היסטריה גלובלית
כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב על כל העניין הזה של שפעת החזירים. מאחר ולצערי גם ארסותי וגם אמהּ היו חולות בזה (ואמהּ אף הסתבכה עם זה מעט, כשהחלה במקביל לפתח דלקת ריאות), ראיתי ממקור ראשון את מה שמחלה הזו עושה.
חבר'ה – הגיע הזמן להודות – זו פשוט עוד שפעת. נכון, היא מתחילה "לדעת" איך להתמודד עם התרופות והטיפולים הרגילים, אבל זו שפעת. לא יותר ולא פחות. יש חום, מרגישים סחרחורות, כואב הראש, כואב הגרון, וכו' – כל סימני השפעת הרגילים. מפתיע שיש כל כך הרבה אנשים, שאיך שמוסיפים את המילה "חזירים", מתחילה אצלם תגובת פאניקה והיסטריה.
קחו לדוגמא את המקרה הזה.
בחור עולה לאוטובוס, משתעל פעם פעמיים, אנשים מתרחקים ממנו, הולכים "להלשין" לנהג, והנהג מתערב, עוצר בצד וקורא למשטרה, (!), לא פחות. מה למשטרה ולזה? – אין לי מושג. אני רק יודע שהבחור הזה הושפל קשות על לא עוול בכפו, ע"י אותם אנשים שחושבים, שזה שהם שמים מסיכה על פניהם, יגן עליהם מפני המחלה ה"איומה".
ושימו לב לדבר הבא:
"במהלך הנסיעה "קבעה" אחת הנוסעות כי לנער יש שפעת חזירים
כלומר: בגלל מישהי, שהיא קצת היסטרית מהרגיל, שאין לה הכשרה רפואית, הנוסעים לא הסכימו לעלות לאוטובוס, וברחו מהנער, כולו בן 17, ויצרו פאניקה מיותרת.
הבעיה היא, שהפנים של הגברת הזו, היא הפנים של רבים בישראל (אין לי מושג איך זה בעולם). דבר ראשון שמים עליך סטיגמה, בלי לבדוק, לשאול.
דבר שני – רואים אותך כאילו היית מצורע, ואחרי כל זה – כדי שתרגיש שבאמת "מקבלים" אותך, גם משפילים אותך בפומבי.
ואיך פועלים השוטרים בארצינו? אוה! טוב ששאלתם, הנה חלק מעדותו של הנער:
"שני שוטרים רצים אלי, מצביעים להם – זה הוא, זה הוא. אומרים לי אל תעלה בבקשה לאוטובוס. הם ביקשו תעודה מזהה. אני בא לתת לשוטר תעודה, הוא אומר לי 'תזוז שני צעדים אחורה'. כאילו שאני מצורע".
כחלק מהבדיקות שעבר הנער, בדקו גם את התיק שלו – כאילו שהוא לוקח איתו איזה מבחנה מלאה בחיידקים או משהו. מה אני אגיד לכם..? טרוריסט ממש!
כשחזר הנער לאוטובוס, הנהג המשיך להתסיס את הרוחות בעצמו, מה שגרם לנער לרדת מהאוטובוס, מושפל וחפוי ראש.
ומה אומרים באגד? הנה הציטוט מפיו של רון רטנר, דובר אגד:
"אנחנו נערוך בימים הקרובים בדיקה כדי למצות את הנושא עד תום. בכל מקרה אנחנו מתנצלים על מורת הרוח שנגרמה לנער. בשל החרדה שאחזה בציבור, נדמה לי שנכון יהיה להבין גם את גישת הנוסעים לאירוע".
אז זהו, שלא, מר רטנר.
התגובה הזו יצאה מכל פרופורציה, ואם אתה חושב שצריך להבין את הנוסעים, אז משהו לא בסדר איתך. חלק גדול מהאוכלוסיה שמשתמשת בתחבורה הציבורית, היא פוטנציאל נרחב להעברת המחלה הזו. גם אם הם לא משתעלים באותו רגע. עניין דגירתה של המחלה כבר פורסם רבות. אבל לנהגי אגד, שחושבים משום מה, שיש להם את היכולת להבחין בין החולים לאלה שלא (ע"י שיעול, כמובן), זה לא מספיק.
הנה נקודה למחשבה: בקרוב יבקשו מכל נוסע להמציא "תעודת בריאות", כתנאי לשימוש בתחבורה הזו… היי! – כבר יש תקדים!
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אוף, זה מה שאני מנסה להגיד לאנשים מאז שכל הבלאגן הזה עם השפעת התחיל. גם חליתי בזה, כי נדבקתי מיעל (אהמ! אהמ!) וגם די הדבקנו את כל שאר החברים שלנו. כולם עכשיו בריאים ושלמים והחלימו מהמחלה הנוראית תוך ארבעה ימים לכל היותר. אפילו הרופא שלי לא הבין ממה אני מודאגת והרגיע אותי שזו סתם עוד שפעת.
ותכלס, כמה אנשים מתו מזה? כמה מאות בכל העולם. לא שאני מזלזלת חלילה במוות של אנשים, אבל לקרוא לזה מגיפה זו פשוט הגזמה פראית. גם משפעת רגילה מתים, פשוט לרוב זה לא מדווח (אנשים רבים לא מגיעים אפילו להבדק כשמדובר בשפעת רגילה ולכן יותר קשה לעקוב אחרי הסטטיסטיקה).
התקשורת, כידוע, אוהבת לנפח כל דבר לפרופורציות בלתי הגיוניות בעליל. ע"ע פסטיבל אסף רמון שכבר כתבת עליו.
זה בדיוק העניין.
לתקשורת יש היום אינטרס חד וברור לנפח דברים, כדי "ליצור" באופן מלאכותי עוד "משתמשים" או "קוראים". אני פשוט קורא להם "נרקומנים של חדשות". אין לי דרך אחרת לתאר את זה. הבעיה היא, שלרוב האנשים אין את היכולת או הרצון לשפוט כמה מכל מה שנאמר באותה תקשורת הוא אמת או סתם הגזמה פראית.
הפכנו להיות עבדים לתקשורת, שהופכת אותנו לג'אנקים של ריגושים. אנחנו מחפשים מדי יום במה להיתפס. אם אין כותרות, אנחנו זורקים הכל הצידה.
זה פשוט הפך לטירוף, שאני לא רואה את הסוף שלו היום.
באירופה יש אנשים היסטריים שלא יוצאים מהבית בגלל המחלה, העיתונות באמת לא אחראית בנושא הזה.