צבא של “חצי העם”
בימים האחרונים נשמעות המון תגובות זעם בגלל אחוז המתגייסים לצה"ל, או ליתר דיוק בגלל השתמטותם של רבים כל כך משירות צבאי. יש לצעירים סיבות שונות ל"השתמטות" שהתפרסמו היום ב-ynet. קראתי במאמר את הסיבות האלה שנאמרו ע"י מספר צעירים. אני לא מסכים עם אף אחד מהם, למרות שגם צה"ל לא עשה יותר מדי כדי לקרב אליו את העם.
נתחיל בזה שאני שירתתי 3 שנים בצה"ל, והיום המילואים שלי, אם אפשר לקרוא להם ככה, הם בדיחה אחת גדולה (כבר כמה שנים לא קראו לי בכלל, וכשכן קראו החליטו לשבץ אותי ביחידת גיוס של רכבי חירום של חמ"ן, כלומר שעתיים בשנה גג). התגייסתי לפני 15 שנה, ומהיום הראשון, שבו גייסו אותי לעזור במרפאות הבקו"ם לרופאים בגיוס הקרבי (כלומר להיות פקידה שרושמת מי נכנס לרופא, ולהביא לרופא את תיק המטופל) במשך חודשיים, עד לטירונות שלי, לא עשיתי כלום בעצם. אני הייתי ג'ובניק, בעיקר בגלל בעיות רפואיות (עברתי גידול סרטני שמנע ממני לשהות בשמש). אני חייב להודות כאן, שהשירות שלי בצבא, היו שלוש שנים מבוזבזות לחלוטין. אבל מה – באותם ימים, להשתמט היתה מילה גסה. רק שנתיים אחרי הגיוס שלי התחילה ירידה משמעותית בהתגייסות של חיילים לסדיר.
בשנים האחרונות, צה"ל הוכיח לא פעם ולא פעמיים, שכשאתה הולך לצבא – הסיכוי שלך לצאת משם בחיים הוא לא משהו. אם היה מדובר ב"הגנה על המולדת" כפי שרבים צועקים היום, ניחא. אבל לי יצא לראות לא מעט מפקדים, שאין לי מושג מי נתן להם לפקד על אנשים אחרים. יותר מפעם אחת ראיתי מכי"ם ומפי"ם שסיכנו את חיי החיילים בגלל בעיות אגו קשות. באותם ימים עוד לא ממש היה נהוג לפרסם את מה שקורה בצה"ל, מתחת למעטה של "חשאיות". צה"ל לא היה צריך לספק הסברים להורים, או לחיילים. בשנים האחרונות, פתאום השתנה הטון. התקשורת נכנסה לצבא ובצבא, וזו הסיבה העיקרית לירידה החדה בגיוס. אם היה מדובר בחברה פרטית, היא מזמן היתה פושטת את הרגל בגלל מנהלים גרועים. ואני לא מדבר רק ברמת המחלקה, אלא בכל הרמות הבכירות. ברק יכול לצעוק עד מחר. מבחינתי אני שמח מאוד שאני לא צריך לראות יותר מדים. מי שרוצה להמשיך להתגייס בגלל אידיאולוגיה או מה שזה לא יהיה – שיבושם לו. אני עם הצבא גמרתי.
כשהשתחררתי, היתה למפקד שלי או ליחידה שלי אפשרות לגייס אותי למערך המחשבים של היחידה – שהוא אחד הטובים בצה"ל. יחד עם זאת, החליטו עבורי שעדיף שאני אעשה מילואים באבטחה. מאחר ואני לא הסכמתי לשמור ביום מאותן סיבות בריאותיות, החליטו להעיף אותי מהיחידה. היום אני מהנדס תוכנה, בעל נסיון רב, ולא שמעתי אף אחד בכלל מצייץ לכיווני. אני חושב שמדובר פה בצביעות גדולה. לצה"ל יש מאגר שלם של אנשים שהוא לא נוגע בהם, מסיבות הנהירות לו ולו בלבד.
מה שעוד לא מוכנים להבין שם, במגדל השן, שהשירות בצבא הוא אמנם זכות, אבל מדובר בדרך דו-סטרית. אם אני "נותן" את הילד שלי לצבא, אני מצפה שלא ישתמשו בו לצרכים מגוחכים, או שיהרגו לי אותו, בגלל "טעות". העם יבוא לצה"ל, אם צה"ל יבוא אל העם. אין דרך אחרת. שמעתי גם על כך שחושבים לבדוק שוב את כל המשתמטים ממילואים, ולהחזיר אותם לצבא. זה נשמע לי בעיקר לא אמין. מי שנכווה ברותחין, ייזהר בצוננים. צה"ל הוא אחד הארגונים הרותחים ביותר שיש. בשנתי האחרונה בסדיר, עבדתי תחת מפקד, שקיבל מהצבא תנאים של היו מביישים סמנכ"ל בחברת היי טק, אבל הוא הגיע לעבודה רק יומיים בשבוע, וגם זה רק לשעה-שעתיים. הצבא מימן לו רכב, דירה, משכורת עתק ומה לא. מישהו עוד מתפלא שתקציב הביטחון נראה ככה? הבזבוזים בצבא הם חסרי כל ביקורת. שוב – אם הארגון הזה היה חברה פרטית, לא היה לו סיכוי לשרוד. מי משלם את המחיר של כל זה? אנחנו, האזרחים כמובן.
עכשיו, אחרי שאנחנו רואים את הטמטום הזה – איזה בנאדם שפוי ירצה להתגייס או לשלוח את הילד שלו לגיוס? אני מבין את המשפחות השכולות שאומרות שהנטל צריך להיות שווה, ולו מתוך האבל הפרטי שלהן. אני מכבד את זה. אבל ממתי אנחנו עובדים לפי שיטה שאם אחד נדפק – צריך לדפוק את כולם? באיזה עולם אנחנו חיים? חוץ מזה, הרי הנטל בכל מקרה לא יהיה שווה לעולם. גם אם יגייסו את כל החרדים, ואת כל המשתמטים למיניהם. הנטל לא יהיה שווה, כי באף ארגון הוא לא שווה. יש כאלה שהתפקיד שלהם מסכן אותם יותר ויש כאלה שפחות. זה העולם האמיתי. זו לא תכנית ריאליטי.
לסיום, אני רוצה רק לספר עוד אנקדוטה קטנה משירותי הצבאי, שאולי תבהיר את הנקודה שלי קצת יותר. בשנה האחרונה בצה"ל, עשיתי שמירה לילה אחד. לבסיס נכנס באותו לילה גור כלבים. החבר'ה מהשמירה ואני שיחקנו עם הכלב, קראנו לו בכל מיני שמות. בין השאר, עלה השם "אריה". כשסיימתי את התורנות שלי והחזרתי את הנשק לנשקייה, קרא לי רס"ר המחנה אליו, והתחיל לדבר על זה שהיה לי איזה "סיפור עם כלב". אני, ברוב תמימותי, באמת לא הבנתי לאן הטמבל חותר. בסוף הוא רשם לי תלונה על זה שקראתי לכלב "אריה" (שבמקרה, ואני נשבע שלא ידעתי את זה, היה שמו של מפקד המחנה). על הדבר המטומטם הזה – רשמית התלונה היתה על "התנהגות שאינה הולמת חייל בצה"ל (קרא לכלב בשם מפקד המחנה)" – הסוגריים במקור – קיבלתי שבועיים ריתוק למחנה. עכשיו – שירים יד מי שלא צחק הרגע. ככה בדיוק צה"ל נראה לאנשים מבחוץ, ועוד יותר גרוע – למי שעבר את השירות הזה.
צה"ל לא יכול לצפות לשום דבר מאף אחד, כל עוד הוא לא ישנה את דרכיו. פה צריך כבר שינוי עמוק וחד. עד אז – תעזבו אותי באמא שלכם, עם הזיוני שכל האלה, של חצי עם. תתחילו לעבוד על עצמכם מבפנים, ואחרי זה אני אחליט מה אני אעשה. אני לא אעבוד בשביל אף ארגון שלא לוקח את עצמו ברצינות. זה נכון באזרחות, וזה נכון גם לגבי צה"ל. אה – וחוץ מזה – פרות קדושות לא מדברות אליי באף שפה. אני אפילו נהנה לשחוט אותן. אז בבקשה אל תחזירו אותי 20 שנה אחורה לתקופה שבה "להשתמט" היתה בושה. גם ככה אני מרגיש לפעמים שרוב המדינה הזאת מנסה לחזור לימים הנהדרים של אחרי מלחמת ששת-הימים, ואני ממש לא מבין למה. להזכירכם – אחרי ששת הימים היתה גם מלחמת יום כיפור….
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
הכל נכון, והצבא צריך להשתפר, והממשלה צריכה להיות כזאת שניתן לסמוך עלייה וכו וכו
אבל לא ניתן לחכות עד שכל זה יסתדר בשביל לדרוש מכולם לשרת בצבא. כי אולי שכחנו, אבל יש לנו חברים מסביב שמאוד ישמחו להרוג אותנו. ולצערי, כרגע, עדיין חייבים צבא חזק.
ואם כולם ירשו לעצמם את הלוקסוס שאתה מציע, ש "צהל לא יכול לצפות שום דבר מאף אחד…" אז בזמן שאתה ממתין שהדברים יסתדרו, לא תהיה כאן מדינה.
חייבים לעבוד במקביל: גם לתקן את הטעון שיפור וגם לתרום לבטחון המדינה.
כל מה שכתבת נכון, ואני מסכים עם זה שלא צריך לחכות לשינויים שייעשו, וכמובן אני מודע למצב המציאותי שבו אנחנו חיים, ואני גם יודע שאין מצב שנוכל לשרוד פה בלי צבא. עד כאן – סבבה.
יחד עם זאת, הייתי רוצה לראות את הצבא עושה משהו למען העם שאותו הוא אמור לשרת. משהו. זהו ארגון ציבורי, והוא צריך להתנהג ככזה. בפועל, צה"ל, בעיקר בשנים האחרונות, נכשל כארגון. אי אפשר להתעלם מזה ולהפיל את כל האשמה על "משתמטים". לצה"ל יש אחריות, ומצבא שהיה קורא "קדימה, אחריי", הוא הפך לצבא שקורא "קדימה, אחריכם". אתה יכול לראות את זה בכל שכבות הפיקוד. מהזוטר ועד הבכיר. אני מצטער, אבל זה לא מקובל עליי. צה"ל מצפה מאזרחי המדינה לקחת אחריות, כאשר הוא בעצמו לא מסוגל לעשות את אותו הדבר בדיוק. מתי בפעם האחרונה שמעת מישהו אומר (וגם עושה משהו לגבי זה): מצטער, טעינו? גם כשסוף סוף קם איזה יחיד סגולה ומודה בטעות, יהיה מישהו מעליו שישתיק את העניין. לי, כאזרח, שבאמת אכפת לו מהמדינה, חשוב לומר את זה בצורה חדה וברורה.
אני שומע בימים האחרונים את כל העדר זועק וצועק, ואף לא אחד עוצר וחושב מאיפה כל זה התחיל. מה המקור להשתמטות? הרי כל גורמי הביטחון אומרים בעצמם שזו תופעה של שני העשורים האחרונים. אז מה קרה? איך פתאום אנשים החליטו שהם לא מתגייסים? לומר שמקור הבעיה היא בהתפנקות של הנוער, זה בדיוק מה שכתבתי בפסקה הקודמת. זו השתקה. ומי שלא הולך עם העדר, יחטוף. הימים שבהם אני מקבל את צה"ל כפרה קדושה עברו. וכך, עובדתית, קורה לחלק לא מבוטל מהעם. למה זה קורה? לצה"ל הפתרונים. קטונתי.
גם אני!! כבר 10 שנים אני אזרח, וכבר עשר שנים לא קראו לי למילואים. איזה יופי!
התפרסם לפני כמה שבועות דו"ח על המלחמה שלפיו פעולות מבצעיות חשובות לא בוצעו כי המפקדים פחדו לסכן חיי חייליהם. כלומר: מישהו יורה טילים על חיפה והורג אזרחים. כדי לעצור אותו, צריך לסכן חיי חיילים, והם לא רוצים להסתכן, ולכן "הפסדנו במלחמה" ו "מה קרה לדבקות במשימה ולערכי צהל" ואלעזר שטרן מזועזע, כרגיל.
את הסיבה לא כותבים – החיילים, המפקדים, המשתמטים, המורידי-פרופיל, החרדים, כולם יודעים שהמלחמה מטופשת, שמטרותיה חסרות בסיס, שהממשלה ששלחה אותם לא יודעת מה היא רוצה, ואין להם שום רצון למות על קידוש אולמרט. כלומר, הבעיה היא לא רק בצבא, אלא בעיקר בשלטון.
ככל שחולפות השנים אני מאבד את הקשר או את אהבה שלי לארץ ואת החשק לתרום, בעיקר כשאתה מבין שקדושת החיים שלך איננה חלק מהתוכניות שעורך בשבילך צה"ל או הצורר הזמני שבלשטון , אתה סה"כ עוד גפרור בקופסא ואם תישרף יביאו גפרור אחר במקומך ,לכן אני לא אמות כדי לשמש חומת מגן לאולמרט או לחבריו (מי בממשלה ומי בעלי ההון).
הפכו את צה"ל לסנג'ר שצריך לטאטות את כל הנזקים של הפוליטיקאים (פתיחת המנהרה,העלייה של שרון להר הבית,מלחמת לבנון II) .
אפשר להבין את הסיבות לירידה במוטיבציה להגן על המדינה, הבעיה היא מה יקרה אחר כך.
מודי, עשו סקר בSMS והגיעו למסקנה שסיכון חיילים אינו פופולארי ודבקות במטרה רוב המפקדים הצביעו שהם לא מבינים מזה…. וכן , נינט הגיעה ראשונה בסקר.