יום שישי, 21.9.07 – קצת אכזבה…
בעקבות הפוסט של עירא, החלטתי קצת להקדים את הפוסט שלי ולפרסם אותו לפני הנסיעה. אז הנה הסיכום שלי:
ערב יום כיפור בישראל.
את היום התחלנו קצת מאוחר. הכאבים די הרגו אותי אתמול בלילה ובקושי הצלחתי לתפוס שינה. אחרי ארוחת הבוקר הרגשתי שאני רוצה לנוח עוד קצת. אני מניח שאחרי שבוע של ריגושים כמעט בלתי נפסקים, הגיע הזמן שתהיה גם קצת ירידת מתח. וזו אכן הגיעה. יצאנו מהבית רק אחרי 11:00. התחלנו את הטיול במבשלת הבירה לש Uig, הרי היא מבשלת Cullin שטעמנו אתמול. לצערינו, מדובר במבשלה מאוד קטנה, שלא עושה סיורים מסודרים, במיוחד כאשר המבשלה עובדת(!). לכן עשינו טיול לכיוון צידו המערבי של האי, סביב כמה עיירות, שהמרכזית בהן הייתה Dunvegan. לומר את האמת – מבחינתי לא היה ריגוש גדול בנופים היום. לא ראיתי משהו מיוחד ששווה לדווח עליו לקוראים. העניין הזה לא כל כך עודד אותי, במיוחד אחרי ההמלצות החמות מאוד שקיבלנו על האיזור הזה של האי.
בכל מקרה, אחרי שיטוטים לא מעטים, עצרנו ב- Loch Bay, כדי לעודד את רוחינו באוכל ושתייה. את הארוחה המפסקת, קצת לפני תחילת הצום, ב-Loch bay Seafood, פתחנו בשתי כוסיות ויסקי כהרגלינו:
Old Pulteney 12 years, ויסקי בעל צבע זהוב עמוק ושמנוני, עם ריחות peat, מלח ים, עץ וטיפה פירות חמצמצים. הטעם היה של דבש ושקדים בעיקר, עם סיום מלוח למדי. ויסקי שמתאים מאוד לפירות ים (7).
Tobermory 10 years מהאי Mull, בעל צבע זהוב קליל, ריח שמשלב פרחוניות עם עץ, למונגראס, שקדים ומליחות קלה. בטעם הפרחים שוב משתלטים. ויסקי קליל מאוד, נחמד (6).
הלאה לאוכל: עירא הזמין מנה של 6 אויסטרים, שהיו מנה פשוט נהדרת. הם היו מתובלים עם לימון, ותוספת של גבינה, שפשוט עשו את העבודה. אני לקחתי מרק שרימפס, שהיה נחמד ביותר, ועבד טוב עם הסינגלים.
מנת הביניים שלנו – ניחשתם נכון – עוד ויסקי:
Scapa 14 years, ויסקי שמגיע מאורקני (Orkney), הנמצאת בחלקה הצפוני ביותר של סקוטלנד. הריחות שהורגשו בו היו שילוב של תה עם לימון ודבש (עירא גם טען שהוא יכול להישבע שהוא מריח את עוגת הלייקעך של סבתא שלו). הטעם מתוק למדי, כמעט ללא עץ או עשן, מזכיר וניל ודבש, ועם סיום חמצמץ. שוב – ויסקי חביב שהולך טוב עם המנות שהמסעדה מתמחה בהן (7).
המנות עיקריות היו כבר בליגה אחרת: אני הזמנתי לי לובסטר קטן, שהוגש אחרי הרתחה בלבד כשהוא חצוי, פושר ומוכן לאכילה. הלובסטר היא רך, קל לפירוק ולמאכל, ועשה רושם שהוא באמת טרי-טרי, כפי שאמרה לנו בעלת הבית. לצידו הוגשו גם צ'יפס וסלט (אפילו הצ'יפס היה עשוי כהלכה).
עירא לקח דג בריל חצוי על הגריל, שגם היה רך וטרי, והגיע עם אותן התוספות. בהחלט מנה טובה.
אבל מה? נעזוב בלי קינוחים? אין מצב – אז הנה: עירא לקח פודינג ג'ינג'ר עם רוטב ג'ינג'ר וברנדי, שלטענתו היה נהדר (אני לא ממש מחובבי הג'ינג'ר). אני הזמנית מנה של מוס שוקולד מרוכז, עם שכבה דקה של שמנת טרייה ומצוינת שעטפה אותו.
לסיכום: ארוחה משובחת מאוד. עכשיו כשזה נאמר, אפשר לומר גם מה קרה אחר כך. אני לא יודע כמה האוכל היה באמת טרי שם, כי חצי שעה אחר כך התחלתי לרוץ לשירותים מספר פעמים, ואיך לומר בעדינות – זה קצת הרס לי את החוויה ב-Skye, מה שהשאיר לי קצת טעם מר מכל הסיפור. לכן גם הציון של הארוחה הזו יורד (7).
בין ריצה זו לאחרת, עירא ואני יצאנו מהעיירה, ופתאום ראינו את Skyeskyns Tennary, שהוא בעצם מפעל קטן להכנת עורות. זו הייתה ספציפית לכבשים. אחרי סיור קצר, ואחרי שהסבירו לנו איך מייצרים את העורות והשטיחים מצמר ועור הכבשים, הביאו אותנו לחנות מרשימה ביותר, שבה ראינו מגוון רחב מאוד של כבשים, או מה שהיו פעם כבשים מסוגים שונים: כבשים איסלנדיות, לבנות, חומות, ואפילו שטיחי טלאים. עירא קנה כבשה שלמה כמתנה לאחותו, ואני, אחרי שראיתי משהו שיכול להתאים לי כמושב נעים לכיסא בבית, במחיר יותר משפוי, לקחתי אותו לעצמי.
אחרי זה, כאמור – בעיקר בגלל מצב בריאותי הלא ממש שפיר, חזרנו הביתה לעוד מנוחה של אחרי הצהריים. אני מניח שכבר לא ייצא לנו לראות את האי יותר מדי, אבל מה שראינו גם בדרך חזרה, לא היה מלהיב במיוחד, ולכן אין בי חרטות מיוחדות על זה. מה שראיתי ברוב היום, היה קצת משעמם.
בערב, ניסינו לבדוק עוד מסעדה אחת ב-Uig, אבל בסופו של דבר חזרנו ל-Pub on the pear, כדי לסיים את היום בעוד קצת שתייה. בכל זאת – צריך ארוחת ביניים לפני שהצום נגמר.
התחלנו עם Glenfarclas 21 years, בעל צבע אדמדם וגוף מלא, עם הרבה שרי, פירות הדר כתומים (תפוזים, מנדרינות) וקצת דבש בריח. אפשר היה גם לזהות רמז מועט לסוכריות וליקריץ. הטעם היה בינוני באורכו, מתקתק בתחילתו, ובהמשך מעט עץ ומרירות, מזכיר קצת ג'ינג'ר ותבלינים שונים (8).
המשכנו עם Dlamore 12 years – צבעו היה מעט בהיר יותר, עם ריח מאוד מתוק (של סוכריות), הרבה הדרים, עם סיומת קלה של לימון. הטעם היה קצר בהרבה מקודמו, מריר מאוד ולא מזכיר את הריחות שלו. הסינגל הזה לא מילא את חלל הפה, והיה חסר לי שם משהו מאוד משמעותי. אפשר לקרוא לזה חסר-אופי, אני מניח. בכל מקרה – הוא היה עדין מדי בשבילי (5).
אחרי עוד קצת אוכל, סיימנו את היום.
סיכום? בסה"כ לא היה יום מלהיב במיוחד. אני מתלבט אם להשתמש במילה "נחמד" כדי לתאר את היום. היו כמה קטעים חביבים, אבל הכאבים שלי הצליחו הפעם להאפיל על ההנאה, וה"חוויה" שאחרי המסעדה בצהריים השאירה את רשמיה לאורך היום. בקיצור, וכמו שהבנתם כבר מהכותרת – קצת התאכזבנו.
מחר מתחילים יום חדש עם חוויות חדשות, שתכלולנה נסיעה ארוכה מזרחה, לכיוון Spey Side. זו אמורה להיות הנסיעה הארוכה ביותר שלנו ביום אחד, במהלך הטיול הזה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
ואולי תוסיף גם מילה או שתים על הביקורת של ג'אקסון על המאלטים האלו?
זה אולי ייעשה כבר מהבית או מסינגפור.
בכל מקרה – הרעיון היה כמובן לתת את חוות דעתי האישית, בלי קשר לג'אקסון, היות ויש דברים שג'אקסון ואני מסכימים עליהם ויש כאלו שלא.
אני מפרסם דעות של מארי בלי להסכים איתו לפעמים, זה פשוט נותן לקוראים (או מי שיגיע דרך גוגל) עוד דיעה או שתיים להשכלתו.
עירא, לדעתי, מי שמענין אותו באמת כבר מכיר את ג'קסון ושות' ואם לא, אז לא זה מה שיגיד להם. אני מסכימה עם גיא שמדובר ברשמים אישיים, וכאלה אי אפשר להשוות לרשמים של אחרים.
השאלה היא בעצם האם זה בלוג שמספר על רשמים וחוויות אישיים, או שהוא גם רוצה ללמד ולחנך אנשים אחרים. יש מקום לכאלה ויש מקום לכאלה, השאלה היא מה גיא רוצה שהבלוג שלו יהיה.
תודה. העם מודה וגו'.
לג'אקסון יש את הספרים שלו. הוא לא הכניס את הרשמים שלי, נכון.. 🙂
הוא גם לא פרסם את טעימותיו אונליין למחפשים, וספריו לא נמכרים בסטימצקי לקוראיך (כולל לא אני), ולפעמים יש לו דברים מעניינים לספר.
הבעיה תפתר בקרוב. אני פשוט אבקש משי שיביא לי עותק מלונדון ואפרסם בעצמי. סליחה שהצקתי…
עירא, איזו בעיה? ואתה לא מציק (לטעמי לפחות). העלית זוית למחשבה, ואנחנו חושבים בעקבותיה. בשבילי לחשוב זה דוקא חיובי.. 🙂
יפה אמרת. עירא – כאמור – לא פסלתי על הסף. יש מצב שאני אכתוב גם הערות הג'אקסון. אל תיקח אותי קשה מדי…
קראתי על הטיול שלכם בסקוטלנד.. מה אני יגיד לך.. הרבה נוזלים זה לקח לי, חלק על דמעות וחלק על ריר.
אני רוצה גם !!!!
תאמין או לא, יש עוד בערך חצי טיול שאני פשוט לא מספיק לתמלל. אני עוד אגיע לזה…