ה”גילדה”
גילדה היא אגודה של בעלי מקצוע העוסקים באותו תחום, שמטרתה להגן על האינטרסים המשותפים שלהם ולקיים תקני התנהגות או מוסר בין חברי האגודה. הגילדות התפתחו מאגודות עזרה הדדית או אגודות עסקים קטנים, שכל חבר בהן היה אוּמן או בעל מלאכה (ארטיזן) עצמאי או בעל סדנה או חנות. הגילדות התקיימו למין ימי הביניים וממשיכות להתקיים בתחומי מקצוע שונים גם בימינו (הגדרה: ויקיפדיה).
אתמול, לאחר שהחלו לרוץ השמועות על מקום חדש יחסית בתל אביב, שממוקם במקום קצת פחות הומה אדם (רח' אחד העם 64), ולאחר כמה המלצות בכיוון, החלטנו לנסות. ניתן לתאר את המקום כפאב שכונתי, אבל קצת יותר מודרני. בר גדול, ספות ושולחנות גבוהים מסביב, ושוק "בשר טרי" כמו שרק תל אביב יודעת לספק. בינתיים, לצערי, המקום נפתח רק מ-20:00, אבל כדאי להגיע מוקדם (הבעלים מצהירים כבר זמן מה שהם מתכוונים לפתוח ב-16:00 בשביל קהל אוהבי הבירה של אחה"צ, אבל בינתיים זה בגדר הצהרות). בערך ב-22:00 המקום כבר מלא, ולא מעט אנשים עומדים מסביב לבר. יכול להיות שהבר הזה יהפוך לטרנד החדש של תל אביב. אני אישית מקווה שלא (אין לי שום דבר נגד הבעלים), כי אני מעדיף לחזור אליו שוב, אבל עם פחות לחץ היסטרי מסביבי. פאב שכונתי צריך להשמר ככזה. זו בערך הביקורת היחידה שיש לי על המקום.
ועכשיו לשבחים:
השירות – מעולה. גם מהמלצריות במהלך הערב (קיבלנו שירות נהדר מכמה מלצריות), וגם מהברמן, איתן – שבהחלט יודע את העבודה. בתפריט יש גם משהו חדש, שעוד לא נתקלתי בו במקומות אחרים – תפריט בקבוקים. מי שרוצה לקנות בקבוק לצרכי מסיבה פרטית או משהו בסגנון, יכול לבחור ממבחר של כ-20 בקבוקים שונים. בהחלט ריספקט. אנחנו ישבנו בעיקר על בירות (גינס טובה מהחבית, וחלקינו גם הלך על סטלה) וצ'ייסרים, בהם גם פונקנו (בחרובקה קפואה ונהדרת) על חשבון הבית. היה איזה קטע קטן בו עירא ביקש מים רגילים, קיבל מינרלים "על חשבון הבית", וחוייבנו עליהן בחשבון אחר כך. אבל זו נקודה קטנה ולא באמת חשובה.
ומה בתפריט האוכל?
טוב.. התפריט די מצומצם, אבל מה שכן יש בו, פשוט נפלא ולגמרי לא יקר. המומלצים של הבית, כפי שהסביר לנו איתן, הם המנות מהסירים. מדובר ב-3 מנות חמות וטריות, כל אחת מהן מוגשת בסיר קטן ואישי, עם 2 פרוסות טוסט בצד. התמחור שלהם נע בין 19 ל-27 ש"ח. המנה המנצחת, למי שאוהב אוכל פרסי, הוא סיר גונדי. שתי כופתאות גדולות, עם אורז, חומוסים ועוד, ומוגש עם יוגורט קר בצד. דווקא הסיר הזה עולה רק 19 ש"ח. הוא הוזמן מספר פעמים ע"י יושבי השולחן. שתי האופציות האחרות כוללות סיר קובה כתום עם קוסקוס, וסיר עם קציצות טלה. גם שתי אלה מעולות. לנשנושים ליד הבירה, אחרי המנה (המנות בסיר לא גדולות כמו שהן נשמעות, ואנחנו אנשים גדולים עם תיאבון בריא שעוד התפתח ככל שהבירות המשיכו לזרום לשולחן), היו קוביות טוסטונים עם ממרח פסטו וגבינת עיזים מותכת, מוגש עם צלוחית סלסה פיקנטית. אחלה מנה. מתומחרת קצת יותר (39 ש"ח), אבל בסה"כ שווה את המחיר. את הסלטים למיניהם, את העוף בסגנון כלשהו שאני לא זוכר מה היה, ועוד איזה שתי מנות בתפריט, לא ניסינו.
סביב 22:00, כאמור, המקום התמלא, עד מצב שבו לא מעט אנשים פשוט עמדו. זה די הפריע שאין פיקוח בכניסה על מספר הנכנסים, אבל הסתדרנו (אני עזבתי בערך ב-23:00, כך שאין לי מושג איך המשיך שם). המוסיקה נעשית טיפה רועשת למקום כל כך קטן, כשהמקום מתמלא, וזה גם כן קצת מוריד מהגדרת ה"שכונתיות" של הפאב (בשירותים המוסיקה היא בווליום פשוט מזעזע. הקירות אשכרה רעדו שם. אם זה לא עידוד לזיוני שירותים, אני לא יודע מה כן…). לאנשים לא מעשנים, לא מומולץ להגיע לשם בשעות המאוחרות. אין מה לעשות – מדובר בפאב פרטי, והלקוחות שלו מעשנים. מי שלא רוצה – שלא יבוא.
הערה קטנה לסיום: אין בעיית חניה באיזור. אבל יש בעיית פקחים. אני יצאתי משם עם דו"ח, והערב שלי, שיצא בערך 200 שקל בפאב, עלה ל-300 שקל בעקבות פקח מניאק. לידיעתכם.
הציון הכללי למקום עפ"י תורת עבדאללה: 8.
יש עוד לאן להשתפר מבחינת תפריט הנשנושים, חוזק המוסיקה ומספר האנשים שנכנסים שם. בכל השאר – לא לגעת.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אם כבר התחלת מהגדרה רשמית של "גילדה" היא גם המקור לשם מטבע הגילדר ההולנדי הישן, אבל לא פחות מעניין הקשר היהודי – הגילדות קמו בימי הביניים כקרטלים – מי שלא היה חבר בגילדה ושילם את דמי החבר למפיונר שבראשה נאסר עליו לעסוק במקצוע, וכל הענין היה גם צמוד לענייני סודות מקצוע, תיאום מחירים, שביתות כמו של איגוד מקצועי מודרני, ופרט קטן נגד יהודים – הצטרפות הצריכה שבועה לישו, אמא שלו ושאר ירקות.
הרבה יהודים במרכז ומערב אירופה מצאו את עצמם נזרקים מהמקצוע שלהם ונאלצים לפתח תחומי מסחר אחרים שלא היו מוגבלי-תעסוקה ע"י גילדות, כמו חשבונאות, חנויות משכון (בתי עבוט), תכשיטנות ולבסוף הלוואות ובנקים, כי בניגוד לאנאלפבתיה המשתוללת של ימי הביניים, כל יהודי היה חייב ללמוד לקרוא ולכתוב כדי להתפלל, ובאותה הזדמנות גם למדו חשבון…
בפעם הבאה שאתם נתקלים בגוי שמספר לכם שכל היהודים בנקאים ויהלומנים ומתעסקים רק בכסף, תסבירו לו שהגילדות של אבות אבותיו היו הגורם הממריץ העיקרי 🙂
המקום נהיה מאוד פופולרי, וקשה לתפוס שם מקום אחרי 21:30. כשאני רוצה דרינק בשכונה, אני מעדיף את הארמדילו…
אין ספק שהארמדילו הרבה יותר שכונתי, במובן הקלאסי של המילה. אמנם ישבתי שם רק איזה פעמיים שלוש בעבר, אבל האווירה שם הרבה יותר רגועה מאשר בגילדה.
ועירא – תוסיף את זה לוויקי. אני רציני.
סחטיין על הביקורת, שמח שנהניתם.
בקשר לעניין המים, אם עדיין יש לך את החשבון תוכל לראות ליד המינרלים (OTH (ON THE HOUSE
תקפצו שוב.
המקום פסול פסול פסול
הצליח לכם, איתן, ואתם מלאים רוב השבוע, אז (כמו רבים וטובים לפניכם) איבדתם את האנושיות (כארגון)
הגענו שוב ביום חמישי שעבר, ולא מצאנו חן בעיני השומר, כנראה, כי הוא הכריז כשראה אותנו "אתם לא נכנסים לכאן היום"
חשבנו שהוא צוחק, שזה חוש הומור שכזה, בכל זאת כבר ישבנו שם לשלושה ימי הולדת והשארנו שם סכומים נכבדים.. אך לא, לאחר שחיכינו כ-40 דקות ובעיניים כלות ראינו איך כל מי שלפנינו בתור, ואף אנשים שהגיעו אחרינו נכנסו, הבנו שזו לא בדיחה אלא חוצפה של בעלי המקום (אני בספק אם השומר היה פועל כך על דעת עצמו ללא גיבוי מהבעלים)
בקיצור, עוד מקום שנמחק מהרשימה אצלנו, כל כך מצער לראות את הגאווה הזו של עסקים ששוכחים מי מטה לחמם ומה הסיבה לקיומם.
וואלה? אתכם הוא לא הכניס? מה, הוא אדיוט?
טוב שיש איפה לפרסם גם את זה. 😕
מוזר מאד… היה לו איזו סיבה קונקרטית? זו אפליה לפי גיל או משהו?
טוב, נאלץ לחזור לנורמה-ג'ין אהובתי, גם הרבה פחות מעושן שם עכשיו!
Donno about Norma Jean.
Still don't like this place, and the behaviour of the owners is no better.
אתה עדיין מחזיק זכרון חמוץ מארוע מלפני כמה שנים. אני מכיר את המקום רק שנה ולרוב מאוד לטובה. מהפעמים שהיינו שם שנינו ביחד אני זוכר שמאוד נהנית…