דצמבר הארוך – פוסט מקדים

הפוסט הזה אמור להיות הקדמה לפוסטים הבאים, שבעצם יתארו את כל מה שעובר עליי/עלינו החודש (אני אנסה להתנסח ביחיד, למרות שאני נוטה לייחס הרבה דברים לזוגיות).

דצמבר הזה נראה כחודש הבלתי נגמר שלי. זה לא דבר רע במיוחד, אבל יש בזה גם פחות דברים פחות טובים.
נתחיל בזה, שהחתונה היתה נפלאה. היו כמה דברים שעצבנו אותי במהלך הערב, בעיקר דבר אחד, שעליו אני עוד אכתוב בזמן הקרוב, אבל בגדול – באמת היה יוצא מן הכלל. זו היתה חתיכת חוויה. וכן – אני אדם נשוי עכשיו. הגיע הזמן לשנות את הסטטוס ב"אודות".
מיד אחרי זה, ב-15.12, חגגנו יום נישואין 38 להוריי. הם חגגו אותו ב"סיור חנוכיות" בבני ברק. גם כן חגיגה. הם יצאו משם מעוצבנים, בעיקר, כשראו לאן הכסף שלנו הולך.
אתמול, ה-16.12, קיבלתי תעודת הצטיינות מהמרכז האקדמי רופין. כבר כתבתי על זה, אבל מה שהלך אתמול, היה רחוק שנות אור ממה שציפיתי שיהיה.
והיום? היום, ה-17.12, אני חוגג יומולדת 35. עוד מספר, עוד שנה. אתמול בערב, נפגשתי עם כמה חברים בבית הקפה "קקאו" בכפר סבא, שאני חושב שכבר אפשר לקרוא לו בית הקפה הקבוע שלנו. כן – התברגנתי. עוד אין לי ילדים, אפילו לא בדרך – נכון לעכשיו, וכבר התברגנתי.
אני מצהיר על כך בריש גלי – גיא יושב בבתי קפה. וגם יש לו בית קפה קבוע, לא סתם! עברו להם ימי הפאבים, אני מניח. ואני אכן מצר על כך, אבל אני לא מוצא את עצמי בפאבים יותר. פשוט אין לי מה לעשות שם. הצפיפיות כבר לא כיפית, האלכוהול גורם לי לכאבים, והאוכל טוב יותר במסעדות..
בשבוע הבא, אמא שלי תחגוג יומולדת 62, ובשבת הקרובה, יש לנו אירוע חנוכה אצלי ידידתי הטובה א'. ההרבה מאוד רעש בזמן קצר יחסית. וזה לא בהחלט לא פשוט למי שזקוק לקצב קצת איטי יותר בחייו העכשוויים. ובקיצור – הפכתי לאיש עייף קצת. אני מרגיש כמו איזה דרדסבא, רק פחות פעלתני, בלי הזקן ובלי הכובע המטופש ההוא. אה, כן – ואני גם לא כחול. טוב.. אולי קצת.

אז יאללה. נתחיל לספר על מעללינו בדצמבר הבלתי נגמר..


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות