מועדון הפקק – טעימת אוסטרליה
העניין הזה כבר תוכנן הרבה זמן ולא ממש יצא אל הפועל. מפגש נוסף של מועדון הפקק נדחה שוב ושוב. לפני כ-3 שבועות, החלטנו שי ואנוכי לקחת אחריות ולארגן מפגש נוסף. הוחלט שהפעם הנושא יהיה "אוסטרליה וניו זילנד". כמו כן, החלטנו מראש להגביל את מס' האנשים ל-10, ולתקצב את האירוע ב-120 ש"ח לבנאדם, עפ"י הסכמתו מראש של האדם להופיע לטעימה. אז המשימה הראשונה נפלה על שי, והיא לשלוח הזמנות לכל העולם ואישתו, על מנת לבדוק את השטח. ההיענות היתה חלקית בלבד, והאמת היא שעד הרגע האחרון (יום שלישי האחרון) לא היינו בטוחים שיגיעו אפילו יותר מ-7-8 אנשים. וזה היה די מפתיע. אבל בסוף, כמו כל אירוע שבו מעורבים חברה טובה, אוכל טוב ויין טוב, התייצבו האנשים, והגיעו לטעימה. אפילו ידידינו דרינקינג הופיע (והספיק לכתוב את הפוסט הרבה לפניי, אין לי מושג איך!!).
בגדול, הטעימה חולקה לשני יינות לבנים וחמישה אדומים, כאשר רק אחד מהיינות היה ניו זילנדי. השאר היו אוסטרלים. גם הקניה התחלקה: שי ואני קנינו ארבעה בקבוקים בסניף "דרך היין" ברעננה, ו-3 נוספים נקנו ע"י תמי אצל Mersh, שאני אישית לא מכיר אותו, אבל הובטח לנו ששני היינות האדומים מתוך השלושה שנקנו על ידה, זכו לציון של 92 אצל רוברט פארקר. וזה כבר הופך את העניין למעניין, מה גם שאני לא הכרתי את היינות האלה עד היום.
לפני שאנחנו מתחילים בתיאור ותיעוד היינות, הנה תיאור קצת על מה שקרה על השולחן מבחינה קולינארית, באדיבותם הרבה של כל חברי המועדון.
עירא ושי היו העמלים העיקריים במטבח, ואני בהחלט חושב שעל מגיעה להם תודתינו. המנות הראשונות כללו 6 סוגי גבינות ו-4 סוגי לחמים טריים, ירקות חתוכים, חמאה וסלט עלי בייבי. כמו כן, עירא הכין שרימפסים מעולים על הפלנצ'ה, עם ירקות, מעט אניס ומיני הפתעות. אני בטוח שהוא יוכל, אם ירצה, לספר על כך בבלוג שלו. המנה העיקרית, כללה צלעות טלה, אורז וקדירת בשר בקר ברוטב חרדל ובירה (כל אלה באחריות שי) וכן גארטן (שהוכן ע"י יעל). הקינוח, שהוכן ע"י תמי, היה פבלובה. מתברר שפבלובה הוא מאכל אוסטרלי במקור, הנקרא על שם אותה רקדנית בלט מפורסמת (שהיא בכלל רוסיה). הקינוח היה יוצא מין הכלל, ובכלל – אני חושב שלא יצא מהבית שלי איש אחד רעב..
ועכשיו לסיבה שאני בכלל כותב את הפוסט הזה – היינות:
התחלנו כצפוי בלבנים –
Old Coach Road, Sauvignon Blanc 2006 – יין מלא אשכוליות בריח וגם בטעם. סובינון בלאן מאוד אופייני, אבל עם טיפונת אניס, כפי שתמי, שהכירה את היין, ציינה. ואכן קח – מעט אניס השתלב נהדר אבל לא השתלט. תמי הגדירה את זה בתור העראק-אשכוליות שלה. באתר היקב, טוענים שהטעם הוא דווקא של פסיפלורה טרייה. לא הצלחתי למצוא ציונים על היין הזה.
היין השני, ולדעתי הכי פחות טוב בטעימה, היה Lindemans Chardonnay 2006. לא הצלחתי למצוא שום דבר באף אתר לגבי הבציר הספציפי הזה. גם לא באתר של היקב עצמו. יחד עם זאת, יש להניח שאני מבין למה. היין היה מלא עץ, מרירות של עץ רטוב, ולא היה נעים במיוחד – לא באף ולא בפה. זו היתה המלצה חמה מ"דרך היין" אבל פה אני חייב להודות שלא ממש הלך להם.
ומכאן עברנו ליינות אדומים:
הראשון היה D'arenberg The Stump Jump Grenache-Shiraz 2005 – יין חמוד מאוד. בהחלט שווה את ההשקעה הכספית שהושקעה בו (55 שקלים ב"דרך היין"). קיבל ציון 88 אצל רובט פארקר. מדובר ב-GSM אוסטרלי קלאסי, עם הרבה אוכמניות, פלפל ותבלינים שונים. מומלץ לשתייה עכשווית, באופן יחסי. אין צורך לפתוח אותו מעבר לחצי שעה לפני השתיה.
אחריו עברנו ל-Kaesler Stonehorse GSM 2005 – שוב יין GSM קלאסי (גראנז'-שיראז-מורבדר), שהיה בעל צבע כהה סגול ביותר, וכלל רשמים של קאסיס, ופירות יער לרוב. רוברט פארקר נתן לו ציון 92, והמליץ לתת לו עוד 5-6 שנים בבקבוק. זה בהחלט לא נשמע בלתי סביר.
עכשיו, בשלב הזה, כשעברנו ליין האדום השלישי, התחלי מאבק רציני על המקום הראשון: מדובר ב-Thotn-Clarke Shiraz ShotFire Ridge 2005 – יין שלא היה מוכר לי כלל. וזה היה יין מעולה! ציון 92 אצל פארקר והמלצה להחזיק את הבקבוק לעוד 10-12 שנה, נראים סבירים בהחלט. יין שהצליח להתפתח בכוס לאורך זמן רב שהיה פתוח, ואתם יודעים מה? כנראה שעדיין לא היה פתוח מספיק. זהו יין מתוק-שוקולדי, עשיר בטעמי פירות ועץ, ואני מסכים פה עם כל מילה של פארקר. היין הזה מתחרה יפה מאוד על המקום הראשון והוא הטוב ביותר עד עתה.
מיד אחריו, עלה לזירה יין מס' 4, שהוא D'Arenberg The Laughing Magpie Shiraz-Viognier 2005 – ושוב, לא נותר לי לומר הרבה, מלבד – וואו! איזה עומק! טעמים חזקים ומאוד דומיננטיים של פירות יער, ליקריץ', קאסיס ועץ מלא שמשתלב נהדר עם כל המתיקות הזו. קיבל את הציון הגבוה בטעימה – 93 ע"י פארקר. לטענתו, יכול לשכב עוד 5-8 שנים. עכשיו נשאלה השאלה – מי לוקח בינתיים בין שני היינות האחרונים. לא היתה הסכמה בעניין הזה. הדיעות חלוקות. אני אשאיר את זה ככה בינתיים. שאלה תהיינה הצרות שלנו כל חיינו.
לסיום הטעימה, נקנה גם יין Penfolds Cabarnet Sauvignon Bin 407 2004 – אני חושב שהוא יין שהולם את סיום הטעימה. אמנם אצל פארקר הוא קיבל "רק" 88, אבל הקברנה הכבד, שמאכלס 100% ביין הזה, עשה את העבודה. היין שכב בחביות עץ אלון צרפתי (ישנות וחדשות), וכלל הרבה פלפל ותבלינים שונים. פארקר קלט שם גם דובדבנים שחורים. המלצתו: להחזיק בבקבוק עוד 5-10 שנים.
בסיום הטעימה, ועם הפבלובה המצוינת, כאמור, החליט אבא שלי לפתוח לנו יין קינוח של ד"ר לוסנט הגרמני. אמנם לא בדיוק אוסטרליה, אבל לא נראה שזה הפריע לאף אחד. הבקבוק, כמו קודמיו, הוחזר לבוראו לצרכי מיחזור.
סיום וסיכומים: המון תודות לכל המשתתפים, המכינים, המארגנים, ולשותים. בינתיים, נכון לרגע זה, שי ותמי הציעו להתחיל את המסורת של פגישות מועדון הפקק בכל סו"ש ראשון בכל חודש, כאשר הדיבור כרגע הוא על אירוע אצל תמי, בנושא שמפניות ויינות קינוח. אישית, הייתי מפריד את הטעימות האלה. מדובר, לדעתי בשני דברים שונים לחלוטין, כל אחד משכר מאוד בתחומו, והבעיה היא שלא ממש ניתן לשתות יותר מ-4 יינות טובים בכל טעימה כזו. אבל נחיה ונראה. אני מניח שעוד יצוצו דיונים בנושא בימים הקרובים.
צ'ירס!
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
שוב המון תודה על ההזמנה ועל האירוח. אני מסכים איתך לגבי רוב היינות חוץ מהפנפולדס.
לגבי השרדונה, אצלי רשום 2005, אתה יכול אולי לבדוק את השנה על הבקבוק? (2006 נשמע לי יותר הגיוני).
אם יש לך מחירים של היינות מדרך היין – אשמח.
ממש זריז, אתה – יש מחירים בהחלט:
השרדונה של לינדמנס עלה 69 שקלים אם אני זוכר נכון.
הפנפולדס והד'ארנברג מאגפיי עלו 149 שקלים כ"א.
הסטאמפ ג'אמפ עלה 55 שקלים.
אם אתה צריך עוד מידע, אשמח לחלוק. לגבי השרדונה, לא הצלחתי למצוא בכלל את 2006, גם לא באתר של היקב, אז הדפסתי, רק לצורך המחשה את הדף היחיד שמצאתי באתרים, של 2005. היין שאנחנו שתינו היה 2006, ולא היה מסדרת CAWARRA של היקב.
שמח מאוד שנהנית. אתה בהחלט מומזן גם לפעם הבאה.
תודה על המחירים ועל ההזמנה – בהחלט אנצל אותה 🙂
תגיד, אתה רוצה שאביא לך יינות מאוסטרליה? אם תגיד שמות ומחירים להשוואה, אחפש לך.
ראיתי היום בחנות אל הלאפינג מגפיי מבציר 2006. אנחנו שתינו את 2005, נכון?
אגב, כל החבר'ה לא קופצים לבקר כאן?
ליאור – אנחנו אכן שתינו את בציר 2005. לגבי "כאן" – לאיזה חנות אתה מתכוון..?
מודי – המון תודות על הרצון לעזור. האמת היא שבהחלט יש מצב שהצעתך תנוצל במלואה. כרגע, לפחות, יש כמה יינות חדשים שלא הכרתי לפני הטעימה הזו, ושמחתי להכיר. אם בא לך לבדוק משהו לגבי אחד מהם, אני אשמח אם תוכל לברר מחיר של Thotn-Clarke Shiraz ShotFire Ridge 2005. הוא היה פשוט מעולה, ואני רוצה לבדוק אותו גם בעוד כמה שנים, אחרי שהוא ישכב אצלי במרתף.