הנוער של היום…

כמו רבים בשנים האחרונות, אני מסתכל מהצד על הנוער שגדל בארץ, וגם זה גורם לי, בלשון המעטה, לאי נוחות. כל מיני חברי כנסת, אנשי צבא, ובכלל אנשי ציבור אלה ואחרים החליטו להכריז מלחמה על הנוער בחודשים האחרונים, בדרכים יצירתיות אלה או אחרות. אני באמת הייתי רוצה לראות כמה זמן ייקח לאותם אנשי ציבור להבין שהכל מתחיל מחינוך בבית. משום מה יש איזה הכחשה כוללת כזו, מאז שאני זוכר את עצמי, שהילד תמיד אשם, ו"לא יכול להיות שההורים שלו מחנכים אותו ככה. הם אנשים כל כך טובים". אז זהו – שלא. אולי הגיע הזמן להבין שהדברים האלה מתחילים איפושהו. זה לא צומח בריק. יש לזה שורשים, ולרוב זו הסביבה שבה הילדים גדלים.

היו פרסומים במקומון של איזור השרון לאחרונה, שמישהו ברשויות בכל זאת עושה משהו טוב (לא תשמעו אותי כותב את זה הרבה פה) – אם הילד וונדליסט, הקנס והאחריות תוטל על ההורים. בצדק מוחלט, לדעתי. אולי עוד יש תקווה למדינה הזו, כל עוד את ההחלטות לא נשאיר בידי כמה פוליטיקאים חסרי בינה.
מצד שני, אולי אפשר להבין למה הנוער הופך למה שהוא הופך, בגלל מקרים כאלה. 🙂

והשניה מצאתי עוד משהו חביב. לשם שינוי, אני באמת ממליץ לקרוא את הטוקבקים. לפחות את החמישה הראשונים. אם אלה האייקונים שילדים מסתכלים עליהם (יש כאלה עדיין?), זה גם יכול להסביר כמה דברים. ואולי לא…


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

5 תגובות לפוסט “הנוער של היום…”

post_author." -->\n"; ?>
  1. מודי הגיב:

    זה לא מתחיל מההורים, ולא מבית הספר, אלא מהחברה. הנוער לא אשם, אלא מחקה את ההתנהגות הרווחת במקום שבו הוא נמצא. אם מרציאנו יכול להכות שומרים, והנשיא לאנוס, מי ילין על הנוער?

    ישבתי במשרד הרישוי באוסטרליה, מחכה לתוצאות של הטסט שלי. סיפרתי למורה שלי שבישראל לא מספרים את תוצאות המבחן במקום, אלא בטלפון, כדי למנוע אלימות. היא זועזעה "אני לא הייתי מוכנה לגור במקום כזה". ואז הבנתי- זה לא שאין אוסטרלים אלימים. פגשתי כאלה. אבל הרעיון שמישהו ירביץ או יאיים על הטסטר הוא בלתי נתפש.

    השאלה היא לא איך לאכוף את החוק על הנוער, אלא איך להפוך את החברה לפחות אלימה. לדעתי, זה מתחיל בחינוך למבוגרים. קמפיין הסברתי למה אסור לסבול גילויי אלימות בשום מקום. יותר שוטרי מקוף, ושליחה לכלא של כל מי שמתפרע.

  2. עירא הגיב:

    השאלה איך אתה מרגיע בנאדם שנשלח לכלא? הרי ידוע ש"ANGER MANAGEMENT" זה שטויות במיץ, ולאסירים בארץ אין באמת תוכניות שיקום…

    אני חושב שאנשים גולשים לאלימות בגלל חוסר כיוונים לפריקת לחצים, שעמום, ולבסוף פינוק או קינאה בהתאם למוצא הסוציו-אקונומי. תנועות הנוער מדלדלות ונעלמות, בית הספר כבר מזמן שמרטפיה גדולה וביח"ר לציונים ולא מוסד חינוכי. ואני מתכוון חינוך לערכים חברתיים חיוביים. לדבר על מה זו דמוקרטיה אבל למה היא לא עובדת בלי שיתוף פעולה של החברים בה וכולי. בבי"ס הממשלתיים לא מסבירים דמוקרטיה (חוץ מכחומר יבש לשיעורי אזרחות או הסטוריה) ובבתי הספר ה"דמוקרטיים" עושים מהמושג חוכא ואיטלולא. קם דור שבאמת לוקח דוגמאות מחברי פרלמנט ומגישי תוכניות הנוער, אגואיזם הוא צו השעה, אבל אף מילה על התחשבות באחר. ההבדל הדק בין אסרטיביות לאגרסיביות לא מועבר טוב.

    אבל זה מה שקורה לעם כבוש, וזה גם מה שקורה לעם כובש. כששמים את המוקד השילטוני והלאומי על בטחון חוץ ולא על ביטחון פנים וחברה. כשאנחנו אומרים שהכיבוש משחית, אנחנו מדברים גם על הנוער של העם, לא רק על צה"ל והממשלה.

  3. מודי הגיב:

    האמת, אין לי מושג איך להרגיע אנשים. אני יודע אילו שיטות עובדות על ילדים (אני מתמחה בזה כבר 4 שנים), אבל הן דורשות טיפול אישי 24/7 עם הרבה סבלנות ואהבה, שאין כל כך הרבה להעניק למי שמאיים.

    מה שצריך זה חינוך לכולם, לא רק לאלימים, שלא יקבלו אלימות כמובנת מאליה. כיום מי שנכנס לעיריה והופך שולחן מתקבל כגיבור בציבור, אולי גם בגלל שיש לו סיבה טובה להפוך שולחן, ומי שהופך, גם מקבל את מה שמגיע לו.

    וכמובן שגם שיפור השירות לאזרח במחסום קלנדיה יועיל.

    אני מציע להגביר את האכיפה כי זה מלמד על רצינות. זה סמל. אבל האכיפה האמיתית יכולה לבוא רק מהציבור. אדם לא ינהג באלימות (או יעשן במקום אסור, או יזרוק זבל ברחוב) אם כל מי שמסביבו ינסה לעצור בעדו.

  4. עירא הגיב:

    אבל אם אנשים שאננים ונותנים לזה לקרות כי זה כבר הרגל שלא מפריע להם, אז איך שוברים את המעגל? לפעמים זה נדמה כאילו יש מיעוט מאוד קטן שזה בכלל מפריע לו, ושם גם האחוזים הגבוהים ביותר של יורדים מהארץ… אוסטרליה "שאבה" ממני כבר 4 זוגות חברים ואותך מודי אני יכול לספור כחמישי…

  5. גיא הגיב:

    כיום מי שנכנס לעיריה והופך שולחן מתקבל כגיבור בציבור

    מודי, הבעיה היא לא רק במי שהופך שולחן בעיריה. תסתכל על המאפיונרים במדינה. הם גיבורי תרבות!!! כל שני וחמישי כותבים עליהם כתבות ואנשים אשכרה מעריצים אותם!

    ברור שחינוך צריך להתחיל מלמטה. אין לי ספק בזה. אבל שיתחילו ויפסיקו לדבר על זה כל הזמן.
    a little less talk and a lot more action!!!