פוסט חגיגי
דניאל ביקשה פוסט אופטימי לשנה החדשה, אז הנה – אני ממש שמח לכתוב אחד. בעיקר כי היה ממש כיף אתמול!
שי החליט לכנס את כולנו תחת קורתו, והזמין אותנו ל"בית פתוח", דהיינו: "בואו, שתו לי את האלכוהול, נזמין פיצה, יהיה שמח".
וכשהזמנה כזו מגיעה, אני לא מהאנשים שיישארו בבית. כפי שתראו בהמשך בתמונות, היה חתיכת כנס חברים. הגיעו כמעט כל האנשים שאני אוהב בעולם הזה. אפילו קיבלתי ברכה מרגשת במיוחד מחברי יוד. בקיצור – היה בהחלט אירוע נהדר. ניסיון לראות את Zombie Strippers לא בדיוק צלח, מסיבות שונות (למרות שילד מסויים מאוד התעניין במה שקורה על מסך הטלוויזיה), אבל גם עם זה הסתדרנו בסופו של דבר: פיצות? היו. אוכל תאילנדי? היה. חברים? בכמויות. והכי חשוב – היה ויסקי. והרבה ממנו. ספציפית, שי החליט לפתוח עימנו שנני בקבוקי סינגל מאלט חדשים לכבוד השנה החדשה, כך שיש לי עוד משהו חדש להוסיף לפרוייקט.
אבל לפני תיאורי הויסקי, הנה משהו שנועם הביא מארה"ב: בירה בשם Pliny the Elder, היישר מקליפורניה. עם 8% אלכוהול בנפח, ה-IPA הזה היה מעולה להתחלת הערב. הצבע שלה זהוב בהיר, והטעם שלה דומה מאוד לבירות הבלגיות הפירותיות שאני מכיר: חמצמצה, אבל לא מדי. משהו שמזכיר אשכוליות, בעיקר. בחיים לא הייתי חושב שיש בה 8%. היא קלילה ומרעננת ופשוט כיפית לשתייה.
אחרי טעימה קצרה מהבירה, בעיקר בגלל מגבלת הכמויות והעובדה שהייתי צריך לנהוג אחר כך, עברתי לבדוק את הסינגלים המשבחים של שי:
Knockando 21yo 1986 – ל-Knockando יש צבע זהוב עמוק מאוד. בריח שלו יש הרבה פירות מסוכרים (כמו אשכוליות מיובשות וקליפת תפוז למשל), מעט קינמון, ומשהו שמזכיר סיידר. הדבר הראשון שמרגישים בטעם, הוא המרירות החזקה והטעם הארוך שלו. ממלא את החיך, אבל לא עוקץ את הלשון. פשוט נעים. הטעמים שלו כוללים תפוח עץ, שקדים וקמצוץ לימון. אחוזי אלכוהול בנפח: 43%. ציון: 8.5.
זמן מה לאחריו, פתחנו את הבקבוק השני:
Springbank 1997 CS batch 1 – ויסקי בן 10 שנים, בחוזק חבית (54.9% אלכוהול). הצבע מזכיר דבש. זה הדבר הראשון שחשבתי עליו, ככל הנראה באווירת החג. העניין הוא, שגם הריח שלו מתוק מאוד – מזכיר דבש, וניל, טופי ושוקולד. יש גם מעט ריח של עץ, אבל לא משהו מעושן במיוחד. וכמובן, בגלל חוזק החבית שלו – לא ממש ניתן להתעלם ממנו. הוא אגרסיבי מאוד. הטעם שלו מאוד שונה: כמובן שיש בו חוזק עוקצני מאוד שממלא את כל חלל הפה בשנייה הראשונה (כיאה למעמדו), אבל יש בו גם שמנוניות מסויימת, מעט מתיקות, ובעיקר הרבה מאוד יובש. הוא לא קל לשתייה. זה מסוג הסינגלים ששמחתי להריח, יותר מאשר לטעום. לא הייתי ממליץ עליו ל"מתחילים". ציון: 7.5.
ועכשיו, אחרי כל זה, הנה כמה "טעימות" מהאנשים שהיו אתמול באירוע – כי בכל זאת, הם אלה שעשו את כל זה למשהו שווה ביותר:
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
לא אמרת שהפסקת עם הויסקי?
בהחלט. לא סיימתי אף כוסית.
כל מה שעשיתי היה לקחת הרחה מכוס של שי ומעט על הלשון. גם מהבירה לא לקחתי יותר משלוק אחד קטנטן (יש עדים לכל זה..) 🙂
מעבר לזה – למרות כל היינות הנפלאים שהיו שם, ולמרות כל האפשרויות, רוב הערב שלי סבב סביב קולה זירו ומים.
אוקי, אחד.
איפה שאר השמונה?