ויתקין: השקת קריניאן 2006
אני הראשון שאודה בכך שהבלוג הזה הפך להיות כלי פרסומי ליקב ויתקין. העניין הוא, שמגיע להם. לאנשים טובים שעושים יין טוב, ובמחירים סבירים, אני תמיד מוכן לעזור. אני כבר "שבוי" של היקב הזה כמה שנים, והיין שלהם רק הולך ומשתבח. הלוגו של היקב, לפיו הוא מתחייב להפתיע, מצליח לעמוד בציפיות שהוא יוצר בכל פעם מחדש.
אתמול, מוצ"ש, היה ערב ההשקה של הקריניאן 2006 ביקב. החוויה שקיבלתי, כרגיל, היתה יוצאת מן הכלל, ואכן – הפתיעה לטובה. איכשהו, החבר'ה האלה מצליחים לברוח מהבנאליות של הסיורים ה"רגילים" ליד מיכלי הנירוסטה וחדר החביות, שבהם. בואו נודה בזה – ראית אחד – ראית את רובם. אבל אני קצת קופץ קדימה, כילד מתלהב, כהרגלי.
אז מה היה לנו?
התחלתי עם הריזלינג 2007 המעולה, כדי לעורר את החיך. אין הרבה שינוי מדיווחים קודמים. כבר קניתי כמה בקבוקים מהיין הזה, והם מלווים ועוד ילוו אותי בקיץ החם הישראלי. היין הזה הפך להיות אחת האהבות הגדולות שלי הקיץ.
על ה"מסע ישראלי לבן 2007" ויתרתי, כי עיקר החגיגה סבבה סביב האדומים, וקשה לי לערבב "חלב ובשר", מה שנקרא. אני יודע שהוא מעולה, טעמתי אותו ב"פסטיבל האביב" בבית היין במעברות, ולכן החלטתי לקפוץ קצת קדימה לכיוון היינות האדומים.
התחלתי בבציר החדש של "מסע ישראלי אדום 2007". לאחר שבציר 2006 אזל מזמן מהמדפים (כמו כל יין שהיקב הזה מייצר, לצערי), החליטו ביקב להשיק את הבציר האחרון, שרק הגיע לחנויות לאחרונה, ואני צופה גם לו עתיד קצר בחנויות. אני רואה יותר ויותר אנשים שמגיעים להשקות, ובאיזשהו מקום, זה קצת מפחיד. מפחיד אותי שהיקב יגדל יתר על המידה כדי לרצות את כמות "מעריצי ויתקין", ויוותר על האיכות או על רמת המחירים. אבל עכשיו, אנחנו עדיין במצב מעולה, אז בואו נמשיך:
הצבע של היין הוא רובי, מאוד ריבתי, מרקם מעט שמנוני.
הריח: מאוד מאוד פירותי. בולטת ההרגשה של ריבת אוכמניות, עשב ירוק טרי ורטוב. אסף אומר שזו היתה הכוונה הפעם. לתת לקריניאן ולסירה "לדבר".
הטעם: טחב, פירות בשלים, פירות יער.
בקיצור – עוד יין נהדר. לדעתי – טוב בהרבה מהבציר הקודם. מוכן לשתיה מיידית, למרות שעוד שנה-שנתיים לא יא יזיקו לו.
מפה עברתי לכיוון ה"קברנה פרנק 2006", שממנו מחכה לי שישייה במרתף של היקב. זו אחת הקניות העתידיות שאני הכי גאה בהן. מדובר ביין שמורכב רובו (86%) מקברנה פרנק, והשאר מפטיט ורדו. גם על היין הזה כבר כתבתי בעבר, אבל הנה ביקורת עדכנית:
צבע: סגול-שחור, מעט שמנוני.
ריח: עור, טחב, פלפל, פירות בשלים (דודבנים, אפרסקים).
טעם: עור, טחב, פלפל, פירות בשלים, ציפורן ופרחים אדומים ומעט וניל. מרגישים מעין "טריות" כזו ביין. הטעם מתפתח ומשתנה בכוס לאורך זמן. מורכב מאוד. יש גם טיפה מרירות בחיך, שרק אומרת לי שיש ליין הזה עוד לאן להתפתח. ברגע שהחבר'ה ישיקו אותו – תהיינה לו 3-4 שנים שקטות מאוד אצלי במרתף.
בקיצור- היין הספיק להתפתח באופן משביע רצון בחודשים האחרונים. יש למה לצפות.
הבא בתור – בעל השמחה – קריניאן 2006. גם ממנו כבר נקנתה שישייה עתידית לפני כמה חודשים. לגבי היין הזה, יש לי בעיה קלה. כשאני מסתכל בהתרשמות שהיתה לי בטעימה העתידית ההיא, אני רואה את התיאור הבא:
-
צבע: רובי-סגול. שמנוני.
ריח: ריבת תות, תפו”ע אדומים, פלפל, טחב.
טעם: תות שדה, פלפל, אדמה רטובה, מעט טחב. אחרי כחצי שעה בכוס, יש גם רמזים לתפוז סיני (אסף טען שהוא טועם שזיף שחור, ואני לא אתווכח איתו).
הפעם, בטעימה הזו, המצב קצת שונה:
הצבע כהה יותר. כמעט שחור.
הריח: מתוק מאוד, מזכיר בהחלט שזיפים שחורים (מה שהיה מרומז בלבד בטעם בטעימה הקודמת), אוכמניות שחורות, אולי אפילו רמז לתמרים. מורגש מאוד ריח הציפורן וכמובן – גם הווניל. זהו יין שנועד לאכילה עם בשר. ללא ספק.
טעם: ארוך מאוד וממלא את החיך. מורגשים בעיקר פירות "שחורים", פרחים אדומים (ציפורן, ורד, גרניום) וגם וניל. העניין הוא, שהפעם ההרגשה שלי היתה שיש לא מעט חמיצות ומרירות בפה.
מסקנה: לדעתי ליין הזה יש עוד הרבה זמן לשכב בתנאים טובים. אני לא חושב שיש טעם לגעת בו בשנים הקרובות. הוא בהחלט לא מוכן לשתיה מיידית. הריח מאוד מפתה, אבל ליין יש עוד הרבה לאן להפתח.
ועכשיו – להפתעה. אסף הכניס כמה חבר'ה לחדר הפנימי, והיה לי המזל להיות ביניהם. המטרה: לטעום כמה דברים יוצאי דופן.
הוא התחיל בזה שהוא הוציא לטעימה יין גווירצטרמינר, שעדיין נמצא בתסיסה. זה בהחלט לא משהו שנותנים לכם לטעום בדרך כלל. הטעם שלו היה זהה לזה של סירופ אשכוליות מרוכז במיוחד. הצבע, גם הוא דומה לזה של סירופ אשכוליות. היין השני, הישר ממיכל ההתססה, היה הריזלינג. ריח עדין של אננס ולימון וטעם נפלא של מיץ ליצ'י. "ארץ טרופית יפה"? יש. ממש נהניתי ממנו. ואחרון חביב – סירה, הישר ממיכל הנירוסטה. מי שעוד לא עבר חוויה כזו, עלול להירתע. הריח הוא של גופרית מרוכזת, עם ניחוח של קל מי ביוב.. 😉
הצבע שלו סגול, ויש לו מעין "הילה" סגולה, בהירה למדי. הטעם (כן, אם מתעלמים לרגע מהריח, אפשר גם לטעום), הוא מריר מאוד וסגור לגמרי, באופן צפוי. הסירה, יחד עם הוויונייה, אמורים להוות חלק נכבד מה"מסע ישראלי אדום" הבא. מעניין היה למצוא, שכמה דקות אחרי כן, הריח התפתח טיפה בכוס, וריח עז של אניס התגנב פנימה.
בהחלט היה מדובר בחוויה מעניינת. עצם העובדה שיש לאסף, דורון ושרונה אומץ לתת לנאמני היקב טעימה מיין בתהליך הכנה, זה לא דבר של מה בכך.
כרגיל – יצאתי מהיקב בהתלהבות, עם ארגז של שישיית קריניאן 2006, שנשקתה מבעוד מועד. מחכה לחבר'ה האלה שינה ערבה במיוחד.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
ויונייה במסע אדום?!