חוק החמץ החדש והגדרת הסטטוס קוו
"מדהים". זה מה שמה שעומד לי בראש בימים האחרונים בעקבות פסיקת בית המשפט בכל מה שקשור למכירת חמץ בבתי עסק סגורים. ולמה "מדהים"..? כי אני מלקט תגובות בעיתונות מכל קצוות הקשת הפוליטית, ואני חייב לומר שבעל הבית השתגע. נתחיל בזה, שפתחתי לפני רגעים אחדים את העיתון "ישראל היום", שמחולק חינם לביתי מדי יום (בדר"כ אני נעצר בעמוד התשבצים, נהנה ממנו ותו לא). ברפרופיי בעיתון, ראיתי תגובה של ח"כ זבולון אורלב, וכך הוא מצוטט: "הלוואי שלא היינו זקוקים לחוק איסור הצגת חמץ בפסח, כפי שאיננו נזקקים לחוק יום הכיפורים. אבל מה לעשות, שמיעוט 'חילוני להכעיס' שהציג ומכר חמץ בפסח באופן בולט, בוטה ומכעיס – הוא שגרם להסדרי חקיקה שמלכתחילה לא היה צורך בהם". יו"ר ש"ס, אלי ישי צוטט באומרו: "מדובר בפגיעה אנושה בסטטוס קוו". שתי האמרות האלה מכעיסות אותי. דבר ראשון – ממתי הפכתי כחילוני, למה שמכנה מר אורלב, "מיעוט". למיטב ידיעתי – החילונים הם עדיין הרוב המוחלט במדינת ישראל. אילו היתה נראית בעיני אדם זר לחלוטין, כמות החוקים הדתיים במדינת ישראל, היתה נראית כאילו מדובר במדינת דת קיצונית, אבל זה עדיין לא הופך את החילונים למיעוט. אין לי בעיה עם השגחה על חמץ בפסח. יש הרבה דברים יפים במסורת היהודית (כגון סדר פסח, קידוש בשבת, ועוד). יחד עם זאת, הכפייה בעייתית הרבה יותר. בעל עסק פרטי, שרוצה למכור פיתות או לחם – זכותו המלאה לעשות כן, אם זה נעשה בדלתיים סגורות. בדומה לחוקים רבים ושונים שנוסו לאחרונה, במאה ה-21, במדינת ישראל, כגון חוק הצנזורה באינטרנט, חוק העישון וכל הדומים לאלה, גם חוק החמץ שנחקק ב-86' הוא חוק שמדבר אל אוכלוסייה מאוד מסויימת, המנסה לכפות את דעתה על שאר חלקי האוכלוסייה. זוהי משטרה מחשבתית, הלכה למעשה. הסיבה, מר אורלב, שהיו זקוקים לחוק הצגת החמץ, אז כמו היום – היא לא בגלל הצגת החמץ באופן בולט, כפי שאתה מציג, אלא בגלל כפייה דתית. פסק הדין מדבר באופן חד משמעי על הגשת חמץ במקומות סגורים! לא בולטים!
לגבי ההגדרה של אלי ישי לגבי ה"סטטוס קוו" – זה ממש מרתיח אותי. ה"סטטוס קוו", שישי מדבר עליו הוא כל דבר שהחרדים/דתיים מחליטים עליו, בלי לשאול את דעתם של החילונים (שכאמור – הם עדיין הרוב) על כך. הפירוש של "סטטוס קוו", הוא מלטינית: המצב הקיים (status quo ante bellum – המצב שהיה לפני המלחמה). מר ישי שוכח לעיתים, שרבים מן החוקים שלו, הם בעצמם שינוי קיצוני המערער את הסטטוס קוו, והדבר נעשה על בסיס יומי. לא ייתכן, שכאשר מדברים על שמירה על סטטוס קוו, מדובר רק על שינויים שנעשים לרעת החרדים, ואילו שינויים שנעשים לטובתם, עוברים ללא קול צעקה. אפשר להאשים את החילונים בשתיקה, בחוסר התארגנות, וכל זה יהיה נכון. יחד עם זאת, צריך להבין שלא כולם חושבים שפסק הדין החדש הוא בעייתי. להיפך – החוק של אי הצגת חמץ הוא אבסורדי. לפני שנה, הלכתי למסעדת פירות ים ("דרבי" בהרצליה), ויחד עם השרימפס שלי, הוגשו מצות, כי "אסור למכור חמץ בבתי עסק". זה מגוחך! זוהי מסעדה שבכל מקרה דתיים/שומרי מסורת לא ייכנסו אליה. אז למה למנוע ממני לחם טרי ליד הסלט, הטחינה והאיקרה שלי? זוהי כפייה דתית בצורה הכי חד משמעית שלה! אז על איזה "מיעוט חילוני" או "פגיעה אנושה בסטטוס קוו" מדברים פה?! אם כבר – אז מדובר בפגיעה אנושה בחילונים, ולא בשומרי המצוות.
מה שמדהים אותי לא פחות, הוא שדווקא באותו שבוע, שבו מורשע חבר ש"ס בשוחד ובמעשים פליליים, אותה מפלגה שחבריה הפכו את כניסתם לכלא לתופעה חוזרת ונשנית, דווקא היא מרימה ראשה, וצועקת על הצגת חמץ, כעל עבירה פלילית. באותו שבוע שבו ניסו חברי ש"ס להציג את בניזרי כצדיק הדור, קמו אותם אנשים וצעקו על "מהפיכות אנטי-יהודיות".
אני כבר לא יודע אם לצחוק או לבכות..
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
החילונים הם אולי רוב, אבל אוכלי חמץ בפסח הם מיעוט, ואוכלי חמץ בפרהסיה (בין אם לא מזיז להם פסח בכלל, או להכעיס) הם מיעוט קטן יותר.
וזה כן שינוי בסטטוס קוו – עד עכשיו היה חוק, ועכשיו אין. התופעה של שרימפס על מצה קיימת לפחות 15 שנה.
אנחנו דמוקרטיה? אז הכנסת מחוקקת חוק רע, ומצייתים או מנסים לשנות. אנחנו משפטוקרטיה? אז כל שופט זב חוטם מחליט מה החוקים במדינה כראות לבו. תבחר.
אז שוב אנחנו מגיעים לשאלת הביצה והתרנגולת: עד 1986 לא היה חוק כזה. זה לא חוק מנדטורי, ואפילו לא כזה שנחקק מימים ימימה. אין לחוק הזה שום דבר שקשור ליהדות או לחובתינו לא לאכול חמץ. יש בזה כפייה דתית בלבד. אז מי בעצם שינה את הסטטוס קוו?
לגבי "כל שופט זב חוטם", תסלח לי – אבל זו המשמעות של דמוקרטיה. לא יכול להיות שמיעוט יכפה דעה מסוימת על הרוב. ואני לא מסכים איתך שאוכלי חמץ בפסח הם מיעוט. אני מאמין בהתחשבות בזולת. עד היום יכולתי לצאת בפסח ולאכול חמץ בפרהסיה. תמיד היתה דרך. העובדה שלא עשיתי את זה לא מלמדת על זה שלא אכלתי חמץ, אלא על העובדה שהתחשבתי בזולת. אף אחד לא יכל להכריח אותי, כישות בודדת, לא לאכול פיתה בפסח. יכלו לא למכור.
הטענה שלי היא, שלהכנס לי לתוך המטבח, וזה בדיוק מה שרוצים החרדים, זו כבר חוצפה ממדרגה ראשונה. הם יכולים לבקש ממני להתחשב, ואני אחליט מה לעשות עם זה. אם הם כופים עליי את דעתם, זה יוצר אנטגוניזם, שאותה שופטת החליטה בגינה, ובצדק, לצעוק: "די". מישהו צריך לשים את הקו האדום הזה איפושהו. היינו צריכים אישיות אחת אמיצה, ומתברר שיש צדיקה אחת בסדום.
צריך לא מעט אומץ לקום אל מול פני הצביעות ולעצור אותה. לא מקובל עליי שכל שינוי לרעת החברה החרדית, יהווה "שינוי של סטטוס קוו". די כבר. נמאס. אתה יודע מה? אני לא מוכן שיחזירו עכשיו את משרד הדתות ואת כל השחיתות שמסביבו. מישהו שואל אותי? הרי זה שינוי של מצב שהיה קיים במשך 3 שנים. זה לא שינוי סטטוס קוו..? ומה עם השר לאיומים אסטרטגיים? והשר לענייני תיירות? שניהם לא מאוישים עכשיו, אחרי כמה שנים טובות שבהם היה מישהו בתפקיד. זה לא שינוי? העניין הוא פשוט – שני הנושאים האלה, לא יוצרים מספיק באזז בשביל שנלחם עליהם.
השופטת הזו צודקת במאה אחוז בפסק בדין שלה. הגיע הזמן שנלמד לתת לשונה מאיתנו לחיות. אני לא מתערב במטבח החרדי, ולא מעניין יותר מה קורה בגיטאות שלהם (וכן, אני יודע איך זה נשמע). לא רוצה שהם יחליטו בשבילי מה אני אוכל במקומות שהם גם ככה לא מגיעים אליהם.
תראה, גם אני חושב שהשופטת צודקת במאה אחוז. אבל אני מבין למה שסניקים מתעצבנים. כל שינוי וכל חקיקה היא שינוי של הסטטוס קוו. בשם הסטטוס קוו אפשר להרוס כל התקדמות. אבל אנחנו מגיעים לרדוקטו אד אבסרדום כמו זה ש"כבר שלוש שנים אין משרד דתות".
מה שש"ס לא מבינים זה שאי אפשר לעשות שינוי חברתי בחקיקה. אתה לא יודע מה תקבל.
על זה יש לי הסכמה מלאה איתך. חקיקה חברתית הוא אחד האסונות הגדולים שנוצרו בשם ה"דמוקרטיה". תמיד יהיה מישהו שיחשוב שהוא יודע מה טוב בשבילך.