תרופות בישראל
אתמול פורסמה ידיעה על כך שתקציב סל הבריאות יגדל ב-350 מליון שקל, בכל שנה מ-3 השנים הבאות. נראה לא רע, במבט ראשון. בכל זאת, סכום מכובד ביותר. יחד עם זאת, כרגיל יש גם אותיות קטנות לתוספת הזאת. הפעם אומרות האותיות הקטנות שעדיין תרופות חדשות רבות לא תיכנסנה לסל, ומי שישלם את המחיר, יהיו האזרחים, כמובן. אנחנו נמשיך לשלם סכומי עתק לקופות החולים על ביטוחים משלימים למיניהם, ונמשיך לשלם מס בריאות, אבל במרד הבריאות ינפנפו לעברינו באצבע משולשת. כבר כתבתי כאן לאחרונה, על כך שישנן תרופות רבות, המאושרות ע"י ה-FDA, ואשר מסיבות כלכליות קרות גרידא, הן לא מאושרות לחולים בארץ. סימבלטה היא התרופה הספציפית שכתבתי עליה באותו פוסט.
כאילו צחוק הגורל, נתפרסמה היום כתבה נוספת, הפעם על תרופות גנריות והשוני בינן לבין תרופות האם שלהן. רוב התרופות הגנריות נכללות בסל הבריאות בישראל, כולל אלה שמסוכנות ואינן מאושרות ע"י ה-FDA כבר למעלה מ-3 עשורים. מעניין שדווקא תרופות מזיקות ניתנות אפילו ללא מרשם רופא, כאשר תרופות הרבה פחות מזיקות נאסרות לשימוש. נשמע כמו מדינת עולם שלישי? ככה בדיוק זה מרגיש. לאחרונה הסכים משרד הבריאות לקצר הליכים של אישור תרופות חדשות מ-3 שנים לשנה אחת "בלבד". זמן זה עדיין ארוך בהרבה מרוב מדינות המערב. כהשוואה, בארה"ב מאושרת תרופה תוך 70 יום, ובמקומות המחמירים ביותר באירופה לוקח 210 יום לאשר תרופה חדשה. ורק אצלינו – שנה (וגם זה אחרי לחץ על הממשלה להתחיל לעבוד עבור האזרחים שמשלמים עבור השירות הזה מכלתחילה).
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אין לי לחדש הרבה על הפוסט הזה, אבל נתקלתי היום בתגובה של מנכ"ל הקרן הישראלית למימון תרופות, לגבי הנושא הזה. מעניין לקרוא.