לונדון ברכבות
טוב.. אז הגיע הזמן לעדכן שוב את המסע הזה ללונדון. אתמול סיימתי לעבוד מוקדם, ב-13:30, ליתר דיוק, לאחר שכבר סיימתי לפתור לחבר'ה באנגליה את כל הבעיות הפתוחות שלהם, וממש לא היה לי מה לחפש שם יותר. בהסכמתם, ארגנתי שהנהג שלי יאסוף אותי בשעה הזו, והגעתי למלון, כדי להתארגן לקראת מפגש עם דניאל בלונדון. דניאל ואני קבענו להיפגש בתחנת ויקטוריה, מה שהצריך, מעבר לנסיעה ללונדון עצמה (הרכבת מג'רארדס קרוס מגיעה ל-MAYLEBORE), החלפת רכבות. למדתי שאפשר לקנות כרטיס נסיעה "חופשי יומי", שכולל את כל הנסיעות באוטובוסים, רכבת תחתית ורכבת רגילה, במחיר של 12.50 פאונד. אם מחשיבים את העובדה שאני התכוונתי לטייל לא מעט, וגם חששתי שקצת אסתבך בעיר הגדולה, החלטתי ללכת על הכרטיס הזה. מתברר שזה היה רעיון מעולה. לפי המפה של ה-TUBE, ממיילבון צריך ללכת לתחנה ששמה EDGWARE ROAD ומשם לקחת את הקו הצהוב לויקטוריה. נשמע פשוט? תחשבו שוב. לכל אחד מותרת לפחות פעם אחת הסתבכות עם המערכת המטורפת הזו שנקראת הרכבת התחתית, וזו היתה הפעם היחידה שזה קרה לי עד עכשיו. יצאתי ממיילבון, ושאלתי איך להגיע לאדג'וור. הבחור בתחנה אמר לי שאני צריך לצאת מהתחנה, לרדת לבייקר סטריט, לפנות שמאלה וללכת חמש דקות, וזה יהיה שם. רק מה? שכחתי שהכל הפוך באנגליה, וכשאומרים לך שמאלה, תמיד כדאי שתיקח ימינה. הלכתי 10 דקות, וכמובן לאע מצאתי כלום. שאלתי באחת החנויות, ואז אמרו לי שאני צריך לחזור בכיוון שהגעתי ממנו. אז חזרתי, רק כדי להבין שתחנת אדג'וור, שבה יש את הקו הצהוב (CIRCLE LINE), נמצאת בשיפוצים. אבל גם התברר שיש עוד אדג'וור במרחק עוד 200 מטר משם. אז כמובן שהלכתי, אבל שם התברר שאין שם בכלל קו צהוב, ושאני צריך לקחת את הקו החום (BAKERLOO LINE), לרדת ב-OXFORD CIRCUS, להחליף לקו הכחול (VICTORIA LINE) ומשם להגיע לויקטוריה. כאמור – זו היתה ההסתבכות הראשונה והאחרונה שלי מאז, אבל על זה כבר שילמתי ביוקר אתמול. הלכתי כמה קילומטרים טובים, והרגליים שלי אמרו דברן. בדיעבד התברר לי גם שממיילבון יש את הקו החום ישירות לאוקספורד. אבל אתם יודעים איך זה: אין לבכות על חלב וגו'. בכל מקרה, אחרי כל זה, הגעתי לויקטוריה. זוהי תחנת רכבת ואוטובוס ענקית, ועכשיו לך תמצא את דניאל. היתה לי עוד חצי שעה לחכות עד שהיא תגיע עם האוטובוס מסמסטד. כשיצאתי מהמלון היתה שמש חביבה. שכחתי שאני בלונדון. כשהגעתי לויקטוריה, עם חולצה קצרה ומעיל גשם קליל, כבר קפאתי. אז שתיתי איזה תה חם בבית קפה בתחנה. אני לא אלאה אתכם בסיפורים כמה זמן לקח לדניאל ולי להבין איפה אנחנו נמצאים, וכמה סימסומים/שיחות טלפון הלכו על זה, אבל בסוף זה קרה. נפגשנו בתחנה. שני חברים מישראל בלונדון. מפאת רעב כבד שנפל על שני הנוכחים, החלטנו ללכת על משהו פשוט, והפור נפל על מקדונלד'ס, בפעם הראשונה מאז שאני בחו"ל בשבועיים האחרונים (זה לא תירוץ, אני יודע). זה סתם את מה שהיה צריך לסתום, ומשם החלטנו ללכת לפאב מקומי ולראות מה נהיה. כמובן שכל המקומות הקרובים לתחנה היו מפוצצים, ולא היה סיכוי בכלל למצוא מקום אפילו בעמידה, ואנחנו בכלל רצינו לשבת. שני רחובות מהתחנה, ולאחר טיול קצר ומקפיא שיניים, מצאנו שת KINGS ARMS. נכנסנו, מצאנו מקום ישיבה. אני הלכתי, בהמלצת יהודה, על בירת REAL AIL כלשהי, שיסלחו לי הקוראים, אבל אני היית מת מעייפות בשלב הזה ולא ממש זכרתי מה הוא מזג לי, וגם ג'יימסון, שייתן לי את האשליה שחם לי. ד"א – נקודה רעה לאנגלים – ג'יימסון בכוס הייבול??? WTF??
בסוף הסיפור הזה, ולאחר שעתיים וחצי-שלוש, החלטנו להיפרד איש-איש לדרכו. זה הזמן לציין שכל השבוע חיכיתי למפגש הזה, ונורא שמחתי לפגוש את דניאל בלונדון. יש משהו שונה בזה שחברים נפגשים במקום זר. למרות המקום הזר, היתה לי פתאום הרגשה של בית, שהיתה חסרה לי במהלך כל השבוע האחרון.
הבוקר, החלטתי לעשות טיול למיטיבי לכת (להירגע. את רוב הדרך עשיתי ברכבות). הגעתי ללונדון ב-11:30, ונסעתי לפיקדילי. קצת תמונות וקצת לראות את HMV (בניגוד חמור להמלצת דניאל), וכמובן שקניתי שם משהו קטן. אחרי כמה תמונות יצאתי לכיוון BLACKFRIARS BRIDGE, בהמלצת כריס מהחברה שלי, שאמר שיש שם את הפיש אנד צ'יפס הכי טובים בלונדון ויש גם בירה מעולה שנקראת LONDON PRIDE. ניסיתי את שניהם ב-BLACK FRIARS PUB, שמפורסם גם בנזירים הדומינקנים שמצורים על קירותיו, והיה לא רע בכלל. הבירה הזו אדמדה, מרירה ויחסית קלה לשתיה. אחרי טיול על הגשר ועוד כמה תמונות, החלטתי לנסוע צפונה, ל-CAMDEN TOWN בעקבות עוד המלצה של דניאל. שם מצאתי מקום מדהים: שווקים באמצע הרחובות, עולם שלם של מטאליסטים, פאנקיסטים וכל סוג של אביזרי סאדו שאתם יכולים ולא יכולים לחשוב עליו. מין עיירה באמצע הכרך. בקיצור – באמת יופי של מקום. הסתובבתי שם איזה שעה וחצי, נפעם מכל דבר קטן. יצאתי, כמובן, עם כמה חולצות מהשוק שם.
מה נשאר להיום? החלטתי עוד בבוקר, שאני רוצה לראות את ה-SOHO בלילה. ובמיוחד בסו"ש. נסעתי עד OXFORD CIRCUS שוב, ושם התחלתי ללכת קודם על REGENT STREET. אוקספורד וריג'נט הם שני הרחובות, אולי העמוסים ביותר של לונדון, על אחת כמה וכמה אם לוקחים בחשבון שיש פחות מחודש וחצי עד כריסטמס. הרחובות האלה מלאים במותגים היקרים ביותר, והמחירים בהתאם. מה שכן, יצא לי להכנס ל-HAMLEY'S, שהיא חנות צעצועים של 5 קומות. בואו רק נגיד שהיה לי קשה לא לקנות שום דבר, אבל עמדתי בפרץ. בהתאם לבקשה של אבא שלי, חזרתי לכיוון אוקספורד, ונכנסתי ל-MARK'S AND SPENCER, חנות שישראלים רבים אוהבים לעבור בה, בגלל המחירים המאוד הגונים, בשונה משאר הרחוב. קניתי לאבא שלי את מה שביקש, ומשם, בגלל שהיה כבר 18:00 ועייפות מצטברת היא דבר מוכר, הלכתי קצת לסוהו, לא ראיתי משהו יוצא מין הכלל, אבל גם לא היה לי כוח ללכת לווגה מאמה שכולם מדברים עליה. אולי מחר בצהריים.
זהו. שתי רכבות, ואני בחזרה במלון. כמעט סיימתי לארוז, ומחר אוספים אותי בשעה 19:00 מהמלון לשדה התעופה. אני רוצה להספיק עוד קצת את איזור WESTMINSTER מחר, ונראה איך זה יילך.
שבת שלום.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
בהצלחה… לבלוע את לונגון ככה זה קשה ביומיים, אבל נראה שאתה עושה את זה בהצלחה יחסית. יש כל כך הרבה שכונות צבעוניות ושווקים וחנויות ומוזיאונים שאפשר לעשות שם טיולים ובקורים חצי שנה ולא לסיים… קינאתינו לך, תתחדש על הגלנפארקלס!
אם בא לך להציץ על משקאות אגב, יש ריכוז חנויות בדוקלאנדז (בדרך לגריניץ' וילאג' אם אתה הולך לבקר) שנקרא משהו כמו וינופוליס. ליאור כתב על זה.
וינופוליס זה נחמד, אבל עזוב אותך יש דברים יותר טובים.
http://drinking.wordpress.com/2007/10/05/vinopolis/
חנות חווייתית לויסקי זו הוינטאג' האוס
http://drinking.wordpress.com/2007/10/06/drinking_in_london/
(להשאיר את הכרטיס אשראי בבית אם אתה יודע מה טוב בשבילך…)
ממליץ גם לא לפספס את פורטנאם & מייסון
http://drinking.wordpress.com/2007/10/06/fortnum_and_mason/
ששווה לא רק ליין ולאלכוהול, אלא גם לתה, קפה ומה שלא תחשוב עליו…
לגבי הויסקי – מסתבר שלפחות בפאבים שהייתי בהם התרבות בנושא לא להיט, ובבית קפה ישראלי ממוצע תוכל למצוא מבחר זהה לפאב הממוצע.
(מקווה שאקיזמט לא יהרוג לי ת'הודעה בגלל ריבוי לינקים).
תעשה חיים ושתה איזה גינס גם בשבילי
טוב.. אז נחתתי הבוקר, כך שהתגובות סבבה, אבל קצת באיחור. אני שומר את הזכות המלאה לבדוק את מה שכתבת בפעם הבאה שאני אהיה שם. את הגלנפארקלאס 15 קניתי בדיוטי בהית'רו, כשראיתי במחיר מצחיק למדי של 27 פאונד. ולמען האמת – לא ראיתי שום דבר אחר ממש מעניין שם. אולי לונגמורן 16 וכאלה. על ברורה אף אחד שם לא שמע בכלל. אחד המוכרים ביקש אפילו שאני אאיית לו את השם. גוד שייב דה קווין.
לגבי הגינס, ליאור, הרמתי לא מעט כאלה, אז אחת היא בהחלט לכבודך, אם לא יותר. חוויית הוויסקי בפאב אנגלי, כפי שגם ראיתי בחמישי וגם בשישי היא ממש לא משהו. אם כבר אתה הולך לפאב אנגלי, כנראה וכדאי לך בכל זאת לשים דגש על הבירה. יש כמה דברים ממש נחמדים שם.
בכל מקרה – טוב לחזור. אחרי שינה וסידור המזוודה וגם מקלחת קרה ונחמדה, בסופו של דבר, אין על ההרגשה של הבית (בעיקר בגלל המיטה הזוועתית שישנתי עליה במהלך כל השבוע האחרון).
הדיוטי פרי בסטנסטד (צפון צפון לונדון) לא גדול, אבל יש בו קיר די איכותי של ויסקי – חלקו במחירים לא רעים. את הטאליסקר 18 (ליטר) קניתי ב-37 פאונד (פינת האירוניה: זול בעשרות אחוזים מ-700 מ"ל טאליסקר 10 בארץ).
אה, גם אוכטושן 10 בבקבוק 50 מ"ל – 3 פאונד.
עזוב, אח שלו.
מי לעזאזל משווה בין מחירים בארץ באלכוהול לאיזשהו מקום בעולם. ישראל היא אחת המקומות הכי יקרים לקניית אלכוהול. כמה שאנגליה יקרה, מצאנו שם עשרות סינגלים, שאת רובם בכלל לא יביאו ארצה, ואת אלה שכן יביאו – ימכרו ב-100% רווח לפחות.
Find someone who works at an embassy in Israel. They have free access to a duty free shop in the centre of Tel-Aviv.
(I know – my wife worked in an embassy).
A
הבעיה, עמוס, היא לא תמיד המחיר אלא המבחר.
כן. אין ספק שהבעיה העיקרית היא במבחר. העובדה שיש את כל סדרת גלן מוראנג'י וגלן פידיך, כי זה טוב להמונים. מעטים הם הדברים הייחודיים. אבל מצד שני, בתוך עמי אני חי, וכשאני רואה שמה שהולך בעיקר זה שיבס, אני לא יכול להתלונן על הדיוטי פרי. הם עסק, והם רוצים להרוויח. יכול להיות, שמתח הרווחים שלהם על סינגלים יחסית קטן יותר, ולכן הם מתאמצים פחות להביא דברים מיוחדים. יחד עם זאת, אם תיקח את הלגאוולין 16 שנה בתור דוגמא, תראה שבכל זאת יש כמה שמבינים עניין בארץ, ועובדה שהסטוק שלהם הלך כמו כלום, והם החזירו את המחיר החצוף ל-100 דולר לבקבוק (שזה עדיין מגוחך יחסית למחיר שרוצים עליו בארץ).
אין לדיוטיפרי שלנו מה להבייש. יש אצלנו מגוון שהתחרה במבחר שראיתי בשדה התעופה של אדינברו בכבוד, גם במחירים.
מצד שני לצערי לא יהיו בארץ מבחר סינגלים בחנויות עד שיהיה ביקוש, אבל עם הביקוש יבואו המחירים…