פיברומיאלגיה – הסיפור האישי שלי – חלק ג’
אז המסע המטורף התחיל. צריך גם להבין מה הבעיה שאני סובל ממנה מצד אחד, ואיך אני מקל על הכאבים, מצד שני.
ככל שהתהליך נמשך יותר, ככה נכנסתי יותר ויותר לדיכאון. לא הלכתי לעבודה במשך קרוב לחודשיים. בבית רק שכבתי וקראתי, וניסיתי לעבוד מהבית כמה שיכולתי, ולעזור מרחוק כשהיו בעיות בפרויקט שניהלתי בעבודה. לשמחתי, יכולתי לבצע בערך 95% מהעבודה שלי מהבית.
חברים שלי, שאת מה שהם עשו בשבילי אני לא אשכח לעולם, באו לבקר אותי פעמיים-שלוש בשבוע וניסו לעודד אותי.
את עירא, האיש מאחורי האסכולה והכורסא, הכרתי כמה חודשים לפני פרוץ המחלה, דרך חבר משותף, והוא היה אחד האנשים שהיו הכי הרבה שם בשבילי. כשהוא היה בשלילת רישיון, ואני לא הייתי מסוגל לנהוג כמעט, הוא נתן את הרכב שלו לחבר שלו רונן, שייקח אותי ממקום למקום.
מי שלא מבין מה זו חברות ברגעים קשים – שילמד ממנו.
לשמחתי היו לא מעט חברים מסביב, שבאו לבקר והתקשרו כמעט על בסיס יומי (קשה לי לציין את שמות כולם, כי הרשימה באמת ארוכה, אבל אני בהחלט רוצה לציין את המכנסים, את הוורדים, את חברי הוותיק חן ואת ידידתי המדהימה אפרת, שכל טלפון ממנה העלה חיוך על פניי. יסלחו לי אלו שאולי שכחתי להזכיר את שמותיהם).
נחזור לסיפורינו. בכל יום לקחתי משככי כאבים חזקים מאוד, אותו קוקטייל נרקוטי שקיבלתי ב"אסף הרופא", כי פשוט לא יכולתי לתפקד בלעדיהם.
במקביל, התחלתי סדרה של טיפולים משלימים במרכז "רפאל" ברמת אביב ג'. אל המרכז הזה הגעתי בעקבות המלצה של ידידה קרובה, שסיפרה לי איך הצילו את אבא שלה ואותה בעזרת טיפולים משלימים שונים.
רפי פרטר, מנהל המקום וכירופרקט ראשי שם, אבחן את הבעיה שלי כבערך 10 חוליות בעמוד השדרה שזזו מהמקום. מדובר היה ב-3 חוליות עליונות, 3 במרכז הגב, ו-4 תחתונות. בערך חצי מהחוליות בעמוד השדרה!
על אבחנה זו גם התבססו 2 סדרות הטיפולים (מעל 8,000 שקל) שעברתי שם, כאשר חברים שלי היו מסיעים אותי כמעט מדי יום לטיפולים.
מה לא עברתי שם? דיקור, יוגה, כירופרקטיקה, טווינא, שיאצו. שום דבר לא עזר. יכול להיות שלאנשים מסוימים זה עוזר. אני לא פוסל שום דבר. אצלי האבחנה היתה שגויה מיסודה, ולכן גם הטיפול שהגיע אחריה.
בנוסף, לקחתי גם עוד טיפולים בדיקור דרך קופ"ח, אבל קרה לא אחת, שהייתי יוצא עם יותר כאבים ממה שנכנסתי.
הבנתי שזה כנראה לא הטיפול שאני זקוק לו.
שלושה חודשים עברו, ובדרך גם איזו בדיקת EMG וגם MRI אחד בדצמבר, שהראה סופית שאין לי שום בעיה בגב, ושכל האבחונים עד אותו רגע היו שגויים.
כן – כולל האבחון של רפי פרטר שלפיו טופלתי במשך 3 חודשים אלו.
בינתיים גם חזרתי לאיטי לחצי משרה בחברה, שהיו ממש בסדר איתי, ונתנו לי לעבוד 4.5 שעות ביום, ועוד בתעשיית ההיי-טק.
בהחלט לא דבר של מה בכך. אני מעריך מאוד את מה שהם עשו בשבילי (ככה עבדתי כמה חודשים טובים).
הרופאים מ"אסף הרופא" שהייתי תחת מעקב שלהם כל אותה תקופה, החליטו לשלוח אותי בעקבות הממצאים החדשים לראומטולוג.
התור נקבע ל-11 בינואר 2007, בשעה 19:30 בערב, לד"ר עודד שינברג, שנחשב אחד הראומטולוגים הטובים בארץ, והוא יועץ בכיר לקופ"ח כללית ומכבי. הלכתי אליו באופן פרטי.
ועכשיו לפרסומות…
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
זה התעללות ככה ההמשכים… 😯
שאני אתלונן לרשות השניה על אורך התשדירים? 😈
תשמעי – זה היה לעשות את זה ככה, או למלא יותר מ-5 עמודי A4. אני כל יום כותב חלק ומעביר אותו לקריאה.
גם יש ימים שאני קם עם פרט נוסף שנשכח.
יש רק עוד שני חלקים לסיפור הזה.
אחרי זה נראה – אולי אני אשקול לפרסם אותו כמקשה אחת באתר של FMS.
פיברו זה סיפור ארוך, אז עדיף בחתיכות. על אחת כמה וכמה שזה נותן אפשרות של להזכר בעוד פרטים. פרטים זה טוב.
מצד שני, נורא מסקרן ה"מה קרה אז?" כנראה שאני עוד צריכה לעבוד על דחיית הסיפוקים שלי… 😆
אני ממש שוקל להכניס את החלק האחרון רק אחרי סוף השבוע עכשיו…
שתהיה לי בריא, טוב?
טיזינג של הקהל… את זה עוד לא הצלחתי לעשות אצלי בבלוג 🙂
אני מקווה שיהיה לזה סוף טוב..
בינתיים אני רק מנסה לא להתיש אף אחד.
אתה ממש לא מתיש. טיזר מטורף כן, אבל לא מתיש. אתה מוזמן להמשיך לספר לנו מה קורה איתך.
שלום, אשמח לשמוע את המשך הסיפור. אני סובלת ממספר דברים ומנסה לטפל בעצמי. מעניין אותי לשמוע את ספורך. תודה
גילי – כתבתי לך מייל בנושא.
מקווה לשמוע ממך בחזרה.