פיברומיאלגיה – הסיפור האישי שלי
שלום. שמי גיא ואני חולה בפיברומיאלגיה.
ככה צריך להתחיל סיפורים אישיים, לא? ככה צריך להיפתח בפני קוראים פוטנציאליים בבלוג. אבל לא כך הוא הדבר. התלבטתי די הרבה, עוד לפני שפתחתי את הבלוג הזה, לפני כמה ימים, אם לספר את הסיפור האישי שלי, על המחלה הזו שתקפה אותי לפני שנה, ומאז משנה את חיי.
אני לא הולך לבקש מאף אחד רחמים. אני לא זקוק להם יותר. אני לא הולך לספר לכם כמה כואב או יכאב לי בכל בוקר מעתה ועד עולם. מעניין אותי שאנשים יקראו את הסיפור הזה, אולי ימצאו נקודת השקה למה שהם או הן עוברים/ות. אולי תהיה נקודת הזדהות.
זה הולך להיות סיפור לא קצר, אבל אני מקווה שלפחות כמה אנשים יראו את המסר שבזה ויעבירו אותו הלאה. האורך שלו הוא גם הסיבה, שהסיפור הזה יחולק למספר חלקים. מה גם שלא קל להכניס סיפור של שנה תמימה לפוסט אחד, במיוחד כשהוא לאה בפרטים.
כל הפרטים, השמות והמקומות המוזכרים כאן, הם אמיתיים לחלוטין.
אני לא מתכוון לעשות פרסומות בבלוג הזה. חלקם מוזכרים לטובה, חלקם לא. אני אשתדל לספר את הסיפור הזה פשוט כפי שהוא.
פיברומילאגיה (FMS) , הידועה היום בארץ גם כ"דאבת השרירים", היא מחלה שנתגלתה רק לפני כמה שנים, והיא בדרך כלל "תוקפת" נשים (כ-96-97% מתוך פחות מאחוז מהאוכלוסייה כולה).זוהי מחלת שרירים לא ניוונית שתוקפת את כל הגוף, ושככל שידוע היום – אין לה תרופה ידועה, ואין לה מקורות ידועים. זוהי מחלה כרונית שצריך ללמוד לחיות איתה, ועם כל התרופות שבאות איתה.
אבל כבר כאן, אני מקדים את המאוחר.
הסיפור שלי התחיל לפני קצת פחות משנה, ב-2 באוגוסט 2006, יום רביעי. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.
זה התחיל כמו סתם שריר תפוס בגב התחתון בצידו הימני. בגלל שהייתי פעיל מאוד מבחינה גופנית, הייתי בטוח שמדובר בעוד שריר תפוס. בהמלצתם של הוריי, הלכתי לכירופרקט שטיפל בהם, ד"ר דני פרח.
יומיים מאוחר יותר, לאחר שני טיפולים, כבר לא יכולתי לישון יותר משעתיים בלילה ולא הצלחתי להישאר באף תנוחה יותר מכמה דקות רצופות (שכיבה, ישיבה או עמידה). הרגליים התחילו לכאוב לכל אורכן. כשאני מדבר על כאבים, אלה לא כאבים טיפוסיים של שריר תפוס. כאן היה מדובר בכאבים שמזכירים מכונת תפירה שעוברת לך על הרגליים, וכקינוח גם הרגשת מבער על כפות הרגליים. אני יודע שזה נשמע מטאפורי מדי להיות אמין, אבל זה היה המצב.
החלק השני – בימים הקרובים.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
איש, דרך צליחה, אני מקווה שיצא מהסדרה הזו משהו טוב.
ואגב, הכתובת היתה על הקיר… מה עם 7 שנים של התקפי כאבי חזה מסתוריים?
טפו טפו טפו!!
נראה שבינתיים אני לא הולך לשנה שמינית..
אבל זה בפוסט אחר.