Genesis all over again
אז הם חזרו ובענק! אולי לא לימים שבהם פיטר גבריאל ניצח על ההרכב הזה כמו שרק הוא יכל, ואולי אין עדיין אלבומי מופת כמו בתקופה ההיא, אבל הם חזרו!
ג'נסיס של שנות ה-80, שבהן פיל קולינס, אחד האנשים הכי מוכשרים בתעשיית המוסיקה, לקח את ג'נסיס והוביל אותה לכמה אלבומים משמימים משהו, עשתה הרבה מאוד כדי שהמעריצים יעזבו אותה, וגם כדי לפתח את קריירת הסולו של פיל קולינס. אמנם אני תמיד טוען שגדלתי בעשור הלא נכון, להלן עשור אחד מאוחר מדי, לפחות, אבל עדיין – יש בי אהבה לקיטש של קולינס. הוא הוציא שירים יפים, רומנטיים, ופופיים במובן הטוב של המילה, כשפופ עוד לא היתה מילה גסה (כלומר לפני עידן רוני סופרסטאר ודומיה)
אבל אחרי כל הזמן הזה, ההרכב הזה חזר להופיע השנה ברחבי אירופה (תשכחו מזה שנראה אותם בישראל, לצערי). שמעתי הרבה ביקורות נהדרות לאחרונה על סיבוב ההופעות הזה. החבר'ה עומדים על הבמה שעתיים וחצי (!!!) ומנגנים את מיטב השירים של ג'נסיס על שלל תקופותיה, כולל מאלבומים אלמותיים כמו Selling England By The Pound, שלדעתי הוא יצירת מופת שלמה בפני עצמה.
הערה קטנה בתוך הסיפור הזה: לאחרונה אני שומע המון אמנים שמלכלכים על מה שנקרא "אלבומי קונספט" – להלן אלבומים שמספרים סיפור, בין אם אינסטרומנטלית בלבד ובין אם עם שירים ממש, לכל אורך האלבום. לדעתי, ברוב האלבומים ששמעתי מעולם הפרוגרסיב של שנות ה-60 וה-70 (קאמל, גריפין, קינג קרימזון רנסנס, ועוד הרבה טובות), מדובר היה ביצירות מופת אדירות! אפילו Dream Theater עשו את זה לפני כמה שנים טובות עם אלבום בשם Scenes from a Memory, שסיפר סיפור מרתק לכל אורכו. אין לי מושג מה גורם לאמני ישראל לזלזל ביכולת הזו, אולי חוסר יכולת שלהם עצמם לספר סיפור באלבומים שלהם לכל אורכם (מתבררר שקשה לספר משהו ביותר מ-3-4 דקות). בכל מקרה, גם ממבקרים ישראליים שמעתי נימה דומה, ואני באמת ובכנות הייתי רוצה לדעת מה יצר את האנטגוניזם הזה. אם מישהו מוכן להסביר לי – אני אשמח מאוד. כי אחרת, עם כל הכבוד – תנו את הכבוד ללהקות האלה. כל אחת מהן טובה בהרבה מאלה שיש היום.
בכל מקרה – עד שג'נסיס יחליטו להגיע לפה להופעת פרישה, רגע לפני שהם נכנסים לבתי אבות, אני אמשיך לשמוע את אחת הלהקות הגדולות בעולם הרוק בכל הזמנים. מי שעדיין לא התחיל – אין זמן טוב כמו ההווה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
ואם כבר עסקנו בלהקות גדולות, הנה משהו נחמד לסיום: הווייט סטרייפס, עלו להופעה, ניגנו תו אחד וירדו מהבמה. אני מניח שהייתי יכול לראות את זה בתור משהו מקורי, ואולי אפילו מפתיע. אבל אם הייתי הולך להופעה הזו, קשה לומר שלא הייתי מתאכזב, בניגוד לקהל שלהם, שכבר לפי מה שהבנתי, הורגל בכל מיני קטעים כאלה של הצמד.
בנימה פחות שמחה, לצערי, גאנז אנד רוזס חושבים על איחוד, ואפילו עושים את זה השבוע פעם אחת בלי אקסל (תודה לאל, לפחות זה), לכבוד 20 שנה לצאת האלבום היחיד שהיה שווה משהו בדיסקוגרפיה שלהם.
ועכשיו לכו תשוו את זה עם ההופעה של ג'נסיס…
לא גיא, אין לי שום כוונות להשוות את זה עם ההופעה של ג'נסיס. לא משווים תפוחים וכאב ראש, תודה.