סליחות וכפרות

בדרך כלל נהוג לבקש סליחות ביום הכיפורים.
כשהייתי צעיר, אפילו עוד האמנתי שזה מה שיכפר על עוונתיי. הייתי בתקופה שבה מאוד התקרבתי לדת, ועוד לא הבנתי את המשמעות המלאה של כל זה. אבל היום אני מבין, ואני יודע גם שאין דבר שיכול לכפר על כל עוונותיך ביום אחד, גם אם תגיד את כל הסליחות שבעולם בבית הכנסת. את הסליחות צריך להגיד בזמן, ולאדם שבו פגעת.
נשמע פשוט, נכון? לצערי, לא כולם עושים את זה.
יש כאלה שבאמת מאמינים, שאם תצום קצת, תתפלל קצת, תשתטח קצת על קברי צדיקים, או סתם תגיד כמה סליחות ביום אחד בשנה, הכל ייסלח, והכל "יהיה בסדר".

בסוף השבוע האחרון, התפרסמה כתבה ב"מוסף השבת" של "ידיעות אחרונות", המספרת, בסארקזם מסוים, את האופן בו אנשים עולים להם לצפת, ובמשך לילה שלם מתפללים בבתי כנסת, משתטחים על קברי צדיקים, וטובלים באיזה קבר, במים קפואים ("סליחה גדולה הלילה", מאת עודד שלום וגדעון מרון). אבל היה שם קטע אחד, שהוא מזעזע לחלוטין עבורי: מנהג שחיטת התרנגול הידוע. תרנגול

את העניין הזה מעולם לא עברתי בעצמי. זה פשוט זעזע אותי מדי, שאנו שוחטים בעל חיים תמים, כדי לכפר על העוונות שלנו. לתומי חשבתי שהקרבת קורבנות חיים לאל הוא דבר קדמוני, פגאני. ואז מגיעה הכתבה הזו, ואני קורא את הדברים הבאים:

ב"גומחת השוחט" בסמטת אדניהו הכהן בשוק, עומד אריאל, שוחט הכפרות.. ניגשים אנשים החפצים לקיים את הטקס. שישה קונוסים ממתכת על שולחנו, לתוכם הוא מטיל את העופות השחוטים, ודמם ניגק אל קרטונים המונחים מתחת לקונוסים. קודם הוא מברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על שחיטה…"

אוקיי – עמודו!
סליחה?? האם האל שלנו, בורא החי, החנון והרחום או איך-שלא-תקראו לו – מבקש שיברכו אותנו בעת, שאנו שוחטים יצור חי אחר? אני מצטער, אבל זה פשוט נשמע לי הזוי מדי.. אולי אני תמים – אני יודע שעבור חלקיכם אלו לא ממש "חדשות מרעישות". מה לעשות – הן כן עבורי.

הנה עדת דרדקי ישיבה מתנהלת אחרי מורם. הם נרגשים מגודל המעמד. חלקם חוששים למראה אשר יראו… עכשיו צועדת כל הכבודה לגומחת השוחט.."מי שקשה לו, שלא יסתכל", מפציר בהם המורה, "שלא תהפכו לי בגלל זה לצמחונים"

כן.. חס וחלילה שיהיה ילד דתי צמחוני בעולם. מילא הומו – אבל צמחוני…? WTF??

וזו הברכה אותה מברכים בעת השחיטה עצמה:
"זה תמורתי, זה כפרתי וזה התרנגול יילך למיתה ואני אלך לחיים טובים, ארוכים ולשלום".

זה נורא! איך, בהינף יד על המאכלת, יכול אדם להמית יצור אחר, ועוד לומר שזה מכפר על עוונותיו, ויביא לו חיים ארוכים ושלום??
שלא תבינו לא נכון – אני לא צמחוני, ולא מתיימר להיות. אין מבחינתי שום צביעות במה שאני כותב. אני אוכל בשר, ואין שום בעיה עם זה. אבל לעשות את זה בצורה כזו, שנשמתו של היצור המסכן מכפר על עוונותינו?
ועל זה נאמר – overkill מטורף..

לסיום, בכל זאת – סליחות קטנות.
חברים וחברות, קוראי וקוראות הבלוג הזה – אני באמת שמשתדל לומר את סליחותיי בזמן, ולאדם בפניו.
יחד עם זאת, אם מישהו נפגע פה מאחת מאמירותיי, מהתנהגותי או מחוסר היחס שלי – אנא צעד/י קדימה והסבר/י את עצמך. 🙂


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

4 תגובות לפוסט “סליחות וכפרות”

post_author." -->\n"; ?>
  1. דניאל הגיב:

    רואים שלא גרת בירושלים אף פעם… 😀 גרתי בירושלים כעשר שנים, וכמעט כל האוטובוסים שלקחתי ל/מעבודה ולימודים עברו דרך מאה שערים. בתקופה הזו השתדלתי לשים מוסיקת רוק חזקה בדיסקמן (ימי טרום האמפי) ולעצום את העיניים. פשוט מזעזע, ואני לא רק שקרניבורית מדופלמת, בעברי גם יצא לי לעבוד בלול תרנגולות ותאמין לי – אם יש חיה שמצווה להרוג אותה זה תרנגולת. חיה כל כך מטומטמת שזה לא ייאמן. אבל ככה?! עד כאן.

    מצד שני, זה לא ממש חדש שהדת מעודדת אי-לקיחת אחריות אישית על מעשיך. או שהרבי מחליט בשבילך, או שאת המחיר משלם מישהו אחר (חיה או סתם חילוני), או גם וגם. so what else is new?

    גמר חתימה טובה איש, לך ולזוגתך ((גיא))

  2. חתול הגיב:

    כדאי לך לעיין קצת במקורות.

    אדם שפגע בחברו צריך לבקש ממנו סליחה. יום הכיפורים לא מכפר על עבירות שבן אדם לחברו.
    מטרת יום הכיפורים היא לכפר על עבירות שבין אדם לה'.

  3. עירא הגיב:

    צדק החתול, ועדיין יש משהו מגוחך ומלאכותי בכל האנשים שמתקשרים אליך בדקה ה90 להגיד פתאום סליחה ולמרק לעצמם את המצפון. אני קיבלתי טלפון כזה בערב החג, שעה וחצי לפני שקיעת השמש, ופשוט צחקתי לה בפרצוף. אני יודע שזה מאוד לא רגיש, אבל אתם לא מכירים את סיפור הרקע ההזוי. מצד שני, אם הייתי מרגיש שאני צריך לקבל ממנה התנצלות, אז בכלל הייתי נעלב שזו הדקה בשנה שהיא בוחרת לעשות את זה. פשוט דפוק…

    לגבי תרנגולות – מה אגיד לך, מנהג פרימיטיבי ומוזר, אין לי מושג מה הרעיון של העברת עוונותיך לתרנגול ואז להעניש אותו עליהם. האם זה אומר שאם לא התרנגול היית צריך לשים את ראשך על הגיליוטינה?

    הסבירה לי ביתו של רב אחד שהיום כבר לא עושים את זה בעדות הקונסרבטיביות והמתקדמות. עושים את טקס הכפרות עם סטיפה של כסף ואז תורמים אותה לעניים. לא הבנתי אם כך אם מדובר עכשיו בכסף ספוג עוונות וחטאים, ואז מה מגיע לעניים לקבל את הכסף המקולל… לחלופין, למה כסף? אולי אם להיות מתקדם באמת, נעזוב את מדיניות הסעד ונעבור למדיניות רווחה? תזמינו עניים לארוחת החג, תרמו להם בגדים יפים אולי, או לכל הפחות, אולי תתנו לילדים שלהם ללמוד עם הילדים שלכם? (רמז דק זה מופנה כלפי כמה אנשים חסרי אנושיות במערכת החינוך בפתח תקווה)

כתובת טרקבק | RSS תגובות

לענות לדניאל