ראשון, 23.9.07 – Spey side
אז הנה. עוד יום מתחיל. מאחר ויום ראשון היום, לא ממש ציפינו שתהיינה מזקקות רבות שתהיינה פתוחות לקבלת קהל. דילגנו על המלצת הבית של Aberlour, והתחלנו את המסע שלנו דווקא ב-Dufftown, בכניסייה מקומית, שאיך לא – יש בה גם בית עלמין. וירוק. שוב הירוק הזה. משם המשכנו למזקקת Strathisla, שבמקרה ראינו בדרך, לאחר שעברנו ליד מקאלאן, גלן פידיך ואחרות (כולן סגורות היום) והחלטנו להכנס. האמת – אין הרבה מה לדווח מכאן. ה-Strathisla משמש בעיקר כסינגל בתוך בלנדים, ולא היה משהו מיוחד להתרשם ממנו. המקום עצמו נראה דווקא יפה מאוד.
המשכנו משם ל-Elgin, עיר שרצינו לבקר בה ובחנות ויסקי בה. את החנות אמנם לא מצאנו, אבל קתדרלה יפה ועתיקה דווקא ראינו, וגם על הדרך מצאנו מוזיאון קטן ומרשים מאוד של מכוניות קלאסיות, שבעל הבית שם היה אדיב מאוד והסביר לנו על הרכבים השונים, ועל כך שחלקם אפילו מתחרים עדיין!
אחרי הסיבוב הקצר הזה, חזרנו לעיירה שלנו. ההחלטה נפלה על מנוחה קצרה, בזמן שעירא קצת מסתובב לו ברחובות עיירה (כלומר ברחוב..).
בערב, בהמלצת הבית (סטיוארט ומגי), הלכנו ברגל ל-Fidich side Inn, באר קטן של זוג מבוגרים שיושב בדיוק על שפת ה-Fidich, והוא מוזג ויסקים טובים מאוד, במחירים מצחיקים של 1-3 פאונד. התחלנו עם PittyVaich 12 yo, בעל צבע זהוב עמוק, ריח של מלח, ים, עץ, קצת שקדים ותפוזים, וטעם מאעקצץ קלות של מליחות ארוכה בשילוב של עץ, פירות יבשים, רמז קל למנטה/נענע (8). הויסקי השני היה Linkwood 12 yo, בעל צבע זהוב בהיר מאוד, ריח חזק למון גראס, ורמז לאפרסקים. הטעם דווקא שונה, האו חמאתי יותר. ויש בו המון עשבי תיבול (בזיליקום עלה לי בראש) ושום. הטעם עוצמתי בהרבה מהריח העדין, והא פחות פירותי מהויסקים שאתה מצפה לטעום באיזור הזה של סקוטלנד (8).
את הסביבו השני פתחתי עם Mortlach 16 yo, בעל צבע חום ארגמני, שמשווה לויסקי גוף בינוני עד מלא. הדבר הראשון והעיקרי שעולה בריח הוא שרי, עם רמז קל לחמיצות, חמאה וטיפה עשבי תיבול. בטעם שאורכו בינוני פלוס, מורגש השרי בשילוב עם פירות יער במלוא עוצמתו ומתיקותו, מעט עץ, ואפשר אפילו לומר שהוא חורפי מאוד, ומזכיר מאכלי קדירה סמיכים ולדעתי – מומלץ לשתות עם תבשילים שבושלו על אש קטנה ולאורך זמן (9).
עירא, מצידו, לקח Longmorn 15 yo, בעל צבע חיוור יותר לעומת קודמו. הריח מזכיר סירופ לימון מרוכז ואשכוליות אדומות (מין שילוב של מתיקות עם מרירות). בטעם אין שום עץ מורגש, אין שום עיקצוץ, הוא מריר מאוד ועדין מאוד בו-זמנית. אפשר למצוא בו מעט טעם של עלים ירוקים (פטרוזיליה, למשל). אני אהבתי אותו קצת פחות (7) מאשר את שאר הדברים שכבר טעמנו פה.
את הערב החלטנו לא לסיים כאן, והלכנו לנו ל-Highlander Inn, כדי להמשיך את סבב הנסיונות שלנו להיום.
טצוי קיבל אותנו בשמחה שם, ואפילו ישב וניהל איתנו שיחה רצינית ביותר במשך כשעה, על עניינים ברומו של עולם – כלומר על ויסקי, כמובן. אז המשכנו ברשימה שלנו:
אני פתחתי עם ה-Mortlach Private Collection 1968 (נא לא להתבלבל עם הפרייבט קולקשן של כרמל מזרחי, בבקשה). עירא לקח את ה-Glenfarclas 2005 שישב בחבית ספציפית של Highlander Inn. הסיבה שאני מזכיר את שניהם לפני התיאור שלהם, היא שטצוי טען ששניהם אמנם "גדלו" בתנאים די זהים, אבל לדעתו אחד מהם הוא מאוד קשה לשתיה, וסירב לומר לנו מי משניהם. אז הנה השוואה קלה ביניהם: שניהם בעלי צבע כמעט סגול כהה (אולי אפשר לתאר זאת כחום של אדמה בוצית) ומאוד עמוק. שניהם ישבו כל חייהם בחביות שרי. המורטלאך, בעל ריח שרי חזק מאוד ודומיננטי, עם פירות יער מאוד בשלים ומאוד מתוקים, קרמל, והרבה סירופ שמנוני ומרוכז. עירא הזכיר גם מרסלה בריח. הטעם – מכה לפנים! שרי, שרי, שרי. איזה כובד ואורך! פירות יבשים, ענבים מתוקים מאוד, אולי אפילו צמר גפן מתוק, שכבר הוזכר כאן בפוסט הקודם. יש גם לא מעט עשן בויסקי הזה. כמעט מושלם! (9.5)
הגלנפארקלס, לעומתו – השרי מכה לא פחות חזק מקודמו, והעץ שולט כאן. מרגישים שהויסקי הזה שכב שנים בחביות. גם פה אפשר להריח מרסלה והרבה מאוד מתיקות, קרמל, סוכריות, סמיכות של ריבת אוכמניות, תפוזים סיניים. הטעם מאוד עשיר, עם עץ, עקצוץ עצבני על הלשון, מעט חרוך, פירות יער לרוב, יין מתוק (לא כמו זה מרומניה), תופס את החיך. ארוך מאוד (9.5). שני ויסקים מדהימים! כל מה שתיארתי כאן הוא כאין וכאפס לעומת החוויה של לשתות ויסקי ברמות האלה. בשביל זה הגענו לכאן.
כאן גם נתנו הזדמנות שניה למנות נישנוש בבאר, אחרי שקצת התאכזבנו אתמול. לקחתי סלט (כן! אני! סלט!) עם גבינות עיזים ואגוזים שהיה ממש טרי ונחמד.
אז מתברר שגם בימים שבהם "הכל סגור" אפשר למצוא מה לעשות בסקוטלנד, ואפילו להנות מזה..
עכשיו נותר רק ללכת לישון ולחכות ליום שני, היום בו אנחנו נתחיל לסייר בין מזקקות האיזור. יש לנו הרבה מה לעשות מחר. בראש ובראשונה – מקאלאן! כבר הרבה זמן אני רוצה להגיע אליהם, ומחר תהיה לנו הזדמנות לכך.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
"בשביל זה הגענו לכאן."
משפט חזק 8)
מה, לא?
עירא – אני אשמח לקבל תיקונים.. 😉
רעיון שעלה לי:
לעשות עמוד/פוסט שנקרא 'ארכיון טעימות', בו תהיה רשימה של כל הויסקי שרשמת לגביהם רשמים, אפשר לסדר למשל לפי א"ב וגם לציין את הציון. כל שם כזה יהיה קישור לפוסט המתאים (אפשר להשתמש בתגיות עם #, התחלתי לעשות את זה בעצמי לאחרונה).
הסיבה שזה שווה לדעתי את הזמן שזה יקח זה קודם כל בשבילך – כשתרצה לטעום/לקנות משהו חדש, או ישאלו אותך על איזה ויסקי, תוכל להתמצא מהר בחומר שיש לך. כמובן שגם חיפוש רגיל יעבוד, אם אין לך כוח לזה…
ליאור.
זה רעיון לא רע בכלל!
אני אפתח דף חדש בשביל זה.. ראית את הדף החדש של הבר הביתי? אני מקווה לפתח את זה עוד בקרוב..
ראיתי עכשיו (הקישור לא ברור לקח לי זמן למצוא…). רשימה יפה, אבל תמונה שווה אלף מילים 😉
בביקור הבא אני רוצה טעימה השוואתית בין הגלנמורנג'יס
בכיף, איש.
למרות שאני חושב שדווקא אלה הויסקים הפחות טובים שיש לי בבית. אבל בבקשה – אתה תמיד מוזמן.
הייתה לי תוכנית להקים לזה ויקי. נשמע לכם מענין?
נשמע לא רע, האמת.