שלום לציונות?
לפני מספר דקות, סיימתי לקרוא כתבה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", על ספר שכתב ופרסם סמי שלום-שטרית, אחד מהאנשים שהשתתפו במאבק "הפנתרים השחורים" בשנות ה-70.
הבחור גר היום, בגיל 40, בלוס אנג'לס (כבר 5 שנים), עם כל משפחתו, והוא הוציא עכשיו ספר על הכיבוש וחוסר המוסריות שלנו כלפי הפלסטינים.
אלה שמכירים אותי, יודעים שאני לא ממש מתעניין בחדשות, לא שומע רדיו, וגם לא רואה טלוויזיה. אין לי אפילו דיעות פוליטיות מגובשות. אני לא יכול להיות מוגדר לא כשמאלני, ולא כימני, כי פשוט אין לי דיעות גורפות.
בכל מקרה, בראיון הנהדר ב"ידיעות", יושב מר שלום-שטרית, ומספר עד כמה אנחנו מושחתים, ואיך הוא לא יגדל לעולם ילד בארץ, בגלל שהוא לא רוצה "להגיש" את ילדיו לאנסים, מושחתים, פדופילים, כובשים, וכיו"ב.
עזבו את העניין שהבחור לא כתב ספר מאוזן, אלא סיפר רק כמה הפלסטינים הם עם נהדר ומסכן (עם עיניים ירוקות-כחולות, ציטוט ישיר), שאין להם ברירה אלא לשלוח 3 בחורות תמימות ומסכנות, להתפוצץ באיזו מסעדה.
מותר לו. הוא לא עיתונאי, ולכן אין לו את החובה להישאר מאוזן בכלום. זו זכותו.
הבעיה שלי בעניין הזה, היא שהבחור פשוט טיפש. אין לי דרך אחרת להגדיר את זה. עם או בלי כל התארים האקדמיים שלו. והוא יכול לנפנף בהם עד מחר מבחינתי.
איך תגדירו אתם בנאדם שחי במדינה, שאין לה אח ורע בעולם מבחינת כיבושים? מישהו שכח את העובדה שארה"ב נמצאת כבר שנים במדינות לא לה? מישהו שכח, שארה"ב קמה על גבם של האינדיאנים ואדמותיהם? מה זה, אם לא כיבוש?
ולגבי הילדים שלו – אני ממש לא מבין איזה שטויות יוצאות לאיש מהפה. אנחנו מסוכנים??? פה מסוכן לגדל ילדים???
מתי בפעם האחרונה נכנס פה ילד עם אקדח לכיתה והתחיל לירות לכל עבר? וזו רק דוגמא אחת!
יחד עם כל העובדות הנכונות שאנחנו נלחמים פה על חיינו, ושולחים את ילדינו לשדה הקרב. יחד עם זה, שאנחנו רחוקים מללקק דבש, וגם חלק מהדברים שאנחנו עושים בהחלט לא מוסריים. יחד עם כל זה, אני עדיין מאמין במדינה הזו. אני עדיין אעדיף כרגע לגדל את הילדים שלי בישראל על פני ארה"ב.
זה נכון שאני בנאדם מאוד ציני, אבל לפחות אני לא צבוע.
הייתי מוכן לקבל את רוב דבריו, אם הוא היה חי כמעט בכל מדינה אחרת. אבל להטיף לנו מוסר מארה"ב??? יש גבול לטמטום. מר שלום-שטרית, מצוטט בכתבה כמי שאומר שהוא שמח לעורר כעס מהסוג הזה של חוסר הסכמה איתו. העניין הוא, שאין לי כעס עליו בכלל. יש לי משהו הרבה יודע גרוע. קוראים לזה רחמים. רחמים על הבורות שלו.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
סתם עוד הערה קטנה שנחתה על שולחני זה עתה:
ארה"ב הנאורה הצליחה לשחרר אנס, בעקבות זה שהיא לא מצאה מתרגם מתאים. אמנם מדובר בשפה נדירה מאוד, אבל לפי עדויות רבות האיש למד במכללה בארה"ב, שהפשה השלטת בה היא, איך לומר בעדינות – אנגלית… אמנם אנגלית של האמריקאים, אבל עדיין אנגלית.
סתם.. עוד משהו שניסיתי להבין לנסח על למה לעזאזל לפרסם ספר כזה כמו שמר שלום-שטרית כתב, ועוד להגיד במלוא צביעותו שאנחנו מדינה בעייתית, כשהוא יושב לא בניחותא בלוס אנג'לס…
אבל אולי זה רק אני 😉