מועדון הפקק – טעימת ספרד
התכנסנו היום אצל תמי, מוותיקות ומייסדות המועדון, בביתה שבגבעתיים, על מנת לערוך טעימת יינות ספרד. בשבילי, מי שכבר יודע, כשאומרים יינות ספרד – זה אומר הכל. זו המדינה מספר אחת לטעמי בכל מה שקשור ליינות, ולא רק לאיזור ריוחה הידוע, אלא גם מאיזורים אחרים. תמי, יעל, דרינקינג ומכנס היו אמונים על ארגון היין והמטעמים שבזכותם ליקקנו את השפתיים. אבל אני קצת מקדים את המאוחר.
המועדון כלל היום 13 איש ואישה, ואלה שמות: תמי, יעל, אפרת, תמר, מכנס, נתי, נועם, שמואל, דרינק'לה, יוד, ליאור ועדינה ועבדכם הנאמן. מלבד שני בקבוקי קאוות, איתן התחלנו את הטעימה, היו עוד 4 בקבוקי יין אדומים, מאיזורי היין העיקריים של ספרד, שייצגו אותם נאמנה. את כולם תוכלו לראות בתמונות בסוף הפוסט הזה. כל היינות, ד"א, נפתחו בטרם עת, חלקם היו פתוחים במשך כמה שעות טובות.
כאן המקום לציין כמה פרטים לגבי ספרד: זוהי מדינה שבה, כמו בצרפת ואיטליה למשל, יש הרבה מסורת עתיקה של יין, והפיקוח בו הוא נוקשה מאוד. היינות ה"רציניים" מחויבים במדבקה על הבקבוק, שעליו נכתב מספרו של הבקבוק בשנת הבציר! מעבר לכך, היין מתחלק ל-4 סוגי יישון יין שונים: Tinto, Crianza, Reserva ו-Grand Reserva, כאשר כל אחד מהם מייצג את מס' החודשים, שבהם היין שכב בחבית עץ אלון צרפתי.
אבל בואו נתחיל בתכל'ס: לפני שכולם הגיעו, יעל ואני "עזרנו" לתמי עם הלגאוולין 16 שנה, כדי להתחיל את היום. כשכולם כבר התחילו להופיע, הוצאנו את הקאווה הראשונה: Cava Codorniu, קלילה וצוננת שהתאימה לחום של הצהריים. האמת היא שאני לא מחובבי הקאוות בגדול, אז תסלחו לי אם אני לא אתאר את הריחות והטעמים, כי מבחינתי הן די דומות: הריח פירותי, כך גם הטעם, הן תוססות ולרוב הן פשוט קולעות בול למזג האוויר הישראלי. לא צריך הרבה יותר מזה. כשנמזגה הקאווה השניה, Cava Xenius, כבר הוגשה המנה הראשונה לשולחן (שנערך, אם יורשה לי, לא פחות יפה משולחן סדר של פסח, וכל זה ע"י כלים חד פעמיים, מה שאומר שבהחלט אפשר לנהל סעודת מלכים בלי להיות פלצניים יתר על המידה).
המנה הראשונה היתה גרסת הגספצ'יו של תמי: צלוחיות עמוקות מלאות במיץ אבטיחים, עם כדורי אבטיח וחתיכות גבינת פטה בפנים – שילוב מנצח וגם מקורי וחדשני. במקביל, הוגשו גם מספר גבינות עם חתיכות קיווי וענבים שחורים. בהחלט דרך מעולה להתחיל את היום.
במהלך הפסקת סיגריה קלה, הוגש היין הראשון:
Artazuri 06 מאיזור Navara, הנושק לאיזור ריוחה המפורסם. מדובר ביין זני של גראנצ'ה (100%) מיקב Artadi. היין הוא בעל צבע סגול כהה, בעל ריח של פירות יער וטעם דומה עם דגש על שרי ודומדמניות, בעל גוף בינוני, מוכן לשתיה מיידית, למרות מתיקותו ועקצוצו על הלשון.
המנה השניה שהוגשה היתה סלט שגם הוא הוכן ע"י תמי, וכלל עלי תרד, תותים, תבלינים (ואני מצטער שאיני זוכר – אולי תמי תוכל להזכיר כאן בתגובה) וסשימי של מוסר טרי. אמנם לא טעמתי מהסלט לבושתי, בעיקר כי ידעתי מה מגיע בהמשך, אבל נראה שאנשים נהנו ממנו, והוא חוסל.
אחרי לא מעט התלבטויות, בין יעל, דרינקינג וביני, החלטנו שהיין הבא שיוגש, שהיה כבר בשיאו, יהיה Marques de Caceres 98 Reserva מאיזור ריוחה – יין זני גם הוא של 100% ענבי Tempranillo מהיקב של Bodegas. צבע סגלגל וכהה אופייני לענב נראה בבירור, וכך גם ריח מתקתק של פירות היער. הפעם מדובר ביין מאוד טאניני, בעל גוף מלא מאוד, ומתובל בחריפות קלה, ופירות יער בשלים. כדי להיות הוגן, אני צריך לספר שזה היקב, אמנם משנת בציר 96, שגרם לי להתאהב ביינות ספרד ובאיזור ריוחה במיוחד. הבצירים הטובים ביותר שלו הם 1989, 1990 ו-1994 (בכלל אלו היו השנים הטובות ביותר בספרד בעשור הקודם), ואם תשימו ידכם על אחד מאלה, אל תשכחו לקרוא לי כשאתם פותחים אותו.. 🙂
עם היין הזה הוגשה פאייה שהוכנה ע"י יעל, שהיתה מלאה בכל טוב: אורז, ירקות, עוף, חתיכות צ'וריסוס וקבנוס ותבלינים מצויינים. והגענו רק לאמצע הארוחה! עכשיו נדרשה הפסקה ארוכה יותר, כדי לעכל את מה שעבר עלינו…
אחריה המשכנו עם היין השלישי: Pesquera 03 Tinto, מאיזור Ribera Del Duero, עוד יין שאני אוהב מאוד. אמנם 2003, בניגוד לבציר שבא אחריו (2004) היא שנה פחות טובה בספרד, אבל היין היה נהדר. צבע כהה מאוד, בעל ריח של אדמה טחובה, ריבת/ליקר אוכמניות שחורות וטעם מתפתח ומורכב של פירות יער שחורים. גם יין זה מורכב כולו מענבי Tempranillo.
יחד איתו הוגשו המנות של מכנס, שכרגיל לא אכזבו, והראו את הטרחה הרבה שהאיש הזה משקיע באוכל: תבשיל טלה עם פלפלים אדומים יבשים וגם ירוקים, עם טימין ועוד. היה גם תבשיל עוף, שהוכן בסיר עוף עם הרבה זעפרן מורגש, שקדים מפוררים ותבלינים נוספים, וגם תבשיל תפו"א בפלפלים ירוקים ואדומים, במה שמכנס קרא לו "סגנון ריוחה". אני מניח שהוא יוכל לתת את המתכונים, אולי אפילו כאן כתגובה לפוסט הזה (או ככה לפחות אני מקווה).
ואז הגיע היין האחרון להערב: Martinet Bru 02 מאיזור Priorat, אחד האיזורים הפחות מתועדים בתודעה הישראלית, וחבל שכך. באיזור זה, אפשר למצוא את יינות הקריניאן הטובים ביותר, לדברי יעל. אף על פי כן, ספציפית, בחיפושיי באינטרנט מצאתי שהיין הזה מורכב מ-3 זני ענבים: 30% של קברנה סוביניון, 30% של גרנאצ'ה ו-40% מרלו. גם כאן, הצבע השולט הוא סגול כהה, אבל מורגש בו עץ האלון שבו שהה, וגם פירות היער השחורים המסורתיים של יינות ספרד. הוא יחסית קל לשתיה, בעל גוף בינוני, ובטעם יש בו מתיקות שמתגלגלת על הלשון, ומעט חמיצות בסיום. באתרים מסוימים טוענים שכדאי לשתות את היין הזה תוך 7-10 שנים מיום בקבוקו.
לפני שאני מגיע לקינוח המצוין של תמי, שתי מילים על קינוחים במועדון הפקק: כפי שתמי הצהירה לא אחת לאחרונה, רק מאז ייסוד המועדון היא התחילה להתנסות בקינוחים. אני מציע לתת לה להמשיך להפתיע אותנו. בטעימת הפינו נואר שלנו, היא הכינה פאדג' שוקולד מעולה. בטעימה הקודמת של יינות אוסטרליה וניו זילנד, היא הגיעה עם פאבלובה שחוסלה עד תום. הפעם היא הלכה על קרם ברולה, מנה שרבים וטובים לפניה הצליחו להרוס (גם במסעדות גורמה). אני יודע שהיא חושבת שהיא פישלה עם המגש השני של מנות הקרם בגלל שיצא לה יותר נוזלי ממה שהיא תכננה, אבל אני לא חושב שהיה אחד בארוחה הזו שלא ליקק את השפתיים מהקינוח הזה. אחרי שריפת ציפוי הסוכר ע"י מכנס והמבער שלו, זה היה אחד ממנות הקרם ברולה הטובות שטעמתי, אם לא הטובה שבהן, ואני מבטיח בהן צדקי שאני לא מגזים.
מגיעה גם תודה מיוחדת למשלחת הקפה (אפרת, מכנס ושמואל) שהתנדבו ללכת לבית הקפה הקרוב ולארגן לנו כוסות אספרסו כפול וקפה הפוך לפי דרישה.
והנה כמה תמונות שתגרומנה לכם לחייך:
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
גם אני בדעה אחת שהיינות הספרדיים מהטובים בעולם (ופה, בוודאי שנותנים את היחס איכות-מחיר הטוב ביותר). הדעות שלי לגבי אזורי היין הספציפיים קצת שונות, אני לא אוהבת ריוחה, וחושבת שריברה דל דוארו ונבארה מוצלחות יותר, ואם התקציב מאפשר, פריורט הוא האזור הכי טוב. שתי הקסטיליות ושאר אזורי היין בקטלוניה נותנים תחרות יפה, אבל יותר "צנועים" (גם באיכות וגם במחיר).
רק תיקון קטן אחד, בספרד יש שש קטגוריות יישון, אבל טינטו היא לא אחת מהן. וינו טינטו פירושו יין אדום, כשם כללי. הקטגוריות של היישון הן בהתאם למשך היישון (מינימום של 18-60 חודשים) והחבית בה השתמשו (330 ליטר או 600). שלוש הנפוצות הן קריאנזה (24 חודש), רזרבה (36 חודש) וגראן רזרבה (60 חודש). יינות שמיושנים פחות זמן ועל כן אינם נכנסים לקטגוריות הנ"ל יכולים לקבל שמות כמו רובלה (אלון) ואחרים.
דבר ראשון – סחתיין על הבקיאות!
יכול להיות שאני טועה כאן (את זו שחיה בברצלונה ואני מניח שצברת שם קילומטראז' יינות), אבל לפי מה שלמדתי בעבר, טינטו הוא יין שמיושן עד 6 חודשים בחבית עץ, וקריאנזה מיושנת לא יותר מ-12 חודשים בעץ אלון צרפתי (פלוס יישון בבקבוק, כמובן – אין לי מושג אם הכללת את זה בספירה שלך או לא).
לגבי פריורט – את בהחלט צודקת. גם אני למדתי לאהוב את האיזור הזה באופן מיוחד, אחרי שהפנמתי את ריוחה בצורה נאותה. לצערי, כאמור, בארץ גם אם יש לך את התקציב, בגבולות הסביר, קשה להשיג יינות מהאיזור הזה, וחבל.
גיא יקירי,
קודם כל תודה על המחמאות!
אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לכולם – החבורה הכי מקסימה שאירחתי אי פעם וללא ספק אחזור אארח שוב ושוב.
ועכשיו לתשובה אחת ושתי תודות מיוחדות:
1. סלט הסביצ'ה מוסר כלל עלי תרד חיים, רשאד חריף, תותים, גרגרי חרדל, שמן זית, מעט בלסמי, מלח, פלפל ותו לא.
2. עם האדום הראשון אכלנו את האינצ'לדה בשר המעולה של דרינקינג. המילוי של הטורטיה כלל עוף, חזה אווז, פילה מדומה ואני חושבת שגם בקר כלשהו, רוטב צ'ילי ועוד דברים טעימים. ליד הטורטיה הוגש סלט עגבניות, זיתים שחורים ונענע שהיה מעדן בפני עצמו. למותר לציין שהמנה חוסלה כליל בתוך שניות. ותודה לליאור!
3. על הפסקול הייתה אחראית אפרת, מעתה הדיג'יי הרשמית של מועדון הפקק. התחלנו (והמשכנו) עם הרבה פלמנקו ולקראת הסוף גלשנו למחוזות ספרדיים פחות אך משובחים ביותר. ותודה למאסטרו!
ובאשר לקינוחים – תודה! תודה! תודה! וניפגש בפקק פיימונטה עם טירמיסו ופנקוטה 🙂
נכון!!! שכחתי את האנצ'ילדה של דרינקינג! אני מתנצל מעומק ליבי, אח שלו. זו היתה מנה פשוט מעולה, במיוחד עם רוטב העגבניות המצוין הפיקנטי שהוסיף ונשאר הרבה זמן בפה!
וכמובן – המוסיקה בניצוחה של אפרת! המון תודות לך על האווירה הנהדרת שסידרת לנו כל הארוחה. קיבלת את מינוי הדי ג'יי ללא ספק.
אני מתנצל אם שכחתי עוד מישהו/י בפוסט הזה. זה בהחלט לא אישי! בין כל הפרטים שניסיתי לזכור מהאירוע הזה, אני מניח שחלק מהדברים פרחו מזכרוני, ויעיד מכנס על הטלפון הבהול שהוא קיבל ממני לגבי המנות שהוא הכין…
לגבי המחמאות – בבקשה. כשמגיע – מגיע. אני האחרון שאמנע אותן ממך 😉
אה, כן – וברוכה הבאה לבלוג, כמובן.. זו היתה התגובה הראשונה שלך.
אחלה פוסט ואחלה שבת.
אפשר לקרוא לי בשמי 🙂
מקווה שמחר יהיה לי זמן להעלות על הכתב את הטעמים הריחות שליוו אותי בראש כל הדרך לחיפה.
המון תודה לתמי על האירוח
שבוע טוב !
תודה! שמח שנהנית!
ההחלטה לא להשתמש בשם ליאור היתה מבחינת נוחות בלבד, בגלל שהייתם שני ליאור ולא בגלל בעיית אאוטינג..
בדקתי (פעמיים) באתר הזה בו אפשר למצוא את כל ההגדרות (בספרדית, אמנם יש גם חלק באנגלית אבל הוא יותר גנרי ולא מסביר בפירוט את ההבדלים בין הסיווגים) וגם בחקיקה שמצאתי דרך האתר (דברים שלומדים באוניברסיטה, לקרוא חקיקת מזון וחקלאות. ייפי!). עד כמה שהצלחתי למצוא (ובהתאם למה שאני מכירה פה), טינטו אינה קטגוריה של יישון. בנוסף, "וינו טינטו" פירושו יין אדום, לאור העובדה שגם יינות לבנים ומבעבעים נדרשים ביישון, לא מאוד הגיוני לבקש לבן טינטו כשרוצים לבן צעיר. החקיקה אינה מפרטת מתן שמות ליינות שמיושנים פחות מקריאנזה, כך שהתחום הזה קצת "פרוץ". שלוש הקטגוריות האחרות (נובלה, אנייחו ו-וייחו) מפרטות יישון ליין שולחני, כך שפחות סביר למצוא יינות כאלה מחוץ לספרד.
במספרים שנתתי מחושבים כל חודשי היישון (חבית+בקבוק). כך לדוגמא הקריאנזה צריכה מינימום של 6 חודשים בחבית ויישון כולל של מינימום 24 חודש.
מקווה שאני לא נשמעת יותר מדי "הרצאתית". יש לי קצת שגעון לפרטים קטנים… 🙂
את ממש לא! אני נהנה ללמוד מאנשים שיש להם יותר ידע ממני, ואני באמת מודה לך על הלינק (אני מקווה שעוד אנשים יודעים לקרוא קצת ספרדית, ואלה שלא, כמוני – אולי בכל זאת יצליחו למצוא קצת מידע מועיל באנגלית). כתבתי כבר בתחילת הפוסט – ספרד היא ה"מחלה" שלי מבחינת יינות, אז אם אני יכול ללמוד דברים חדשים, אני שמח ומברך על כך!
חד משמעית – אל תפסיקי להביא עוד פרטים בנושא הזה! אין לי דרך חזקה יותר להדגיש את זה…