עבדאללה ב-Japanika
אחרי כל מה שעברנו אתמול, רק הגיוני היה שנפנק קצת את עצמינו. מתברר שרשת הסושיות Japanika פתחו גם סניף כשר ברעננה, בנוסף ל-3 אחיותיה בתל אביב. "סושי? כשר?" תגידו. "למה? בשביל מה זה טוב?". ואתם יודעים מה – בדרך כלל את תהיו צודקים במאת האחוזים. אלא שהפעם, תרשו לי בבקשה לבשר לכם על סושייה כשרה מסוג אחר. מהסוג הטעים.
ב-Japanika ברעננה, אין הרבה מקומות ישיבה. זהו סניף קטנטן, שאת רוב החלל בו ממלא בר ישיבה, ומסביבו כמה שולחנות. כיאה ליום קיצי באמצע אוגוסט, המקום ממוזג כיאות, ובהתאם לחוקי העישון, גם העשן נשאר בחוץ. הפתיע אותי לראות שגם בצהרי היום, בשעה 14:00, בה הגענו ועד לשעה 15:45 בה עזבנו, המקום מפוצץ כל הזמן. לפי מה שאמרה לי שותפתי לארוחה (אני קורא לה אמא), המקום הזה ממלא תורים לא קטנים כל ערב. ואם כך הדבר – כנראה יש משהו בגו.
במסעדה יש בצהריים ארוחות עסקיות מצוינות: הראשונה היא ארוחת סושי, שכוללת מנה ראשונה (מרק מיסו או סוגי סלטים למיניהם), בחירה בין 4 קומבינציות שונות של סושי ושתיה קלה (לימונענע או מיץ אשכולית אדומה) במחיר של 42 ש"ח. הארוחה השנייה מציעה מנה ראשונה דומה, מנה עיקרית חמה (שניצל יפני, חזה עוף או נודלס עם ירקות) וגם כאן – שתיה קלה, וזו במחיר של 44 ש"ח.
בנוסף, המסעדה מציעה עכשיו מבצע קיץ על כוס/בקבוק יין רוזה של יקב תבור, בציר 2007, מסדרת אדמה. כוס רוזה עולה 18 שקלים, ובקבוק עולה 62 ש"ח. בהחלט מחיר סביר ביותר. היין מרענן מאוד – בעל גוון ורדרד, ריח של אשכוליות אדומות עם שילוב של מעט תות ולימון, וטעם מרנין של אשכולית אדומה עם המרירות הקלה על הלשון, שבאה איתה. שתי כוסות היוו תוסף יפה לארוחה שעמדנו להזמין.
כחולה סושי ידוע, הלכתי על הארוחה הראשונה, ובה כללתי:
מרק מיסו – המרק מעולה. לא מוצף בטופו, אך ניתן עם מנה נדיבה מאוד של אצות, כפי שצריך להיות.
קומבינציית סושי שכללה: קונוס סלמון סקין וסלמון עם אבוקדו ומלפפון, 2 נגירי – אחד טונה ואחד ספייסי טונה וכן רול (4 יח' ) של טונה אדומה עם אבוקדו. כאן המקום לציין את איכות החומרים שמהם מכינים פה את הסושי – אין ספק, שהמקום שומר על איכות גבוהה מאוד. הוואסאבי הוא וואסאבי אמיתי וטרי, חריף כמו שהוא אמור להיות. בנוסף לרוטב הסויה, מוגשים גם רוטב טריאקי ומטבל פלפלים ומיונז. לדעתה של אימי, הטריאקי בהחלט שידרג את הקומבו שהיא הזמינה.
כשתיה, הזמנתי כוס של מיץ אשכולית אדומה, סחוט טרי, עם קרח.
גם השירות היה חייכני מאוד, אם כי לא תמיד מדויק. המלצריות נטו לשכוח חלק מהבקשות שלנו, אבל אחרי שהן תוזכרו, הן חזרו עם הכל, כפי שביקשנו קודם.
אחד הדברים שממש נהניתי מהם, היתה האקוסטיקה. למרות שהמקום היה מלא עד אפס מקום, יכולת לשבת ולדבר בשקט ובשלווה. מוסיקת הרקע היתה ברקע (!).
אולי זה אחרת בערב, ואולי גם אחרת בסניפים האחרים של הרשת, אבל אני את הארוחה שלי והחברה שבאה איתה – אוהב בדיוק ככה.
סיכום:
חשבון: 120 ש"ח לשני אנשים, לפני טיפ (כולל שתי כוסות יין ושתי מנות עסקיות).
אוכל: מצוין. ברמה גבוהה ומחומרים איכותיים.
אווירה: משגעת. מקום קטן, במרכז רעננה. פשוט וחמוד.
רומנטיקה: אפשרית, אני מניח, למרות שקצת צפוף.
שירות: טוב מאוד.
חניה: לא מדובר פה בתל אביב. יש ברחובות ליד.
ציון: 9 (בכל זאת קחו לתשומת לבכם שמדובר בציון שהוא ביחס למקום כשר, שאין בו את כל אפשרויות הסושי שתרצו).
Japanika
רח' אחוזה 95, רעננה
טלפון: 09-7438504
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
ספר לי על זה, אני גר 20 מטר מהמסעדה
באותו רחוב שהיא פינתית לו ובערב כשאני יוצא עם חברים
אנחנו רוצים ללכת לשם לאכול או משו אבל זה פשוט מפוצץ.
התור מגיע עד לכביש, כשהוא מתחיל מהבר שבתוך המסעדה
אני לא טיפוס שיעמוד בתור,
אני פשוט אחכה קצת עד שיירדו מהמסעדה ואז נלך לשם
"הוואסאבי הוא וואסאבי אמיתי" איך יודעים?
כנראה ושכחתי להגדיר בפוסט הזה ספציפית מהו וואסאבי אמיתי בשבילי: וואסאבי "אמיתי" הוא כזה ששורף לך את הנחיריים לפני שאתה אוכל אותו ובזמן שאתה אוכל אותו, בלי קשר לאיזה חור הוא נדחף..
עכשיו, העניין נעשה די פשוט, האמת – הכל בסופו של דבר, מתחיל ונגמר בריח.
כתבתי כבר בעבר על כל מיני סושיות תל אביביות, שיצא לי להיתקל בהן בשנה האחרונה ("קאי" ברמת החי"ל למשל), גם כאלה שפעם מאוד אהבתי, שהוואסאבי שלהן הוא פשוט לא חריף. וזה בלשון המעטה. ומה הטעם בוואסאבי לא חריף?
כאחד שאוכל את הוואסאבי שלו ללא הסויה, העניין הזה חשוב לי עוד יותר.
מה גורם לוואסאבי לא להיות לא חריף? די פשוט: את הוואסאבי עושים מערבוב של אבקה עם מים. כשהוואסאבי יושב כמה ימים ככה, (להלן: וואסאבי לא טרי), החריפות שלו פשוט מתפוגגת. וואסאבי הוא לא משהו שאפשר לשמור במקרר יומיים-שלושה. זה פשוט לא עובד!
וואסאבי גם מאבד את החריפות אם הוא חזרת רגילה עם צבע ירוק או סתם עשוי משורש מסוג נחות וזה מה שלרב מיובא לארץ.
אגב לפי חברים שביקרו ביפן, שם יש מרדף של פיינשמקרים אחרי הוואסבי המושלם, או לפחות סוג ב' משובח. לטענתם מה שאצלנו נחשב וואסבי טוב זה סוג ג' או ד' ביפן. הכל בפרופורציות 🙂
אכן. הזקנים שלי היו ביפן, ולמרות שהם לא מאוכלי החריף המשוגעים לדבר (כמוני), הם דיווחו שבאמת יש מרדף כזה כמו שאתה מתאר.
האמת? הייתי שמח להיות חלק מהמרדף הזה, אם רק יכולתי לרוץ. 🙂