אנ’לא ציפיתי
באמת שלא ציפיתי.
ממרום שנותיי (עאלק), ומניסיונותיי הרבים למצוא אהבה בעבר, כבר חשבתי שאני אשאר לבד, ואצטרך לממש את הפחד הגדול הזה שלי. כבר חשבתי שלא אמצא את זו שתבין את מי שאני ואת כל הדברים שאני עובר. כבר חשבתי שלא תהיה אחת שהיא המושלמת בשבילי.
לכן הפוסט הזה גם הולך להיות קיטשי למדי, ועם קוראיי הנאמנים – סליחה (את הציניות אני שומר לפוסט אחר).
אבל ב-17 באפריל, לפני כמעט שנה (כן, כן – אני פריק של תאריכים – זוכר הכל), יצאתי לבליינד דייט אינטרנטי עם בחורה מתוקה בשם אלה. בסיבוב הראשון היינו יחד 4 וחצי חודשים. עשינו הרבה טעויות ביחד, למרות שהאהבה התחילה לפרוח בינינו כבר אז. לא פלא שבסוף אוגוסט נפרדנו. זה היה צפוי. לשנינו היו פחדים, והוצאנו אותם אחד על השני.
חודשיים וקצת אחרי זה, אחרי שכבר ניסיתי כמה דייטים בלתי מוצלחים בעצמי, ואחרי שאלה יצאה עם מישהו תקופה קצרה, היא היתה הבוגרת משנינו, יצרה איתי קשר מחדש (לי היה קשה להיות בקשר "ידידותי" עם האקסית, בגלל הרגשות שעדיין חשתי כלפיה), והשאר היסטוריה. אנחנו ביחד כבר מאז תחילת נובמבר, והאהבה בינינו רק הולכת ומתעצמת. בחיים לא חשבתי שאני אוכל לאהוב ככה מישהי. בחיים לא הרגשתי כלפי מישהי בצורה כל כך ברורה, שזו הבחורה שאני רוצה לבלות איתה את שארית חיי. אני יודע שזה נשמע לחלקיכם מוגזם ומופרך – אבל כל איבר בגוף שלי, ובעיקר הלב – אומרים לי את זה בוודאות. והדבר הנפלא הוא – שזה הדדי לחלוטין.
בעוד 3 שבועות, אלה ואני עוברים לגור ביחד בדירתה בראשון. זה מרגיש הדבר הכי נכון. אני ממש מרגיש שהיא מרפאת אותי עם החיבוקים שלה – אני ישן יותר טוב לידה (והרבה פחות טוב בלעדיה), אני מתרגש כל פעם שאנחנו מדברים בטלפון ומצטמרר כולי כשהיא מספרת לי כמה היא אוהבת אותי, שלא לדבר על הזמן שאנחנו מבלים ביחד. אמא שלה אפילו אמרה לי לפני יומיים שהיא מרגישה שהיא כבר מדברת עם החתן שלה, ואתם יודעים מה? לא רק שזה לא הבהיל אותי, אלא שזה עשה לי הרגשה טובה כל כך, שעניתי לה מיד ובלי היסוסים שככה גם אני רואה את זה. אז אולי יקח קצת זמן עד שנעשה את זה רשמית, אבל כל עצם בגוף אומרת לי שזו האישה של חיי.
ועל מה כל המהומה? מי זאת הבחורה הנפלאה הזו ששבתה את ליבי, כנראה לנצח (ככל שזה תלוי בי, לפחות)?
אלה היא מורה לפיתוח קול, דוקטורנטית למוסיקולוגיה (כך שהחיבור המוסיקלי כבר נהדר), בעלת לב הזהב הכי גדול שהכרתי בחיי – אוהבת את כולם ומפיצה אושר בעולם, "חולה" על בעלי חיים מכל סוג, אבל בעיקר על כלבים, חכמה, מצחיקה ומה לא. והדבר הכי מדהים בכל זה – היא אשכרה מבינה את כל מה שעובר עליי, עם המחלה והכל. היא נמצאת לידי כל פעם שיש לי התקף כאבים, מלטפת ומרגיעה, תמיד שם כדי לעבור את כל זה לצידי.
אתמול אחה"צ שיכפלנו את המפתחות של דירתה, והיא כבר מתעקשת שאני אקרא למקום הזה בשם "בית", וזה באמת מרגיש כל כך נכון. קשה קצת להתרגל למונח החדש הזה, אבל זה בדיוק מרגיש ככה. סבתא שלה קנתה לנו סלון חדש ומתעתדת לקנות לנו גם ארון בגדים חדש וגדול שיספיק בשביל שנינו. האהבה שאני מקבל מכל המשפחה שלה היא פשוט מדהימה וכל כך אמיתית. ההורים שלי אוהבים אותה לא פחות.
בזמן שהסתובבנו לנו ברעננה לסידורים, לפחות 3 אנשים בחנויות שונות אמרו לנו שאנחנו זוג מקסים, ושכיף לראות אותנו ביחד. זה לבד מחמם לי את הלב. בקיצור – אני חושב שמצאתי עוד נקודה ענקית ומאושרת בחיי.
אני מאחל לכולכם אהבה כזו. תמיד.
[בפוסט הבא, חזרה לציניות…]
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
קיטשי בהחלט!
ובכל זאת.. איזה כיף זה 🙂
איזה כיף לשמוע !!!!
חיבוק ענקי לשניכם!
אני כנראה אהיה היחיד שאתבאס בטוקבקים, כי אתה בורח לי מרעננה. אבל הבעסה שלי צריכה להיות האחרונה בדאגותיך. הרבה אהבה שתהיה לכם.
תודה רבה! תודה רבה לכולכם!
כיף לקבל פרגונים נפלאים כאלה מאנשים שאני אוהב!
אני אתפוס שתי ציפורים במכה אחת.
כי מיד אחרי הפוסט המאושר הזה מגיע עוד פוסט שמח.
האמת שאין לי הרבה מה להגיד כי הרי כבר אמרת הכל בעצמך.
ממש כיף לשמוע שטוב לך, כי אין ספק שבהחלט מגיע לך קצת נחת. (רק תזהר עכשיו שלא להשמין)
המאחרים תמיד בסוף…
אני שמעתי ובירכתי על הכל בזמן אמיתי, ואני חושב שזה אכן נפלא (גם אם גיא נוטש את 09 ומותיר אותי באבק, אתה לא לבד, יאיא).
גיא, יש לי פה את גן האירועים של אמא שלי על הקו, למתי לשריין לכם? 😛 8)