ביקורת סרט: אל תתעסקו עם הזוהאן
יום שישי בערב, זוגתי ואני כבר הרבה זמן רוצים לראות את הסרט הזה, ומצליחים "להשתחל" לאחד הקולנועים האחרונים במרכז שמציגים את "אל תתעסקו עם הזוהאן", הקומדיה האחרונה מבית היוצר של אדם סנדלר. כבר מההתחלה, אתה קולט שזה הולך להיות סרט בורקס ישראלי, עם הומור טיפה טוב יותר. בגדול מאוד, מדובר בסוכן מוסד / שב"כ / מוסד בטחוני ישראלי אחר, שנחשב עילוי בתחומו (חיסול טרוריסטים), אשר מחליט יום אחד שנמאס לו מכל המלחמות המטומטמות, והוא מביים את מותו כדי שהוא יוכל להתחיל חיים חדשים: להגר לניו-יורק ולהגשים את ייעודו כספר נשים.
- במאמר מוסגר: מה הסיבה לעזיבה של הכל? נמאס לו לצוד טרוריסטים בלבנון או בעזה, רק בשביל שאחרי כמה חודשים הם ישוחררו עבור איזו גופה. נשמע לכם מוכר? ובכל זאת – זו קומדיה, כאמור.
הסרט הזה מיועד לישראלים – בכך אין ספק. הפסקול של הדג נחש, ובעיקר השחקנים הישראלים הרבים: עידו מוסרי, עמנואל צ'ריקי (שראינו אותה לאחרונה ב"צעירי תל אביב"), דינה דורון, ימית סול ומורן אטיאס בהבלחות קצרות, ואולי שכחתי עוד איזה מישהו או שניים. זה לא ממש משנה. מי שעושה את הסרט הזה שווה לצפייה הם אדם סנדלר וג'ון טורטורו. כל השאר מגלמים סטריאוטיפים של ישראלים / פלשתינאים בניו יורק (אה, כן – וההופעה הקצרה של הנרי ווינקלר, "הפונז", היא בהחלט משעשעת).
מעבר לכל אלה, יש הומור שמותאם לקהל הישראלי בלבד, ובחלק מהביקורות שקראתי באתרים בינלאומיים, נכתב שהסרט די מצחיק, אבל בעיקר בלתי מובן לקהלים שונים. הבעיה היא, שגם אני לא ממש הבנתי על מה המהומה בהתחלה. סנדלר מנסה לגלם ישראלי, עם מבטא "ים תיכוני" מביך מאוד, שהוא יותר צרפתי מאשר ישראלי. וגם זה לא בדיוק. דווקא טורטורו מצליח טוב יותר בגילומו של הארכי טרוריסט, בעל רשת הפאסט פוד "מוכען טוחען", עם המבטא המצחיק. נראה שסנדלר ניסה לקחת את העניין של המבטא ברצינות, כאשר טורטורו ויתר על זה מראש. כמה נקודות לזכותו של טורטורו בעניין הזה. אחרי חצי השעה הראשונה, איכשהו גם אני התחלתי לצחוק. ההומור הנמוך הזה, לא נעים להודות לפעמים, הוא מצחיק. גם את אניני הקולנוע (ואני בהחלט לא אחד מהם). כל מיני סיטואציות (שאת חלקן אני מודה לאל שלא עברתי מימיי), גם אם צפויות, מצליחות להצחיק. בכל זאת, מדובר באדם סנדלר, קומיקאי שלמדתי לאהוב בעיקר מאז "Little Nicky" (מה שתורגם בארץ כ"שטן על הזמן"). יש לשחקן הזה תמימות מסוימת, שהוא מביא איתו למסך. מין נסיון להדגיש הומור של בחור רגיש שכזה, בכל אחד מהסרטים שלו. יש בזה משהו משובב.
לאחרונה, הוא אפילו התפרסם בכך שהוא סירב להשתתף ב"פרוייקט השואה" החדש שך טרנטינו, כי הוא חשב שהתפקיד שלו וולגרי ואלים מדי. סנדלר היה, וככל הנראה תמיד יהיה, הטייפ קאסט שהוא יצר במו ידיו. זה לא דבר רע, במקרה הזה.
זהו. מדובר בסרט חסר עלילה, אבל גם לא כזה שלוקח את עצמו ברצינות תהומית (למרות שהבנאליות של ישראלי שמתאהב בפלשתינית, בניו יורק, שבה כל האפשרויות ניתנות להגשמה, קצת מיותרת, לטעמי). אם עוד לא ראיתם – זה לא סרט שאי אפשר לחכות איתו ל-DVD, או לטורנט הקרוב למקום מגוריכם, אבל יש משהו בחוויה של הקולנוע, של צפייה עם עוד חבורה גדולה של ישראלים, שמבינים את אותו הומור ייחודי רק לנו, שעושה הרגשה טובה למדי. אני לא מאמין שאני הולך לכתוב את זה, אבל לפעמים הקהל הישראלי, הוא בדיוק מה שאתה צריך.
ציון של קופי השבת: 8 (רק בגלל האווירה בקולנוע. ב-DVD בבית, אני מניח שהציון שלו היה יורד פלאים).
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
ראיתי ואני מסכים איתך כמעט לגמרי.
אני ראיתי אותו בבית (באימיול הקרוב לביתי)
בדיוק כמוך לא חשבתי שהאמריקאים יבינו את ההומור הישראלי.
והתרשמתי ממנו שהוא די משעשע, אדיוטי לחלוטין שכמו כל סרטי הבורקס זה בדיוק החן שלו.
ואין ספק שמדובר בסרט בורקס והעובדה שהכי מדגישה את זה היא שכמו כל סרט בורקס כולם (אצלי במפעל) מצטטים את הסרט.
"מוכן טוכן"
"I will do your mother again and then we disco"
"חוסטרליה", "חנגורו"
"Electronic store is a dream killer"
ואין כמו סנדלר כדי להדגים "הומור עצמי". אם פה הוא צוחק על (עם) הישראלים, אם יצא לך לראות את ה"פטיש העברי" שם הוא יורד על הדת בצורה כזו שאם זהלא היה הוא הסרט הזה היה מוכרז סרט אנטישמי.
(אבל אותי הוא מאוד הצחיק)
אתה לא קורא את הפוסטים שלך לפני שאתה מעלה אותם?
יש המון שגיאות כתיב, וחבל
צודק. תוקן. היה הרבה לכתוב על הבוקר.
ניסיתי לבדוק ולעקוב אחר השגיאות עד כמה שיכולתי.