עבדאללה ב-NG
הרשו לי לפתוח במשפט בומבסטי משהו, אבל כזה שעבדאללה היה עומד מאחוריו במאת האחוזים: ביום שני האחרון, ערב שמחת תורה, היה לי העונג לאכול את נתח הפורטרהאוס הטוב ביותר שטעמתי אי פעם.
אני מניח שזה דורש קצת הסבר. מכיוון שבשבוע הבא מתחילה תקופה חדשה בחיי (שעליה יגיע פוסט נוסף בימים הקרובים), החלטתי שזה זמן לא רע לחגוג קצת, ואתמול נחתתי ב-NG. זו מסעדה ששמעתי עליה כבר הרבה מאוד דברים טובים, אך מעולם לא יצא לי לבקר בה. אתמול היתה הפעם הראשונה, ואני מאמין שגם לא האחרונה. לפני שאני מתחיל לתאר את השחיתות שהלכה שם אתמול, חשוב לציין ש-NG היא בהחלט לא מסעדה זולה. להיפך – היא יקרה מאוד. אני אמנם נהניתי מאוד, אבל זו לא חוויה שאני אחזור עליה בקרוב (למרות שציינתי שאני אשמח לחזור). יחד עם זאת, היא שווה כל שקל שהושקע בה. לעיתים נדירות מאוד יוצא לי לתת ציון 10 עגול למסעדה בארץ, וזו אחת הפעמים האלה.
אז על מה לעזאזל אני מקשקש?
כשהתקשרתי בצהרי יום שני להזמין מקום ל-2 סועדים לשעה 22:30, נאמר לי שיש מקום רק על הבר או בשולחן גבוה במרפסת. הלכתי על הבר בהמלצת בת לוויתי ל'. הגענו בשעה הייעודה, והמקום היה ממש ריק. בדרך כלל, זה לא אומר הרבה טובות על המקום, אבל התעלמתי מהעניין הזה. התיישבנו על הבר. ברמן מחוייך הגיש לנו ישר תפריטים.
כאפריטיף, הגברת הזמינה כוס קאווה, ואני הלכתי על מרטיני ביאנקו.
את הארוחה עצמה פתחנו בשתי מנות ראשונות: ל' בחרה בפרחי קרפצ'יו (46 ש"ח) העשויים מפילה בקר, עלי רוקט, עלי בייבי ופרמז'ן ברוטב בלסמי – מנת הקרפצ'יו נראתה מעוצבת למשעי. היא הגיע בדיוק כפי שהיא מתוארת. לא טעמתי, אבל זה משהו שבהחלט ייבדק בעתיד.
אני הלכתי על מנת פטה כבד עגל כפרי (52 ש"ח) עם כמהין, פטריות יער ואגוזים, בליווי ריבת חצילים ולחם דגנים – גם המנה הזו היתה מעוצבת מאוד, כאשר כמות הפטה ועליו הכמהין נדיבה ביותר. ויתרתי על ריבת החצילים, כמובן. המנה היתה פשוט טעימה. אבל בגלל שידעתי מה הולך להגיע למנה העיקרית, החלטתי להשאיר מקום ולא להתמלא בלחם. צריך לקחת בחשבון שאף על פי שזו מנה ראשונה, כדאי לשקול לוותר עליה בפעם הבאה. היא לא הסיבה העיקרית שלשמה התכנסנו כאן.
מאחר וסיימתי עם המרטיני, עברתי לכוסית קאווה מרעננת. היא קלילה, כיפית לשתייה, ועזרה להוריד את המנה הראשונה.
המנה העיקרית היתה היהלום שבכתר: פורטרהאוס זוגי במשקל 1.2 קילו (250 ש"ח), שהוגש על מחבת לוהטת, כך שהיו עליה שלושה נתחי סינטה ושלושה נתחי פילה חתוכים, ועצם ענקית שמסביבה עוד המון בשר בעל צבע אדום יפהפה. המנה לוותה גם בפירה תפו"א ובטטה, וכן בשעועית, אבל את זה רק טעמנו. זה נחמד, זה יפה, אבל מעט מיותר, כשיש מולך בשר כזה. בהמלצתו של הברמן, התחלנו בסינטה, מאחר והיא מתייבשת מהר יותר. וכאן אני חייב לעצור ולתאר את ההרגשה: כשחתכתי את הבשר, החיתוך היה פשוט קל, כאילו הבשר פשוט נמס על הסכין. בלי הפעלת כח, בלי "מלחמות" מיותרות, והצבע.. אח, הצבע. עשוי MR בדיוק כמו שאני אוהב אותו, מדמם, משאיר כתמים מעטים על הצלחת, וכל ביס – פשוט אגדה. הבשר היה פשוט נטול שומן. הרגשתי כאילו יש לי הזכות להיות שם, לטעום את הבשר הנימוך הזה. חברים -אני יודע שזה נשמע מוגזם, אבל אני נשבע לכם שהרגשתי עם רגל אחת בגן עדן אתמול (הרגל השנייה, בעיקר בגלל החטאים האלה, היתה בגיהנום.. ). גם הסינטה וגם הפילה היו פשוט מעולים. בלי צל של ספק – נתחי הבשר הטובים שאכלתי מימיי. וזה כולל גם מסעדות מחוץ לישראל.
אחרי כל התענוג הזה, היינו צריכים להוריד את האוכל, והתחלנו עם צ'ייסר של ליקר צ'ילי Y ל-ל', וצ'ייסר של טקילה פטרון עבורי. קינחנו בעוד שני צ'ייסרים של פטרון, והחלטנו לוותר על הקינוח, למרות השרימה המפתה למדי. פשוט היינו מלאים לחלוטין, וברור היה שזה המקום לעצור.
ואז הגיע החשבון. אני אתן לכם לעבור לאט ובזהירות לחלק הסיכומי של הפוסט הזה, כדי שלא תחטפו הלם…
כמה מילים במאמר מוסגר:
אני רוצה לציין בנקודה זו את השירות הנפלא של הברמן, שהיה מחויך כל אותו הזמן, וגם את המוסיקה נפלאה שהיתה ברקע (לד זפלין, הדלתות, ג'ניס ג'ופלין וכל מה שאני אוהב בערך – אבל בווליום שפוי! כזה שאפשר לדבר בו). אני רוצה גם לציין את המיקום: אם לא מרימים את הראש, כדי לראות את מגדל הפלצות של חלודאי (או כפי שיש הקוראים לו "מגדל נחושתן"), אפשר להנות מהשכונה הכי יפה בתל אביב, ואולי באיזור המרכז כולו. נווה צדק היא הדבר הכי קרוב לאירופה שיש לנו. עוד סיבה לפחד ממה שחולדאי מתכנן לה.
סיכום:
חשבון: 595 ש"ח ל-2 סועדים. לפני טיפ.
אוכל: נתח הבשר הטוב שאכלתי בימי חיי, ללא ספק.
שירות: יופי! מדויק, מחוייך.
אווירה: נהדרת. אחלה מוסיקה, בלי לחץ, הרבה אפשרות לרומנטיקה.
חניה: זה נווה צדק. יש חניה בסמטאות, אבל לא הרבה ממנה. יש גם חניונים בסביבה, אבל יקרים למדי.
ציון סופי: 10. למרות המחיר.
NG – בר בשר בנווה צדק
אחד העם 6, נווה צדק, תל אביב
טלפון: 03-5167888
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אני ניסיתי לשבת שם לפני כשנה וחצי עם נ'. למרות שהתקשרנו מראש והזמנו מקום לא מעושן ונוח, כשהגענו הציעו לנו רק שולחן פינתי שהיה דורש משנינו להדחק, לקבל מכות בגב מדלת הכניסה, ובנוסף קיבלנו המון עשן סיגריות מהבר. זה נגמר בקצרה ב"תודה אבל לא תודה". אני לא זוכר מה עוד היה אבל אני זוכר שיצאנו לא רק מאוכזבים אלא גם עם הרגשה שאין מה לחזור למקום. אז מה השתנה בדיוק? איך 10 עגול?
אני חייב לברר,
עקב דיון על איכות המסעדה,
האם היית בלימוזין (רמת ישי)?
או דוריס קצבים (ראש פינה)?
נראה לי שיניב מתכוון לדוריס קצבים בת"א. נכון יניב? כי אין סיכוי שאני ארחיק עד לראש פינה.
גיא, לתשובתך המהירה נודה.
🙂
טוב.. לגבי הדברים הבוערים כאן:
1. לצערי, ליזי, יניב מתכוון בהחלט לראש פינה. דוריס בתל אביב הוא סניף פשוט גרוע (ולצערי אפילו יקר יותר מראש פינה). אין מה להשוות בין שני הסניפים. כאילו מדובר בשתי מסעדות שונות, עם שני מפעלים שונים ליישון בשר (למרות שהמפעל של שניהם הוא אותו מפעל שיושב בצמח). אז כן, דוריס קצבים בראש פינה אכן שווה שירחיקו עד אליה.
2. יניב – כן, הייתי גם בלימוזין (באיזור ה"תעסוקה" רמת ישי). האמת – היא היתה טובה מאוד, אבל פחות טובה מדוריס בראש פינה, וגם פחות טובה מ-NG. הייתי שם באיזו שבת, אכלתי את האנטריקוט שכולם אמרו כמה הוא מדהים, והוא היה טוב מאוד, אבל לא מצוין.
גיא – תודה רבה 🙂
מה שלומך דרך אגב? איך העבודה? אתה לא מעדכן יותר!
יניב – נראה לי שנפלה החלטה…
אני יודע..
העייפות הזו מוחקת אותי.
בנוסף לעבודה וללימודים, אני גם מבלה זמן רב גם אקסתי לשעבר (כינוי שעירא נתן לזוגתי, כשחזרנו לצאת לפני 3 שבועות, אחרי חודשיים וחצי של פרידה).
אני מקווה להספיק לכתוב משהו מחר. או אולי במשמרת הלילה שמחכה לי ביום שישי הקרוב.. בהחלט יש עדכונים וכאלה, ולא רק על הלימודים והעבודה.
סליחה על הבורות
מי זה עבדאללה ?
שתי המסעדות מעולות.
בתור תושב הצפון הרחוק יש לדוריס את היתרון שהיא קרובה יותר אלי, אבל בשיא האובייקטיביות אני חייב להודות שלימוזין כנראה יציבה יותר.
אני מעולם לא נפלתי בדוריס ואני יוצא מרוצה ביותר בכל פעם, אבל הבנתי שיש כאלו שכן נפלו שם, בעיקר בסופי שבוע כשהמקום עמוס לעייפה.
מצד שני לימוזין כבר בשלב שהיא עמוסה בכל יום וזה בהחלט לא נפוץ באיזורינו. (להזמין מקום באמצע השבוע? מי שמע על זה?
ואפילו כתבתי פוסט כשהייתי שם פעם אחרונה –
http://sorter.wordpress.com/2008/06/01/לימוזין
אני באמת לא מגיע לבלוג שלך מספיק. הצצתי היום לרגע, וחטפתי שוק – כתבת המון לאחרונה. אני אגיע לביקור בימים הקרובים, איש.