אבחון הסטורי

אני לא יודע איך החיים שלי היו משתנים לו היו אבחונים של ליקויי למידה כבר לפני 15-20 שנה, אבל יש לי הרגשה שהרבה דברים היו שונים אצלי. את הסיפור הבא, שעולה לי בראש מפעם לפעם, החלטתי לספר כאן, בעקבות מאמר קצר בטמקא, שראיתי היום, ושנגע מאוד ללבי.

כבר בבית הספר היסודי, ואפילו עוד לפני כן, התגלו אצלי שני כשרונות: בחשבון ולמידת שפות. בגיל 5 כבר דיברתי אנגלית די שוטפת, כולל מבטא אמריקקי (הרבה בזכות סבא שלי, שדיבר 11 שפות על בוריין, ושלימד אותי מגיל מאוד צעיר את השפה היפה הזו). בכיתה ז' שיבצו אותי להקבצה הגבוהה ביותר במתמתיקה, מה שקראו לו אז "האצה". בקבוצה הזו היו 4 תלמידים, מכל השכבה. חברתית – המצב היה על הפנים, הייתי די בודד אז, אבל ניצלתי את המצב כדי להתקדם במתמתיקה ובלימודי ערבית. לצערי, אירוע משפחתי בסוף כיתה ט', הרג לי מוטיבציה שלמה. לצורך האירוע הזה, נאלצתי לנסוע לארה"ב 5 ימים לפני סוף השנה. כל המורים שלי אז הבינו את המצב, חוץ מאחת – המורה שלי למתמתיקה, גברת חוה גורן (השם שלה ייזכר אצלי לעד). היא כעסה על הנסיעה המוקדמת שלי, והחליטה להעניש אותי. עוד לפני סיום שנת הלימודים, "התקבלתי" לתיכון "אוסטרובסקי", שהיה באותו זמן התיכון העיוני היחיד ברעננה. הציון שלי במתמתיקה היה 95. זה היה ציון שלא חשבתי שמישהו יוכל לקחת ממני. וטעיתי. בעקבות הנסיעה הזו, גברת גורן החליטה להוריד לי את הציון ב-20 נקודות, ל-75. אני לא יודע מה גרם לה לעשות את זה, אבל אני כן יודע, שילד נוסף בשכבה שלי, נקרא לו ע"ו, עם ציון של 90, שנסע לחו"ל יום לפניי בגלל נסיבות דומות – גם לו היא הורידה את הציון ל-70. מה זה עשה לע"ו – אין לי מושג. אני לא בקשר איתו, ומעולם לא היינו חברים מאוד טובים. אני רק יודע מה זה עשה לי. חזרתי לארץ וגיליתי לתדהמתי את הציון הזה. ניסיתי לחפש את המורה הזו, ואז התחילה שרשרת אירועים של חוסר מזל: גברת גורן נפטרה במהלך אותו קיץ. הגעתי ל"אוסטרובסקי" תוך המון נסיונות לשנות את הגורל, אבל בסימסטר הראשון הכניסו אותי, בגלל הציון – לקבוצה של 3 יח' מתמתיקה. הסבירו לי שאני אקבל צ'אנס אחד לעבור לקבוצה של 4-5 יח', אם אני אקבל ציון של 91 ומעלה בסיום הסימסטר הראשון.
מי שזוכר את כיתה י' (אותה אני לא אשכח בקלות), זוכר גם שהתחילו ללמד חומר חדש לחלוטין. יחד עם זאת – הוצאתי ציון של 88. "היועצת החינוכית", עאלק, הושיבה אותי ואת הוריי לשיחה, והסבירה לי שאני "בחיים לא אהיה טיפוס ריאלי", ולכן מוטב לוותר על זה כבר עכשיו. היא סירבה להקשיב להוריי, והחלטתה לשבץ אותי למגמה חברתית (שאותה תגברתי בלימודי שפות) היתה סופית. סופית ובלתי ניתנת לשינוי. באותו רגע קבעו בשבילי את העתיד שלי, מבלי להכיר אותי בכלל. האישה הזו לא ראתה אותי מעולם, ואין לי מושג מאיפה היא קיבלה את הדיווחים שלה. בכיתה י"א, כבר ידעתי שלא תהיה לי ברירה, אלא לעשות את המקסימום בקבוצה של 3 יח' מתמתיקה. לצערי, ב"אוסטרובסקי", תחת הנהגתו של דוד קורנגרין, אותו מנהל מיתולוגי, מי שלא היה בריאלית – לא היה שווה שיתאמצו בשבילו, וכך מצאתי את עצמי לומד "מתמתיקה" עם מורה רוסיה, שעלתה לארץ 3 שבועות קודם לכן. מורה שלימדה אותי "מתמתיקה" בלי לדעת עברית. ועד ההורים עוד ניסה להתנגד לכל העניין במשך הזמן, אבל ההנהלה התעלמה. את האהבה שהיתה לי למקצוע הזה, לקחו ממני בצורה גסה.

למה אני מספר לכם את כל סיפור הילדות, סוחט הדמעות הזה?
כי היום, אחרי תואר בהנדסת תוכנה ותעו"נ, ואחרי מתרגל בשם ולדימיר, שהחליט החל משנת הלימודים האקדמית הראשונה שלי, לקחת אותי בתור הפרוייקט שלו, ולהחזיר לי את האהבה שלי למתמתיקה – אחרי כל זה בא לי לדחוף מקל מטאטא בתחת של היועצת החינוכית הזו, שהחליטה עבורי על העתיד שלי, בלי לדעת מי אני באמת. תאמינו או לא, איך שקיבלתי את התעודה, בשנת 2002 (שנה לאחר סיום הלימודים, כמקובל), הדבר הראשון שרציתי לעשות היה לחפש את האישה המטומטמת הזו. במקום לשמוח, היתה לי הרגשת נקמה מטורפת בראש.

בחודש הבא, אני מתחיל לימודי מנהל עסקים, בתכנית למנהלים של מכללת רופין. אין לי מושג מה אבחון כלשהו ישיג לי כרגע, ולכן אני לא מתכוון ללכת לכיוון הזה בכלל. תחום הלימודים הזה כבר קורץ לי כמה שנים טובות. בזמן התואר בהנדסת תוכנה ותעו"נ, התאהבתי בתחום של כלכלה ושיווק. הציונים בכל הקורסים שהיו קשורים לתחום הזה, היו 95 וצפונה. אני חושב שיש סיכוי שסוף סוף אני אוכל לממש איזה חלום, שבו אני לא אראה את הפרצוף של אותה "יועצת חינוכית" בראש שלי.

מה שאני מנסה לומר זה – שאם יש לכם ילדים, שאיזו "יועצת" זו או אחרת מנסה לשבור להם את החלום – קחו את הילד שלכם לאבחון. בידקו מה עובר עליו. נסו תכניות חינוכיות אחרות. כל דבר. רק אל תשברו לילד שלכם את החלום. אל תעבירו אותו את הסיוט שאני עברתי. זה לא שווה את זה, וזה ירדוף את הילד שלכם עוד שנים קדימה. זו טראומה שלא משתחררים ממנה בקלות.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

11 תגובות לפוסט “אבחון הסטורי”

post_author." -->\n"; ?>
  1. עירא הגיב:

    לי היתה מורה שעשתה לי דבר דומה והשאירה אותי ב4 יח"ל מתמטיקה (כן, בירושלים כתבו מתמטיקה עם ט'), ולמרות שלימדתי חברים שלי ב5 יח"ל למבחן שלהם ולמרות שהיו לי ציונים של 97 ומעלה בכל המבחנים, השנאה שלה אלי היתה כ"כ גדולה (כי הייתי מתקן לה שגיאים על הלוח בזמן השיעור?) שהיא הענישה אותי להשאר תקוע איתה עד הבגרות. מזל שלא חסרו לי יח"ל בשאר המקצועות. 7 באלקטרוניקה, 5 אנגלית ו5 פיסיקה השלימו את התמונה יפה לתעודת בגרות שנראתה טוב גם בלעדיה.

  2. גיא הגיב:

    אני חושב שעם או בלי "ט", זה לא ממש משנה – לא?
    הלוואי עליי תעודה עם 5 יח"ל בפיסיקה ו-4 במתמתיקה (או מתמטיקה). זה היה לפחות מוריד את תקופת ה"נסיון" שהייתי חייב לעבור בדרך לתואר. אני אומר לך – אם אותו ולדימיר לא היה נחלץ לעזרתי – לא היה לי תואר בהנדסה היום. הוא פשוט החזיר לי את האהבה לתחום.

  3. sorter הגיב:

    אני דווקא מצאתי לי מסקנה אחרת מהסיפור שלך.
    אל תתן לאף אחד אחר להחליט בשבילך/בשביל הילד שלך.
    גם לא ליועצת בית הספר.

    אם אני חושב שהילד שלי צריך משהו אחד, אבל מוכנים לתת לו משהו אחר. אני אלחם על זה. חזק.

    ולזכות בית הספר שלמדתי בו אני חייב להגיד שאצלנו הייתה כמובן פגישה עם היועץ בסוף ט' שייעץ מה לדעתו מתאים לך. אבל ההחלטה הייתה אך ורק של הילד.

    גם תלמיד עם 60 במתמטיקה יכל להתחיל את כיתה י' במגמה ריאלית מורחבת.
    בית הספר שלנו נתן לכל אחד למצות את עצמו ולעשות מה שהוא רוצה – מה שהוא רוצה בתנאי שהוא רוצה.
    ופה מגיע הצד השני – מי שלא רוצה, לא נלחמים עליו.

    בקיבוץ (בזמנו עוד ישנו ב"נעורים" ולא בבתים) אם הילד לא הגיע לבית הספר זה לא הפריע לאף אחד וגם לא העבירו הודעות להורים שלא היו בכלל מודעים לזה.

    ובנושא אחר…
    גיא השארתי תגובה אצלי כתגובה לתגובה שאתה כתבת שם.
    יש שם שאלות ובקשה לייעוץ.
    אשמח עם תוכל לקפוץ לביקור ותענה…

  4. מודי הגיב:

    טוב, אתה יודע מה דעתי.

  5. עירא הגיב:

    זה בחלל לו משנה. תחתטוב אח שבה לחה. ט או ת זה אוטו דוור.

  6. א' הגיב:

    רק הבהרה קטנה, זה לא איך שכותבים בירושלים או ברעננה, את זה מחליטה האקדמיה:
    צריך לבדוק איך כותבים את המילה בלועזית,
    th הופך ל-ת'
    t הופך ל-ט'
    אז בכל הארץ כותבים מתמטיקה.
    זהו!

  7. גיא הגיב:

    אמרת – אמרת.
    אני לא אשבור לך את המילה..

    מעניין שלפעמים כותבים "טורקיה" ולפעמים "תורכיה".

  8. עירא הגיב:

    יש תקן די מקובל ואחיד לתעתיק מלטינית לעברית, אבל לא מרב השפות האחרות. טורקיה ידועה בתור אחת המילים היוצאות דופן שיש לה תעתיק שונה בכתב ערבי (תורכית ישנה) ובכתב לטיני (אחרי הרפורמות של אתא טורק) ולכן שתי הצורות מקובלות. נסה אותי במילים שאינן יוצאות דופן, חוכמולוג.

    מעבר לזה, סטטיסטית:
    'מתמתיקה' מופיעה לפי גוגל 14,700 פעם בווב,
    'מתימטיקה' מופיעה 49,300 ואילו
    'מתמטיקה' מופיעה 1,940,000.
    אני חושב שהעם אמר את דברו, עם או בלי האקדמיה ללשון העברית.

  9. Danielle הגיב:

    זה שהעם אמר את דברו לא אומר שהוא יודע מה נכון, או שאכפת לו מה שהוא אומר.

    יש חוקי תעתיק. זה שמתעלמים מהם לא אומר שהם לא קיימים או שאין להם משמעות.

    תעשה לי טובה ואל תכניס "עם" לשום דיון אינטלגנטי, טוב? זה אף פעם לא נגמר טוב.

  10. גיא הגיב:

    אכן. מיליארד סינים לא תמיד צודקים, וסהדי במרומים שגם 7 מליון יהודים עם 7 מליון דעות שונות טועים די הרבה…

  11. עירא הגיב:

    את הסטטיסטיקה הבאתי "מעבר לזאת", אחרי שציינתי את החוקים.

    את החוקים ציינתי כי לדעתי יש להם משמעות, זה גיא שלא הכיר אותם

    את "העם" הכנסתי כביטוי מצחיק ולא כחלק מהטיעון. אני גם מוחה על זה שהגדרת את הדיון כאינטיליגנטי.

    דניאל, מה קורה? את רוצה לדבר? את יודעת מה הטלפון שלי. לריב איתי בבלוג ציבורי זה לא שיטה. אני מתגעגע, וחבל לי (וגם לא ברור לי למה) את מתנהגת כמו צ'ילבה שלי כבר כל כך הרבה חודשים.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות