ירייה מהמותן ושאלות מפחידות

והיום, ילדים, בפינתינו "מי מצליח לירות מהמותן לכל הכיוונים בלי לפגוע", יש לנו אורחת: לצערינו, כרגע היא מתפקדת כח"כית במפלגת העבודה, ומשום מה, היא חושבת שיש לה כל מיני רעיונות גאוניים, שיעזרו לה להיבחר שוב. קבלו אותה: ח"כ נדיה חילו.
כמה כיף שיש לנו נציגות כאלה בכנסת. נראה שהח"כית הנכבדה הצליחה ללמוד את המשחק הפוליטי די מהר. לקח לה רק שנתיים להבין, שאפשר לירות מהמותן לכל הכיוונים לאחר כותרת מרעישה בעיתון, ועדיין – להצליח להעלות רעיונות בלתי יישומיים ומגוחכים, רק בכדי שאיזה עיתון יאיית את שמה באופן נכון.
אני מדבר, כמובן, על ההצעה החדשה שלה מלפני שבוע וחצי – לחייב הורים שבדרך, לעבור "מבחן הורות" לפני מתי אישור ללידה. יש כל כך הרבה דברים מגוחכים בהצעה הזו, שקשה לי לחשוב מאיפה בכלל להתחיל. ובכל זאת, בואו ננסה.

השאלה הבסיסית ביותר, היא כמובן – מתי יעברו ההורים ש"בדרך" את הקורס הזה? האפשרויות:
1. בזמן ההיריון – ואם האבא כבר לא נמצא? ונגיד שהאם או האב לא "יעברו" את הקורס – מה ייעשה אז? האם תחוייב האם להפיל? או אולי היא תחוייב למסור את הילד ללשכת הרווחה, שגם ככה קורסת מעומס בלתי אפשרי?
2. מיד אחרי החתונה – ואם אותו זוג לא רוצה בכלל ילדים? לכמה זמן "תוצאות הקורס" תהיינה תקפות?
3. אחרי הצבא או אפילו בתיכון – אולי עדיף בכלל כבר בגן חובה, תוך משחק עם בובות או ב"רופא ואחות"?

שאלה נוספת, שאני חושש שהח"כית היקרה לא חשבה עליה אפילו, היא – מי יעביר את הקורס?
1. סופר נני? – אני לא בטוח כמה השיטות שלה לחינוך הילדים ממש מדברות אליי, במיוחד אחרי הכתבה עליה ב"ידיעות" מסוף השבוע האחרון.
2. נציגת לשכת רווחה? – מוסמכת ע"י מי?
3. מורה? גננת? מעסה שוודית? אולי מיס חילו בעצמה תלמד אותנו איך לגדל את ילדינו. מי יודע, אולי גם הם יגדלו להיות ח"כים שיורים הצעות מפגרות מהמותן.

אלה שתי השאלות הבסיסיות ביותר, כאמור, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הבירוקרטיה ועל דרכי אכיפה אפשריות, במקרה שנגיד ההורים לא "עוברים" בכלל את הקורס. איך נאסור ילודה? האם נתחיל להתנהג כמו בסין?
נכון – אנחנו קוראים לאחרונה על לא מעט מקרים של הורים מתעללים, וזה נורא, וזה מחריד, וזה מזעזע. אין ספק בכך. יחד עם זאת, צריך לקחת דברים בפרופורציות. לא כולנו כאלה, ומה שאנחנו קוראים עליו אלה רק המקרים הקיצוניים והקשים ביותר. כי אין כותרות שמכתירות את ההורה הטוב ביותר, או את החיוכים שיש לילדים על הפרצוף ביומם הראשון בגן או בכיתה א'. וגם אם יש מעט כאלה – אנחנו חיים מזעזוע לזעזוע במדינה שבה הרעש שולט, והכל עובד רק לפי רייטינג. ושוב – אני מעלה את השאלה שתמיד מציקה לי: האם היה לי טוב יותר אלמלא לא הייתי יודע על כל אותם מקרים אחרונים? מה נותנת לי הרגשת הפחד זו? אני קורא ושומע על הורים שלא מוכנים לתת לילדים שלהם לשחק בחצר, מפחד שמשהו איום יקרה להם. מפחידה אותי המחשבה שילדים לא ייצאו לשחק. שההורים יעודדו אותם להישאר בדלת אמותיהם, בין מחשב לטלוויזיה, בגלל פחד. מפחידה אותי המחשבה שהורים יהפכו את הילדים שלהם ל"ערפדים". המפלצות היחידות שהם יפגשו מתוך הארון, זה את עצמם.
אז כן, אני יודע שקשה להאשים את התקשורת כאן. היא מבצעת את תפקידה, ועושה אותה כראוי. היא מתריעה. ועדיין: האם זעזועים כאלה כמו שאנחנו עוברים – מי כהורים בהווה ומי בעתיד – משנים את תפקודינו לטובה או לרעה? ומי בעצם בכלל מחליט את זה? ככל שאני חושב על זה יותר, אני מפחד יותר, שאני לא אוכל לשחזר חוויות ילדות שלי עם הילדים שלי בעתיד: משחקי תופסת, הליכה לגינה או אפילו להשאיר אותה לבד בבית של חברה, כי לך תדע מי ההורים שלה מתחת לפני השטח.

לפחות אני יודע שהילדים שלי לא יגדלו תחת חינוכה של ח"כית נדיה חילו. גם זה משהו, אני מניח.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

10 תגובות לפוסט “ירייה מהמותן ושאלות מפחידות”

post_author." -->\n"; ?>
  1. BoR|S הגיב:

    אולי ניקח את הרעיון האווילי עוד צעד אחד קדימה ונציע גם רישיון הורות? וקריטריונים מוגדרים שלפיהם מותר לאזרחים להפוך להורים?

  2. ג'ירפה הגיב:

    אני כל כך מיואש ממדינת ישראל המכונה מדינה.
    עד ואין לי כוח להגיב.
    במילא קיצה קרב והולך !

  3. iod הגיב:

    בואו נעמיד דברים על דיוקם – חילו לא ביקשה לתת רשיון להורות עם תנאי של מעבר מבחן, אלא ביקשה להתנות את מענק הלידה (ואולי גם קצבאות הילדים?) בהשתתפות בקורס שכזה. עדיין אדיוטי, אבל לא דומה בכלום לדבר שאתה תיארת כאן.

    גם היסטריה צריכה להתבסס על המציאות.

  4. גיא הגיב:

    אוקיי.. אני מתנצל – העניין נבדק, ואתה צודק.

    יחד עם זאת – השאלות נשארות זהות. מי מסמיך אישה או גבר כלשהו להחליט אם אני הורה טוב או לא? יותר מזה – מי מסמיך אותם להיות הורים טובים? מה הקריטריונים?
    אם אני חושב שה"מדריכים" טועים – האם זה ישלול ממני את הקצבאות? אני חושב שזו חוצפה, ושחילו עושה עוול איום לכל מי שהיא חושבת שהוא שונה ממנה. דרך אגב – הדרך הזו האא גם די מפגרת. הרי כל מה שאני אצטרך לעשות, בתכל'ס, זה לשבת, להנהן בראש כמו תוכי מפגר, לומר "כן, המורה" כל 5 דקות כדי שידעו שאני מקשיב, נגיד לעבור איזה מבחן תיאוריה קצר – ואז מה? אני עדיין אעשה מה שאני רוצה!
    הרי זה בטח לא מה שימנע רצח של ילדים בידי הוריהם. זה טמטום לחשוב אחרת. אם כבר, זה עלול "לעזור" לנשים בהיריון להכנס לדיכאון.
    תכל'ס, דובי – זה לא ימנע מאף הורה לעשות מה שבא לו. ההורים האלה הם אנשים מתפקדים, זה גם מה שהקשה כל כך "לעלות" עליהם לפני מעשי הרצח. אז מה – באמצעות קורס כזה ימנעו רצח? הרי זו המטרה, לפי מה שהבנתי – לא?
    בשורה התחתונה: שלילת קצבאות לא תעזור לאף אחד. בטח שלא באופן שחילו מציעה.

    (בגדול, ובלי קשר לנאמר לעיל – אני חושב שלא צריכים לתת קצבאות בכלל החל מהילד השני או השלישי, כי זה יוצר עוני. אני בטוח שאני לא מחדש בכך שום דבר).

  5. ענבה הגיב:

    גיא, הפעם אני אתך במאה אחוזים!!
    אמנם לא דייקת בהתחלה, אבל דבריך הם דברי טעם ובתגובה האחרונה העמדת דברים על דיוקם.
    אני מניחה שהגברת חילו לא התכוונה להרע, אבל עולה פה שוב שאלה חשובה שאתה עוסק בה מדי פעם – עד כמה "נבחרינו" מחוייבים לבדוק ולחקור לפני שהם מעלים הצעות מן השרוול, או לפחות לבקש כמה תגובות נגדיות אראיות כדי להבין בעייתיות של רעיון שנראה נפלא להרף… אני חושבת שבמקרה הנוכחי אין צורך בהסבר נוסף.
    התקציבים שעשוייים להישפך על הרעיון הנ"ל יכולים ללכת, למשל, לשיפור תנאים ואמצעים במסגרות החינוך הקיימות או מתן קורסים מסובסדים להורים רבים שמעוניינים בהם.
    צעדים רחבים יותר, מתוך ראייה כוללת, ייתנו לנו עתיד וחברה מעוצבים יותר, אשר יוכלו להשפיע באופן גם היקפי על התנהגות החריגים.

  6. Danielle הגיב:

    ודוקא הפעם אני לא ממש מסכימה איתך. אמנם אני לא בעד הגדרת "מיהו הורה טוב" או מתן רישיון להורות, כי פה אנחנו נכסנים לפילוסופיה וסוגיות אתיות כבדות משקל, אבל כן, אני בהחלט בעד השתתפות של הורים בקורסים לקראת ובמהלך השנים הראשונות של הילד.

    למה? כי אנשים לא נולדים הורים.

    עד לפני כמה שנים, למשל, לא היה דבר כזה שאשה לא מתחברת תכף ומיד לתינוק שילדה. כמובן שהיה דבר כזה, אבל התעלמו ממנו ומהנשים שחוו אותו. כתוצאה מכך, היתה התעלמות גורפת מצרכים מאד בסיסיים, מאד חזקים, ומאד מאד משמעותיים של אחוז לא ממש קטן של נשים. נשים, שמצד אחד היה להם מאד קשה בסיטואציה לא פשוטה של גידול תינוק חדש (וזו סיטואציה מ-א-ד לא פשוטה), ומצד שני, החברה הכניסה אותן למצב רגשי בלתי אפשרי של "את לא בסדר", ו"את מוזרה ולא כמו כולם". נשים אלה הן בדיוק הנשים שבסכון לפגוע בילדיהן, ולו בגלל הטיעון של "החיים האלה בלתי אפשריים, אולי עדיף שאני אחסוך לילד" (שהיה הטיעון של מרינה דוידוביץ' אם אני לא טועה, שהטביעה את שתי בנותיה לפני כעשור). אם היו קורסים בנמצא לאיך מתמודדים עם תינוק חדש, טכניקות הנקה, טכניקות עיסוי להרגעה, קורסי תיאוריה על שלבי התפתחות תקינים של ילדים, ואם אפשר גם הכרה של כלים לשימוש יום יומי (איך מציבים גבולות לילד בן שלוש? מהי תזונה נכונה לילד? מה ההבדל בין 'לעודד' לבין 'להלחיץ' ילד? איך מזהים סטרס אצל ילד? וכו') הרבה מאד כשלים בתקשורת היו נמנעים, הרבה מאד סטרס הורי היה נמנע, ותאמין לי שהילדים היו יוצאים רק מורווחים מהעסק.

    לאמא שלי יש חברה שעבדה במח' הרווחה של עיר מסוימת באזור המרכז, בעלת חתך סוציואקונומי לא מזהיר. לפני שנים, העיריה החלה בפרויקט שנקרא אפס-עד-שלוש, בו היה ליווי מקצועי בדיוק בתחומים הללו של נשים שילדו, לילדים בגילאים אפס (כלומר לידה) ועד גיל שלוש (ומכאן שם הפרויקט מן הסתם). התגובות לפרויקט היו מדהימות, וכל ההורים שהשתתפו בפרויקט היללו אותו ואת הכלים שהוא נתן להם והמליצו עליו לכל מי שהם מכירים. הילדים רק הרוויחו, והעיר זכתה בדור של ילדים שלא פילל לו בכלל, ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר שאר הילדים בעיר, שלא השתתפו בפרויקט. מוכח, בדוק, נערך מעקב אחר הפרויקט, סטטסיסטיקות ומה שאתה לא רוצה. היום, זו אחת הערים הפורחות באזור המרכז, עם אוכלוסיה שלחלוטין שנתה את פניה.

    אנחנו לא נולדים הורים. זהו ידע נרכש. אני מעדיפה לרכוש אותו בקורס מקצועי ל-פ-נ-י שילדתי, ולא "להתגלח" על חשבונם של ילדיי, ובגיל 60 להגיד שאולי במצבים מסוימים הייתי פועלת אחרת, לו היה לי הידע שיש לי עכשיו, אבל בינתיים הילדים שלי נדפקו ושונאים אותי.

    לא מכירה את הצעת החוק של גב' חילו, אבל אני בהחלט בעד קורסים לקראת הורות. ואם שלילה של מענק הלידה יבטיח השתתפות בכזה קורס אז אני בעד, בדיוק בשביל להגן על הילדים. ידע הוא כח, בורות היא מסוכנת. פיזית. והגיע הזמן שנתחיל להגן על הילדים במדינה הזו. המקום הכי מסוכן לילד הוא הבית. אחוז מטורף של ילדים נפגע ב-ב-י-ת. לא בגן, לא בכביש, לא בגינה. בבית. מספיק קורס שילמד איך להפוך דירה ל"צ'יילד פרנדלי" (למשל שידיות של סירים ומחתבות על הגז לא יבלטו החוצה) ויכול להיות שהצלת חיים של ילד. וזה לא ידע שאנחנו נולדים איתו. זה ידע שחייבים לרכוש מבחוץ. ולדעתי, זה אינטרס של המדינה. לוודא שהילדים שנולדים בה מקבלים את היחס הטוב ביותר, ומטופלים כראוי.

  7. גיא הגיב:

    דניאל – אני חייב לומר שהתרשמתי מאוד מהתגובה הזו. באמת. יש בה הרבה דברים, שבהחלט הייתי שמח ליישם, עוד לפני שמחליטים "ללכת על" ילד. אין ספק שהקורסים שציינת הם קורסים שלדעתי חובה על כל הורה לקחת, ובכך את צודקת. עצם העובדה שגם יש מחקרים שתומכים בכך, זה גם עוזר לי בהחלטה (ואני נשבע שאין טיפת ציניות בכל מה שכתבתי עד עכשיו).

    יחד עם כל זה, יש לי רק בעיה אחת: אני לא מוכן שייקחו ממני את חופש הבחירה לעבור את הקורסים האלה. כמו שיש יולדות שבוחרות לקחת את קרוס ההכנה ללידה (שיטת למאז' או כל שיטה אחרת), יש לאנשים בחירה איך להכין את עצמם לשלב ה"הורות". ברור שאף אחד מאיתנו לא נולד הורה, אבל חשוב לציין כאן, שגם אותם "מורים" בקורסים, הם הורים מ"סוגים" שונים. איך תדעי שמה שהתאים למרצה שלך יתאים גם לך? הרי אתם שונים באופי, הבית שלכם נראה שונה, ואפילו רוב הדברים ה"בסיסיים" יכולים להיות שונים מילד לילד. לפי מה תחליטי אם המרצה הזה מתאים לך? האם הם גבר או אישה? האם את תבקשי את קורות החיים שלהם לפני תחילת הקורס? או אולי בכלל תבקשי לראות את ילדיהם, על מנת לוודא שהם גדלו "כמו שצריך"?
    אני בהחלט חושב שיש דברים שכדאי ללמוד, וגם לעבור קורסים, אבל אלה צריכים להיעשות מתוך בחירה חופשית של ההורה, ולא מתוך כפייה.
    זו הנקודה שאני מנסה להעביר, בסופו של דבר. כמו שיש בחירה חופשית ליולדת להבחליט אם היא רוצה לידה טבעית או אחרת, וכמו שיש חופש החלטה בסיסי לכל אזרח במדינה דמוקרטית, אני חושב שהקורסים האלה צריכים להיות מתוך בחירה ורצון של ההורים.

    (ד"א – אם התכנית של אותה עירייה כל כך טובה, למה העניין לא מפורסם? לא ראיתי כלי תקשורת אחד שיצא בהצהרות מהסוג הזה, במיוחד לא מאז אותה הצעת חוק של נדיה חילו. אם יש מחקר מהסוג הזה, שיכול לשפוך אור על הנושא הזה, בצורה כל כך חד משמעית כפי שאת מתארת – הביאוהו לכאן).

  8. Danielle הגיב:

    לא. יש דברים שלדעתי נופלים בקטגוריה של אחריות המדינה כלפי אזרחיה, וכיוון שכך, לאזרחים אין ברירה אלא לקבלם. בראש אלה עומדים נושאים הקשורים לבטחון ובטיחות – רישיון נהיגה, קורס רענון בנושא, רישיון לנשיאת נשק – כל אלה המדינה לא שואלת אותך, אלא כופה עליך וזהו. כנ"ל חבורת בקופת חולים כלשהי, דרך אגב, ואם אתה קונה בית, יחד עם המשכנתא מחייבים אותך לרכוש ביטוח חיים. כדי שבמקרה חירום בני המשפחה לא יצטרכו למכור את הבית כדי להתקיים.

    דאגה לבטחון האישי של ילדים, לאיכות חייהם ולצרכים האישיים שלהם גם נופלים בקטגוריה של "אחריות המדינה". חוק חינוך חובה, לדוגמא, זה בדיוק זה. ילד חייב לקבל חינוך והשכלה, נקודה. כך שאני אומרת שחייבים שהורים יעברו את הקורסים הללו. מי יעביר את הקורס ומה יהיו הדגשים אפשר להשאיר פתוח לבחירת ההורים (כמו לבחור איזה בית ספר עם איזה הדגשים במקרה של חוק חינוך חובה – בי"ס דמוקרטי, חקלאי, עיוני וניסויי מחויבים להעביר את נושאי הליבה, הם יכולים לבחור באיזו דרך), אבל את הקורסים חייבים לעבור. נקודה. וכמו שיש "תכנית ליבה" בבית הספר, שכל בתי הספר חייבים ללמד, בצורה זו או אחרת, צריכים להיות "נושאי ליבה" בקורסים לקראת הורות (כמו החייאה, כמו זיהוי מצוקה אצל ילדים בגילאים שונים וכו) שכל הקורסים חייבים להעביר. מה בנוסף? באיזה צורה? כימיה עם המורה? זה אפשר לעשות סקר שוק ולהחליט מה יותר מתאים לנו ומה פחות. דתיים יכולים לקבל קורס החייאה עם ציטוטים מהרמב"ם אך ורק ע"י אישה, קורסי בטיחות בבית יכולים להיעשות ע"י מהנדס, רופא או יועצת פנג שווי. זה מבחינתי, פתוח לבחירה. אבל מה שחשוב הוא שהמידע הטכני על איך להפוך את הבית לבטוח יותר עבור הילד יעבור אל ההורה. וזה *לא* נתון לבחירה. הורה חייב לדעת מה מסכן את הילד שלו, ולהגן עליו, וזו אחריות המדינה לדאוג שילדיה יהיו בטוחים, גם במחיר כפיית קורס על ההורים.

    את הקורסים הללו, מבחינתי, חייבים לעבור. מי המורה ומהו הערך המוסף שכל מורה מביא איתו לקורס? פה אפשר לבחור, ובכיף.

    לגבי הפרויקט "0-3", הוא נערך כשאני הייתי ילדה, אי מאז לפני כ-15 שנה לערך. אני יכולה לנסות לברר עם החברה של אמא שלי איפה אפשר לקבל פרטים נוספים, אם זה עדיין מענין אותך. רק תגיד.

  9. גיא הגיב:

    ברור שזה מעניין אותי! הנה אני אומר.
    ד"א, הערה קטנה לגבי בתי ספר: יש לי כמה קוראים שאני יודע עליהם, שלא יסכימו איתך לגבי החובה לחינוך ע"י הממשלה. יש גישה של Home-Schooling שאין לי את היכולת לפסול, בעיקר בגלל חוסר בידע מספיק. יחד עם זאת, יש דיווחים על כך שזהסיפור הזה עובד לא רע במקרים מסויימים, ואף יותר מכך.

  10. Danielle הגיב:

    גם אלה שהולכים בכיוון של חינוך בבית מקבלים ביקורים של קצין ביקור סדיר, ויש חומר שההורים חייבים להראות שילד יודע. חינוך ביתי קיים בארץ, אמנם לא מפותח ומשרד החינוך מערים קשיים, אבל זה קיים. אין לי שום בעיה עם זה, להפך. לפעמים עדיף בבית מאשר במערכת החינוך שלנו, בטח במצבה הנוכחי.

    ועם זאת, אני חושבת שחובת המדינה לאזרחיה לדאוג שתהיה להם השכלה, בריאות ובטחון. ולא צריך להיות קומוניסטים בקטע הזה, יש מספיק שבילי זהב בדרך.

    דרך אגב, מבחינתי, חינוך ביתי הוא עוד סוג אחד ברשימת סוגי בתי הספר. כל עוד יש חינוך והשכלה, אני בעד להתאים אותם למה שהכי טוב לילד. אבל חובה שהילד יקבל חינוך והשכלה. לא חובה השכלה מטעם הממשלה, כן חובה השכלה איכשהו. תפקיד הממשלה הוא לדאוג לכך שתהיה השכלה, ההורה יכול (וצריך) לבחור איך. יותר ברור?

    אני אנסה לתפוס את החברה של אמא שלי. אני אחזור אליך לגבי זה.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות