דמוקרטית ויהודית. אבל קודם כל דמוקרטית.

שבוע ארוך וסוער עבר על שלטון החוק. שבוע שבו החוק נאלץ להתחרות בחוקיה של תורה – או לפחות כך אנשים מסוימים רוצים שנאמין. אבל לפני שאני מתחיל לכתוב כאן את דעתי על הרב דב ליאור, על הרבנים בכלל, ועל חשיבותה של היהדות במדינת ישראל – אני רוצה רגע לעצור ולהסביר כמה דברים בסיסיים ביחס שלי לדת היהודית.

נתחיל מעובדה בסיסית אחת: אני מתעב את הדת. כל דת, למעשה. אבל בגלל שהדת השלטת במדינת ישראל היא הדת היהודית, אני מתעב בעיקר את הדת היהודית. זו פשוט הדת שאני מכיר הכי טוב. וזו לא סתם עוד חוסר חיבה קל, אלא תיעוב עמוק עד לשד עצמותיי. אני מתעב את מי שמתיימר לייצג את אלוהים ולדבר בשמו, אני מתעב את מי שחושב שאנחנו צריכים לחיות במדינת הלכה, אני מתעב את מי שנותן במה לגועל נפש הזה שהדת מייצגת, ואני מתעב את העובדה שהמדינה הזו לא השכילה – וכנראה גם לא תשכיל – להפריד בין כל אספקט בחיינו לבין הדת הארכאית הזו.
זה המקום להדגיש: אין כאן שמץ של גזענות – אני מתעב את הנוסח האשכנזי של הדת בדיוק כפי שאני מתעב את הנוסח הספרדי.

לפני שאתם צועקים "גזען!", "געוואלד!" או שאתם מציעים לי לבוא "לעשות שבת" איתכם, יש לי חדשות עבורכם: בניגוד לכל מיני אנשים ששולפים מהמותן דברי נאצה, התיעוב הזה שלי לא מגיע מתוך בורות. אותי כבר לא צריך להזמין "לעשות שבת" איתם. עשיתי כל כך הרבה שבתות איתם, וגם ימי חול, כך שמעטים הם האנשים שיכולים ללמד אותי דבר או שניים בהלכות היום-יום. נכון, זה היה בצעירותי, אבל כבר אז הייתי סקרן ורציתי לדעת מה יש בה, בדת היהודית, שגורם לאנשים להתקרב אליה בחיפוש אחר תשובות.

אז איך זה התחיל? כמעט כמו אצל כולם בארץ הזאת.
אצל כמעט כל ילד יהודי, יש את הקטע הזה של הבר מצווה. קצת לפני גיל 13, כמה חודשים לפני ההפטרה בבית הכנסת, הילד יושב ללמוד לזייף בקול ניחר עם איזה רבי נחמד (במקרה שלי, אדם שבאמת היה אדם נחמד מאוד), במקרה הטוב הילד יילך לאיזו שבת או שתיים לבית הכנסת כדי להרגיש את האווירה, ולהתכונן למטח הסוכריות (ואולי גם לנקום קצת באלה שעוד יזרקו עליך) – וזהו בעצם. יום אחרי ההפטרה הוא יגיד "ברוך שפטרנו", וימשיך הלאה, לפיצה-פפרוני הבאה.

לא כך היה המצב אצלי. אותי הדת באמת סיקרנה. היו לי המון שאלות, וכל כך מעט תשובות! הכי טבעי היה לחפש את התשובות שם.
אז חצי שנה לפני הבר מצווה, התחלתי ללכת בשבתות לבית הכנסת בקביעות. ואיכשהו הסיפור הזה נמשך גם שנתיים וחצי נוספות אחרי הבר מצווה עצמו. היו ימים רבים, שאפילו ברחתי לישיבת בני עקיבא בעירי, כדי להקשיב לדברי חוכמה של אנשים, שחשבתי שיוכלו להאיר את עיניי. כמעט עד גיל 16 זה התנהל ככה: יום שבת, 6:30 בבוקר – מתעורר, שוטף פנים, מתלבש, לוקח סידור, טלית, כיפה, והולך לבית הכנסת שבו עליתי לתורה, מרחק של 5-10 דקות הליכה מהבית. זה לא ששמרתי כשרות או שהפסקתי לחיות חיי חילוני, אבל נתתי לדת להכנס לי טוב-טוב לוורידים.

ועם כל זה, כמו שאמרתי, היו לי לא מעט שאלות. הייתי נער סקרן מאוד. קראתי בשקיקה את התנ"ך, ובעיקר את התורה (בשלב מאוחר יותר, אחרי ש"עזבתי" את הדת היהודית קראתי באותה שקיקה את הברית החדשה), התעמקתי בכל ספר, בכל פרק, בכל פסוק – כאילו ששם אני אמצא דברים מסוימים, שהיו חסרים לי. כאילו ששם אני אמצא משמעות. גם ככה הייתי דחוי חברתית באותה תקופה – אם לומר בעדינות, לא היית בין ה"מקובלים", אלא יותר בין ה"חנונים" – ופתאום מצאתי משהו לעסוק בו ולהתעמק במשמעויות שבו.
אבל ככל שהתעמקתי ביו יותר, גברה בי יותר הסלידה לרב המכר הגדול ביותר של כל הזמנים. ובמיוחד הכעיסה אותי התורה ואלה שלימדו אותה. עזבו את ספרי הנביאים והכתובים – איתם יש לי מערכת יחסים אמביוולנטית למדי. יש בהם דברים יפהפיים לצד סיפורים מעוררי חלחלה. הבעיה שלי היתה עם חמשת חומשי וגו'. אני לא יודע מתי יצא לכם לקרוא אותם בבגרותכם (אם בכלל), או אם אתם זוכרים משם משהו, אבל אלו ספרים נוראיים! הם נותנים גושפנקא לרצח עם, לסקילה של כל יצור ששונה או סוטה בקצת מדברי אלוהים והוראותיו, לעבדות ולשנאת הזר – וכל זאת בשם דמות ערטילאית, שדיברה אל כמה משוגעים בחלומות הלילה. ומה שהכי כאב לי, שכששאלתי אנשים, שראיתי בהם ברי-סמכא בנושאים הללו, הם הסתכלו עליי במעין מבט בוחן, כאילו יש בהם כוונה לסקול אותי בעצמם בעוד רגעים ספורים ממש… עזבו את העניין שהם לא היו מוכנים לענות לי על השאלות הללו, אלא שהם ממש כעסו עליי על שהעזתי להעלות על בדל שפתיי דברי חול שכאלה, דברים שעלולים – חס וחלילה – לגרום להם לחשוב!

בטרם מלאו לי 16 חורפים, החלטתי לנטוש את הדת. הבנתי שהיא, מיסודה, רעה. אכזרית. אנוכית. דוגלת בענישה חמורה על חוסר ציות.
ושוב אני חייב לציין ולהדגיש כאן – אין לי בעיה עם המסורת. במסורת היהודית יש כמה דברים שאני מאוד אוהב, גם אם יש להם נגיעה לדת. היום אני מסוגל לקחת מהמסורת את מה שמתאים לי, ולהשאיר לאנשי האלוהים את הדת ואת גועל הנפש והטינופת שנוטפים ממנה.

ומעבר לכל זה, יש לי חשבון נוקב נוסף עם הדת היהודית, גם אם לא חוויתי את העניין הזה על בשרי. סבי עליו השלום, האיש שגידל אותי ב-4 שנות ילדותי הראשונות, איבד את כל משפחתו בשואה בפולין בגלל כל מיני רבנים, שלא איפשרו להוריו לעלות לפלשתינה ב-1936, השנה בה הוא עלה ארצה לבדו. אני זוכר את הסיפורים. אני זוכר להם את זה. זו אש שאף אחד לא יצליח לכבות אצלי.

כך שכמו שאתם מבינים, לא חסרות לי סיבות לשנוא את הדת. פוסטים רבים כתבתי בנושאי הדת ובכל מיצי הזבל בהם היא שוחה. כתבתי על ההשתלטות החומיינית של הרבנים, ורמזתי לא פעם על הפחד מכך שלא רחוק היום, בו ייבחר ראש ממשלה חרדי.

השבוע, קיבלתי עוד כמה סיבות לתעב את הדת.

הרב דב ליאור, אדם קיצוני, שמאמין (ד"א – כמו שר המשפטים הנוכחי שלנו, יעקב נאמן) שמדינת ישראל צריכה להתקיים על פי דין תורה וחוקי ההלכה – החליט שהוא מעל החוק. בניגוד לכל מיני אנשים שהריעו בימים האחרונים למען שלטון החוק הנפלא והנהדר, ובנגוד לאמירות הפופוליסטיות לפיהן "טף אחד אינו מעל לחוק!", זה הזמן להזכיר שהרב הסורר רחוק מלהיות היחיד שחושב שהוא מעל החוק, ולמעשה יש רבים שעושים במדינה הזו ככל העולה על רוחם, כאילו החוק לא קיים עבורם. אני מדבר על רבנים, חברי כנסת, שוטרים, מתנחלים, בדואים, חרדים, ערסים, בני נוער, ולא מעט אנשים נוספים שאלימות היא דרך חייהם ונר לרגליהם (ולאו שלא הזכרתי ברשימה זו – התנצלותי הכנה. אתם מוזמנים להתלהם בתגובות).

אך מה שהפחיד אותי יותר מכל, היתה ההפגנה המטורפת של אנשי הימין ואנשי הדת ברחבת בית המשפט העליון לאחר מעצרו של הרב, ודברי ההגנה והאהבה שהורעפו על האיש, שמאמין שלמדינת ישראל אין זכות קיום במתכונתה הדמוקרטית. מה שהפחיד אותי לא פחות, היו השלטים עם תמונותיו של עו"ד שי ניצן מהפרקליטות, כשהוא לבוש בבגדי צוררים. וכן סרט הסתה הקורא לרצחו (שהופץ כבר לפני כמה חודשים ע"י אותם אנשים ממש) בשם התורה ובשם אותו אלוהים. רק 15 וחצי שנים עברו מאז שהיה פה רצח פוליטי של ראש ממשלה, וכאילו לא למדנו כלום. אותם אנשים, עם אותה אג'נדה, מרימים את ראשם בשנית, ואני כבר רואה את ה"פולסא דנורא" הבא בעיני רוחי.

בסוף השבוע, התפרסמה כתבה מטרידה מאוד במוסך "7ימים" של 'ידיעות אחרונות'. חבורת פורעי החוק של "אתרא קדישא" עושה באדמות המדינה ככל העולה על רוחה, מעכבת פרוייקטים של בנייה במקומות רבים – גם אם אין שם קברים של ממש, וזוכה לשיתוף פעולה מלא של משרד הדתות, רכבת ישראל וחברות ממשלתיות נוספות, אף על פי שהמטורפים הללו כמעט חיסלו במו ידיהם את הקמת חדר המיון של בית החולים ברזילי לפני כשנה, ואף על פי שאין להם שום זכות פורמלית לעצור בניית תשתיות או לפקח על ביצוען. בפועל, יש כמה אברכים אלימים, שגורמים נזקים של מיליוני שקלים, שמשולמים מהכיס של כולנו. למי שמתקשה בהבנת הנושא ובגודל המחדל, זוהי אותה קבוצה הקשרה לחבר'ה של "נטורי קרתא", המסרבים להכיר בישות הציונית, והם בעלי אג'נדה ברורה, שבעיקרה כוללת קמפיינים נגד בנייה בישראל, שהרי זו מעכבת את בואו של המשיח.

חברת "אגד" כבר החליטה לאחרונה להמרות את צו בית המשפט העליון ולתחכם לו: לאחר שבית המשפט שלל את קיומם של קווי המהדרין בירושלים, שבהן הגברים יושבים מקדימה ונשים מאחור, ודרש לבטלם לאלתר, החלה חברת "אגד" להוציא קווי אוטובוס לגברים בלבד. לרכבת הקלה כבר הוגשה בקשה לקרונות מהדרין באותה מתכונת. במדרכות עיר הבירה הם כבר עושים כבשלהם, ויש הפרדה ברורה בין גברים לנשים.

אריה דרעי, אדם שהורשע בפלילים, להזכירכם, עושה את דרכו בחזרה לפוליטיקה, והוא מקבל רוח גבית מכלי תקשורת רבים, וגם מלא מעט אנשים, שחושבים שמי ששילם את חובו לחברה, יכול עדיין להיות ראש ממשלה בישראל, או לפחות לחזור לכהן כשר בממשלה. מעניין מתי נזכה לראות את אולמרט עושה את אותם דברים. ואני מחכה ממש בכיליון עיניים גם לבניזרי ולהירשזון… בינתיים, על שולחן הכנסת יושבת הצעה, לפיה אסור יהיה לחקור ראש ממשלה מכהן, אלא אם מדובר בעבירות של אונס/רצח או משהו בסגנון. וכך מכשירים עוד ועוד שרצים.

ועכשיו אני אשאל אתכם – "אין אף אחד מעל לחוק"?!…

מדינת ישראל חייבת לשים לסיפורים האלו סוף, ועכשיו. להשתמש בכל הכוח שעומד לרשותה בכדי לגרום לאנשים הללו להבין, שכשאנחנו מדברים על מדינה דמוקרטית ויהודית, זה הסדר בה המדינה הזו חייבת להתקיים, קודם כל דמוקרטית, ורק אחר כך יהודית.
נכון להיום, מדינת ישראל צועדת בביטחה לעמדת בידוד בין-לאומית, לעבר מדינת הלכה שמתאימה עצמה יותר ויותר לימי הביניים החשוכים, ולעבר שקיעה תרבותית ושקיעה של הפלורליזם החברתי. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על הפלורליזם הזה, וגם על ריבונותו של הרוב, אך נכון לימים אלו – נראה שיש רק "צד צודק" אחד – והוא חובש מגבעות שחורות לראשו. מדינת ישראל חייבת לעצמה לנתק את עצמה מכל מה שמריח מדת.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות