שלום שנה א’
בשעה שהפוסט הזה מתפרסם, אני נמצא בפגישה במכללת "רופין". הפגישה הזו היא בעצם ראיון קבלה לתואר במנהל עסקים. אלו שמכירים אותי, יודעים שכבר הרבה זמן אני חולם לעשות תואר שני שמעניין אותי, וספציפית במנהל עסקים. הבעיה היא, שלמרות שבחו"ל אני יכול להתקבל ללא מעט אוניברסיטאות, בארץ אני נמצא רק מעט מעל הגבול התחתון, כך שסיכויי להגיע לאחת מהתכניות המובילות לתואר MBA, הוא לא גדול. לכן, החלטתי לעשות מעשה, ובעקבות חבר החלטתי להירשם ל"רופין" לתואר ראשון במנהל עסקים, בתכנית למנהלים. התכנית הזו אורכת שנתיים וחצי (8 סימסטרים רצופים, כולל קיץ), עם לימודי ערב פעם בשבוע, ולימודי יום בימי שישי בבוקר. הסיבה שהחלטתי ללכת דווקא לתכנית הזו, היא בעיקר המוניטין שיצא ל"רופין" בתארים שלה במנהל עסקים, וגם בגלל הקורסים המתקדמים המאוד מעניינים, כמו "מבוא לתורת המשחקים", "מסחר עם סין", "בניית תכנית עסקית" ועוד. אני גם מניח שבעקבות התואר הראשון שלי בהנדסה, יהיו לי גם לא מעט פטורים, בעיקר במתמתיקה וסטטיסטיקה, אבל אולי גם באנגלית ובתפ"י, מה שעשוי לחסוך קצת כסף וזמן.
הבעיה העיקרית היא כמובן הפיברומיאלגיה. המחלה הארורה הזו מהווה בעיה לא פשוטה, שקשה להתעלם ממנה. להחליט על התחייבות ארוכת טווח ועל הוצאה של 70 אלף ש"ח בערך, זו לא החלטה פשוטה, בעיקר כשיש חובת נוכחות של 80% בכל הקורסים, ואני – אין לי מושג איך אני קם מחר בבוקר. אחת השאלות שהעליתי בטלפון, כשדיברתי עם רכזת החוג ביום חמישי האחרון, היא האם בכיתות יש כיסאות קשיחים או רכים. לרוב הסטודנטים, מדובר בבעיה שולית לגמרי. כשעשיתי את התואר הראשון שלי בהנדסה, גם אצלי זו היתה בעיה שולית. הפעם, אין מצב שאני מסוגל להתעלם מזה. במקרה שיש כיסאות עץ קשיחים, אני חייב להביא איתי את כרית המושב שברכב, בכל פעם, כדי לא לסבול במשך כמה שעות בכל פעם.
היתרון של להירשם עם חבר לאותה כיתה, הוא די בסיסי בעצם – לפחות יהיו לי גיבויים ממשיים לחומר הנלמד, אם וכאשר אני אזדקק להם. מאחר וגם אותו חבר הוא בחור אינטיליגנטי במיוחד, אז בכלל הצלחתי. גם העובדה שאין לי עבודה כרגע, גורמת לי לרצות להתחיל תואר נוסף. ככה לפחות תיפתחנה לי דלתות נוספות בעתיד, או שלפחות אני אוכל להעלות את רמת הציונים שלי לכזו שתאפשר לי לעשות תואר שני במנהל עסקים. אבל עוד חזון למועד. כרגע המחשבה המרגשת שלי היא לכיוון התואר הראשון הזה. אני מתרגש כמו תלמיד לפני כיתה א'.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
יופי!
בהצלחה!
אדבר איתך מחרתיים
בהצלחה.
אין לי ספק מההכרות הוירטואלית והלא מספקת הזו שתצליח להתגבר גם על הבעיות שייווצרו בלימודים אלו.
ובאמת תקופה של "בין עבודות" היא זמן מצויין לצאת ללמוד.
ואחרי זה,
גם אני התחלתי לחשוב לאחרונה על תואר שני.
מנהל עסקים נראה לי משהו מעניין ומושך. אבל לצערי כבר למדתי על בשרי שגם הנושא הכי מעניין בעולם כשהוא נכנס לנוהל של לימודים מבחן ועבודות מאבד מהקסם שלו.
ואחת הבעיות העקריות שלי שאני שונא ללמוד.
אהבתי להיות סטודנט ונהנתי מכל רגע (4 שנים בבאר שבע) אבל שנאתי את הלימודים עצמם.
חוץ מזה המחשבה על התחייבות במקום החופש של ימי שישי בבוקר עושה לי רע.
כן.. גם לי הרעיון של לקום בימי שישי בשעה ממש לא סבירה קוסם קצת פחות. זה המינוס הכי גדול בתכנית הזו. אבל אני חושב שאני אעמוד בזה. זה נראה כמשהו ששווה את זה. התחום הזה מאוד מעניין אותי, וכאמור- לרופין יש את התכנית הכי מעניינת, ממה שהתעניינתי עד כה.
בפגישה עם המרכזת של החוג, היא מאוד הצחיקה אותי, כשהיא ביקשה ממני תעודת בגרות. הראיתי לה גליון ציונים ותעודת סיום תואר ראשון, והיא ביקשה ממני בגרות וגם התעקשה על זה. ככל הנראה לא תהיה לי ברירה אלא למצוא את התעודה בימים הקרובים, או לפחות ללכת לתיכון כדי לארגן העתק…
יש לי עמדות יחסית מגובשות לגבי תארים במנהל עסקים, במיוחד התואר הראשון, שמסקנתן העיקרית משנה זהירות (קרי: אני נגד ברוב המקרים).
לא נראה לי ראוי לפרט במעמד זה, אבל תגיד לי אם מעניין אותך.
בכל אופן מזל טוב והמון בהצלחה.
מודי? אתה מגיע לארץ מחרתיים?
בכל מקרה – המון תודה לכולכם על כל האיחולים. חיפשתי את תעודת הבגרות שלי, וראו זה פלא – לא מצאתי אותה! אני מניח שמחר אני אהיה בתיכון על הבוקר, בנסיון לגרום לאחת המזכירות להצדיק את משכורת המינימום שלה.
ד"א, הסיבה העיקרית שבגללה אני נרשם לתואר הזה, מעבר לעניין שבתואר, והעובדה שחבר נרשם איתי, היא העובדה שאני חושב שאני אוכל לשפר ציונים על מנת להמשיך לתואר שני, ואני מאמין שהתואר הזה גם יפתח בפניי דלתות נוספות, שעד היום היו חסומות.
נראה שכמעט כל היתרונות נמצאים במהלך הזה. בכל מקרה, אורי – נדבר ונראה. אני תמיד שמח לקבל נתונים נוספים, לפני שאני מקבל החלטה בסדר גודל כזה.
בהצלחה! איזה כיף להיות בלמידה.
בהצלחה!
גם אני חושבת עכשיו על התוכניות לשנה הבאה (תואר שני או לא) אבל מאחר ומדובר בקצת יותר מפעמיים בשבוע אני חושבת על זה לעומק…
תודה לכן!
איזה כיף לקבל פירגונים כאלה… 😳
סחתיין על המהלך, ושיהיה נכון לך. מעולה ששאלת על הכסא הרך או הקשה. אלה שאלות חשובות ובסיסיות, ורופין צריכים להיות מודעים למי התלמידים שלהם ומה צרכיהם. בקיצור — רציתי להוסיף שיש חובות — לא רק מוסריות, אלא גם משפטיות — לאפשר לך תנאים מתאימים ללמידה בהתחשב במגבלות הפיברומלאגיה. אני ממליצה בחום לברר את זה, למשל דרך ארגון "בזכות", המטפל בנושאים כאלה.
תודה, יופי!
זה רעיון לא רע. חשבתי בדיוק מה לעשות לגבי מרחק ההליכה בין החניה לבין הקמפוס (מרחק של כמה מאות מטרים), שעלול להוות בעיה עם כל הספרים שאני אצטרך לסחוב על הגב לכל כיוון.
במזכירות דיברו איתי לגבי אישור חניה של נכה, המקנה זכות חניה בתוך הקמפוס, אבל זה רק בתנאי שיש לי אישור מביטוח לאומי או תו נכה, דברים שאין לי, מהסיבה הבסיסית שעוד לא התחלתי את התהליך ממש. אני אבדוק את "בזכות". אם יש להם רעיון מעשי, אני בטח אשמח לשמוע.
ושוב – המון תודות על הרעיון!
עוד עדכון מ"רופין":
מתברר שגם אם יהיה לי תו נכה, אני בסה"כ אוכל לחנות באותו מגרש חניה, אבל במקומות השמורים לנכים. בשום מקרה, אני לא אוכל לחנות בתוך הקמפוס, אלא אם כן דיקאן הסטודנטים ייאשר את זה באופן מיוחד, דבר שלא נעשה עד היום.
אני כנראה אאלץ להפוך חבר מסוים לנושא כליי.. 😉
בהצלחה! (גם אחלה מקום להכיר בנות…) 😉
תזכיר לי במה התואר הראשון…?
התואר הראשון הוא בהנדסת תוכנה ותעו"נ.
ד"א, אני בטוח שחברה שלי תהיה שמחה לשמוע, שאתה חושב שזה מקום טוב למצוא בו בחורות. אני, בכל מקרה, מוותר על הרעיון. יש לי חברה חמודה ומקסימה, ואני לא מחפש שום דבר אחר (אני מניח שזו גם דרך לספר לך שיש לי חברה בחודשיים האחרונים).
"אני בטוח שחברה שלי תהיה שמחה לשמוע, שאתה חושב שזה מקום טוב למצוא בו בחורות"
מה, היא לסבית? איזה קטעים, גם אני לסבי!
גם אני גם אני…
מזל טוב!
ו ב ה צ ל ח ה .
עירא, למיטב ידיעתי, היא לא לסבית, אבל היא בהחלט יודעת את הכתובת שלך, צפה ביקור…
וענבה, מזל טוב על האאוטינג, אנחנו איתך… 😛