על הגירה ומדיניות ממשלתית

בואו נתחיל מהמסקנה הסופית, כי אני חושב שהיא מוסכמת על כולם: הפליטים שמגיעים לישראל ממדינות אפריקה, הן אסון ברמה לאומית, ובעיה שחייבים למצוא דרך להתמודד איתה.

אלא שכאן דרכי ודרכו של כותב הטור הזה בטמקא נפרדות. הוא חושב שגירוש המוני הוא חובה. אני לא. הוא חושב שישי צודק, גם אם הוא גזען. אני לא.

הבעיה של מדינת ישראל עם הפליטים היא די פשוטה להסברה (ואף כתבתי על כך מס' פוסטים בעבר), אך מורכבת בכל הנוגע לפיתרון.

וכמו תמיד, כדאי להתחיל עם העובדה הכי פשוטה להבנה: לממשלת ישראל אין מדיניות הגירה. בכלל. המדינה עוסקת רק בכיבוי שריפות. עכשיו ירים ידו מי שלא צפה את הבעיה הזו כבר לפני כמה שנים טובות. כל אדם עם מעט שכל בקודקודו יכול היה לראות לאן הדברים זורמים. אלא שמתברר, כמו במקרים רבים, שלא תמיד יש למקבלי ההחלטות שכל בקודקודם. אפילו לא את המעט הדרוש.

אנשים שאמורים לפקח, בעיקר אנשים ממשרד הפנים בהנהגתו הבלתי נלאית של יו"ר ש"ס אלי ישי, נותנים להם להכנס, ואז אומרים להם: אל תעבדו. אנחנו אוסרים עליכם לעבוד. ויתרה מכך – מענישים באמצעות קנסות גבוהים מעסיקים ישראלים, שמעסיקים את אותם הזרים (כמו מלונות, קבלנים, וכו').

ואני רוצה להעלות כאן שאלה רטורית: מה לעזאזל הייתם מצפים שיקרה לאדם, שמגיע למקום חדש (ממקום שבו ניסו להרוג אותו ואת משפחתו), ואוסרים עליו להתפרנס בכבוד? ברור שהדרך לדיכאון, אלכוהול ואלימות – ובעיקר פשעים מסוגים שונים – הוא הפיתרון היחיד לשרוד. כי זה מה שיצרנו כאן, בחסות משרד הפנים: הישרדות החזקים. Survival of the Fittest .

וככה זה עובד:

אלי ישי, בקריצת עין לשאר ממשלות ישראל בשנים האחרונות, אומר – בואו נרעיב אותם, נשלח אותם לרחוב, נאסור עליהם לעבוד – ונחכה עד שהם יסכימו לנסוע חזרה למקום, שבו על ראשם יהיה גזר דין מוות כמעט ודאי. אם לא באמצעות ירי ישיר, אז באמצעות רעב. בינתיים, נסמא את עיניהם באמצעות רכבי 4X4 יקרים, צעירים שיוצאים לבלות במסעדות יוקרה ובפאבים, ועד כהנה וכהנה.

אז לא: אני לא חושב שאלימות היא הפיתרון לשום דבר, ואני מגנה אותה בכל תוקף. מקרי האונס, השוד וכל שאר המקרים המזעזעים שאנו שומעים עליהם לאחרונה, הם אכן מזעזעים .אני גם לא חושב ששכונות דרום תל אביב, המוגבלות פיננסית צריכות לשלם על כך במחיר של פחד הטרדות ואלימות ברחובות. אבל בכדי לטפל בשורש הבעיה, לא צריך להאשים קהילה שלמה של עובדים זרים. כי יש המוני עובדים זרים שאינם נוקטים באלימות. הנתון של משטרת ישראל במרחב גוש דן – לפיה בכ-40% מהפשיעה בימים אלו באיזור גוש דן, מעורבים עובדים זרים – אינה מפתיעה כלל וכלל, אבל יש לה מקור מאוד ברור: ממשלת ישראל. וליתר דיוק: מדיניות של laissez faire ("שב ואל תעשה דבר") של ממשלת ישראל.

בשורה התחתונה (או לפחות האמצעית), צריך לאפשר להם לעבוד. אדם שיש לו כסף, לרוב לא יצטרך לשדוד אנשים ברחוב, ורוב הסיכויים שהתסכול שלו לא ייצא על אנשים אחרים, שזוכים למעמד מהמדינה הזו.

הנה לכם חידה קטנה: זוכרים את זה?

המממ.. סליחה, אבל הקטע הזה של "עניי עירך קודמים"? אני פשוט לא קונה את זה. המדינה מאפשרת לעשרות אלפי עובדים זרים להכנס לתחומיה בגלל שאין ישראלים, שמוכנים לעשות את העבודה שהזרים עושים, בעיקר בתחומי סיעוד, ניקיון, מלונאות, בנייה וחקלאות. הרי ניסו להריץ את הקמפיין הגזעני וההזוי שדוגמא שלו מצוייות לעיל, לפיו הפועלים הזרים תופסים לישראלים מקומות עבודה – וזה הרי היה ברור שמדובר בבולשיט אחד גדול.

אבל עזבו כרגע קמפיינים מגוחכים. בואו נדבר תכל'ס – על מה אפשר לעשות בפועל.
קחו לדוגמא את נושא החקלאות, שממש זועק לשמים: השימוש בחקלאות ככלי לשיפור המצב של אותם פליטים – ובאותה הזדמנות להאדיר את שמה של ישראל כמדינה הומנית – הוא דבר שאני לא מבין איך לא מיישמים אותו כאן. הרי מדובר באנשי אדמה (!), חלקם הגדול הגיע מחקלאות על שלל סוגיה. אז למה לא להשתמש בהם כשגרירים שלנו?! למה לא ללמד אותם שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ובחקלאות מודרנית, ולהעצים אותם – כך שהם ירצו לחזור למולדתם עם הידע החדש שצברו, ועם גאווה גדולה בלב? הרי החינוך הוא הבסיס להכל: לכלכלה, לבריאות, לחקלאות, לעלייה בתוחלת החיים. והחינוך הזה יסייע להם לקחת את המידע לארצם, ולהעביר אותו הלאה, וכך ליצור דורות חדשים וחכמים יותר, שלא נועדו מרגע הולדתם (ועד מותם בטרם עת) לשרת בצבא של איזה משיח אפריקאי כמו ג'וזף קוני, או לגור באיזו בקתה באמצע הכלום והשום דבר.

אבל לא. מדינת ישראל מעדיפה לנקוט במדיניות של "שב ואל תעשה", "יהיה בסדר", ו-"סמוך". כל פעם הרי מתחילים פה גירוש, ומיד חצי עולם צועק. ואנחנו לומדים (או לפחות ממשלתינו הנאורה לומדת), בדרך הקשה – שזה פשוט לא יילך. אז למה לא להקל? למה ללכת תמיד ראש בראש?

דני איילון, סגן שר החוץ בשבילכם (זה הדבר הכי טוב שאני יכול לומר עליו, וגם זה עולה לי בבריאות), טען בינואר האחרון, שהבעיה של העובדים הזרים – מקורה במתווכים, ששודדים ובוזזים את העובדים הזרים ואת זכויותיהם. נשמע מאוד אלטרואיסטי מצידו של מר איילון, הלא כן? רק שמר איילון שכח לציין, שמי שמאפשר לאותם קבלנים / בוסים / מתווכים / מאכערים, היא ממשלת ישראל, שנוקטת במדיניות "הדלת המסתובבת" שכולנו כבר למדנו להכיר: היא מגרשת עובדים זרים כל שנה-שנתיים (ואם יש להם מזל אז חמש שנים), רק בשביל "לייבא" אחרים במקומם, ובכך ממנפת, מסייעת ומטפחת את אותם אנשים שאיילון מדבר בגנותם.

===============

זאת בעצם התורה כולה: כיום, לשומרי החוק שבין הזרים (והם הרוב), אין שום מוטיבציה אמיתית לשמור על החוק, במיוחד כשהמדינה דוחקת את רגליהם ודורסת אותם בגסות. במקום לשבת ולא לעשות דבר, היה מומלץ לו מדינת ישראל היתה מאמצת פיתרון של חינוך (גם נגד גזענות, התנשאות ושנאת הזר מהצד "שלנו", וגם לילדי העובדים הזרים ולעובדים עצמם). במקום אי-מדיניות או גירוש חסר חמלה ותכלית, שכבר הוכחו כבעייתיים (בלשון המעטה), הגיעה העת לפתח מדיניות הגירה הוגנת ברת-קיימא, שתהיה בנויה על תשתית של הומניות וחינוך מחד, אך גם על ענישה למי שלא שומר על חוקי המדינה.

===============

עדכון: מתברר שגם המפכ"ל דנינו חושב שמתן אישורי עבודה לפחות יפתור באופן חלקי את הבעיות של הפליטים. עכשיו כל מה שצריך זה רק לשכנע את הממשלה המטומטמת שלנו. ושיהיה לו בהצלחה עם זה…


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות