
עבדאללה עסוק קצת בזמן האחרון, אבל הגיע הזמן שניתן לכם קצת Inside Information על מה שקורה בorange. הדרך הטובה ביותר לדעת לאיזו חברה הגעת, היא כמובן – דרך הקיבה. הייתי כבר בלא מעט חברות שארוחות הצהריים בהן היו – איך לומר – מתאימות יותר למאכל חיות מחמד, מאשר לבני אדם, וזאת למרות העובדה, שלמיטב ידיעתי, חיות מחמד אינן אוכלות את חבריהן לשכונה.
הדוגמא האחרונה, היתה דווקא בווריפון, שבה הפנו אותנו לחדר האוכל (שמשרת כמה וכמה חברות באיזור) או למספר מצומצם של מסעדות, שאני מניח שבאותה נשימה יכולתי לקרוא להן "חתוליות", בעיקר בגלל הבשר (החשוד משהו) שהן היו מגישות. אני אמנע פה משמות, על מנת להימנע מתביעות דיבה, אך מספיק יהיה לומר שרוב המסעדות בפארק סיבל (פארק אפק) בראש העין, עומדות בקריטריון להיקרא כאלה.
זה המקום לציין, כבדרך אגב, שגם כשעבדתי בהרצליה פיתוח, המצב לא היה טוב בהרבה, למרות ה"מגוון" הרחב מאוד של מסעדות באיזור. היתה לי שם תיאוריה לגבי האופן שבו מתייחסים ללקוחות בצהריים, מול היחס שלהן ללקוחות בערב. בצהריים, ככל הנראה בגלל תשלום מופחת משהו, השירות והאוכל ברוב המסעדות היו פשוט גרועים, וזה חתיכת אנדר סטייטמנט. בערב לעומת זאת, היית מקבל את כל מה שקיווית לקבל בצהריים – שירות טוב ומחוייך, אוכל איכותי ועוד. כאילו הציונים שעבדאללה היה נותן בצהריים לא היו קשורים בכלל למה שהוא היה נותן בערב. בימיים ההם, קיוויתי שמתישהו העניין הזה יתפוצץ להן בפרצוף – הרי אנשים ש"אוכלים חרא" בצהריים, לא ימליצו ויבואו עם חבריהם בערב. מישהו שם פישל בכל מה שקשור לשיווק של המסעדות האלה, ואני מדבר על הדבר הבסיסי ביותר. פשוט שכחו לחשוב על העובדה הפשוטה הזו. בסופו של דבר, זה אכן קרה, למיטב ידיעתי, רק למסעדה אחת: לאודיאון. אודיאון היא מסעדה שמתמחה בבשר (המבורגרים מצויינים לרוב, סטייקים ועוד). העניינים בצהריים היו צולעים במקרה הטוב, וזה במקרה של אחת המסעדות בעלת העסקית היקרה ביותר. השירות היה איטי להחריד, הבשר אף פעם לא הגיע במידת העשייה המבוקשת, ואיכשהו, ב-3-4 פעמים שהייתי שם, תמיד משהו התפספס להם. אני מדבר פה על תקופה של שנה וחצי-שנתיים שהייתי באיזור. אודיאון בהרצליה פשוט גרמו לנו לא לרצות לחזור לשם, מכל סיבה אפשרית. לעומת זאת, כשהגעתי לשם פעם אחת (לא הסכמתי ללכת לשם שוב בערב, אחרי חוויות הצהריים) בערב עם חברים, המצב היה שונה בעליל: ההמברוגרים היו פשוט מעולים, השירות היה מהיר ומצויין, והם כמעט לא נפלו בכלום. מאז שסיימתי לעבוד בהרצליה פיתוח, עברה כבר שנה וחצי. הסניף של אודיאון בפיתוח פשט את הרגל. סגר. מת. רק בתל אביב, ברח' בארבעה, הסניף המקורי עוד פעיל, כבר קרוב ל-10 שנים. האמת – אין לי מושג אם דווקא ההנחה שלי שבגלל זה הסניף בהרצליה נסגר, היא נכונה. אני גם לא יודע מה קורה בסניף התל אביבי בצהריים, ומזמן לא אכלתי שם בערב (כמה שנים טובות) – אבל הוא עוד פעיל. וזו כל ההוכחה שאני צריך.
עם כל ה"מטען" והמחשבות האלה, הגעתי ל-orange עם ספקות לא קטנים. שמעתי שיש בחברה חדר אוכל, וגם שמעתי שבדר"כ מפנקים את העובדים בכל מיני פרמטרים. אבל האם האוכל עומד בסטנדרטים של האכלת בני אנוש?
ובכן – הרשו לי לספר לכם משהו מפתיע, שלא חשבתי שאני אומר על חדרי אוכל "קיבוציים"/"צבאיים" אי פעם – התשובה היא בהחלט ובאופן מפתיע כן. הרשו לי לספר לכם איך זה עובד שם:
בכל יום מפרסם צוות חדר האוכל הענק של החברה באתר האינטראנט הפנימי, את התפריט היומי. כל אחד יכול למצוא שם משהו שהוא אוהב, והכמויות בהחלט משבעות רצון גם הן. יתרה מכך, אני חייב להדגיש, שבמקרים רבים, הרגשתי כאילו האוכל הוכן באופן אישי בשבילי, אף על פי שבתכל'ס הוא מיועד לאלפי עובדי החברה. הפירה הוא לא אבקתי, הפתיתים מעולים, ואפילו הפבטות והאורז הבסמתי יוצאים מעולה.
יש תפריט בשר מגוון מאוד, עם כמה בארים של סוגי בשר, כאשר בכל יום, בנוסף לשניצלים ולכנפי העוף הרגילות, יש לפחות 5-7 סוגי בשר, וגם את ה"ספיישל" היומי: המבורגר בלחמניה, שווארמה בפיתה, גולש עם פירה (מעולה במיוחד! הבשר היה ממש רך ונראה שבושל על אש איטית. מנה אגדה!).
יש גם בר סלטים, בר מוקפצים ועוד הרבה-הרבה אפשרויות שונות. כמובן, שבר שתייה מגוון קיים גם כן (כל הסירופים בעולם בערך – כולל דיאט), מיצים שונים ובחירה בין כוסות זכוכית לכוסות חד פעמיות, אותן ניתן לקחת בסיום הארוחה.
בנוסף, לסיום, יש בר קינוחים (פרווה לצערי, אבל זה מה יש) ובו סלטי פירות טריים, עוגות, מוסים, מקפאים שונים, וגם מקפיא עם גלידות וארטיקים.
כל הארוחה הזו, עולה לעובד כ-10 שקלים.
אחד הדברים היפים הנוספים שיש לעובדים, החל משעה 17:00 מדי יום, הוא פאב, על הגג של הבניין. ניתן לשבת על כיסאות בחוץ, על הגג (יש שם גם בית קולנוע ענק, שמציג סרטים, חלקם בבכרוה ארצית, מדי שבוע בימי חמישי בערב), וניתן גם לשבת בתוך הפאב עצמו. יש שם מסך ענק למשחקי ספורט, והדבר החשוב ביותר: המחירים פשוט מגוחכים. שימו לב לכמה דוגמאות:
ג'וני בלאק – 16 ש"ח (אני מתכוון למנה – לא לצ'ייסר)
קווארבו גולד – 9 ש"ח
שליש טובורג מחבית – 5 שקלים טבין וטקילין.
ויש עוד רבים, כמובן. אבל אלה המחירים! אפילו גלן מורנג'י 10 שנים עולה לא יותר מ-16 ש"ח למנה. יצא לי להכנס לשם עם כמה חברים מהקורס ביום ראשון האחרון, והייתי בשוק. מתברר שלהיות עובד בחברת orange זה אומר לא מעט הטבות. אפילו חדר כושר בעלות מצחיקה של 25 ש"ח לחודש, יש להם – והוא משוכלל מאוד ולא נופל מאף סניף של הולמס פלייס (כולל גם מדריכים והכל).
וכמו שנאמר חברים: העתיד נראה מצויין – העתיד נראה orange. 🙂
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
(ראשונה! איזה כיף!)
וואו! אני כבר ממש שוקלת לעזוב את ההיי-טק ולבוא אליכם. נשמע כאילו כל יום מפתיעים אותך לטובה מחדש.
אני שמחה לקרוא שאתה נהנה שם 🙂 ולמצוא אוכל אכיל ואף טעים בחדר אוכל זה כבר באמת נדיר…
וואו.אני מקווה ששאר העבודה תשתווה לסטנדרטים שחדר האוכל מציב.
חדר האוכל של אורנג' אכן חריג בנוף…
מצד שני, כשיושבים בראש העין, צריך איכשהו לפנק את העובדים, שאין להם הרבה ברירות בתוך ומחוץ לפארק אפק…
אבל בהחלט, בחברות הסלולריות, משקיעים בעובדים…
(האם כאן המקום להעלות את השאלה המתבקשת – מי מפרנס אותן? 😉 )
בואי רק נאמר, שאם למה שאני אמור לקבל מ-orange ייקרא משכורת, אז אני ככל הנראה צריך למצוא הגדרה מילונית טובה יותר למה שהרווחתי עד לא מזמן…
(אולי משהו כמו wealth beyond my wildest dreams).
Hmmm… I guess I'll stay in Hi-Tech then… 🙂
אם הייתי קוראת את הפוסט הזה לפני כמה שנים הייתי אומרת "זונות! תמותו!". כל הפינוקים מתקיימים רק בראש העין ומוקד הבת שלכם אי שם בצפון הרחוק מעאפן לחלוטין. (ככה כותבים מעאפן?) אבל אני כבר לא עובדת שם אז לא מטריד אותי שבראש העין עושים חיים משוגעים בכלום כסף.
אז תגיד, מה הקטע עם עדכון התעריפים האחרון? איך זה משפיע על מי שבתוכנית orange partners?
תודה רבה באמת… עכשיו אני רעבה 😛
האם כבר ציינתי שבחברה הקטנה שלי אין סידור מסוג כלשהו לארוחת צהריים?