חשיבותה של רצינות בעידן המודרני

מתוך שיחה מעניינת שהיתה לי עם שי בדרך חזרה הביתה עכשיו, החלטתי (הקרדיט על הרעיון מגיע לו) לכתוב פוסט בנושא מערכות יחסים ובכלל, בחורות ונשים שאני נתקל בהן לאחרונה, ועל התהיות שחוזרות ועולות בי בגינן.
כמו לא מעט רווקים בני גילי, גם אני לא ויתרתי עדיין על אהבה, ולפני כחצי שנה, אחרי יותר משנה של הפסקה בחיפושים (בעיקר בגלל שרציתי לראות איך אני יכול להתייצב מבחינת הפיברו ומצליח לתפקד באופן תקין יחסית), התחלתי לנסות שוב את מזלי עם בחורות. את חלקן הכרתי דרך חברים, ואת חלקן דרך האינטרנט הידוע לשמצה (מבחינתי לפחות, כי אני תמיד הרגשתי שאני משקיע המון עוד לפני שבכלל פגשתי את הבחורה, וזה יצר אכזבות רבות).

אבל נתחיל מהתחלה: אני לא רוצה להישמע יהיר יתר על המידה, אבל היום, אחרי כמה שנים טובות שבהן השקעתי בעצמי (ואחרי שנים שבהן חוסר הביטחון שלט בי ובפחדיי), אני יודע שאני שווה. נשמע כמו הצהרה סתמית? אני לא חושב כך – אני משכיל, יש לי חוש הומור לא רע בכלל, אני חברותי, עובד, מתפקד הרבה מעבר לסביר, אני מאוד רגשי (הייתי רוצה לחשוב שגם בנאדם טוב, אבל את זה תצטרכו לשאול את החברים שלי), ג'נטלמן, כן ונאמן, וכן – אני גם נראה בהחלט לא רע. לא יפיוף עם קוביות בבטן – אבל גבוה, שיער ארוך, גוף ממוצע וכאלה. אני גם מתעניין בהרבה תחומים (מוסיקה, ספרות, יין, מדע – רק לא פוליטיקה), יש לי לא מעט תחביבים, אני אוהב לחיות טוב, אני "מחובר" לרגשות שלי ומדבר עליהם לא מעט, ואני רומנטיקן בנשמתי (חלק מהשירים שכתבתי גם מופיעים בבלוג הזה). אחרי שכל זה נאמר, ואחרי שגדלתי על הסיפורים האלה מילדות שזה מה שבחורות מחפשות – איך לעזאזל אני מצליח ליפול על אלה שלא מעריכות את כל זה בגרוש? ואני לא מדבר על בחורות בנות 20. אני מדבר על בחורות סביב הגילאים 30-35 לרוב. מעולם לא האמנתי לסיפורים המכלילים האלה של בחורות מעל גיל 30, שאם הן רווקות, כנראה יש בהן משהו דפוק. הכרתי לא מעט בחורות נהדרות בגילאים האלה. אבל משהו השתנה לגמרי לאחרונה, לפחות מבחינת הבחורות שאני פוגש. אולי זה אני – אבל אתם תשפטו. אני מתכוון לעשות סיכום קצר של הבחורות שיצאתי איתן בחצי השנה האחרונה. מי שמרגיש שלא נוח לו העניין הזה, שיעבור פוסט, כי אני מחפש פה תשובות רציניות. הפוסט הזה בהחלט לא מכוון לרכילות או אפילו לפגוע במי מאותן הבחורות.

זה התחיל עם א' (לא זאת מבית הנשיא). בחורה חביבה מאוד, בת 35, שנפגשתי איתה לבירה, אחרי היכרות קצרה דרך אתר היכרויות. הבחורה הקסימה אותי: נראית לא רע, מצחיקה, אינטילגנטית, חריפה. רק מה? היא הגיעה למסקנה שלפגוש אותי אחת לשבועיים-שלושה זה מספיק טוב בינתיים, כי היא רוצה "לקחת את זה לאט". מילא לאט, אבל זה לא לקח את זה לשום מקום. ב-3 חודשים פגשתי את א' בדיוק 4 פעמים. היא לא החזירה טלפונים, אלא דיברה איתי כמעט תמיד רק דרך המסנג'ר. יכול להיות שזה מה שריגש אותה, אבל אין לי מושג, כי פשוט לא ראיתי אותה מספיק בשביל לדעת את זה! אחרי שהיא הבהירה לי שאין לה כוונות רומנטיות כלפיי (דאאאא! נגעתי בעצמי יותר פעמים ביום ממה שפגשתי אותה ב-3 חודשים), לקחתי את הרגליים והמשכתי הלאה.
הבאה אחריה היתה ב' (כמה צפוי), שידוך דרך חברה של חבר. שוב – בת 31, נראית ונשמעת בחורה חריפה ומצחיקה. בפגישה הראשונה היא עשתה רושם לא רע. אפילו התנשקנו והכל נראה זורם להפליא. חשוב לציין שבשלב הזה לא עלתה בכלל המחלה שלי, כי הגעתי למסקנה שמישהי צריכה להכיר אותי ואת מה שיש בי קצת לפני שאני מנסה להסביר למה אני לוקח משככי כאבים 3 פעמים ביום. בפגישה הראשונה שלנו, היא "הציעה" שאני אעבור ניתוח עיניים. למה, אתם שואלים? כדי שתוכל לראות את העיניים שלי. נשמע מאוד רומנטי, ובגלל זה גם היתה פגישה שניה. חבל שהיתה. זה התחיל בזה שהיא החליטה שהיא רוצה בפעם הבאה "להלביש אותי". כאילו אני איזו בובת קן. אין לי בעיה לרוב עם ביקורת בונה. בכיף. אבל אולי, רק אולי – תחכי קצת לפני שאת מחליפה לי את כל הגרדרובה..? עניין הניתוח שוב עלה, הפעם כ"קצת" יותר מהצעה, תוך שהיא אומרת לי להוריד את המשקפיים, והיא "לא רוצה לחזור על זה יותר מדי פעמים". בשלב הזה הייתי צריך לברוח. אני יודע. אבל נשארתי, ואפילו שיחקנו קצת אחד בשניה על ספה ב"קיוטו". זה קרה עד השניה בו התחילה קצת לכאוב לי הרגל (בשעה 1 בלילה). ברגע שהסברתי לה ממש בעדינות, שיש לי כאבים בשרירים מפעם לפעם, הבחורה הסירה ממני את הידיים והתרחקה ממני מספיק כדי ששתי מלצריות תעבורנה בינינו ועוד יהיה מקום ללוויתן קטן. לרגע חשבתי שפרצה מגיפה שפגעה בי שלא שמתי לב אליה. אולי נתקעה לי חתיכת טונה בין השיניים.. אבל לאאאא… אז יצא לה המשפט האלמותי מהפה: " לא נראה לי שזה יתאים. אני גם ככה מתפשרת עליך עם המון דברים". WTF??? מיותר לציין שזו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותה, ובדיעבד – טוב שכך, למרות שבאותו רגע הרגשתי ממש חרא עם עצמי.
הבאה בתור – אתם כבר יכולים לנחש – ג'. עוד שידוך, מצד חבר אחר. בחורה בת 36. וואו! היא היתה משהו מדהים. גם לעיניים וגם למוח. יציאה ראשונה, יושבים בפאב, עושים טיול רומנטי קליל בתל אביב, הכל זורם נהדר. פגישה שניה – זורם לא פחות! הכל הולך נהדר. אפילו יש מגע, והשיחות פשוט נהדרות. אבל אני רואה גם שבראש שלה משהו תקוע. כאילו – מרוחק. אני שואל אם הכל בסדר. היא אומרת שכן. פגישה שלישית – סרט אצלה בדירה. הכל סביר. אפילו קצת מתקדמים במגע בינינו. אני כבר פתוח יותר, מספר לה דברים אישיים יותר, גם היא מספרת על עצמה, אבל עדיין – נראית מאוד מרוחקת, אבל "הכל בסדר". אני מנסה לעודד אותה לספר לי מה היא חושבת (אני לא "אורן הקטן" ואין לי שום יכולות קריאת מחשבות בפעם האחרונה שבדקתי), אבל כלום. פגישה רביעית באותו שבוע! גם אצלה בדירה. ארוחת ערב, מדברים קצת, נכנסים למיטה, ויומיים אחרי זה היא זורקת אותי. בלי הסברים. בדיוק באותה מהירות שבו המשפט האחרון נכתב. כלום. "זה לא אתה, זה אני". עכשיו – מי שמכיר אותי יודע שאני לא מסוגל להכנס עם מישהי למיטה בלי שאני ארגיש כלפיה משהו. ככה אני. לא ממש גבר טיפוסי. מה שהיא עשתה בהחלט פגע בי.
אחרי זה יש כמה דיבורים עם בחורות מהאינטרנט, חלקן בכלל לא יורקות לכיווני, עם אחת אני גם נפגש (אם אתם מתעקשים נקרא לה ד'), בת 35, נשמעת נהדר בטלפון, אני אפילו מביא לה כמה תותים יפהפיים כמחווה רומנטית לפגישה, אבל מה? אני מרגיש כמו בחקירת שב"כ. להוציא ממנה מידע בסיסי התברר כשמשהו הרבה יותר מבסיסי. אני לא בטוח שטלטולים היו עוזרים במצב הזה. כמובן שלא ממש עברנו את שלב הפגישה הראשונה, אז אין הרבה על מה לדבר. זה עבר חלק מאוד, ומהר מאוד. אני נפגש גם עם עוד אחת (ה'), היא מאוד רוצה, אבל לא בטוחה שהיא תיפגש איתי שוב והיא "צריכה לחשוב על זה". אחרי שבוע שהיא "חשבה על זה" היא פשוט החליטה שהצעד הנכון הוא לחסום אותי במסנג'ר. בוגר מאוד, כמובן. היא היתה בת 29. העידה על עצמה כבחורה רגישה מאוד. שמעתי על פילים בחנויות חרסינה שהיו רגישים יותר.
בין לבין עוברות עוד כמה אלפאביתיות (ולא – זו לא טעות כתיב), ביניהן גם כאלה שאני מדבר איתן, הן מתלהבות ואז פתאום נעלמות. אחת טוענת שאם במשך שבועיים לא הצלחנו להיפגש, כנראה זה לא נועד להיות, אחרת חוסמת אותי במסנג'ר מסיבה שלא נהירה לי (אני רחוק מלהיות אובססיבי), אחרי שיחה מדהימה וארוכה יום לפני שהיא נוסעת לסו"ש, וזהו בערך.

בקיצור – אני חושב שהבהרתי למה אני מתכוון.
ועכשיו אני כאן, מספר לכם את כל זה. ולמה? כי אני מחפש תובנות חדשות. תנו לי להסביר: אני אוהב לתת מעצמי. אני מביא פרחים, אני פותח את הלב, אני מתקשר יום אחרי, אני משחק את כל משחקי החיזור – לא בגלל שככה צריך או ככה כתוב בספרים – אלא בגלל שככה אני באמת ובתמים מאמין שצריך לחזר. זה אפילו לא באמת משחק עבורי. זה חלק מאוד רציני ומהותי. אני טיפוס קצת מיושן בעניין הזה. באופן חד משמעי – אני רוצה מערכת זוגית. רצינית. מבחינתי שתוביל לחתונה ולהקמת משפחה. אני לא לחוץ חתונה, אין לי בעיה שזה ייקח את כל הזמן הטבעי שזה אמור לקחת (לא מחפש להביא את הבחורה להורים שלי בבליינד דייט), אני לא ממהר להכניס אף אחת למיטה, ומכבד את רצונן של הבחורות שאני יוצא איתן. אבל אם אני לא מפחד לדבר על מחויבות (שזה בערך הדבר שאני שומע הכי הרבה מבחורות, ש"נמאס להן מגברים" – חוסר הרצינות והבריחה ממחויבות) – מה כל כך מפחיד את אותן בחורות??
איך זה שדווקא בחורות, סביב הגילאים שציינתי, מעיפות את כל זה דרך החלון כמו כלום? הייתי מצפה שדווקא בחורות בגילאים האלה תהיינה בוגרות יותר, מבינות יותר. במיוחד אם הן כן רוצות להקים משפחה ומדברות על זה בפה מלא (אני לא מדבר על אלה שהחליטו מיוזמתן לוותר על זוגיות/משפחה. זה גם לגיטימי, אבל זה לא ה"קהל" שאליו אני מכוון). יש לי חבר טוב שלפני חברתו הנוכחית, הוא יצא עם בחורה צעירה ממנו ביותר מעשור(הוא בגילי) והבחורה הצעירה הזאת הראתה יותר בגרות מחצי מהבחורות שאני פגשתי בחצי השנה האחרונה! מה לעזאזל קורה פה?!
אני לא אומר שאין יותר בכלל בחורות "טובות" או "מבינות", אלא שאני פשוט לא נתקל בהן בכלל, חוץ מהמקרים בהם אני מבקר אצל חברים שלי ומדבר עם הנשים שלהם. סהדי במרומים שאני לא מחפש בחורה מושלמת. באמת שלא. אני גם לא מצהיר בקולי קולות על כל ויתור שאני עושה כשאני יוצא עם מישהי, למרות שגם אלה קיימים, ואני מקבל אותם בשמחה, כי אני באמת מאמין שאין דבר כזה שלמות של 100%. אצלי גם 80-90 אחוז עובד. וזה לא עניין של פשרה – כי על קווים אדומים אני לא אוותר, מין הסתם, ולכל אחד יש כאלה. זה עניין של סדר עדיפויות – מה באמת חשוב לי בבחורה שאני אצא איתה. אז אני בהחלט מפוכח. או שאולי אני לא, כי אני באמת לא מצליח להבין – מה נהיה??!! איפה אני טועה בכל הסיפור הזה? אני לא מניאק, לא מסוגל להיות כזה. לא מסוגל להתייחס למישהי בחוסר כבוד. כן – אולי אני קצת רגיש יתר על המידה. אבל האם על זה אני צריך להיפסל?

האם יש מישהו או מישהי שמוכן/ה להסביר לי מה קרה בזמן שישנתי? האם יש סיכוי לגבר נורמלי למצוא מישהי שמוכנה לדבר באותה השפה? לאחרונה כבר הציעו לי להתחיל לחפש בחורות צעירות יותר. לוותר על בחורות בנות גילי. אני ממש לא בטוח שאני רוצה לעשות את זה, אבל זה מתחיל לייאש, הסיפור הזה.

כמה עדכונים קטנים והבהרות לגבי הפוסט הזה:
1. חשוב שתדעו – למרות שנראה שמדובר בהרבה בחורות בזמן קצר יחסית, לא יצאתי עם אף אחת במקביל! לא היתה בחורה אחת בחיי שבגדתי בה. אני לא מאמין בזה, זה מחליא אותי. אם לא טוב לי, אני הולך. זה עדיף פי כמה על משבר אמון מבחינתי.
2. היו עוד 2-3 בחורות שלא הזכרתי כאן מכיוון שזה קרה בעיקר בזמן האחרון, ואני עדיין לא מרגיש נוח לכתוב על זה, לא בגלל אותן בחורות, אלא בגללי והדרך שבה הרגשתי פגוע.
3. כל מה שכתבתי לעיל קרה במציאות בחצי השנה האחרונה. אבל כמובן – זה נכתב מתוך נקודת מבט סובייקטיבית לחלוטין. יכול להיות שאותן בחורות ראו את העניינים בצורה שונה. הבעיה היא שמעולם לא היתה לי ההזדמנות לדעת את זה, כי הייתי צריך לנחש מה הן חושבות, דרך שפת הגוף שלהן. וכאן כמובן, קיים פרדוקס: איך אתה אמור להכיר את שפת הגוף של מישהי, אם היא לא נשארת מספיק זמן בשביל לתת לך "ללמוד" אותה (וכמובן זה אמור להיות הדדי)? ואם בהתחלה היא לא מדברת איתי ולא מסבירה את עצמה, איך אני אמור לנחש (מעבר לרגישויות הבסיסיות, שכבר ראיתי גברים אחרים שגם את זה אין להם) מה עובר להן בראש אחרי פגישה או שתיים?


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

15 תגובות לפוסט “חשיבותה של רצינות בעידן המודרני”

post_author." -->\n"; ?>
  1. דני הגיב:

    הי גיא,
    קראתי בעניין רב את דוח הדייטים שלך. נשמע לי מוכר מאד, מהתקופה שלפני הנישואין שלי. הדבר היחיד שאני יכול להגיד לך, זה שהשיטה של הדייטים היא דפוקה מיסודה. אני מכיר מעט מאד אנשים שהכירו בדייט, ושהשידוך אכן החזיק מעמד. רוב הזוגות היציבים הכירו אחד את השני בפעילות משותפת: עבודה, לימודים, חוגים, פעילויות התנדבות וכו'. בצורה כזאת אין את הלחץ של הדייט, ציפיות, רומנטיקה דביקה, מי יתקשר למי, וכאלה. פשוט מכירים אנשים לאורך זמן, ואם יש קליק, אז יש.
    תחשוב על הכוון הזה.
    דני

  2. גיא הגיב:

    דבר ראשון – תודה על כך שהקדשת מזמנך. ברוך הבא לבלוג, איש.

    ועכשיו לגבי מה שכתבת – אין לי בעיה עם הרומנטיקה הדביקה, אין לי בעיה אפילו עם משחקי החיזור, כאמור – זה אחד הדברים הכי לגיטימיים בעיניי. אם יש משהו שלמדתי בשנים האחרונות, הוא דווקא שמה שמתחיל ב"קליק" גם נגמר ב"קליק". לפעמים צריך לבנות דברים בקצב מסוים, ומשחקי החיזור האלה בונים את הקצב המסוים הזה.
    היום, לצערי, אין לי כל כך פעילויות שאני משתתף בהן (ותאמין לי שניסיתי במשך כמה שנים גם את הכיוון הזה), שאני יכול להכיר בהן בחורות חדשות, מה גם שאני די ביישן, כאמור, ולא קל לי להתחיל עם מישהי ישירות, אף על פי שכבר עשיתי את זה בעבר. זה לא אומר שאני לא פתוח לרעיונות חדשים, להיפך! אני אשמח לשמוע ולנסות.

    השאלה המרכזית שמעסיקה אותי היא בכלל, האם להמשיך ולנסות לצאת עם בחורות בגילי, או ש"חבל על כל טיפה", כמו שאומרים? האם יכול להיות שהגיע הזמן לנסות בחורות צעירות יותר?
    כמובן שהייתי רוצה לקבל את התשובה האחת שכל הגברים היו רוצים לדעת: "מה נשים רוצות?". אבל אני מניח שאני אטיס חללית אל הירח לפני שאני אקבל תשובה חד משמעית לזה, ולו בגלל שאין תשובה חד משמעית. אי אפשר להכליל. אבל יש קבוצות נישה מסוימות, שאולי כן אפשר להצביע עליהן כעל קבוצות בעלות פוטנציאל גבוה יותר לזוגיות מהסוג שאני מחפש, ויכול להיות שאני מחפש בכיוון הלא נכון, ומכאן בעצם נובע הפוסט הזה ובקשתי לרעיונות.

  3. דני הגיב:

    סלח לי, אבל יש לי גישה מנוגדת למה שאתה מייצג כאן. אני חושב שבחורות אינן רוצות חיזורים נלהבים מדי. זה גורם להן לראות אותך באור תלותי (הדברים מובאים ישירות מפי אשתי, שתחיה). אני לא אומר להיות מניאק – זה לא באופי שלי ולא באופי שלך – אבל קצת להרגיע את כמות תשומת הלב.

    זהו, אלה הם שני הסנטים שלי.

  4. דני פלדשר הגיב:

    שאלה : מה דעתך על הביטחון העצמי שלך ? כי ממה שכתבת קשה להבין עד כמה הטחון העצמי שלך גבוה..
    האם אתה מראה בפגיש שכל הדברים שכתבת על עצמך הם בעמת כאלה ? או שרק אתה יודע את זה..

  5. מודי תולשששש הגיב:

    יקירי. אין לי יותר מדי מה להגיד, אבל שיהיה בהצלחה.

  6. kinks הגיב:

    יש לי משהו אחד להגיד לך, בגלל בחורות כאלה המציאו גברים פרימטיביים את האלכוהול!

    ברצינות, אני ראה את מה שאתה כותב ואני גם דיי מרגיש אותו דבר בדייטים שלא הולכים מידי פעם. אין חוקיות איפה למצוא אהבה או איך למצוא אותה. המתכון היחידי שמצליח זה להמשיך לנסות.

    אז למה יש כל כך הרבה רווקים ורווקות?

    אנשים לא יודעים להסתפק במה שיש להם ותמיד מחפשים את הדבר הבא. לא מוכנים להתפשר לא מוכנים להודות שעדיף משהו עם פגמים על משהו מושלם שלא קיים.

    בשורה משמחת.
    מחר בבוקר נחתים מקלאן 10 ולאפרויג 10.
    הללויה.

  7. גיא הגיב:

    תודה לכולכם על התגובות הכנות, וכמובן, מזל טוב ל-kinks על הרכישות החדשות שהוא היה חייב להכניס אותן לפוסט כלשהו.. :mrgreen:
    דני – עלית על נקודה רגישה (לא פגעת בשום צורה, זו תגובה לגיטימית לחלוטין). בוא נאמר ככה, בכנות, אני ביישן מטבעי ולוקח לי הרבה זמן אם בכלל, להתחיל עם מישהי ישירות. אני לא הטיפוס שיתחיל עם מישהי בבר. קשה לי עם זה. אז הביטחון העצמי שלי לא מאוד גבוה, אבל הוא גבוה מספיק, שכשאני מביא את עצמי למצב של פגישה, אני מביא איתי את כל התכונות האלה שכתבתי בפוסט, ובדרך כלל מצליח להשאיר את הלחץ והביישנות בבית, לפחות בזמן האחרון (זה בהחלט לא היה כך בעבר).

  8. דני פלדשר הגיב:

    אני יסביר למה שאלתי את זה.. כולם יודעים שבנות לא אוהבות ביישנים (לפחות רובן הגדול..) וזה כי אין להן שום דרך לנתח מישהו כזה. מישהו עם בטחון עצמי גבוה ולא רק בפגישה הראשונה הוא מבחינתן משהו מאוד חיוני. כל התכונות שהזכרת בכתבה הם סבבה, אבל את חלקן מישהי תגלה רק כעבור זמן וחשוב שתבליט את מה מה שאפשר לראות במיידי וכל זה ייתכן רק עם בטחון עצמי גבוה. תשאל אנשים שפעם הסתכלו עליך מהצד וכאלה שיגידו לך בכנות את מה שהם ראו ולא את מה שאתה רוצה לשמוע וככה תדע איפה המילכוד.
    אני בכל מקרה כבר החלטתי שהראשונה שאני יפגוש שתואהב (או תביע התעניינות ללמוד) כדורגל, ויסקי ופורמולה 1 אני יתחתן איתה.. ולמה אני אומר את זה, כי בכל התאורים נשמע שהבנות שאיתן יצאת איבדו עניין ולמה זה לא קורה הפוך ? אם תגיע בגישה שאתה הוא זה שצריך להרשים ולא היא אז לא תצליח וזה גם חלק מהבטחון העצמי. היא צריכה אותך לא פחות ממה שאתה צריך אותה ולי זה נשמע שאתה מתאמץ יותר מדי להיות בסדר ועושה את העבודה קלה לצד השני.. תחשוב על זה

  9. סתם אחת הגיב:

    מעדיפה להשאר אנונימית וסליחה על השפה הבוטה שלי
    אני פשות מעדיפה לדבר בחופשיות ובגובה העיניים
    ומקוה שמהצד השני יש מספיק בגרות לא לשפוט אותי על איך שאני מדברת…

    מכל הפוסט הזה לא ראיתי שהצעת למישהי מהבנות שיצאת איתן חברות… ראיתי רומנטיקה זה כן… לא כל אחת מפרשת רומנטיקה כ"אהבה" אתה יכול להיות סופר רומנטי
    אם אתה לא יכול להגיד לבחורה "בא לי עליך" או "אני רוצה אותך איתי ותחליטי מה שתחליטי" כל הרושם שלך שווה לתחת.

    א' הציע לך לקחת את זה "לאט" ואז אתה מכבד אותה ולוקח את זה איתה לאט… נראה לך?
    אם היית באמת רוצה אותה היית מתאמץ קצת ומראה חיזור לפחות מתקשר כל יום לפחות פעם אחת זה מינימום שבמינימום יוזם עושה כמו גבר
    לא פאסיבי כמו בחורה
    אתה חושב על להקים משפחה איזה מין תקשורת זאת?
    זה נראה לך רציני?

    אפילו תיראה 10 ותרויח מיליון דולר…
    אם אתה לא רציני זה יהיה רק בישביל הדולר.

    אבל עם ג מאוד לא אהבתי איך שהתנהגת
    הבחורה גם יוזמת איתך קשר מתאמצת להתקרב אליך
    אצלך הכל בסדר פאסיבי משתף פעולה
    איזה מין גבר אתה לא יוזם כלום
    אפילו היה מגע בניכם
    אתה רואה לאן זה מתפתח
    מה קשה לך להיות גבר ולהציע חברות וגם לתרום קצת לקשר?

    בחיי אתה מתנהג כמו בחורה

    מה זה קשור לגנטלמניות? הרי ברור לאן זה הולך אם זה רציני… ל fuck הריון משפחה לידות יסורים עול אחריות…

    הכל הפוך אצלך הבחורות שלך הן כמו גבר ואתה מתנהג כמו אשה.

    בחיי אתה צריך להקרין להן ביטחון להיות הצד היוזם
    לא הצד הפאסיבי החלשלוש והיפה שכל הזמן צריך שישרתו אותו וידאגו לו…
    אם אתה חושב רציני ועל אשה בצורה רצינית
    אתה יודע שבנות צריכות לדאוג לילדים אחר כך
    צריכות גבר שלפחות יסיר את הדאגות בפרנסה
    לא אחד שיהיה עוד ילד לטפל בו…

    בלי ילדים בנות יכולות להיות אחלה גברים

    נו באמת
    הייתי ממשיכה לבדוק ולראות מה הטעויות
    לא יודעת אם תבין את הרעיון
    מקוה בישבילך שכן.

  10. גיא הגיב:

    דבר ראשון – ברוכה הבאה לבלוג. גם אם קצת באיחור.
    הרבה דברים השתנו מאז שכתבתי את הפוסט הזה, וכך גם חיי הזוגיות שלי. אני מאושר היום עם חברה נהדרת, ואנחנו ביחד כבר כמה חודשים.

    לגבי העניין עצמו – תראי, זכותך לא להזדהות. איל בעיה עם זה, ומקבלים את זה כאן בצורה בוגרת. מה שכן, נקודת המבט שאת מעבירה כאן היא בעייתית בלשון המעטה.
    אני בהחלט כן מחזר נלהב, ומשתדל להיות כזה, עד כמה שאפשר. אבל יש גם גבול לכמה אני מסוגל להשתדל, כשבצד השני אין בכלל נכונות.
    דבר נוסף – תראי, אני לא אכפה את עצמי על אף בחורה שלא רוצה אותי. כן, אני בחור רגיש, אולי אפילו רגיש מדי. את קוראת לזה להתנהג כמו בחורה?? אולי. אני מעדיף את זה מאשר להיות כמו איזה בבון ישראלי מצוי, שחושב שהוא מתת האל לכל הבחורות. אם היית מכירה אותי, היית יודעת שהדבר האחרון שאני צריך זה מישהי שתשרת אותי. ההיפך הוא הנכון – אם משהו קורה במערכות היחסים שלי, זה שאני משרת את צרכי בת זוגי הרבה יותר, ויעידו על כך לא מעט מחבריי הטובים.

    לגבי הבעיה שלך עם התנהגותי עם ג' – אין לי מושג על מה את מדברת. את באמת קראת את מה שכתבתי? אני זה שהייתי פאסיבי??? מי אמר לך שלא אני יזמתי את המגע בינינו? מי לדעתך הביא את הסרט? מי לדעתך ניסה להתעניין ולהכיר אותה יותר לעומק? וזה רק ממה שאני זוכר בקצה ראשי, אחרי קרוב לשנה מאז המקרה הזה.

    אז עזבי, אני חושב ששנינו באמת לא מדברים באותה השפה. אני רק מקווה שלא יבוא גבר ו"יסחוף" אותך למקומות שאת לא רוצה להיות בהם.

  11. עירא הגיב:

    נזכרתי שוב בפוסט ובתגובה הנ"ל של סתם אחת כשנתקלתי היום בקומיקס הזה.

    אני חייב לציין שהיו לי כמה חברים "רב שגלים" שאמרו לי שאני לא מספיק מניאק לבחורות ולכן הן מוותרות עלי. תמיד עניתי שזה שטויות והתנהגות של PIMP זה אולי להארלם בשנות השבעים ולא לילד-טוב-ירושלים בשנות האלפיים. תמיד הסברתי לעצמי שרק בחורה עם בעיות בטחון עצמי רציניות או עבר עצוב במיוחד יכולה לחשוב ככה וניערתי את העצות האלו גם כשהן באו מנשים.

    הבעיה שהיום בהסתכלות אחורה אני רואה שהרבה יותר נשים מאשר גברים דירבנו אותי להיות פחות נחמד לדייטים, כולל נשים אינטיליגנטיות ורגישות שמכירות אותי ואני מעריך אותן כאינטיליגנטיות. עצוב שכנראה רוב הישראליות מצפות להתנהגות הזו ממני או שלא אעמוד ב"תקנים" והציפיות. אני אמור להעמיד פנים ולשקר כדי שיהיה לזה סיכוי להיות קשר אמיתי? לא מתיישב לי בראש. לא יודע מה זה אומר על הידידות האלו שלי, או על הדייטים שאני פוגש פעם ב-, או על סוג הבחורות שאני נמשך אליהן, או על הבנתינו את הדיכוטומיה בחשיבה של המין הנשי: בחורות רוצות שוויון ופמיניזם ב"אגו", אבל ה"איד" רוצה להיות עלה נידף מחובק ע"י הגבר היציב והאמין כמו סלע. מי שמצליח הוא זה שבמודע או באופן טבעי מצליח לתת את שתי ההרגשות האלו במקביל ("כן יקירתי, מה שתגידי" מבחוץ אבל הבהרה בין השורות שאם הוא רוצה הוא עוזב ברגע ואת נשארת לבד בחושך).

    אין לי רצון להיות כזה ועדיין קשה לי לכבד את הרעיון שנשים ברובן נמשכות לסוג הזה של גברים: גברים הם לא סלעים, נשים אינן עלים, וגם בטבע אין קשר בין השניים (טוב, זה אני שבחרתי אנלוגיות מחורבנות). נראה לי אבל שלישירות ויושרה יש בעיה להיות משכנעת. פתיחות עדיין נתפסת כחולשה, פגיעות נתפסת כתלותיות או רפיסות. הנשים ששנים התנגדו לחיפצון וגברים שמודדים בחורה בארכיטיפים כמו "כוסית", "כוניפה", "פרחה" או "חנונית עכברית" אומרות לי בעצם שאני נתפס אצלן רק בתור אחד מ3-4 ארכיטיפים, ואם אני לא ערס אני dweeb, אין באמצע ולכן אני לא אצליח.

    זה מאוד נפוץ היום להאשים את המדיום ולא את החברה, אז אני דוקא אהיה קונפורמיסט לרגע ואאשים את המדיום היום 🙂 – בלי פרסומות והפצצות תקשורת עם גירויים מיניים והשטחה של אנשים, לא היינו ממהרים כל כך לשפוט אחת את השני.

  12. אבירם הגיב:

    גיא, אני דווקא חושב שקיבלת יופי של עצה מהבחורה למעלה. אין לי זמן ו/או אנרגיה לכתוב תגובה ארוכה כמו של עירא, אבל אם תקראו (אתה גיא, וגם עירא) את התגובה שלה בלי להכנס מיד למתקפה, ואם תפסיקו לקחת דברים לקיצוניות (או רכיכה או מאניאק? אין שום אפשרות באמצע?) תגלו שיש הרבה חוכמה, כולל טיפים נקודתיים בתגובה שלה. קיבלת "מה נשים רוצות" (בניגוד למה נשים אומרות שהם רוצות). אם החלטת להתעלם זכותך – אבל אל תגיד שלא היתה לך את האפשרות לשמוע.

  13. עירא הגיב:

    אבירם, מה שניסיתי להגיד הוא, שרוב העולם בחוץ לא רואה באמת את גווני האפור שבין רכיכה למניאק, ועל כך אני מתלונן. אם תיזום מהלך למרות שנאמר לך לא, האם זו תעוזה ובטחון עצמי או אולי זו הטרדה מינית? לך תדע. כשאומרים לי לא אני מבין שלא. אם זה אומר שיש בחורות שמתאכזבות שאני לא מעיז בכל זאת אז זה אומר שאני הפסדתי בחיזור, אבל זה גם אומר שהיא הפסידה כי הפעילה מניפולציה על האדם הלא-נכון.

    "כי את אומרת לא כל כך בחן, שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מכן" – זוכר את השורה? היום בחורות אומרות את ה"לא" הזה גם בלי חן ועדיין לפעמים מצפות ממני להגיב יותר באגרסיביות. אני לא מוכן ללכת בשביל הזה, ולכן אולי שנינו מפסידים.

  14. Rose הגיב:

    שלום גיא,

    שמחתי לראות את הבלוג שלך

    מתברר שקיימים עדיין בחורים טובים בעולם

    גם לי לא ממש הולך בתחום..לא שיש לי כזה הרבה ניסיון

    אני יכולה להגיד לך שאני בת 21 ,מחשיבה את עצמי

    בוגרת..ואני אישית לא אוהבת בכלל את רעיון הדייטינג

    דרך האנטרנט.

    אני חושבת שהוא הופך דייט להיות פשטני ומשהו שמתבצע

    מידי יום ומאבדים את החשיבות של גורם הרומנטיקה

    והקשר האמיתי שנבנה במשך הזמן

    רבים מהאנשים באנטרנט ,נותנים פרטים כוזבים ומרמים

    את הצד השני.

    שאלה,עד כמה אתה מסוגל להתפשר בקשר?מהם הגבולות?

    אולי תייעץ לי גם קצת בדרך!

  15. גיא הגיב:

    דבר ראשון – ברוכה הבאה.. 🙂
    תראי – בגדול – אני לא סובל את כל עניין הדייטינג באינטרנט. לצערי, בזה דווקא היה לי לא מעט ניסיון, ורובו היה ממש לא משהו, בלשון המעטה. אין ספק שיש לא מעט רמאויות באינטרנט, למרות שאני חייב לציין, שהן בעיקר במה שאנשים כותבים על מה שהם מחפשים – וזה נכון גם לגבי גברים (מהחוויות שאני שומע מידידות) וגם לגבי נשים (מניסיון אישי מר).

    יחד עם זה, אני חייב לומר שזוגתי היום היא מישהי שפגשתי באינטרנט, ולמרות שזה לא עבד לנו כל כך בסיבוב הראשון, אחרי 4 חודשים נפרדנו, ואחרי חודשיים וחצי נוספים חזרנו, ועכשיו מערכת היחסים שלנו הרבה יותר מפוכחת וגם הרבה יותר טובה. אין לי ספק שאני אוהב אותה, ואני גם יודע שהפרידה הזאת אז היתה צריכה לקרות, כדי שנגיע למסקנה כמה טוב לנו ביחד.

    לגבי השאלה שלך: תראי, אין ספק שיש פשרות מסוימות שחייבות להתבצע. לכל אחד ואחת יש דברים חשובים יותר וחשובים פחות. יש כאלה שיעדיפו את המילה "ויתורים", אבל זו סמנטיקה בלבד.

    אצלי, למשל, נורא חשוב העניין של חוש הומור, חום ואהבה לבעלי חיים. שלושת אלה מראים לי הכי הרבה על הבחורה שאני איתה. ברור שמשיכה חיצונית היא חשובה ברמה מסוימת, אבל אני לא חיפשתי מעולם איזו דוגמנית רזה, שרואים לה יותר עצמות מבשר. משיכה חיצונית היא משהו שבעבר התפתח אצלי לא אחת, בגלל משיכה שאני מכנה "אינטלקטואלית" – כלומר היכולת לדבר ולצחוק עם בת הזוג שלי על הכל – מבדיחות פלוצים מפגרות, ועד שיחות רציניות על רגש ועל הרוע בעולם.
    מהקצת שלמדתי מהחברים שלי, גבולות הם משהו מאוד אישי. כל אחד מסכים להתפשר על דברים מסוימים, ועל אחרים פחות. יש כאלה שדווקא העובדה שבחורה היא עגלגלה – זה משהו שאין מצב שהם יתפשרו עליו, כי זה מה שחשוב. לא שום דבר אחר. אני לא מבין את זה, הראש והלב שלי עובדים אחרת לגמרי, אבל מקבל את זכותם להחלטה הזו. כך שבכל מקרה – אין לי דרך לומר לך בוודאות מהם הגבולות ה"נכונים". כל מה שיש לי הן אותן קלישאות ממוחזרות שבטח שמעת יותר מפעם אחת. זו גם הסיבה, שאין לי כל כך דרך לדעת איך "לייעץ" לך. הדבר היחיד שאני יכול לעשות, זה להקשיב לך, אבל אני חייב לציין, שאם הייתי כל כך טוב בייעוץ, כנראה לא הייתי נשאר לבד כל כך הרבה שנים, ואולי הפוסט הזה לא היה נכתב בכלל.
    כמו שציינתי – יש לי יכולת הקשבה טובה, ואולי קצת יכולת ניתוח של מצבים מסוימים, ואם בכל זאת תרצי – יש לי מייל בדף ה"אודות" של הבלוג הזה. אם בא לך לכתוב לי אישית, אני אשמח להקשיב ולהעביר רעיונות.