בקצרה: האמנים נגד הריאליטי
די מדהים לראות בימים האחרונים מחאות של אמנים רבים נגד מה שהם מכנים "תרבות הריאליטי". הטענה שלהם היא, שהתרבות הזו פוגעת בכולם: בעם, באינטליגנציה, ולא פחות מזה – בהם, כאמנים. בגדול – אני מסכים איתם. כל תכניות הטומטומ-ליטי האלה רחוקות מהמציאות כמזרח ממערב. אין שום קשר לבין מה שעובר עלינו, "האנשים הקטנים", ובין מה שעובר על חבורת צעירים וצעירות, סקסיים יותר או פחות, או בולטים בצורה וולגרית כזו או אחרת, בין אם זה על איזה אי "נידח", וילה "נידחת" או איזה מפרץ "נידח". אין שום קשר. אבל איכשהו, רוב העם אצלינו התמכר לזבל הזה. נדבר אליו כאילו אין מחר. אני חייב להודות שאני מודה לאל על השקט ששורר בהסעות לעבדוה בימים האחרונים. מאז הגמר של "האח הגדול", לאט לאט הטמטום הזה יורד מסדר היום. ברור לי שמיד תצוץ איזו תכנית מפגרת חדשה בערוץ זה או אחר, אבל כמה ימים של חסד ושקט הם דבר נפלא, אחרי שלושת החודשים האחרונים.
הבעיה שלי עם האמנים, היא הצבעיות שלהם. הרי מאיפה התחיל תהליך האבולוציה של תכניות ה"ריאליטי"? מתוך טלנובלות, שאמורות לדמות מצבים "אמיתיים", אבסורדיים ככל שייראו. זו פשוט התפתחות "טבעית" לצערי, של התרבות המערבית. הרצון הוא להוסיף עוד ועוד ריגושים בעולם שרץ בקצב מטורף. העניין הוא, שאותם אמנים מפגינים, הם חלק בלתי נפרד ממנו. גם הם תורמים את חלקם לתרבות הזו. לא כולם שם עמוס עוז או א.ב.יהושע, לא כולם שם יוסי בנאי או גילה אלמגור. הרבה מתוכם פשוט פוחדים פתאום לפרנסה שלהם. הגולם קם על יוצרו. פתאום הוא לא רק מטביע את העם ה"הדיוט", אלא גם את האמנים עצמם. פתאום יושבים להם אנשים בביתם, בוהים בערוץ שמשדר 24 שעות ביממה תמונות מוילה באמצע שומקום, שבה יש אנשים בעלי רמת משכל ששואפת למספר חד ספרתי, וממאנים להגיע להצגות, לתערוכות וכו'. פתאום בתיאטראות מציגים יותר ויותר "מרי לו" ו"ברנשים וחתיכות" במקום "מלכת האמבטיה" או "המלך ליר". ולמה? כי זה מוכר יותר כרטיסים. סף הגירוי של "העם" עולה ועולה (לדעתי הוא יורד ויורד, אבל זו דעתי האישית), ופתאום תכנים אמיתיים הם מילה גסה. ויחד עם כל זאת -האמנים איכשהו משתפים פעולה, כי הם יודעים שכרגע אין להם ברירה. לפתע פתאום, קמה לה קבוצה מסוימת, ואומרת "די! זה כבר מוגזם". ואני שואל: מי שמכם? מה פתאום התעוררתם עכשיו? הרי הערוצים המסחריים משדרים זבל אינסופי כבר שנים. דן שילון היה בין הראשונים שהביאו את האסון התרבותי הזה ב"מעגל" שלו בערוץ 2, אבל אז קיבלתם פרסום אז זה היה בסדר?
זה לא שאני חושב שאתם טועים, גבירותיי ורבותיי, אבל קצת צניעות לא תזיק לכם. אתם אכלתם מתוך כף היד הזאת לאורך שנים. פתאום כשהיא מעיפה לכם סטירה אתם מתפלאים? הייתי שמח להיות חלק מהמחאה שלכם, אבל הדרך הדמגוגית שבה אתם מציגים את האסון התרבותי לא מובנת לי.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
זה בדיוק מה שאני אמרתי.
כששמעתי על ההפגנה הזאת בהתחלה די התלהבתי והסכמתי עם המטרה, אבל ברגע שקצת קראתי על מה שעומד מאחורי ההפגנה, זה בעיקר נשמע לי כמו "אויויוי, כולם רואים ריאליטי ואף אחד לא שם עלינו יותר. אנחנו גם רוצים צומי!"
הצלחת לבטא את זה הרבה יותר טוב ממני. פוסט משובח 🙂
תמיד אמרתי: Great minds stink alike
תודה.. 😉
אז מה אתה מציע לאנשי תיאטרון, שחקנים, במאים, תסריטאים, שאף אחד לא רוצה להשקיע בהפקות שלהם? אולי יש להם דברים טובים להגיד אבל לא נותנים להם להתבטא? אתה רוצה להגיד כאן שיהשע סובול ואולי אפילו חנוך לוין ז"ל תרמו לעולם הטלנובלות? אותם האנשים גם בוכים כשמעלים את "מרי לו", אז אל תשווה בין הנהלת התאטראות, שלפעמים עושה שטויות דורסניות ויריות עצמיות ברגל לבין חייהם, הכנסתם ודעותיהם מ"הפועלים מהצווארון הכחול" של התאטרון.
אני רואה את הטלנובלות כבעיה עצובה, אבל זה לא משתווה לזבל הטוטאלי של האח הגדול. שניהם פסולים במידות שונות אבל אני מסכים שדי קרובות – אנשים מתמכרים לנובלות בחינם, ומשלמים במליונים אח"כ על האח הגדול (כמה כבר? 72 מליון הכנסות?), וההתמכרות הזו, כמו סמים, מתחילה בסוף להזיק למוח. במקרה של ענף התאטרון והפקות המקור לטלוויזיה והקולנוע שהולכים ומתפוררים – זה שווה להתפוררות החלק היצירתי וההגיוני של המוח, הגירויים העיליים. נשאר בסוף רק גזע המוח שמגיב לגירויי סקס, אוכל ואלימות.
אז זה לא אכפת לי מה אתה חושב על המשכורות ומקומות העבודה של מחזאים ושחקני הקאמרי, אני רוצה שתחשוב על הגירויים התרבותיים שיהיהו בעולם והסביבה של הילדים שאתה כל כך רוצה לגדל.
את דעותי על מרי לו ומחזבלים אחרים, נדסקס במקום אחר, כאן זה פשוט עופ-טופיק.
השאלה גם מה זה "אמנות רצינית" ו"תרבות" ליידי גאגא עושה אמנות בעניי, אמנות פופ, אמנות שדרך בידור משנה את העולם, היא משנה ותורמת הרבה יותר מגילה אלמגור או מהצגה בתאטרון גשר (לא שאני מזלזל בזה חלילה גם להם יש את התרומה שלהם).
אבל האמת שאני גם לא חולה על ריאליטי וזה גל שמתחיל לעבור, כנראה שהדבר הבא יהיה יותר נורמלי כי יש הרגשה של חזרה לשפויות בכל הפופ בכלל, וכל הבכיינות הזאת סביב הראליטי נראית לי טרחנית ומרגיזה, במיוחד שהאמנים האלה רק עסוקים בהתמרמרות ולא מנסים להתחבר לרוח הפופ של התקופה ולהציע אלטרנטיבות.
@ברווז – לפני הכל – ברוך הבא לבלוג.
שנית – עשית לי שמחה קטנה בלב. לא כל יום מזדמן לי לקרוא פוסט מהעבר הרחוק, ולהנהן בהכמה כאילו כתבתי אותו אתמול…
ושלישית – בנוגע לתגובה שלך – מסכים עם כל מילה. אני רק מקווה שבאמת הטמטום הזה שנקרא ריאליטי יעבור כבר מן העולם. בינתיים זה נראה כאילו זה רק הולך לכיוונים יותר ויותר קיצוניים. כל אידיוט/ית חסר/ת כישרון הופך/ת כאן למלך/ה…
הדברים שכתבתי בפוסט הזה, היו לפני עידן ממשלת ביביהו השנייה, ומדהים אותי לראות איך הטלוויזיה המשיכה לטמטם בינתיים כל חלקת אדמה טובה בישראל. עד כדי כך, שאנשים מעדיפים לראות את תכניות ה"מציאות" הללו, במקום לצעוק, להפגין, לצאת החוצה לרחובות.
השאלה גם מה זה "אמנות רצינית" ו"תרבות". ליידי גאגא עושה אמנות בעניי, אמנות פופ, אמנות שדרך בידור משנה את העולם, היא משנה ותורמת הרבה יותר מגילה אלמגור או מהצגה בתאטרון גשר (לא שאני מזלזל בזה חלילה גם להם יש את התרומה שלהם).
אבל האמת שאני גם לא חולה על ריאליטי וזה גל שמתחיל לעבור, כנראה שהדבר הבא יהיה יותר נורמלי כי יש הרגשה של חזרה לשפיות בכל הפופ בכלל, וכל הבכיינות הזאת סביב הראליטי נראית לי טרחנית ומרגיזה, במיוחד שהאמנים האלה רק עסוקים בהתמרמרות ולא מנסים להתחבר לרוח הפופ של התקופה ולהציע אלטרנטיבות.