מסעדת “פרי מגדים”
טוב.. אמנם עברו 3 ימים כבר, אבל הבטחתי לעירא לכתוב על זה, אז הנה – עבדאללה חוזר.
הפעם הלכנו לנו לחגוג את יום הולדתו של עירא, עם המשפחה שלו במסעדת "פרי מגדים" במזכרת בתיה. המסעדה מתמחה בעיקר בבשר, ושמעה יצאה למרחוק כמסעדה קטנה ומצוינת. גם דניאל רוגוב כתב עליה ביקורות מחמיאות ביותר ב"הארץ", שגם מעטרות את תפריט המסעדה: "חלום כפרי.
נסטור רוקפלן, הגסטרונום הצרפתי הידוע בן המאה ה-18 אמר כי "אושר הוא למצוא מקום קטן בפרובינציה שבו האוכל טוב עד כדי כך שבשעת הסעודה אתה לא בטוח שאינך הוזה". זאת בדיוק התחושה במסעדת "פרי מגדים", החבויה ברחוב שקט בחלק העתיק של המושבה הוותיקה מזכרת בתיה (ואם יש מקום המסמל את הפרובינציה, זה המקום) …הביסטרו הזה אינו מתיימר להציע מטבח ניסיוני או נועז. אבל אם חשקה נפשכם במנות נדיבות מהמטבח הצרפתי הכפרי, זה אולי הביסטרו הטוב בארץ כעת…"
כמו שקוראיי הנאמנים בטח יודעים, אני לא מחובבי ומעריצי דניאל רוגוב. לצערי, הוא לא הוכיח לי את ההיפך גם ביום שישי האחרון.
נתחיל בדברים החיוביים:
דבר ראשון, המיקום – מקום באמת חמוד באמצע שומקום, עם אווירה ביתית ורגועה. שני הורים ובן שנותנים לך שירות טוב מאוד (לא מצויין. יש עוד לאן להשתפר..).
שנית – היין. אמנם אין מבחר גדול מאוד (אמפורה וברקן מייצגים את הארץ, ואגף החו"לים יש בעיקר יינות ספרדיים וצ'יליאניים), אבל היין שבחרנו, בהמלצתו של בעל הבית, עשה את הארוחה. מדובר ביין של "דון מלצ'ור", צ'יליאני מקונצ'ה אי-טורו, בציר 1995, שנמכר לנו במחיר מאוד סביר (הבחירה הראשונית, לאלה שמכירים אותי, היתה כמובן של מרקס דה קאסרס הספרדי) של 199 ש"ח. היין היה מאוד פלפלי, ואחרי שהוא נפתח לו לאיטו בכוסות התווספו אליו גם טעמים מתקתקים בחיך. בקיצור – באמת יין נהדר, עם טעם ארוך וריח מפתה.
עכשיו נעבור לארוחה עצמה. התפריט ב"פרי מגדים" הוא מאוד עשיר, וכולל מיני בשרים שונים: אווז, ברווז, בקר, עוף, עגל חלב וגם פירות ים. יחסית למסעדה בגודל של חדר סלון וקצת, מדובר בהחלט במנות רבות ומבטיחות. התוספות למנות העיקריות מוכנות ע"י אשת הבעלים (לא זכור לי שמה) באותו יום, והן משתנות, ובכלל – הדגש במסעדה הזו היא לא על התוספות כפי שחזר והדגיש בעל הבית. הוא גם סירב לתת לנו המלצות באופן כמעט תקיף, וההמשך אולי יסביר את התשובה להתנהגות המוזרה הזו.
היינו חמישה אנשים, ופתחנו במנות הבאות:
פרוסות אווז מעושן – מה זה עשן… לקחו אווז מסכן, פרסו אותו לחתיכות וטבלו אותו במאפירה. ככה זה הרגיש. נפילה לאורך השולחן.
קורקבני אווז ברוטב היו אחת המנות המוצלחות. הרוטב היה עשיר, ונהנינו מאוד לנגב אותו עם פיסות הבגט שהוגשו לשולחן.
מלפטי – תבשיל עם מעין ניוקי שכאלה, עם גבינות ותרד, גם הוא היה בהחלט לא רע.
הטרין כבד אווז שהזמנו היה די מר ולא התרומם. הריבה שהוגשה איתו היתה טובה בהרבה…
המנה האחרונה בראשונות היתה קרפצ'יו בקר, שהיה טבול בשמן זית, לימון והוגש עם מוצרלה מעליו. אחת המנות הטובות שאכלנו באותו ערב.
דבר נוסף שייאמר לזכות המסעדה הוא הזמן שנותנים לאורחים בין המנות השונות. הכל עובד לאט וזה עושה רק טוב לעיכול. השיפור שצריך בעניין השירות, הוא רק בעניין השתיה הקלה, שהתמזמז לו קצת מעבר לזמן הסביר.
מכאן, אחרי כחצי שעה, עברנו למנות העיקריות. המנות שהוזמנו היו:
ברווז קונפי ברוטב תפוזים ושמנת – לא רע, אך השמנת מיותרת לטעמי.
שקדי עגל – אני לא ממש יודע את מידת העשייה הנכונה לסוג כזה של בשר, אבל הטעם היה בסדר. לא לכאן ולא לכאן.
נתח הקצבים (מידת עשייה MR), הוגש כנתחי בשר קטנים. שוב – מנה נחמדה, אבל ציפינו ליותר לאור המלצת בעל הבית היחידה שהצלחנו לקבל.
טיבון עגל חלב – שני נתחי סטייק עסיסי, סינטה בצידה האחד של העצם, פילה בצידה השני. זו היתה המנה הטובה ביותר על השולחן. הבשר היה עשוי כהלכה, שוב במידת MR, ושני צידי הסטייק פשוט נמסו לי בפה.
שניצל וינאי מעגל חלב – פשוט שניצל. אין לי מילה אחרת לתאר את זה. לא משהו מיוחד. דק מדי, קשה מדי, וטעם אנמי מאוד.
התוספות שהוגשו באותו ערב היו תפו"א מצוינים ברוזמרין, פלפל שחור ומלח. פשוטים, רכים וטובים מאוד. בלי יומרות מיוחדות וכן מעין פשטידת כרובית אפויה, שלא טעמתי אותה , אז אין לי מקור טעימה ראשון לזה, אבל נראה שהיא נעלמה די יפה מהשולחן.
יחד עם כל האמור לעיל, המנות כולן היו נדיבות ביותר, ורעבים לא יצאנו משם.
מה שכחנו? קינוחים. המבחר שיש במסעדה בנאלי למדי, אבל במסעדה ששמה דגש על בשר, זה לא מפתיע. אנחנו אכלנו מוס שוקולד (חביב למדי), מוס גבינה ופסיפלורה (אני אישית כבר מת לפגוע פיסית בבנאדם שהחליט להכניס פסיפלורה לכל דבר), ושטרודל תפו"א (שגם ממנה לא טעמתי. ומי משמכיר אותי יודע למה…).
זהו. בסיכום, חשבון של – 1,036 ש"ח ל-5 אנשים. 230 שקל לאדם כולל טיפ. היין היה שווה את כל הארוחה, אבל איך לומר בעדינות, 230 שקל לבנאדם ברמת הארוחה הזו, היה טיפ'לה יקר. האוכל בסדר, טוב פלוס, אבל לא משהו שבשבילו אני אחזור. במחיר הזה אני כבר אוכל בפסטיס בתל אביב…
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
יאללה פסטיס יאללה 🙂
היתה לי הרגשה שתהיה הסכמה במשהו שכתבתי בפוסט הזה…
בהחלט הסכמה. עכשיו השאלה מתי.
יש נימה של דאגה בכתיבתך, יקירתי.. אז אל תדאגי – לא נראה שפסטיס הולכת להיעלם בקרוב…
בינתיים הנה – תתעני על זה.