פוסט דמיוני (?) מבייג’ינג
בימים האחרונים, אי אפשר שלא לשמוע על כל מה שקורה בבייג'ינג. אם התקשורת והעולם בימים כתיקונם מתעלמים מהמעצמה הבעייתית הזו, אז עכשיו הכל פורח וזורח שם. האולימפיאדה בסין גורמת לי לתהות, אם אפשר להציע ענפים אולימפיים חדשים. בפרט, אני מדבר על רעיון של ענף היריקה. הענף יכול להתחלק לתחרויות שונות: יריקה למרחק, יריקה לצדדים, יריקה בצרורות, וכו'. כל התחרויות האלה הן חלק מענף פופלארי מאוד בעולם, ואפילו מתאים לתחרויות בינלאומיות. הרשו לי להדגים: הסינים יורקים על האזרחים שלהם, ומפעם לפעם גם על העולם. הרוסים – גם הם יורקים על האזרחים, אבל בעיקר על העולם – ובפרט – על האמריקאים. מעולים ביריקה למרחק. האמריקאים מהווים תחרות לא פשוטה לרוסים. הם יורקים גם על הרוסים, גם על העיראקים וגם על צרפת. הפלשתינים, אלופים ביריקה לצדדים. מה לעשות – פלשתינים (וצריך תחרות שתתאים גם להם). הם מתחלקים לשניים ולא ממש מצליחים להחליט על מי לירוק יותר – עלינו או על האמריקאים או על עצמם.
ואז מגיעים הישראלים. אם יש מדליות זהב שמובטחות לנו – זה בענף הזה. ולא משנה באיזו תחרות. מדליות זהב מרובות כל שנה כל השנה, גם כשאין אולימפיאדה. ביריקה למרחק – אנחנו יורקים על הפלשתינים, על האמריקאים ועל מי בעצם לא. אבל הענף המנצח באמת שלנו, הוא היריקה בצרורות. בלי אבחנה.
רוצים דוגמאות?
אוקיי. נתחיל בפוליטיקה של הימים האחרונים: אולמרט יורק עלינו כל הזמן: הוא משחרר עכשיו 220 אסירים פלשתינים עם או בלי "דם על הידיים", ואומר לנו שזה נועד לחיזוק אבו מאזן בשטחים. ואני שואל: אבו מאזן בשטחים? הוא עוד שם? כי למיטב זכרוני הוא לא מצליח להשתלט על הילדים שלו, שלא לדבר על מה שקורה בשטחים, או פלשתין או איך שתרצו לקרוא לזה. אבו מאזן לא יכול להתחזק, כי אבו מאזן לא באמת קיים. הוא כמו פתח תקווה, אבל בקנה מידה בינלאומי. בינתיים, אולמרט מצליח, אלוהים יודע איך – לירוק גם על גלעד שליט.
כלכלה: המפקח על הבנקים יורק עלינו בעזרתם של הבנקים – הוא טען אתמול שהלמ"ס טעתה, ושבעצם ה"רפורמה" שלו בעמלות הבנקים היתה מוצלחת! אז מה אם כמה זקנים לא מצליחים לקנות עוד אוכל או תרופות בגללה זה? הצלחה מסחרית! אין ספק. עוד רגע יספרו לנו שהיריקות האלה זה גם גשם, ושלא באמת חם עכשיו. שגם דני רופ טועה.
חינוך: יולי תמיר יורקת על הסטודנטים והממשלה יורקת על החינוך בכל הזדמנות אפשרית. ההמצאה החדשה (או שאולי כבר לא כל כך): תכנית לימוד הקריאה תחת סטופר. ילדים בני 6 נדרשים לקרוא כשהמורה מודד זמן וסופר טעויות. המורים מתנגדים – ומשרד החינוך יורק. פלא שהתלמידים לא אוהבים ורוצים להמשיך לקרוא אחרי זה? עאלק עם הספר.
מערכת הבריאות: ביטוח לאומי יורק על הקשישים. בתי חולים יורקים על החולים (אם אני שומע את המילה "בקהילה" עוד פעם אחת אני מבטיח להעלות לעולה איזו אחות). הרופאים מטפלים במשפחות שלהם, מקבלים קצת עטים וכל מיני צ'ופרים מחברות התרופות, ויורקים על כל השאר (כלומר על מי שבאמת צריכים אותם).
המשטרה: טוב. אני מניח שלא צריך להרחיב על כמות היריקות שיוצאת מהמשטרה. תפתחו עיתונים, או את הבלוג הזה, ותבינו לבד.
האוצר: המלכים של ענף היריקות. בלתי מובסים בעליל. הם מצליחים לירוק לכיוון אחד, תוך כדי שהם מגישים את הכסף שלהם לאלה שיורקים עליהם. כל שנה הם מצליחים לעשות את זה בלי להניד עפעף.
משרד התחבורה: מופז, האיש הכל כך נחמד הזה, מצליח לירוק על כל התושבים שרוצים להכנס לתל אביב לעבודה. הוא מתכנן לסגור את תל אביב לרכבים פרטיים (ע"י אגרת גודש, כאילו שזה באמת יעבוד), בלי לתת פתרונות חלופיים. אני חושב שאם היה אפשר להוריד את מופז בדרגה שוב – הייתי שמח לעשות את זה. הממ.. המילה טר"ש עולה לי בראש.
תיירות: מצליחים לירוק בעיקר עלינו. נכי צה"ל לא מצליחים לצאת לחופשה בימי החופש הרגילים (כי המלונות מפסידים כסף עליהם, ומין הסתם זה לא יקרה בעונת השיא לעולם), שאר אזרחי המדינה מנסים להבין איך בדיוק לילה במלון 4 כוכבים באילת בקיץ קפץ ל-4 ספרות ללילה. העיקר שעוד מנסים לספר לנו איך חשוב שנצא לחופשה בישראל. אפילו ב"חורף הישראלי" (עוד אוקסימורון), ביום אחד בחרמון יעלה לי יותר לקחת משפחה של 4 נפשות, מאשר לשים אותם על מטוס ולטוס לגרמניה. יריקה מקפיאה, משהו.
מערכת בתי המשפט: שר המשפטים יורק עליהם, והם מתכופפים כדי שהיריקה שלהם תעבור לאזרחים שתלויים בהם לקצת צדק. "המהפיכה הממוחשבת" שלהם כל כך טובה, עד שהם שכחו פרט קטן ולא חשוב: לחבר אותה למערכת של המשטרה. עירא יכול להעיד על זה. העיקר שהם מדברים על זה ששר המשפטים "הורס את מערכת הצדק". שמענו. קודם תתקנו את עצמיכם – אחרי זה נדבר שוב. תחזרו אליי כשה"מהפיכה" הפשוטה הזו תהיה מוכנה.
אני מזמן הפסקתי לדבר על זה שמס הכנסה יורק על כולנו, ולא נותן דבר בתמורה. המחשבים שלו לא מעודכנים אפילו עם אלה של משרד הפנים. משרד הרשיון כנ"ל ובעצם כל אחרת. מתברר שרק ל-D&B ישראל אפשר לגשת כדי לבדוק מה באמת קורה בכל אחת מהפונקציות הנ"ל. גם על זה עירא כבר סיפר.
בקיצור – אין עלינו. יריקה בצרורות זה הענף שלנו, למרות שאני בטוח שנצליח לא רע גם באחרים. נראה את הסינים האלה עכשיו…
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אבל כבר יש תחרות בינלאומית ליריקות…
http://www.youtube.com/watch?v=pauQ2Jbuzk8
אכן, אבל לצערי אפילו הענף הזה התקדם מאוד בשנים האחרונות.
סחתיין על הלינק. כבר שכחתי את הסרט הזה (בפעם האחרונה שראיתי אותו, זה היה לפני איזה 8 שנים).
למה אלה שמתלוננים על זה שמערכות המחשב של משרדי הממשלה לא מקושרים, הם אותם אלה שמתלוננים על זה שמערכות המחשב של משרדי הממשלה יודעות יותר מדי עליהם ופוגעות בפרטיות?
מודי, הבעיה שלי היא לא שהממשלה "יודעת" עליי יותר מדי, כמו העובדה שהם נותנים למידע הזה להתפרסם באופן חופשי, או שהם לא מגנים עליו בצורה מספיק טובה.
מרשם האוכלוסין ועוד כהנה וכהנה דוגמאות – הן אלה שמעצבנות אותי (אני מציע ללכת לפוסט של עירא על D&B ישראל שמחזיקים באופן גלוי לגמרי את רשימת בעלי העסקים בארץ, ולא מוכנים להסיר אפילו את הפרטים או לפחות להגן עליהם באמצעות סיסמא).
אני הראשון שאשמח לדעת שבתי המשפט והמשטרה מקושרים זה לזה, וגם למשרד הפנים.
אבל אני בטח לא רוצה למצוא את המידע הזה עליי ברשת במרחק גיגול אחד פשוט.
ההבדל בן שתי הגישות האלה גדול, מודי. אפשר להצליח להכיל את שתיהן. וזו גם לא כזה מסובך.
מודי, הבעיה היא שמצד השירות לאף גוף שירותים אין הצלבת מידע ואין יעילות לטובת האזרח. אין מערכת CRM נורמלית (לא שהיא עובדת לטובת האזרח אצל אורנג' וחברים). ומצד שני גורמים בטחוניים שאינם שירותים פקידותיים ממשלתיים אוגרים עליך יותר מדי מידע ועלולים לנצל את זה לרעת האזרח, שם פתאום יש יעילות.
הממשלה שלי כבר אגרה עלי מספיק מידע, אני רוצה שתשתמש בו כראוי במקום לאגור עוד מידע. היום כל שבב כזה נראה קטן אבל כשיום אחד יבוא להצליב את כל המידע ולנצל אותו נהיה בצרה, והגורם המצליב הזה לא בהכרח יהיה גוף ממשלתי כמו שאומר גיא.
להמשך הויכוח אני כותב פוסט על חוק טביעות האצבע כבר שבועיים בהמשכים, בסוף יהיה מזה פוסט אצלי בבלוג.
אתם צודקים בתיאוריה.
למעשה, חיבור המחשבים יוצר פגיעה בפרטיות, כי אתה לא יודע אילו נתונים משותפים ואילו לא, וגם קשה להחליט מה ראוי שיהיה משותף. ככל שיש יותר אנשים עם גישה לנתונים, יש פחות פרטיות.
תחשוב הום למי יש גישה להיסטוריה הרפואית שלך, למשל. כל רופא יכול לגשת לשם, וגם חברת הביטוח שלך, וקרן הפנסיה, וכל מי שאי פעם חתמת לו על ויתור. אז יש מי שיכול לדעת, אבל זה לא אצלו על המחשב: הוא צריך לטרוח כדי לקבל את המידע.. עכשיו כדי ליעל את המערכות יוסיפו גם את ביטוח לאומי, ואת מס הכנסה, והכל on-line, ועכשיו כל מי שדודה שלו עובדת במשרד ממשלתי יכול לדעת הכל עליך.
כמובן, שאפשר לבנות את המערכת כל שזה לא יהיה אפשרי. אבל אתה סומך עליהם?
חברת הביטוח לא יכולה לגשת לתיק הרפואי שלך, וטוב שכך.
אם אני סומך עליהם? לא, וזו הסיבה שאני לא רוצה לחלק יותר מדי פרטים ליותר מדי גופים. אני רואה שבסופו של דבר אתה כן מסכים עם העמדה שלי…