רב הבית בידינו!
איזה שבוע זה היה…
ביום חמישי שמתי את פעמיי לכיוון גן הפקאן, לאחר תיאום מראש, כדי לדבר עם רב הבית של המקום, שהומלץ לנו רבות עליו (ולא רק ע"י בעלי המקום, אלא גם ע"י מישהי שלומדת איתי, שעשתה את החופה אצלו לפני כ-3 חודשים). בשעה 20:00 בערב הגעתי למקום.
הערה קטנה: אני מדבר הפעם בלשון יחיד, לצערי, בגלל שזוגתי היתה חולה במהלך השבוע, במה שנקרא בפי כל היום "שפעת החזירים", ונמע ממנה להגיע.
אז כאמור, הגעתי, פגשתי את הרב בכניסה למתחם, כשקופסא גליל מקרטון, של גלן פידיך 12 שנה בידיו (בשלב מאוחר יותר התברר, שהוא מחזיק את הכתובה בפנים – אחלה רב זה!), וחיוך רב על פניו (סליחה על משחק המילים. זה פשוט התבקש). הצגתי את עצמי, והתיישבנו לדבר. מעבר לעובדה שהאיש באמת נחמד מאוד, והסביר לי בצורה מאוד יפה את מה שעליי לעשות בזמן הקרוב – פירוט בהמשך – מאוד התרשמתי לטובה מהרצון שלו לעשות טוב לאחרים. שמו הוא הרב מנשה דב שוורץ, רק אשכנזי, והוא עומד בראש עמותת "אור מנחם", קבוצה של אנשי משרד הביטחון לשעבר, התורמים מכספם למען ילדים חולים, בעיקר במחלקות הילדים של בי"ח תל השומר. הרב שיחתן אותנו, ככל הנראה, לא לוקח שקל לכיסו מהחתונה, ואנו מוזמנים לתרום כאוות נפשינו לעמותה. זה דבר מאוד אצילי ונעלה בעיניי, וזו עוד סיבה לא "לתרום" את הכסף לממסד הרבנות האורתודוכסי.
אז מה בעצם אני אמור לעשות עכשיו? כרגע – לא הרבה. אבל אחרי החגים (אוי איך אני אוהב את הביטוי הזה! זה כמו לומר "נצח"), אני צריך "לאסוף" שני חברים (בתור עדים), 2 תמונות פספורט, ותעודת זהות עם ספח, וללכת לרבנות כדי להוציא תעודת רווקות. זו, כמובן, רק ההתחלה. הוא ייעץ לי ללכת עם כל זה, ועם ארוסתי, בשלב הבא, לרבנות בראשל"צ, ולא לזו שברעננה.דווקא, מפני שזוגתי רשומה בראשל"צ. עוד הלא החלטנו איפה בדיוק נירשם, אבל אני מניח שזה ייעשה די בקלות. לפחות ככה אני מקווה.
אני חייב לומר שהרגשתי די מוזר, ככה לשבת עם הרב ולדסקס איתו את ענייני החתונה. הסברתי לו את העניין שלי של לשבת בחופה, בגלל הכאבים הכרוכים בעמידה. בהתחלה הוא ניסה להסביר לי שכדאי שאני אעמוד, אבל הוא לא ממש התעקש. אני מניח שיש עוד זמן לבחון את כל זה ואת הדרך שבה נעשה את זה. המעמד אמנם מחייב, וכל זה, אבל העמידה במשך כ-15 דקות היא לא ממש קלה, שלא לדבר על עוד רבע שעה לפחות שבה יש את כל החיבוקים המסורתיים, הנשיקות והכאפות, מצד כל מי שמצליח להגיע אליך דרך מעגל האבטחה הכבד של אנשים, שכבר נדחפו בתור ועשו את זה לפניך. צחוק, צחוק – אני לא יודע עדיין איך אעמוד בעניין הזה. בכל מקרה – הרב הבטיח להבין את העניין, ולתמוך במקרה הצורך (הוא אפילו הציע להבריח את הכוס בלי שאף אחד יראה, כדי שאני לא אצטרך להתפדח ולהיכשל בלשבור אותה בעצמי.. איש טוב, הרב הזה, כבר אמרתי? נשמע קצת מוגזם, אבל עדיין – איש טוב).
מה שכן, עוד הערה קטנה לסיום: כשהסברתי לו קצת על המחלה שאני סובל ממנה, כי הוא התעניין לדעת, הוא החל לדבר על כך שהרמב"ם, הרופא הגדול מכולם ("כווולם למדו ממנו – כל הרפואה המודרנית, כל הנוצרים והמוסלמים האלה – כולם לוקחים הכל מאיתנו", כך דיבר הרב), ידע איך לפתור מכאובי שרירים כבר בימים ההם. אני כבר הייתי בטוח שהוא ידבר על תפילה טובה, או על הליכה (שזה דבר שכבר הגיעו למסקנה שהרמב"ם דיבר עליו בעבר, ואף ציטטו מדבריו לגבי אותם "בטטות כורסא" ) – אבל לא. ההצעה היתה הזויה למדי, ואני חייב לציין שאני לא בטוח כמה הוא היה רציני – הוא בהחלט נראה רציני כשהוא הסביר לי – המתכון ה"סודי" הוא: כל בוקר לשתות כוס עם שליש מיץ חרובים, שליש מיץ רימונים, ושליש דבש.
נשמע מגעיל, נכון? נשמע ממש דוחה, מה מגעיל?! גועל נפש! אני חושב שמר רמב"ם ידע, שהמשקה הזה כל כך יגעיל אנשים, שהם יהיו מוכנים שלא יכאב להם לעולם, מאשר לשתות את זה שוב.. אולי זה באמת הפיתרון. לך תדע..
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
תראה,מיץ רימונים לבדו- זה טעים, גם דבש- זה טעים, מיץ חרובים- לא טעמתי (אבל השוקולד אחלה :)) אז פשוט אפשר לקחת זאת בנפרד- לא צריך לערבב. כשהיינו ילדים נהגנו לומר- זה בכל מקרה יתערבב בבטן…
כן – אני יודע!
אבל הרב אמר לערבב! אין פה אפשרות לקצר תהליכים. הרי הרמב"ם כתב!
תשתה, תשתה, יא כופר. אחר כך ספר לכולם איך היה.
יותר טוב, תצלם את עצמך שותה ותעלה ליוטויב. יש לי כבר שם לזה: 1 גיא 1 קאפ.
חזוס, לא כדאי להישאר עם כתובת מייל אחת מאשר להחליט על אחת חדשה בכל פעם? עד שלא ראיתי מאיזה שרת זה מגיע, חשבתי לסמן את התגובה שלך כספאם, אח שלו.
תישאר אפילו עם זו שכתבת כרגע, וזה לפחות ייאשר אותך בפעם הבאה.. סנטה מאריה..
חחח מצחיק, אבל שמע – תנסה, אולי תימצא פה איזה תרופת פלא שתהפוך אותך ואת הרב למפרוסמים :P…או לפחות תפחית את הכאבים?
זיגמונד
שמע, אני לא זוכר מה אני כותב באימייל כל פעם… סורי… אבל רוח הדברים דומה. מבטיח להשתדל (שים לב שגם השרת משתנה).
ובנימה פחות רגועה – בלי הורים!!! חצוף… 🙂