על דת, הקרבה וחזרה בשאלה
בעקבות כמה פוסטים שנכתבו פה לאחרונה, ובאיחור מה מפרשה שהיתה לפני כשבועיים (וכן – אני מודע לעובדה שמדובר בזמן "נצח" בישראל, בה הזיכרון הקולקטיבי לא נותן לשום דבר לחדור למוחו 10 דקות אחרי שהוא הופיע), החלטתי לכתוב עוד כמה מילים על השפעתה של הדת על חייהם של אזרחי המדינה ה"כופרים".
הפרשה עצמה, כאמור – אירעה לפני שבועיים: טובה בריזל, אישה חרדית בת 60, קיבלה במתנה ריאה מושתלת של אישה יהודיה חילונית למהדרין. לפי מה שנכתב, במשך 7 שנים חיתה אותה בריזל עם CF, שדרש השתלה של ריאה חדשה. היא התפללה, כנהוג בעדה, לנס אשר יציל אותה. ואכן – הנס קרה. טובה בריזל קיבלה את הריאה שהצילה את חייה.
שימו לב לראיון הקצר הבא (אשר נלקח מאותו לינק לטמק"א, המופיע לעיל):
עתה, כשבריזל מחלימה ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים בילינסון, היא קורנת מאושר. "לא האמנתי שזה יקרה, אבל הקדוש ברוך הוא נענה לתפילותינו. אנשים שלא הכרנו התפללו, ולבסוף נענינו בצאת יום כיפור. הייתי כבר מיואשת, וכשקיבלתי את ההודעה על שנמצאו ריאות, התרגשתי מאוד".
– בעקבות ההשתלה, חתמתם על כרטיס אדי?
בריזל: "עד שלא הייתי צריכה השתלת ריאה, לא ידעתי כלל על הארגון הזה. אבל לא חתמנו על כרטיס אדי, ואינני חושבת שנחתום".– האם אתם עקרונית מסכימים להשתלות איברים?
בריזל: "בעיקרון הרבנים אינם מאשרים השתלות איברים, אלא אם זה איבר של גוי, ואז מותר. אבל במקרה הספציפי שלי, קיבלתי אישור כיוון שהייתי ממש בסכנת חיים".– המקרה שלך לא שינה את דעתכם?
בריזל: "אנחנו נועצים רק ברב שקובע. קשה לי לענות לך האם לתרום או לא, זו שאלה הלכתית, אבל לא נראה לי שנחתום על כרטיס אדי".– יש לך מסר כלשהו לאנשים שמתלבטים אם לתרום או לא?
"אני עצמי מודה לקדוש ברוך הוא שנתן את הנס הזה ולמשפחה שתרמה. אני לא יודעת מי הם אבל אני רוצה למסור להם תודה רבה גדולה שהחזירו לי את החיים. באופן כללי המסר המרכזי הוא שהכל הוא בידי פסיקת הרבנים, וכל אחד צריך לשאול את הרב שלו מה עליו לעשות".
מדהים. קשה לי לתאר לכם איזו הרגשה עברה בי, כשקראתי את הידיעה הזו. בא לי להקיא, לקחת מהאישה הזו את הריאה שניתנה לה במתנה ע"י אישה חילונית, ולזרוק את המטומטמת הזו מכל המדרגות של בית החולים. או של הרבנות. מה שהרב שלה יחליט (הרי גם בזה היא תתייעץ עם הרב, לא?!).
יש פה כמה שאלות שמדירות שינה מעיניי:
1. מאיפה יש חוצפה לרבנים להחליט לחולה בסכנת חיים לקבל או לא לקבל איבר מושתל?
2. אם הכל בידי הרבנים ו/או הקדוש ברוך הוא – למה אלה לא מצילים אותה? למה הם לא נתנו לה ריאה במשך 7 שנים?!
3. אני חתום על כרטיס אדי מגיל מאוד צעיר. איך אני מוודא שאף גבר או אישה חרדים לא מקבלים את אחד מאיבריי?
באיזשהו מקום, אני מתנחם בעובדה, שלפי חוק השתלת האיברים החדש, מהשנה הבאה תינתן עדיפות לממתינים להשתלה שלהם ותק של שנה בחתימה על כרטיס תרומת האיברים של אדי.
לצערי, אני עדיין לא בטוח שהחוק הזה ייאכף בצורה נאותה, מהיכרותי עם הנפשות הפוליטיות הפועלות במדינת ישראל.
ועכשיו לנושא קשור, אך לא זהה:
אתמול, הגיב כאן בבלוג אדם בשם שמעון, לגבי הדרך בה ניתן וכדאי להתחיל ולעורר צעירים חרדים להתעניין בתהליך של חזרה בשאלה. הוא העלה פה רעיון, להקמת עמותה אקטיבית בשם "תלהיב – תנועה לחידוש היציאה בשאלה". הוא הפנה אותי לפוסט בבלוג שלו, ואכן ישבתי בסבלנות וקראתי בעיון ובשקיקה את מה שהוא כתב. אני חייב לציין, ששמעון זה, הצליח למשוך את תשומת ליבי:
ראשית, הוא מעלה דבר אשר ראיתי לא אחת – אנשים חרדים (נשים וגברים) עומדים ליד מוסדות חינוך ובמרכזי ערים – בערים חילוניות – ומספקים חומרי הסברה על תהליך החזרה בתשובה, מטיפים להנחת תפילין וכן נותנים מדי שישי נרות לקידוש השבת. אנחנו, החילונים, מקבלים לפעמים כקוריוז ולפעמים סתם בעצבים את העניין, אבל לא באמת עושים משהו לגבי זה. אנחנו בעיקר מצקצקים בלשונינו או אולי קצת מקללים בליבינו את החרדים, אבל בתכל'ס – זהו.
אנחנו הרי יודעים, שאם היינו עושים דבר דומה אך הפוך ליד בתי כנסת או ליד מוסדות חינוך תורניים, היינו חוטפים מכות, לא רק קללות או צעקות. עובדות לכך לא חסרות בשנים האחרונות. אז למה להם מותר ולנו אסור?? זו שאלה שאני שואל את עצמי תכופות לאחרונה. למה הם יכולים לעשות דברים שאנחנו לא יכולים? האם זה בגלל שאנחנו "טובים יותר" מהם? מוסריים יותר? במלחמה הזו, של השפעה על המדינה שלנו, החרדים מנצחים היום – ובגדול. שלא תהיה לכם טעות בעניין. זו אכן מלחמה, ואנחנו – החילוניים – מפסידים. המדינה הולכת ונמוגה, הולכת ואובדת, ואנחנו יושבים בצד ולא עושים דבר. מלבד כמה הפגנות ואולי כתבה וחצי בעיתונים, שום דבר רציני לא נעשה פה.
והנה מגיע אותו שמעון – אדם שבסה"כ נשמע לי שקול וענייני, אדם מבוגר, חילוני מן היישוב – ומעלה רעיון, שיש בו יותר מכמה תשובות לשאלות האלה שעולות לי בראש.
אז מה בעצם אני מציע לעשות?
מצד אחד, קצת גדולה עליי החלטה לצאת לרחובות, בגלל שאני טוב יותר בכתיבה מאשר בביצוע של הפגנות וכאלה כיום (גם בגלל המצב הבריאותי, וגם בגלל העומס המטורף שבו אני חי).
אבל מה שכן, אני מציע לכם כאקט ראשון, לקרוא את הפוסט של שמעון. יש בו הרבה מן האמת.
שנית, אמנם אתם יודעים כמה אני נגד בוקפייס ("ספר הפנים" כפי שהגדיר זאת שמעון אתמול בתגובתו כאן), אבל הקבוצה שהוא הקים, בהחלט יכולה להתחיל תהליך חברתי כלשהו. השאלה הגדולה: האם באמת מישהו מוכן להרים את הכפפה ולהתחיל לגייס כספים לעניין הזה. האם יש מספיק אנשים, אשר חרדים לחילוניותם ולדרך חייהם, הכוללת חופש מחשבה, חופש בחירה ועוד – מוכנים לעשות מעשה אמיתי – להתחיל לחשוב על רעיונות רציניים להחזיר יהודים דתיים בשאלה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
מעשה פילנטרופי, אין ספק. הוצאת החרדים ממעגל האבטלה, הבורות והרובוטיות הינה מעשה מבורך. לא ברור לי אם הדרכים ששמעון מציע הן הדרכים הנכונות, אבל אין ספק שליבו במקום הנכון. ישר כוח.
אתה מבין מה קרה? הרבנים נתנו לה אישור כי היא היתה "ממש בסכנת חיים". זאת בניגוד לסתם אנשים אחרים שממתינים בתור להשתלה, שפשוט בא להם לקבל כליה או כבד או ריאות, לא בגלל שחייהם נמצאים בסכנה, חלילה.
להקיא.
זאת בדיוק היתה המחשבה שלי.
פשוט גועל נפש.
גיא תודה על המחמאות,
תנועת היציאה בשאלה ההמונית שבראשית הציונות וסיבותיה אינה בהכרח ישימה בהווה , הדבר היחידי שניתן להסיק מכך הוא שניתן לחולל תנועה כזו גם היום, גם זה חשוב מכיוון שבשנים האחרונות, ועם עידן ה"פוסט ציונות" חל ערעור גדול בקרב החילוניים בצדקת דרכם. כל מיני תנועות "רוחניות" "קבלה" ו"חזרה בתשובה" נכנסות בסדקים אלו.
ולנו לא נותר אלא להסתכל עליהם לצקצק בלשונינו ולהפטיר- הלכה לנו המדינה.
ולכן אני מנסה לחדש תנועת יציאה בשאלה המונית.
כתיבתך גיא, ואיזכור הנושא מהוות תרומה לתהליך. אני מקווה שכותבים נוספים ירתמו לכך; למשל VANDERSISTER המגיבה כאן, שהבלוג שלה מהחביבים עלי – הלוואי.
על מנת שתנועה כזו (של חידוש היציאה בשאלה-תלהיב) תהיה המונית ,היא צריכה להתעורר ולהתחיל בקרב החרדים עצמם! אנו יכולים רק לעזור ולזרז תהליכים כאלו, ולתמוך בתהליכים וביוצאים בשאלה עצמם ובעיקר להפיץ הרעיון.
החיים החילוניים ומשמעותם: בחופש רעיוני בסקרנות בפתיחות. במימוש עצמי. אלו ועוד ,שהם מהות "חיי חופש" .
צריכים להחשף בפני הנוער החרדי.
בחברה הדתית לאומית חל תהליך של החלפת התמכרות בהתמכרות אחרת, -כגון "נוער הגבעות" ואלו שהחליפו את האמונה באל באמונה בארץ ישראל.
וכך נוצר תחליף מלהיב (תחליף גם לתנועת תלהיב) המדבר לצעירי הכיפות הסרוגות ואף לחלק מהחרדים .
ולכן איני מכוון כמובן לחברה האלו ;כמו כל "כת משיחית" , לעניות דעתי סופם שיתפכחו (כמו חסידי שבתאי צבי) , אבל זהו תהליך ארוך שידרוש לפחות דור אחד.
"תלהיב" התנועה לחדוש היציאה בשאלה ;מתרכזת בציבור החרדי ולא בציבור הדתי ציוני .
בקרב הציבור הדתי חילוני מתקיימים כבר ממילא שתי מגמות : מחד- מעבר למגמת א"י ומאידך מגמה של יציאה בשאלה והורדת הכיפה עקב מעורבותם של אלו עם החילוניים בצבא ובעבודה.
אני מכיר רבים כאלו שכבר הורידו את הכיפה או שהם רגע לפני.
לעומתם החרדים , חברה סגורה ומסוגרת. אצלם "היציאה בשאלה" זניחה, והיוצאים מוקעים ומוחרמים בבחינת למען יראו וייראו, לכן פעילות "תלהיב" חייבת להתמקד שם , הו הפוטנציאל הגדול.
כיוון שאינני סתם חילוני קוסמופוליט אלא רואה בעצמי חלק מהעם היהודי ורוצה להשפיע עליו;
בדיוק כשם שהמחזירים בתשובה חושבים שהצדק עימם ורואים בי ובך "תינוק שנשבה" ;אף אנו כך. והלוואי ונשחרר את "התינוקות שנשבו" אצלם.נעורר תנועה המונית בקרבם ובכך יתחזק הרוב החילוני המידלדל.
בשלב זה של "תלהיב" אני מחפש רעיונות יצירתיים וישימים (חמישה כאלה רשמתי בעצמי כטיוטא) בדרך של "סיעור מוחות" רחב ככל שניתן, בקרב תומכים ואוהדים של הרעיון .
אין לי כל כוונה להתפלמס עם המתנגדים לרעיון!.
מבחינתי אשמח אם על העגלה יקפצו אנשים היודעים איך להוביל מהלך כזה במידה ויגובשו רעיונות ודרכי פעולה. בעיקר אני מקווה שהרעיון ידבר לחברה צעירים ואכפתיים ושייקחו זאת על עצמם וכמובן אני שמח שגם אתה כאן.
בקיצור תפוצה רחבה של הרעיון היא כבר חלק מפיתרון.
ואסיים בהערה לשונית: מעתה אמור "יציאה בשאלה" ולא "חזרה בשאלה" הביטוי הראשון נכון יותר לשונית ומשדר רעננות. השני לא נכון לשונית ועושה רושם כנגרר וכחיקוי של ביטוי ה"חזרה בתשובה" .
סליחה מראש על הטרחנות,
שמעון
תלהיב – הגיגים
אבא יקר.
ראשית כל הכבוד על היוזמה.
בוא ננסה לראות איך מוציאים את זה לפועל. לאחר מחשבות ארוכות על הנושא ולאור מכתבך להלן מספר תובנות שאולי יסייעו לך ולי להתקדם עם הנושא.
מה גרם לתנועת החזרה בשאלה בעבר?
ברגע שנדע לפצח את השאלה נדע יותר נכון לפעול. לדעתי פעלו אז מספר כוחות שהביאו ליצירת המגמה:
1. התקדמות טכנולוגית של העולם שהביאה לרעיונות חדשים באשר לבריאת העולם, מקור האדם וכיו"ב.
2. התבוללות עקב ישיבה בגולה ובקרבת אנשים עם אמונות ודעות שונים משל בני ישראל.
3. בעייה קיומית לעם היהודי או לקבוצות יהודים במקומות שונים בעולם ללא מקום אליו ניתן לברוח על מנת לקבל שקט ושלווה.
אני בטוח שזה ניתוח מאד בנאלי וראשוני אך ניתן להתחיל ולצאת ממנו וכמו כן צריך לפתח אותו ולבחון עם הסטוריונים או בוויקיפדיה עוד על הסיבות לתנועה ההיא.
ועכשיו כשאנו מתחילים להבין מה היה ניתן אולי להתחיל לחשוב על כיוונים לעתיד. להלן מספר נקודות למחשבה:
1. התנועה בעבר נעה אחר חזון וערכים של הקמת מדינה יהודית. כלומר אנו צריכים למצוא את הדרייב של ימינו להזזת האנשים אלינו. האתגר פה גדול היות והיום הרבה דתיים הינם ציוניים ולכן חזון השמירה על מדינתינו קיים אצליהם אולי אף יותר מאשר אצל חלקינו.
2. בעבר החזון וערכי הקמת המדינה היוו תחליף לדת. היום לדעתי עלינו לספק תחליף רוחני לדת. למשל עלינו להגדיר אילו חגים אנו חוגגים ואת אופן החגיגה:
a. שבועות מבוצע היטב ע"י הקיבוצים והמושבים כאשר העלייה לרגל לירושלים הוחלפה בחגיגת יבולים במשקים.
b. ביום השואה עלינו לייצר מגילה אשר יש לקרוא בה בערב החג כפי שנהוג בליל הסדר היות וזו סוג של יציאת מצרים של ימינו.
c. בפסח יש לקרוא בהגדה שתשופץ ותתאים לאדם החילוני ולילדו.
d. יום העצמאות כהילכתו.
e. וכיו"ב.
אגב חלק נרחב מהדברים רלוונטי ביותר גם לחילוניים עצמם היות ולי יש תחושה כי הרבה מאיתנו חסרים את חוט השדרה שקיים אצל הדתיים בדמות הדת ולנו אין אותו ועל כן כל אחד הולך בדרכו. חלק נוסעים לבית כנסת בשבת, חלק מדליקים נרות בשבת, חלק צמים ביום כיפור אך לאף אחד אין תחליף אמיתי לאמונה באי קיומו של האלוהים ואיך מקיימים מדינה באופן זה.
בקיצור אבא אלו הם מחשבות ללא סדר או חקירה מעמיקה של עובדות אלא רק רעיונות ליציאת כיוון. אני מוכן לצאת איתך לדרך על מנת אולי לייצר שינוי כלשהוא.