יום חמישי, 20.9.07 – היי Skye
קמנו על הבוקר, ויצאנו לאי Skye. מדובר באי גדול למדי, שכאמור, המליצו לנו עליו בחום. את הסיור שלנו באי התחלנו בבירה שלו, הלא היא Portree, או בתרגום פשוט: נמל המלך. מאחר והייתה כבר שעת צהריים, והיינו רעבים מהנסיעה, הגענו לנמל קטן, שבו הייתה מסעדה מקומית בשם Sea Breazes, מסעדה שמתמחה בפירות ים. והיות והיה גשם עד עתה, התחלנו את הארוחה במרק דלעת סמיך ומצוין. כמנה עיקרית, הזמנתי מולים ברוטב אניס, עגבניות, ועוד תבלינים מעניינים , מנה שהייתה פשוט מעולה. עירא לקח איזו מנת עוף שלא התגלתה כמשהו מרגש במיוחד. מאחר והיינו עדיין רעבים, והמולים היו ברמה, הזמנו עוד מנת מולים, הפעם ברוטב קוקוס וג'ינג'ר. אלא שהפעם הוספנו עוד חידוש למנה – הזמנו גם מנה של Talisker 10 years, המזקקה היחידה על האי, וכזו שמוכרת לנו היטב כמזקקה שמייצרת ויסקי תקיף מאוד, מעושן מאוד, ובהחלט לא לבעלי לב חלש (8)… הויסקי השתלב באופן נהדר עם האוכל, והם איזנו אחד את השני באופן מושלם. בכלל שמתי לב, שהוויסקי הספציפי הזה מתאים למאכלים דומיננטיים, כגון שוקולד מריר מאוד (לפחות 70% קקאו, בעקבות המלצה של ליאור), וגם רטבים כגון זה שאכלנו.
בנוסף, שתינו גם בירה מקומית שמיוצרת על האי Skye, בירה בשם Cullin. אני שתיתי את ה-Dark, עירא לקח את ה-Red. שתי הבירות כשמן כן הן, כהה ואדומה, שתיהן Ale. הכהה הייתה חלקה יותר, טיפה מרירה יותר, עם רמת סוכר/דבש קצת מודגשת בזיקוק, אבל פשוט נהדרת. האדומה הייתה מעט מוגזת ופירותית יותר, והייתה לא רעה בעצמה. בקיצור – ארוחה כהלכתה (ציון לארוחה: 9).
אח"כ יצאנו לטיול קצר על הנמל הקטן, ובו גם האכלתי קצת שחפים, שנראה שאין בהם פחד מבני אדם (לפחות כל עוד יש לך לחם ביד). מי שלא ראה את השחפים מ"נימו", מוזמן לנמל הזה. מפחיד כמה דמיון היה בין ה-mine, mine בסרט לבין מה שהיה שם… חוץ מזה – המון סירות קטנות, בתים שצבועים בצבעים משוגעים כמו ורוד, ירוק וגם ריח נפלא וטרי של ים..
משם עשינו טיול קטן לכיוון צפון האי, וחתכנו קצת לפני קצהו הצפוני, כדי להגיע ל-B&B לשני הלילות הקרובים ולנוח קצת (עירא ירשום לכם את השם, כי תהרגו אותי – אבל אני פשוט לא יודע לבטא את זה אפילו), כי אני התחלתי להרגיש כאבים די רציניים ברגליים. החיתוך הקטן הזה התברר ככביש מרהיב ביופיו, בתוך עמק צר, שבו גם נתקלנו לראשונה במכונית עתיקה, ובכלל – הירוק והאוויר היו טובים לנשמה. ב-16:30 נחתנו אצל המארחת שלנו, וכרגיל, מאחר והיום כבר התאחר, ולא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת שתייה, פתחנו את בקבוק ה- Dailuaine 16 years של עירא, כדי לבדוק כמה ג'ון מק'גרגור צדק. והוא אכן צדק. הוויסקי הוא בעל ריח של שרי ופירות מיובשים, ומאוד נעים לאף. הטעם היה ממש ט"ו בשבט: שזיפים מיובשים ושקדים ליטפו את החיך והשאירו טעם פירותי ומתקתק בסיום (9).
אחרי שווידאנו שיש במגירה שליד המיטה תנ"ך של הגדעונים, ואחרי מנוחה של שעתיים-שלוש, עלה הצורך בארוחת ערב, כי מה לעשות – לחיות מהרגל זה לא הסגנון שלנו. המארחת החביבה לא ידעה בדיוק לומר לנו איפה אפשר למצוא ארוחה כזו, אז החלטנו לנסוע לכיוון העיר Uig הקרובה, מרחק של 10 דקות נסיעה, כדי לבדוק את האפשרויות. לא היו הרבה כאלה. בסופו של דבר, ראינו אור קטן ליד הנמל של CalMac, וזה נראה מבטיח. זה היה בר-מסעדה, שנקרא The pub on the pear, כמה מקורי, ובו יש אפשרות לשלב שתיית ויסקי או בירה, עם ארוחה קלה.
עירא התחיל את הערב עם Caol Ila CS, שהיה בעל צבע בהיר האופייני למזקקה, וכמובן בעל ארומות peat כבדות, מתיקות חזקה, שהזכירה קצת קוקוס, ורמז קטן לאשכולית. הטעם היה מאוד פרחוני ומתקתק גם הוא, ובסיום הפרחוניות באה לידי ביטוי עוד יותר (8).
אני ניסתי Longmorn 25 years, ויסקי בעל צבע אדמדם, ועם ריח שמזכיר תה עם דבש, וגם פירות יבשים (בעיקר חרובים). הטעם גם הוא היה מורכב למדי, והיו בו רבדים של אגוזים, משמשים מיובשים וליטוף מענג עד סיומו הבינוני באורכו (8).
החלטתי לנסות גם את ה-Dark Cullin ששתיתי בצהריים, הפעם מחבית. היא הייתה לא רעה, אבל באופן מפתיע – פחות טובה מהבירה בבקבוק. זה בהחלט לא משהו שנתקלתי בו פעמים רבות רבות בחיי.
ארוחת הערב שלנו כללה מרק עגבניות, מנת scampi עם צ'יפס, והמבורגר. כל המנות הרשימו לטובה, ונראה שהחומרים מהם מכינים את האוכל הם אכן משובחים ועלו על הציפיות שלנו מאוכל של פאב (ציון לארוחה: 9).
האווירה בפאב הייתה גם היא נחמדה, ונראה שהיא כללה לא רק מקומיים, אלא גם מספר מועט של תיירים (אפשר היה לספור את כל הנוכחים על 10 אצבעות). מאחר וזה המקום היחיד שנראה פתוח בעיר הזאת בשעה הזו (20:30 כשנכנסנו), נראה שנחזור לכאן גם מחר, מה גם שיש להם תפריט סינגלים לא רע בכלל, עם מחירים סבירים בהחלט (עד 4 פאונד למנת סינגל מאלט).
הדרך חזרה הייתה פשוטה למדי, ועירא גם הצליח לראות שלט של מישהו שפתח B&B ליד Uig, על שם מזקקת Lagavulin.
וזה סיכומו של יום נוסף על אדמת סקוטלנד. היה יום מועט קצת בחוויות, לעומת מה שהתרגלנו בימים הראשונים על Islay ו-Oban, אבל עדיין, אנחנו מרוצים. הצלחנו לעמוד במשימת הוויסקי היומית, ויש בזה חשיבות רבה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
ד"א – אני מתנצל על הזמן שעובר בין הפוסטים. חזרתי לעבודה, ואת שעות המנוחה שלי אני מעביר בעיקר במנוחה, אז התמלול לוקח קצת יותר זמן. אל דאגה, הכל יועבר בסופו של דבר, למען הדורות הבאים (או משהו כזה) לבלוג. 😀
אני יודע שזה נשמע קטנוני ושיפוטי, אבל, אחי, האי סקיי הוא אחד מהמקומות המדהימים ביותר שהייתי בהם, ואתה הרי יודע איפה הייתי. האי מלא בפיות ולפריקונים ופיקסים.
אני לא מבין איך אפשר להיות שם וכל מה שיש לך לכתוב זה כמה טוב היה האוכל והוויסקי!
מודי, זה לא נשמע קטנוני, ואני יודע איפה היית. אני מספר את החוויות כפי שאני חוויתי אותן באותו יום. לא רציתי להרוס את ההפתעה, אבל ביום העזיבה שלנו מסקיי היו כמה דברים דומים למה שאתה מתאר.
מעבר לזה, אני מצטער לבשר לך, אחי, אבל האי הזה היה יחסית אכזבה בשבילי. אולי זה בגלל הכאבים שחוויתי לאורך כל הטיול בו, אולי זה סתם ירידת מתח אחרי Oban ו-Islay, אבל האי לא עשה עליי רושם עד כדי כך. לסקוטלנד יש איזורים יפים בהרבה להציע.
אחלה רשמים. אישית הייתי נותן לטאליסקר יותר מ-8, אבל שיטת הניקוד שלך בפועל פרוסה בין 6 ל-9 (למעט מקרים סופר-מיוחדים) מה שלא משאיר הרבה מקום לתמרון…
הייתם במזקקה ?
על טליסקר דילגנו, ליאור… הזמן היה קצר והאמת אחרי יומיים קצת התבאסנו מסקאי. אולי התזמון או מזג האוויר ואולי העובדה שלגיא היו יומיים לא טובים גופנית, אבל הסיבוב שעשינו שם היה קצר, לא יסודי ואולי לכן גם לא מרשים, ובשורה התחתונה חוץ מאטראקציות בודדות, הרגשנו שעדיף היה לבלות את היומיים האלו בהיילאנדז או להקדים לבוא לספיי. אני פתוח לנסיון נוסף יום אחד כי הרבה מהאי הזה לא כיסינו.
דווקא קרובי משפחה שלי שלא שותים בכלל ויסקי די נהנו מהביקור במזקקה. יכול להיות שהם היו נהנים באותו אופן בכל מזקקה אחרת, אבל אם למזקקה יש מרכז מבקרים והם גם עושים אחלה ויסקי… הייתי קופץ 😉
לספור לך בכמה מרכזי מבקרים _כן_ עצרנו?
לפרויג, ארדבג, לגבולין, קילכומן, אובן, מקאלן, גלן אורד, בנרומאך, אדרדאואר, בלייר את'ול, טורמור, סטראת'איילה ואני בטח שוכח עוד אחת. הרשימה של מקומות שעברנו והיה סגור באותו יום או שאין להם מרכז מבקרים או שסתם לא היה זמן לעצור: בומור, ברוכלאדי, אאוכנטושן, טאליסקר, דאפטאון, מורטלך, גלנפידיך, בנרינס, גלנפארקלאס, בן נביס, אברלאואר, קרגלאכי, גלנאלכי, ואלי עוד עשר אחרות… הם היו (סלח על הצרפתית) "כמו זבל" ליד המסלול שלנו. אתה נוסע בספיי ושלטי הדרכים נראים כמו התפריט בבר ויסקי. אי אפשר להספיק הכל… בשביל זה משאירים משהו לטיול הבא 🙂
וואו. עירא – לקרוא את המשפט האחרון מגיע ממך – ריספקט…
מה, שחלק מהדברים יחכו לפעם הבאה? 🙂 אני ריאליסט… אני יכול להגיד עד מחרתיים שהפעם הבאה תהיה במאי 09 אבל "מאן שפראכט אונט גוט געלאכט" אתה יודע. ואת זה אמרו שנים לפני ג'ון לנון.
אגב ליאור – שתינו גם דברים מתחת ציון 6, ואפילו מאוד נמוך למטה. חכה תשמע סיפורים…
כן… את אחד הויסקים האלה, אפילו ג'ים מוריי דירג בציון הנהדר 17!!! (וכן – זה מתוך 100. זו לא טעות כתיב). אבל הסיפור מאחורי זה יגיע מאוחר יותר. יש למה לחכות! 8)
טוב, נסלח לך, ונאשים את הבריאות או את מזג האוויר או מה שלא יהיה.
מחכה להמשך…
ורק עכשיו הבנתי שטעית בכתיב, וזה pub at the pier, בלי קשר לאגסים. אם אני לא טועה, שתיתי שם בירה עם סיימון ושיחקנו סנוקר.
האם מדובר על Cutty Sark בחוזק חבית? 😉
Close, but no cigar