אני לא עובד ב”מחשבים”
כבר שנים שאני נתקל בתופעה המעצבנת הזאת. בשביל כל מיני "דודות" ואנשים שבחיים לא עשו שום דבר עם מחשב מלבד ללמוד איך לשלוח מיילים, אני עובד "במחשבים". "מחשבים" זה מין מושג ערטילאי כזה, שאומר בעצם שאם יש מחשב בסביבה, אני אמור לדעת איך לפרק ולבנות אותו מחדש, לחבר אותו לרשת אל-קעידה, ולכתוב תוכנה שתצליח לעשות את כל העבודה בעולם, בלי שהאנושות תצטרך לעבוד יותר לעולם. אותם הדיוטים/ות למיניהם/ן, גם לגמרי לא מבינים למה אני לא ממש מצליח לרדת לדעתם, ולמה יש לי סימן שאלה גדול על הפרצוף, שמשמעו: "הא..?!"
בחצי השנה האחרונה, אני לא עובד. זה לא בגלל שאני לא רוצה. השוק מסריח, המצב הבריאותי שלי לא משהו, נוסיף לזה שבחודשיים האלה אני גם בלי רכב (בגלל שלילת רשיון), והנה – יש מתכון בטוח לאבטלה. למשוואה הזו אפשר גם לזרוק את העובדה שאני מחפש עכשיו עבודה במשרה חלקית, אחרי שחיפושים נרחבים אחרי משרה מלאה לא העלו תוצאות, מה שגרם לי להירשם לתואר במנהל עסקים ב"רופין" (שאמור להתחיל בסוף אוקטובר).
המצב הזה גורר הורים "מסוימים", שאינם מבינים דבר וחצי דבר על עולם ההיי טק הישראלי, לתת לי כל מיני עצות על "עבודות פוטנציאליות", שאין בינן ובין הכישורים שלי שום קשר.
ובכן, הדיוטים והדיוטות, אני לא מאמין שאני כותב על זה פוסט, אבל הנה: החלטתי לעשות קצת סדר בעולם ה"מחשבים" (תנו להוריכם לקרוא את זה, זה אולי יחסוך לכם כמה שעות שלא יוחזרו לכם לעולם):
לפני הכל – כל מי שסיים תואר בהנדסת או מדעי המחשב – זה לא אומר שהוא יודע הכל על מחשבים. בדרך כלל ההיפך הוא הנכון. בתארים האלה מלמדים אותך את הבסיס הכללי ביותר, ובעיקר הרבה מתמיקה. כלומר: הרבה תיאוריה. התוצאה אצל רוב האנשים, שאם הם לא עבדו בתחום כלשהו בעולם המחשבים לפני או בזמן הלימודים – אין להם מושג ירוק מה אפשר לעשות עם הקופסא הזאת שקוראים לה מחשב.
כשאני אומר "אין להם מושג ירוק", אני מתכוון לעובדה שהם בעצמם, ככל הנראה, לא יידעו אפילו איזה מחשב לקנות, ואם המחיר הוא סביר למחשב שהם קנו. במצב כזה, הם יכולים אמנם לקנות מחשב סביר (ככל הנראה לא נגיע למצב שהם יקנו היום קומודור 64 ב-500$),אבל אל תבנו על הרבה מעבר לזה.
כמו בעולם הרפואה או המשפטים – גם בעולם הטכנולוגיה יש התמחויות. אני לא יודע אם זה דומה או לא לעולם הרפואה או המשפטים, אבל גם אחרי כמה שנים של "התמחות" בסוג מסוים של טכנולוגיה, ניתן לעבור לסוג אחר של התמחות. זה מה שקרה לי בדיוק (הרחבה בהמשך). מעבר לזה, אנשים שעובדים בעולם הטכנולוגי חייבים לשים יד על "הדופק הטכנולוגי" כל הזמן, בגלל ההתקדמות האינסופית. מה שאומר: אם אתם עובדים עם אאוטלוק של אופיס 3.11, אנחנו כנראה לא נדע איך "לתקן" לכם אותו. זו גם ככל הנראה הסיבה שבגללה אני לא אלך, למשל, לעבוד במשרה שכוללת תכנות ב-COBOL. אבל בואו נעשה עוד קצת סדר באמצעות מה שאני מכנה, סיפור אישי:
את התואר שלי סיימתי בין השנים 1997 ל-2001. זה היה תואר בהנדסת תוכנה ותעשייה וניהול, מה שאמר הרבה מאוד קורסים. בתוספת עבודה החל מהשנה השנייה, זה לא השאיר הרבה מקום לחיים, אבל אף פעם לא היתה לי ממש סיבה להתלונן על זה. בשנה השנייה, כבר הייתי מרצה לשפת C ביחידה ללימודי חוץ של הטכניון. כמו כל סטודנט בסוף המאה הקודמת, בדיוק לפני התפוצצות הבועה, גם אני רציתי לרוץ מהר ולמצוא לי עבודה בתכנות במשכורת של 5 ספרות. בשנה השלישית שלי של הלימודים, גם הצלחתי לעשות את זה, למשך 3 שנים. במהלך הזמן הזה, הגעתי למסקנה שתכנות זה לא באמת הצד החזק שלי. לא בדיוק בגלל חוסר יכולת. פשוט ראיתי שהרבה יותר קל לי לקרוא ולנתח קוד מאשר לממש אותו. מימוש קוד, מה שידוע בעגה ההדיוטית כ"לתכנת", לקח לי יותר זמן מאשר למתכנת הממוצע. כל זה גרם לכך שבסופו של דבר, קצת אחרי התפוצצות הבועה, מצאתי את עצמי ללא עבודה. המצב הזה גרר לא מעט חושבין והתייעצויות, שהביאו אותי למסקנה שהיתרון היחסי שלי נמצא בעבודה עם אנשים, לא רק עם "קופסאות". לכן התחלתי להתמקצע בתחום הרשתות (שאלו את ילדיכם, אם אין לכם מושג על מה אני מדבר), כאשר הרקע הזה "רץ" במקביל להתמחות כללית יותר, של עבודה טכנית ושיווקית מול לקוחות. כך המשכתי גם ב-3 חברות במשך 5 וחצי השנים האחרונות.
לפני כשנתיים, המחלה המעצבנת הזו תקפה אותי, והחיים שלי השתנו בעקבותיה. במשך 3 חודשים הייתי חצי מעולף בעבודה עם כאבי תופת, ובמשך 3 החודשים הבאים כמעט לא הגעתי לעבודה. לאחריהם חזרתי לאיטי לעבודה בחצי משרה, במשך כחצי שנה, עד שהצלחתי לעמוד על הרגליים באופן יחסי, וחזרתי לעבוד במשרה מלאה, עד מרץ האחרון (כ-10 חודשים). במשך כל השנים האלו, הצלחתי לנסוע לחו"ל ,להדריך לקוחות, לנהל פרוייקטים גדולים, לעבוד עם צוותי הפיתוח, התמיכה, ה-QA, השיווק וההנהלה. מבחינת מה שאני מחפש – לא השתניתי בהרבה, אלא שבגלל השוק החלש, הסכמתי להתגמש, ולחזור לעבוד גם במשרות של תמיכה טכנית או כמעט כל סוג של עבודה, גם במחיר 20 שקל לשעה, העיקר שאני אוכל לשמור על התקדמות כלשהי ועל יד על הדופק בתחומים שבהם אני טוב. כלומר: בעיקר לא לתכנת.
כאמור, הבעיה הגיעה לפני כשלושה חודשים. המצב הבריאותי שלי החמיר. יחד עם זאת, לא וויתרתי על הרצונות שלי. כאמור – אפילו נרשמתי ללימודים. ומה היתה הבעיה, מלבד אותו "מצב" בריאותי? אותם הורים מסוימים, שהחליטו שאני צריך לעבוד מהבית. לצורך זה, הורה מסוימת דיברה עם חברה שלה, כתבת טכנית עתירת נסיון, שנות ותק ושכר, כדי שתפנה אותי למשרות פוטנציאליות. המשאה היחידה שהיתה לה להציע לי, היתה בחברת אאוט-סורסינג בהוד השרון, ש"מחלקת" פרוייקטים של כתיבה טכנית לפרי לנסרים. אם הייתי מומחה לתחום הכתיבה הטכנית, או אם זה היה בכלל מעניין אותי, הייתי אומר – מילא. אבל לך תסביר לאותה הורה, שזה לא קרוב אפילו למה שאני טוב בו, או רוצה להתעסק איתו, ושגם כשאתה עובד בבית, יש לך דד ליינים לחוצים. ולא מדובר בדבר פשוט – אם אתה לא עומד בדד ליינים האלה, הסיכויים שיתנו לך פרויקטים נוספים, במיוחד כשאתה חדש דנדש בעולם הספציפי הזה, הוא אפסי. לך תסביר לה, שזו לא ממש ההתמחות שלך. החברה שלה, שמרוויחה כל כך טוב בזה (תכל'ס, הרי זה מה שמושך את האמא הפולנייה שלי), כמובן שכחה להסביר לה את כל זה.
את כל זה אני מפרסם פה, בגלל שעד שבוע שעבר, הסיפור הזה היה אמור להישמר בינינו, אבל ברגע שהיא הכניסה עוד כל מיני "חברות" שלה לעסק הזה, חברות שאין להן שום קשר אליי או אפילו לאותן עבודות פוטנציאליות, בלי לבקש את רשותי (אחרי שהיא ביקשה ממני לא לספר על כל זה לאנשים זרים), מבחינתי – העסק פתוח לציבור. מוסר כפול זה משהו שאני לא עובד איתו טוב.
היום, התקשרו אליי מחברה מסוימת, והציעו לי עבודה כראש צוות תמיכה טכנית. נכון – מדובר במשרה מלאה – ועוד אין לי מושג איך אני אוכל למלא פונקציה כזו. אבל לפחות אני מוכן לנסות, מאחר ואני לא רואה הצעות אחרות מעניינות יותר או פחות, שדופקות לי בדלת. הבעיה היא, כמובן – שאין לי רכב להגיע לראיון ביהוד, ביום שני הבא בבוקר. ברוב תמימותי, ביקשתי ממנה טרמפ. חשבתי שהיא תשמח עבורי. חשבתי שהיא קצת תפרגן. אבל לא! מאחר ולא לקחתי את "הצעת העבודה" שלה, היא מחליטה להתנקם. איזה יופי. כמה פאקינג בוגר. במקום לפרגן, היא רק מתחילה לומר לי כמה אין לי סיכוי. נפלא. מי אמר שמשפחה זה לא דבר נהדר?!
הגיע הזמן שתתחילו להבין, הדיוטים יקרים: אני לא עובד ב"מחשבים". אני מנהל פרוייקטים, עם נסיון והתמחות. לא מחפש תשואות על זה, לא מחפש הכרה בזה. אבל כמו שלא תקראו לפרופסור בתואר "דוקטור", אני מצפה שתבינו את ההבדל. זה לא כזה מסובך.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
לי דווקא מאוד נוח לערטל את מה שאני עושה. במה את עובדת? מחשבים. אההה עיניים עגולות נפתחות, איזה יופי.
אני מסכימה איתך שיש בתחום שלנו כל כך הרבה התמחויות וכל כך הרבה תתי התמחויות שרק אנשים מבפנים יכולים להבין מה בתכל'ס עושים.
בהצלחה בראיון. יהוד זה נשמע נחמד. זה בבקעת אונו – נקודת העוגן שלי בישראל.
היי אני נתקלתי הרבה פעמים באתר שלך.במקרה גם אני גרה ברעננה בדיוק רחוב לידך (הכלנית) וזה מה שסתם הניע אותי לכתוב לך.גם לי יש פיברו.איזה באסה של דבר זה.טוב אני ממש לפני יציאה מהבית אז ביי בנתיים
ברוכה הבאה לבלוג, סיגל.
אכן באסה. בכך אין ספק.
לגבי כל עניין הפוסט הזה: בזכות חבר טוב, יש לי טרמפ ליום שני הקרוב.
כרגיל, אין לי מלים כדי לתאר כמה אני מרגיש אסיר תודה על חברים כאלה כמו שיש לי ועל העזרה המדהימה שאני מקבל מהם. גם בשנתיים האחרונות וגם בכלל.
אפי, כשאני עובד, ומתחילות שאלות, אני דווקא שמח לספר לאנשים במה אני עוסק, לפחות למי שיש סבלנות להקשיב. למדתי, שלמרות שיש לי חברים שמתעסקים בנושאים שאני לא כל כך מכיר, כמו פיסיקת הקוואנטים – אני עדיין אוהב להקשיב וללמוד.
לעומת זאת, למי שאין את הסבלנות הזו, אז כן – אני מניח שאת צודקת והתשובה "עובד במחשבים" היא מספקת בהחלט.
הבעיה היא, כאמור, שאנשים מסוימים מתחילים לומר לי מה אני יכול ולא יכול לעשות בלי לנסות בכלל להקשיב או לרצות להבין מה ההתמחות שלי. אותם אנשים שאומרים לי: "היי – אתה עובד במחשבים, לא? אז מה הבעיה שלך למצוא עבודה?!". אנשים כאלה מביאים לי את הסעיף, לרוב. במיוחד בימים אלו.
גם אני עובד במחשבים. מה שגורם לכל מיני אנשים לשאול אותי אם יש לי קודים למשחקים, למה הנורטון שלהם נופל וכמה עולה X-box. התשובה הרגילה היא בשאלה (מה זה נורטון? מה זה קודים? מה זה x-box?, בהתאמה).
לכן אני אומר שאני מהנדס תוכנה. אף אחד לא מבין מה זה (גם אני לא), אז עוזבים אותי בשקט. חוץ מאלה שהתקינה PHPBB וחושבת שאני יודע איך לשנות style.
Hello, IT. Have you tried turning it on and off?
😉
Hello, IT. Have you tried turning it off and on again?"
בדיוק..
יכולתי לכתוב על זה קומדיה, אם לא היו עושים את זה לפניי.
אין על הבריטים האלה (למי שלא הבין – זה הזמו להוריד את שתי העונות של The IT Crowd).
מורה מזמינה את ההורים לפגישה דחופה. ומספרת שביקשה מכל הילדים בכיתה לספר מה אבא עושה. הבן שלכם אמר שאבא שלו מתופף בבית זונות. האמת עונה האבא שאני מהנדס איזוטופים במכון וויצמן, אבל נראה אותך מסבירה את זה לילד בן 6.
אישית אין לי בעייה שאני עובד ב"מחשבים". כל פעם שאני מנסה להסביר או לפרט יותר אני נתקע בנסיונות להסביר ולפרט מושגים ורעיונות שהם כמו סינית לצד השני.
מחשבים זה מין שם קוד כולל להכל. ומי שמבין או שחשוב לו מבקש ומקבל הסבר מדויק יותר, ובדרך כלל ברוח טובה כי גם הוא נתקל באותה בעייה.
ובנושא אחר, למרות הכאב, בתור הורה, אני משוכנע שהיא חושבת שזה לטובתך, וגם בלי להבין מה בדיוק אתה עושה, מתוך דאגה לילד הקטן שלה היא חושבת שעדיף שיהיה כרגע בבית ופחות חשוב מה הוא יעשה שם.
אני יודע שזה "לטובתי". אבל לפעמים צריך גם לדעת להקשיב. זה בהחלט יהיה הרבה יותר לטובתי.
כשאני מנסה להסביר לה שוב ושוב את אותו הדבר, זה נעשה קצת מאוס.
תראה, כשאני באמת עובד, וכשאין לי יותר מדי סבלנות לענות לאנשים מסוימים, אני מניח ש"עובד במחשבים" היא תשובה טובה מספיק, כי בדרך כלל היא גם מספקת את המאזין. אבל זה לא המצב הפעם. כשאתה מחפש עבודה, אתה רוצה שחברת ההשמה שלך, נניח, תדע בדיוק לאן להפנות אותך, ולא לכל תפקיד שקשור במילה "מחשבים". שוב – אני מבין את הכוונה הטובה, אבל לפעמים ההקשבה וההבנה חשובה פי כמה. בתור בנאדם שמנסה להיות אמפטי, זו תכונה חשובה למדי, אתה לא חושב?!
הבעיה היא זו בדיוק. חברות השמה רואים "לינוקס" אצלי ברזומה ושלוחים אותי למקומות שצריכים קרנל האקר שכותב דרייברים לחומרות לא מתועדות שנגנבו מסין ע"י רוסיה דרך סינגפור. מה הקשר לרזומה שלי?
אז אם אנשים שמתעסקים בהשמה בתחום המחשבים לא מתעניינם מה ההבדל בין ניהול והקמת רשתות ובין תכנות סקריפטים ובין הינדוס-לאחור בC ושפת מכונה בקרנל, איך אתה מצפה שאמא שלך תדע להפריד? אני חיים בעולם מסובך. יום אחד גם לא תבין במה הבן שלך עובד. כבר היום אני חושב ששנינו לא מבינים מה החבר הדוקטורנט שלנו באמת לומד… קבל בהבנה ועשה "כן" גדול עם הראש.
Sorter, קרעת אותי!
זו בדיחה שאני אזכור.
יש לי חולצה שאני מאוד שמח שרכשתי בזמנו – "No, I will not fix your computer" – עובד יופי כאשר אנשים מבקשים ממני עזרה עם המחשב שלהם או כל דבר אחר שקשור למחשבים רק כי הם שמעו שאני יודע לתכנת ועבדתי בתמיכה טכנית פעם.
לי אישית יש בעיה חמורה יותר, כאשר הורים מסויימים מאוד נעולים על כך שאני פשוט חייב ללכת וללמוד משהו שקשור למחשבים, כי שם נמצא העתיד וכל זה (העתיד באמת נמצא שם, או לפחות ככה ההורים האלה חשבו כאשר הם עבדו על IBM360 ותכנתו באמצעות ניירות מחורצים).
מאת:דורון
אני מאוד חובב נוסטאלגיה -זה מזכיר לי את הזמנים מהילדות
ולא מזמן הזדמן לי לקבל מחשב קומודור 64
אני אשמח מאוד לקבל ממך עצה איך אני משיג למחשב תוכנות ומשחקים
לא באי ביי כי אין לי כרטיס אשראי ולא חשבון בבנק
אני משלם רק במזומן
@דורון – ראשית, ברוך הבא לבלוג.
שנית – מזל טוב! לקבל קומודר 64 פעיל בשנת 2012 זה לא עניין של מה בכך! יש לי המון זכרונות נהדרים מהמכונה הזו.
למעשה, התקבלתי למשרת התכנות המלאה הראשונה שלי בזכות אותו קומודור (בראיון לא היה לי מושג ירוק מה רוצים ממני. אבל כשהר"צ שמע שיש לי קומודור 64 פעיל בבית, הוא כל כך התלהב, שהראיון עבר לסיפורים על תכנות בבייסיק, וזה מה שהשיג לי את העבודה… וזה היה בשנת 1999, כן?).
לגבי משחקים ותוכנות – לצערי אני לא מתעסק איתו כבר די הרבה שנים. הוא שוכב כאבן שאין לה הופכין במרתף של ההורים שלי, ואני מניח שאני עוד אבדוק אותו בעתיד.
עד לפני כמה שנים, עוד השתמשתי בכל מיני אמולטורים של משחקים בגודל של 16 ו-32 KB (ויש לא מעט כאלה ברשת – חפש ולא תתאכזב!) על ה-XP שלי, אבל זהו בערך.
ד"א – האם קיבלת עם הקומודור גם את הטייפ? אחד הזכרונות הכי אהובים עליי, היה העצבים על המשחק שלא "נטען" מהטייפ כמו שצריך..
לגבי תוכנות וכו' – קשה לי לומר לך איפה להשיג אותן היום, כי האמת היא שאין לי מושג. כאמור – לא התעסקתי עם הקומודור כמה שנים טובות, ובטח שלא רכשתי תוכנות או משחקים "חדשים"… למעשה, היום אפילו אין לי טלוויזיה בבית, כך שחיבור של המחשב הזה למסך ראוי היא לא באמת אפשרית…
בכל מקרה – בהצלחה עם זה! ואם תמצא משהו מעניין – אני אשמח אם תדווח. אני בטוח שיש כל מיני אנשים שהיו שמחים לדעת איפה אפשר להשיג היום תוכנות ומשחקים, סתם לצורך השעשוע או האספנות שבדבר.