על מחאה חברתית ומספרים

לפני כמה ימים כתב שלמה קראוס טור דעה בטמקא, שזכה לתהודה רבה ברשת, בו הוא מקונן על המצב בישראל, ועל המקום הרגשי שממנו הוא הגיע ומגיע למחאה. אני דווקא מאוד התחברתי לטור הזה, הרגשתי כאילו הוא יוצא מגרוני, לפחות בחלקו, לפחות בתמציתו.

ואז הגיעה תגובתו של אורי כץ בחורימבה. תגובה ארוכה, מעניינת ושווה קריאה (למרות אורכה – אני ממליץ על קריאתה בחום. כאדם שאוהב ללמוד – למדתי גם ממנה כמה דברים, שלא הייתי מודע אליהם). ועם זאת, עם הפוסט של כץ היה לי קשה, כי הוא הכניס הכל לתוך תבנית "מציאותית" של מספרים. ואיך לומר בעדינות? לא הכל זה מספרים. לפחות לא לפי סט הערכים שאני מאמין בו.

פרסמתי בחורימבה תגובה די ארוכה, שלקח לי למעלה משעה לכתוב אותה. ולפעמים, כשזה משהו שאני חושב שגם קוראיי אולי יתעניינו בו – אני מחליט לפרסם אותה גם כאן. אז ללא הקדמות נוספות, הנה מה שכתבתי לאורי (תיקנתי כמה שגיאות כתיב והוספתי כמה מילים בודדות, אבל מעבר לכך – לא נגעתי כמעט בדבר):

=======================

לפני הכל, אני חייב לציין שהמאמר הזה – לכל הפחות – מעניין.
גם אני הייתי פעיל (אולי לא מה”הנהגה”, אבל פעיל ברמה מסוימת) במחאה בקיץ שעבר. ואני בהחלט חושב שצריך חזון ורעיונות מטורפים, כפי שציין אחד המגיבים לפוסט.
עם זאת, צריך לפחות להוריד את הכובע בפני אורי על העבודה הרצינית שהוא עשה.

למעשה – יש לי כמה הערות קטנות, אך משמעותיות:
אורי, אם אתה באמת חושב שיש עודף במורים – יש לי חדשות בשבילך. המחסור במורים – בעיקר מורים טובים, בעיקר בתחומי המדעים, בעיקר במתמטיקה – הוא עצום. למעשה, משרד החינוך מכשיר היום מורים בצורה כל כך פארטאצ’ית כשזה נוגע ללימוד מקצועות מדעיים, שמצב בו מורה לתנ”ך או היסטוריה מלמד/ת מתמטיקה הפך לשגרה. אתה מוזמן לבדוק איזה תמריצים מטורפים מציע היום משרד החינוך לבוגרי תואר שני במתמטיקה, רק בשביל שאלה יבואו ללמד כמה שעות בשבוע. וזה עדיין לא עובד.

לגבי מערכת הבריאות – אוקיי. אנחנו יותר טובים מארה”ב. ואולי גם מרוב המדינות.
האם זה אומר שהמצב טוב? ממש לא. רחוק מזה. העומסים בבתי החולים הם לא נורמליים. רופאים רבים טסים מכאן בגלל תגמול עדיף במדינות מערביות אחרות. וסלח לי, אבל מדינה שמטפלת בחוליה בשגרה בתרופה כמו אופטלגין – תרופה שנאסרה לשימוש בכל המדינות המערביות, ולמעשה אסורה לשימוש בשום מקום מלבד העולם השלישי וישראל – היא מדינה חולה. וד”א – אם אתה לא מאמין לי – אתה מוזמן לבדוק את הדברים עם הסטודנטים לרפואה. אני זוכר את מבט ההלם שהיה על פרצופה של ידידה שלי, בימיה כסטודנטית לרפואה, כשהיא הבינה איך מתנהלת פה מערכת הבריאות ואיזה תרופות נותנים כאן.

יתרה מכך – ישראל היא אחת המדינות היחידות, שהמציאה את הטריק שנקרא “לא בהתוויה”. לצערי, נאלצתי לחוות את זה על בשרי. אם אתה לא מכיר את זה, הנה תיאור המצב בכמה מילים: תרופה חדשה יוצאת לשוק. תרופה חשובה לאחוז נרחב מהאוכלוסיה במערב. המדינה מכניסה אותה ברוב טובה לסל הבריאות ואפילו מתקצבת אותה. אלא מה? אם, למשל, התרופה נועדה לטיפול במחלת שרירים מסוימת, הם רושמים עליה הערה קטנה: “לא בהתוויה” לאותה מחלת שרירים. אתה מבין את האבסורד? לצערי, זה גם קורה לא מעט. יותר ממה שאתה משער.

כתבת על החשיבות של שיפורים בטווח המיידי על פני אלו של הטווח הארוך. סהדי במרומים שאני עוקב אחרי כל ה”שיפורים בטווח הקצר” בישראל כבר למעלה מ-20 שנים. הדברים האלה היו לא יותר מכיבוי שריפות במקרה הטוב, ורשלנות נפשעת במקרה הפחות טוב. כל מה שעשו כאן הממשלות בשני העשורים האחרונים היו “לטווח הקצר”, וראינו לאן זה הביא אותנו: חברה אלימה, בלי חינוך, עם מיסים עקיפים לא נורמליים (שעוד עומדים לעלות – תודה רבה לך שטייניץ על הגדלת הפערים).

אם אתה רוצה לדבר על דוחו”ת ה-OECD, בוא נדבר עליהם:
מדינת ישראל היא המדינה הכי אי שוויונית במדינות הארגון. ממש כבוד גדול.
בקרוב מיסים עקיפים, לא פרוגרסיביים, הולכים לעלות: מע”מ, דלק, תשלומים עבור חינוך ועוד. מס הכנסה לעשירים? יוק. זוהי נוסחה בדוקה להגדלת הפערים. וזה עומד לקרות בקרוב ממש. הכנסת כבר אישרה את הרוב.

מדינת ישראל מתנהלת לפי נתונים שגויים ש”מאכילים” אותנו בלי הכרה. המשכורת הממוצעת היא בדיחה. במקום על המשכורת הממוצעת, ש”נמשכת כלפי מעלה” באופן מלאכותי ע”י העשירון העליון, צריך לדבר על המשכורת החציונית, זו שבדיוק חצי מעמישראל מרוויח פחות ממנה. האם אתה יודע מהי המשכורת הזו? 5,300 שקל. ברוטו. לחודש. אני אחזור על זה שוב, למקרה שלא הבנת: 50% מעם ישראל מרוויח פחות מ-5,300 שקל בחודש. יאפ. תזכיר לי: בפעם האחרונה, מתי גמרת חודש עם משכורת כזו? בדיוק.

בינתיים המדד עולה, החודש הוא עלה בכמעט 1%. לרוב ההדיוטות זה לא אומר כלום. בתכל’ס, זה אומר שיהיו בקרוב עוד הרבה יותר עניים בקצב הזה. כאלה ששכר המינימום (כרגע עומד על 4,100 ש"ח בחודש, בקרוב יעלה ל-4,300 ש"ח) יהיה בדיחה לא מצחיקה עבורם.

אז כן – צריך שיטה קפיטליסטית, והיא הכי הוגנת עד כה. אבל יש גם מושג שנקרא חזירות קפיטליסטית. יש קו כזה, בלתי נראה לחזירים, שבו אתה כבר לא עוד קפיטליסט – אלא הפכת לחזיר. הפכת מאדם שיכול לבצע את אותה עבודה בחמישית מהשכר שאתה מביא הביתה, ועדיין היתה לך משכורת שהיא פי 20 מהעובד הכי פשוט שלך בחברה. ואת הסיפור הזה במחאה מנסים לעצור.

=======================

בסופו של דבר – מספרים זה דבר חשוב, אבל יש גם דבר שנקרא אנושיות. וברגע שהפנית את מבטך לצד השני, והפכת לחזיר – אז מחובתי לעצור אותך. כי זה לא “ביקוש והיצע”, זו גם חוצפה, וזה גורם לעוול לאחרים. כי זה כבר לא רק אתה. אתה לא חי בוואקום. אתה חי בחברה. ואם אתה לא יכול לחיות בחברה – לך. פשוט לך. תשאיר את הכסף שלך ולך מכאן.

ואורי – בבקשה אל תספר לי שהעובדה שנולדת לקאסטה הנכונה לא עובדת יותר. זה בהחלט עובד, ולצערי אפילו יותר מדי. קאסטות הן עדיין שם המשחק ברוב העולם המערבי.

העניין הוא, שלמעמד הפרולטריון (שהוא כבר לא העשירון התחתון, אלא מעמד הביניים ההולך ונשחק) נמאס שדורכים עליו. נמאס לו לראות איך העשירים מקבלים תרופות “בהתווייה” בלי תור וללא בעיה. נמאס לו לראות, איך העשירים מרוויחים מיליוני שקלים בשנה, ושולחים את הילדים למערכת חינוך פרטית, בזמן שאדם "רגיל", מהשורה, שמשלם מיסים וממלא את כל חובותיו לחברה, לא מצליח לשלם עבור חינוך לילד/ה שלו. נמאס לו לראות איך הילד שלו פחות שווה מהילד של השכן שלו.

ואין שום מספר שיצדיק את זה, אורי. שום מספר. גם אם תנבור בתוך כל הדוחות האפשריים. זו גם הסיבה שבכל העולם הפגינו השנה וממשיכים להפגין. זו לא רק ישראל. זה העולם. כל מדינות ה-OECD הנפלאות מהדוחות שהעלית.

וישראל נמצאת שם במקום הראשון – רק לא במה שהיא אמורה להיות – אלא באי שוויוניות מחפירה.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

תגובה אחת לפוסט “על מחאה חברתית ומספרים”

post_author." -->\n"; ?>
  1. מודי תולשששש הגיב:

    מסכים איתך.

    אורי כץ בכלל נלחם באיש קש. אני לא הבנתי משלמה קראוס שאפשר לפתור את כל הבעיות בכסף – להפך, שכסף לא יפתור בעיות גם למי שמרויח כסף, אלא אם כל מי שמשרת אותו ירויח טוב. כלומר: שויון טוב גם לעשירים.

    וכמובן כותב שלמה "המוכשרים שלנו הולכים לשוק ההון ולפיננסים, למשרות המתאפיינות בהיעדר תוצר ואפס תרומה לחברה" – ואורי כץ טוען שזו בורות לחשוב ככה, ומפנה למאמר שלא מראה את זה. כלים פיננסיים מתוחכמים לא תורמים דבר לחברה, ובנקאים מרויחים יותר מדי.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות