ספתח של סינגלים

כבר הרבה זמן אנחנו מדברים על זה. מכנס הביא עימו מלונדון 3 בקבוקי סינגל חדשים עוד בנובמבר. אני התארגנתי על עוד שניים בנובמבר ובדצמבר, ועדיין – הסינגלים החדשים שלנו נשארו חתומים וסגורים, רק כדי להיפתח באירוע מצומצם של כמה חברים. אחרי אינספור תיאומים, ביטולים, ואפילו כשכבר קבענו יום ושעה ורוב המוזמנים לא הגיעו מסיבות שונות ומגוונות – החלטנו בכל זאת שהגיעו מים עד נפש. או ליתר דיוק: הגיע הזמן לעשות אירוע פתיחה חגיגי. המשתתפים, בסופו של כל הסימפוזיון הזה היינו שי, עירא ואני. ואתם יודים מה (אני מקווה שאף אחד לא ייפגע פה, כי באמת שלא זו הכוונה) – אחלה פורום! מצומצם, שקט ורציני. תמונות והסברים נוספים ניתן יהיה לראות אצל עירא, שהביא, בין השאר, גם מצלמה לאירוע.
אבל עזבו את פרטי ההפקה. הגיע הזמן לראות מה בתפריט:
1. קליינליש 13 שנה סינגל קאסק, מחבית שמספרה 7156, בוקבק ב-16.5.2006, "בציר" 1992, 58% אלכוהול בנפח.
צבע: בהיר מאוד. צהבהב שקוף כמעט לחלוטין. הבקבוק נראה בקבוק יין, יותר מאשר בקבוק ויסקי.
לפני הוספת מים:
ריח: לימון. פלפל. אצטון.מזכיר מעט בורבון, כמו שעירא טען (ואח"כ ראינו שגם מבקרים גדולים מאיתנו הבחינו בזה).
טעם: חזק מאוד בפה. מתקתק קמעה. וניל. תה שחור מריר. שונה מאוד מהריח שלו.
אחרי הוספת מים:
ריח: המים עידנו את הריח בצורה חד משמעית. יש הרבה יותר וניל מלימון עכשיו, באף. שי הציע "עוגת גבינה עם גרידת לימון". נשמע לכם מופרך? אני ממש לא בטוח. היה הרבה במה שהוא אמר.
טעם: עירא טען למרווה. אפשרי. מה שבטוח – הטעם בהחלט עודן. אני דווקא פחות אהבתי את הוספת המים לויסקי הזה, דבר שדי חזר על עצמו במהלך הערב, חוץ במקרה אחד.
ציון שנתקבל ע"י מארי: 91. לדעתי, מוצדק ביותר! למרות שהדעות היו חלוקות בפאנל… בכל מקרה – המפתיע: בספרו של מארי היתה מצויינת החבית הממוספרת הזאת ספציפית!

2. גלנפארקלאס 15 שנה, 46% בנפח.
צבע: בהיר מאוד. הבקבוק עצמו די כהה, כך שלא רואים את הצבע האמיתי של הויסקי עד שהוא נמזג לכוס.
לפני הוספת מים:
ריח: תפוחים וקינמון, בעיקר. מעט לימון לא משתלט. הרבה פירות הדר (אשכוליות, למשל).
טעם: בדומה לקודמו, גם פה הטעם ארוך ושנה מאוד מהריח. המון עץ ופלפל לבן, להערכתי. אולי גם קצת צימוקים. שי הציע "עץ לבן".
אחרי תוספת מים:
הריח והטעם פשוט עודנו. הערך המוסף של הויסקי הזה פשוט ירד לטמיון בעת הוספת המים. הוא הופך לאנמי יותר. מה שכן, הפתעה נהדרת לחובבים: שי הצליח לזהות גרעיני כוסברה בריח עכשיו! הוא אפילו הביא לנו להריח גרגרי כוסברה בקופסא כדי להשוות. וואו! כל הכבוד לשי.. בחיים לא הייתי עולה על זה.
ציון בספר של מארי: 95. האמת – לא ראינו את הגדולה שלו כל כך הערב. הציון היה לא מוצדק בעינינו.

3. ניקה, יאמאזאקי (כן, כן – יפני, למי שעוד לא הבין), 17 שנה, 43% בנפח. פיור מאלט (הסברים חשובים נוספים עליו אצל עירא).
צבע: אוף! כמה כהה ויסקי יכול להיות? תשאלו את היפנים. זה כבר נראה משהו עם גוף רציני. צורת הבקבוק גם לא מאוד סטנדרטית. זה הויסקי שאני מחכה לטעום כבר הרבה זמן. גילוי נאות: לפני כשבועיים, למרות שלא פורסם פה פוסט בנושא (הוא עוד יפורסם אחרי ששי יסיים לערוך את תמונות היין מאותו אירוע), יצא לי לטעום עם שי ניקה 10 יאמאזאקי, והוא היה מדהים. אז הציפיות לקראת ה-17 שנה שלי עלו בהתאם.
לפני הוספת מים:
ריח: עולם אחר לגמרי מהחברים הקודמים. קפה שחור! חזק! ישר לפנים (כמו בצה"ל, לפי עירא. תשאלו את וינוגרד..)! קרמל, מרשמלו, סוכר בכמויות.
טעם: תפוחים מסוכרים, פקאן סיני, דבש, וניל, פרח ציפורן, קינמון, מרירות חזקה בסיום.
אחרי הוספת מים:
ריח: האף נפתח בטירוף. ריח תפוזים מסוכרים בולט במיוחד. אולי אפילו תפוזים סיניים, אם להיות פלצניים לשנייה.. 🙂
ושוב שי מכה: גרגירי הל בריח. הוא אפילו הביא לנו גרגרים להרחה. ויש התאמה!
טעם: לצערי המים לא עזרו לטעם כמו שהם עזרו לריח. סתם – עידון רגיל ולא מייחד לויסקי הנהדר הזה. תישמרנה נפשותיכם!
ציון בספר של מארי: לא נמצא! לא קיים! אין! נישט! געוואלד!

4. ועכשיו להפתעה הערב: Tamnavulin 35 yo, סינגל קאסק, 52.6% בנפח.
צבע: כהה מאוד. חום חזק וארגמני אפילו.
לפני הוספת מים:
ריח: מזכיר מאוד את המקאלאן 11 שנה של עירא, שיצא בסדרה מיוחדת של 285 בקבוקים בלבד, מה שאומר ט"ו בשבט! קרמל, תאנים, פירות מיובשים שונים, פטל, פורט. מריחים על ההתחלה שהחמוד הזה שהה בחביות שרי בלבד.
טעם: גם פה – הרבה תאנים, דובדבנים, וניל. תה ארל גריי חזק מאוד ובולט מאוד. טעם ארוך ומדהים. נשאר איתי במשך שעתיים כמעט מהרגע שבו סיימתי את הכוסית הזו!
אחרי הוספת מים:
לשמחתי – כמעט אין שינוי! הריח – אותו ריח. הטעם – ארוך ומצוין כשהיה. וואו! שי מכה שוב! הצלחה מקיר לקיר, הויסקי הזה. ולחשוב שהוא היה בקופסא של רויאל לוכנאגר ששי רצה שנטעם ראשון, כי הוא לא זכר (אני לא צוחק כאן, הוא פשוט שכח מרוב הזמן שזה היה באריזה), וכל מה שהוא ידע זה שזה כנראה הויסקי הכי פחות טוב שאנחנו צריכים לצפות לו הערב, במיוחד אחרי שהוא גילה בשבוע שעבר את הג'וני בלו לייבל (שהרויאל לוכנאגר הוא הלב שלו) ולא הבין, כמוני, על מה המהומה.
ציון בספר של מארי: תהרגו אותי, אבל מי לעזאזל זוכר?! אולי עירא ראה משהו במדריך וידווח לכם.

זהו, גבירותיי וגבירותיי. נשמע מעט, אבל בדיוק נכון. מי לעזאזל רוצה להרוס לעצמו טעם כל כך טוב בפה עוד שתיה..?! וזאת למרות שתוכננה שתייה של PC6, להלן Port Charlotte בן 6 שנים בשבילכם, אבל פחדנו להרוס טעם כל כך מושלם בפה. במיוחד כאשר הביקורות מדברות על עישון כבד מאוד בויסקי הזה. זה יידחה כבר לפעם אחרת, אני מניח.

ועוד משהו קטן לסיום.. מי שלא יודע, שי הוא-הוא האיש שהכניס אותי בימים עברו לעולם הסינגלים. האיש הצליח הערב להוכיח את גדולתו ואת היכולת שלו לזהות ריחות וטעמים בצורה פשוט יפה! אז כשמגיעות מחמאות, אני שמח לתת אותן. קודוס, איש!


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות