עבדאללה בערבסקה
אתמול בערב החלטתי לבקר את חברי כאמל-איש בביתו החדש, שקנה על אדמה יהודית כשרה. לאחר סיור מפורט בבית יפהפה, שעוצב, רובו ככולו ע"י כאמל – האיש והידיים, וגם סיור נפלא שערכה לנו אשתו של כאמל בישוב, נעשינו ממש-ממש רעבים. מאחר וכאמל וזוגתו הם שומרי מצוות אכילת בשר אדוקים, ההחלטה נפלה על מקום בשם ערבסקה, הידוע בכינויו "המסעדה הלבנונית" (זכויות על הכינוי: כאמל), היושבת ליד צומת סגולה שבפתח תקווה (שזה ממש קל"ב – כמו כאלב, אבל לא בשטחי הרשות).
חבר'ה – אני לא יודע איפה אתם הייתם בשנים האחרונות, אבל מי שרוצה לאכול אוכל מעולה בזול – זה המקום בשבילכם. בונוס נוסף: אין בעיות חניה. אבל אני בורח קצת קדימה (עבדאללה למד לברוח לא רע בזמן האחרון, במיוחד לאחר המצוד הנרחב שעושה צה"ל ברחובותינו).
התחלנו במנת חומוס מדהימה, שכללה גם גרגירי חומוס, שמן זית, תבלינים, ופיתות חמות. כיף חיים! היינו אמנם מורעבים, אבל החומוס היה פשוט מצוין! ברור שהזמנו עוד אחד על השולחן. אפילו פונקנו בסלטים (בדר"כ מחוייבים בתשלום, עפ"י מס' הסועדים. הפעם ממש פונקנו). הארוחה הזו עברה עלינו ללא אלכוהול. מה שכן זרם, היה לימונדה וקולה.
ועכשיו לתכל'ס. כאמל המליץ לוותר על בשר על האש, וללכת על התבשילים. וכמה שהוא צדק:
הכאמל לקח מקלובה, שהיתה עשירה בבשר מבושל, אורז, ירקות (עם דגש על אספרגוס ירוק, שלמען שמירה על מצוותו האדוקה, ויתר עליו הכאמל). יופי של מנה. הרבה תבלינים. כמו שעבדאללה אוהב.
אשתו של כאמל החליטה ללכת על המטבח הבריטי ה"מפורסם", ולקחה דג עם צ'יפס. האמת – לא טעמתי אותו. זה נראה כמו דג על הגריל, אבל היו עוד הרבה דברים לטעום, אז החלטתי לוותר על הדג. מה שכן – נראה שהדג לא שרד את הערב על הצלחת…
האריה התכבד במנת מנסף – בשר כבש מבושל עם אורז ומיני ירקות. גם מזה לא ממש טעמתי, אבל לא ראיתי שנשאר משהו יוצא דופן על הצלחת, אז אני אקח את ה בתור מחמאה.
אני לקחתי מנה של סינייה – בשר כבש מבושל עם ירקות, ברוטב טחינה חמה. כשאני אומר "ברוטב", אני מתכוון לכך שהגיעה מחבת עמוקה מוצפת בטחינה, ותחתיה היה בשר כבש. אני חושב שאת המנה הזו אפשר לסכם במילה אחת – וואו! אמנם זו היתה הסינייה הראשונה שלי (אם אני זוכר נכון), אבל כמו שאמר האריה, שהוא דווקא מנוסה בעולם הסינייה: אם זו הסינייה הראשונה שלי, אז הצבתי לעצמי רף גבוה…
בקיצור – צעד קטן לערבסקה, צעד ענק לעבדאללה.
קינחנו עם קפה אסלי מר וטוב, שהתחמם על גחלים, ועם כמה חתיכות כנאפה, שגם הגיעו כפינוק לסיום הארוחה.
סיכום:
חשבון: 340 ש"ח ל-4 אנשים, לפני טיפ.
חניה: יש ויש!
פתח תקווה: קיימת! בחיי! ראיתי אותה במו עיניי!
שירות: מצוין.
רומנטיקה: אפשרי.. אבל עם התאורה הזו צריך להתאמץ.. פה אוכלים, לא מתגפפים.
ציון כללי: 9.5.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
סינייה היא בשר מבושל בטחינה, לא רוטב טחינה על בשר, אבל אכן היתה זו הסינייה מהטובות שאכלתי. היא הייתה מעולה ואני לא אוהב סינייה לרוב!
הירקות שעבדאללה וכאמל לא אהבו היו שעועית ירוקה ולא אספרגוס (שאיננו ירק ים תיכוני). גם אם אתה לא אוהב ירק – דע את אויבך! 🙂
ולבסוף – איך לקחת את המנסף והפכת אותו למנת סנאף? שתית חשיש? 🙂
יופי של כתיבה איש, אני אוהב את המצברוח שלך 🙂
אכן – צודק. מנסף ולא סאנף ולא בטיח. תוקן.
הזיכרון בוגד לפעמים.. 🙂