סטריאוטיפ

סטריאוטיפ מוגדר בוויקי כדעה קדומה ופשטנית, בעלת נימוקים בלתי מספקים, שקשה מאוד לשנות. בוויקי מרחיבים את המושג ומוסיפים שישנה סברה, על פיה יש לאדם צורך בסטריאוטיפים, כאשר עליו לקבל החלטות על פי מידע חלקי.

והאמת? נמאס לי לקבל את ההסברים הקרים האלה.
אנחנו נתקלים מדי יום באנשים ששונים מהדרך בה אנו מגדירים את ה"נורמלי", או את תדמית ה"מושלם". מאחר ומערכת החינוך לא ממש עוזרת, ילדים מגיל צעיר מתרגלים שאנשים אלו הם מושא לצחוק וללעג, ואין מי שיתקן אותם. בצירוף מקרים לא נדיר במיוחד, עלו בפניי 3 דוגמאות, כל אחת יותר מכעיסה מהשנייה, במהלך יממה אחת. הצביעות האדיבה, או האדיבות הצבועה, לא נותנת מנוח להרגשה, שמשהו ממש-ממש דפוק:
נתחיל בשישי בבוקר, בהרצאה בקורס "התנהגות ארגונית", שבה המרצה דיברה על היחס הסטריאוטיפי לאנשים שמנים. מיד קמה לה מהומה זוטא בכיתה, שבה כל יפי הנפש למיניהם צעקו: "אצלי??!! מה פתאום!!". מעניין איפה היו כל יפי הנפש האלה, כשאני הייתי במשקל של מעל 130 קילו לפני אי אילו שנים (לקח לי קרוב ל-5 שנים להוריד כמעט 50 קילו – בלי ניתוחים ובלי עזרה "קוסמטית")? איפה היו כולם? לשמוע אותם אומרים שהם לא מכירים תופעה כזו, הוא ביזיון לכל מי שאי פעם היה שמן והרגיש על בשרו את האפליה (ולא – היא ממש לא מתקנת) והלעג של אנשים "מושלמים".

אחרי זה הגיעה הנסיעה לעבודה בשישי בלילה, עם נהג נפלא שהתחברתי איתו, ושמו נ' (שמו המלא יישאר חסוי). זה הזמן לציין, שרוב הנהגים בפרטנר הם ערבים-ישראלים, וכך גם נ'. נהגים אלה הם לרוב אנשים טובים פי כמה מהנהגים הישראלים שיש אצלינו. נ' גר בעיר שבה מתקיים דו-קיום אמיתי, עם משפחה ענפה, והוא בנאדם עם לב זהב. כבר ראיתי פעם שהוא חיכה מהרגע שבחורה שהוא הסיע ירדה מהרכב, ועד שנכנסה לביתה, כדי לוודא שלא קורה לה כלום – וזה לא היה מקרה חד פעמי (הוא פשוט מאמין שהוא לא היה נותן לבת שלו להסתובב בלילה סתם כך, וכך הוא דואג גם לאנשים שעוברים אצלו לרגע וחצי בטרנזיט). ל-נ' יש כמה בנים וכמה בנות ולאחרונה גם בנו בן ה-25 וגם ביתו בת ה-21 התארסו (ולא – אתם יכולים להפסיק לגחך – לא זה לזו). אני יכול להעיד כאן ועכשיו, שהאיש הוא אב למופת, וזה בלי לראות את ילדיו, אלא רק לשמוע את האהבה מפיו ולראותה בעיניו כשהוא מדבר עליהם. אתמול בלילה, הוא חשף בפניי שנה קשה שהוא עובר עם בן אחד שלו, בן 26, בחור מחונך, אקדמאי, יועץ מס במקצועו. אותו בן, נכלא לפני שנה ע"י השב"כ, על לא עוול בכפו, יחד עם עוד שני חברים, גם הם ערבים-ישראלים החיים באותה עיר כמו נ', על קשירת קשר לחטיפת חייל והשתייכות לחוליה חבלנית. אחד החברים הסכים לחתום על הצהרה לחוקריו, כי הבטיחו לו שחרור מהיר. מיותר לציין שהוא לא השתחרר כלל, אך הצליח להפליל את חבריו. שלושת החברים קיבלו 6, 4 ושנתיים בכלא. הבן של נ', הואשם בסופו של דבר, ללא ראיות, בחיפוי על חבר, שהיתה לו מחשבה שהיתה בחיתוליה, לחטיפת חייל. ולמה כל זה התחיל? בגלל חבר שהגיע לאתר של התנועה האיסלאמית, ראה איזה באנר מהבהב שצועק בצבעים זוהרים שאפשר לקבל שם פרטים נוספים, ושהיה בעצם כיסוי למשיכת מחבלים ע"י השב"כ. בהחלט מחוכם – אלא שהפעם הם לא תפסו דג גדול. גם לא דג רקק. אבל בגלל העניין הקטן הזה, ילד טוב הולך להכתים את חייו, תוך שהייה של 4 שנים בכלא בטחוני ישראלי, מלא במרצחי חמאס וחבריהם.
אפשר אולי להטיל ספק בכל הסיפור הזה. סהדי במרומים שזו הדרך הקלה שלנו – להסתכל לצד השני. אבל אחרי מה שעברתי עם משטרת ישראל בקיץ שעבר, אני כבר לא מאמין למילה שלהם. אולי זה נאיבי – אבל טוב הלב של האדם הזה, שלוקח אותי כל יום שישי בלילה מהבית לפרטנר, אינו מוטל בספק. וגם לא דרך חינוכו את ילדיו. מה שעוד לא מוטל בספק, הוא הדרך של העיתונאים הפחדנים לגשת לסיפור הזה, שלפני שנה, כשהבן נעצר – הם עטו על כל בני המשפחה ועל המסגד השכונתי, בכדי למצוא "מה גורם לצעיר ערבי-ישראלי, בן-טובים, להפוך לחוטף ורוצח". עכשיו, כשהתברר שבעסקת הטיעון הוא האושם רק בחיפוי על אדם אחר (בשביל זה מגיעות 4 שנים כאסיר בטחוני??), כל העיתונאים שותקים. הם מפחדים מהשב"כ, ומפחדים בעיקר שיסמנו אותם ככאלה שלא מדליפים להם. וזו, גבינותיי ורובוטיי – זוהי מערכת הצדק במדינת ישראל. למען יראו וייראו.
לא פלא שבשבוע שעבר, הורדה רמת חופש הביטוי בישראל, לזו שיש במצרים. נפלא. מתברר שעוד יש לאן לרדת.

ומה הסיפור השלישי? כתבה במוסף "7 ימים" בידיעות שהתפרסמה ביום שישי. בדר"כ, וברוב הכתבות, אני לא מתייחס ברצינות לכלום. זה סתם מוסף צהוב, שאני משתמש בו לפתרון תשבצים. אלא שהפעם באמת רותקתי לכתבה של ליאת קיסלוביץ, שבה התחפשה לבחורה צעירה, בעלת מוגבלות נפשית, והיא מתארת את ניסיונה להתערות בחברה ה"נורמלית" הישראלית. אותה חברה שבזה לכל מה ששונה ממנה. ואין לי מושג אפילו מה זה אומר, בגלל שהחברה הזו כל כך הטרוגנית, עד שברור שלעג לשונה הוא ממש בעייתי להגדרה. קיסלוביץ היא שחקנית בת 23, ותחפושתה רחוקה מאוד מלשדר שהיא מסוכנת באופן כלשהו. ועם זאת, חצי מהאנשים שפגשו אותה התרחקו ממנה כמו ממצורעת. חלקם גירשו אותה מהקיוסק שלהם, חלקם לא רצו אותה בדירתם, ורובם פשוט לעגו לה. אמנם היו כמה צדיקים בודדים בסדום, ואלה אף הודגשו בכתבה ביתר שאת, אבל בסופו של דבר – רוב האנשים לא רצו להסתכל בכלל לכיוון שלה, והעדיפו לצחוק על המוגבלות שלה, מאשר לעזור לה להתאקלם.

אמנם אין לי את הכוחות היום ללחום את עוולתם של אחרים, אבל הסטריאוטיפים, שהיו אמורים אולי להקל עלינו להכניס סוגים שונים של אנשים ל"קוביות" ולתבניות מסויימות, גורמים להם עוול ומכתימים את חייהם לבלי היכר. מילא אותם מבוגרים שכבר לא ישנו את הדרך שבה הם חושבים – אבל הילדים שלהם, שגדלים בצל אותם סטריאוטיפים, גדלים להיות מיזנטרופים, במקרה הטוב, ואלימים כלפי כל מה שזר להם, במקרה הפחות טוב.
ולנו? לנו לא ממש אכפת.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

6 תגובות לפוסט “סטריאוטיפ”

post_author." -->\n"; ?>
  1. לימור הגיב:

    יש הבדל בין סטריאוטיפים שקיימים כלפי כל מה ששונה מ"הנורמה", שבאים מהחינוך בבית ומבית הספר, לבין קשירת קשר לחטיפת חייל- אני בטוחה שאתה לא היית נעצר על איזה קשר לחטיפת חייל, לא?

    דבר שני, אין דבר כזה "בן- טובים" כמו שאין דבר כזה "בן רעים" 🙂

  2. kruvit הגיב:

    תמיד חשבתי שלנסות להכניס אנשים לקופסאות ותבניות זה מיותר, אבל לצערי זה הטבע האנושי.
    מצד שני, הסיפור שסיפרת על הבן של נהג המונית, לדעתי לא נובע מסטריאוטיפים, אלא מהתנהגות פרועה ומשולחת רסן של גופי הבטחון הישראלים, שבשם ה"הגנה" על המדינה הקדושה, פוגעת באזרחים סוג ב' שלה, מבלי שאף אחד יוכל לעשות משהו, כי הם מעל החוק והמוסר…

  3. גיא הגיב:

    לגבי הסיפור של בנו של נהג המונית –
    העניין לדעתי נובע מסטריאוטיפים, בעיקר בגלל ששלטונות החוק במדינת ישראל עצרו אדם חף מפשע, רק בשל היותו "ערבי-ישראלי" או איך שלא תגדירו אותו. הוא הוכנס אוטומטית לאותה תבנית של "מוסלמי שרוצה לפגוע במדינת ישראל" – הבעיה היא, שגם כאשר לא נמצאו ראיות לכך, אותן תבניות גררו את בית המשפט להסכים להכניס צעיר משכיל ל-4 שנים בכלא בטחוני (מה שלא ממש תורם לבטחון המדינה – אני לא מבין איך העובדה שצעיר חף מפשע שנכלא עם מחבלים ועם אנשים שעוברים ומעבירים שטיפות מוח – יכולה לתרום לפתרון הבעיה שלשמה הוכנס לכלא מלכתחילה).

    לגבי "בן טובים" – זהו ביטוי, אני מניח, שבא להבהיר את העולם, הסביבה והחינוך בהם גדל אותו ילד/נער. אכן לא שמעתי מעולם את הביטוי "בן-רעים". זה כנראה בגלל שבמקום לקרוא להם כך, הם נקראים "נוער במצוקה".

  4. לימור הגיב:

    מוטב לומר, בן למשפחה נורמטיבית.

  5. גיא הגיב:

    OK. I stand corrected.
    (ובתרגום למתקשים: מקבל את התיקון שלך).

  6. מודי הגיב:

    אני לא כל-כך מבין למה אתה קורא לתופעות הנלוזות הללו "סטריאוטיפים". זו יותר "שנאת השונה".

    האם סבלת כי ילדים חשבו ש"שמנים הם טפשים" או ש"שמנים הם רשעים"? נראה לי יותר שההתייחסות היתה "שמנים הם שמנים", או ליתר דיוק "שמנים הם מטרה נוחה להתעללות" – וזו לא דעה קדומה, אלא עובדה.

    בנו של הנהג סובל מגזענות: דופקים אותו כי הוא ערבי, לא בגלל ש "כל הערבים מחבלים" – זה רק התירוץ.

    המוגבלים-נפשית סובלים מאטימות. הסטריאוטיפ הוא "משוגעים הם אנשים שלא יהיה לי כיף להתחבר איתם", (מה שכמעט תמיד נכון) ומטעמי אנוכיות וחוסר נדיבות, אכן לא רוצים להתחבר איתם.

    סטריאוטיפ זה דבר אחר לגמרי, לדעתי. זה לא להזמין מישהו לראיון עבודה כי הוא עבד פעם באמדוקס. זה לא לקחת שיפוצניק רומני כי כולם גנבים. זה להגיד שלא-מעשנים לא אוהבים לצאת לפאבים.

    משהו כזה.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות