שבוע נטול שינה
אזהרה: התיאור הבא הוא חווייתי לגמרי. אין לו קשר לפוליטיקה, אין בו שום ציניות. מי שלא מעוניין לקרוא – שיעבור הלאה לפוסט הבא בבקשה. אני לא חשבתי שאי פעם אני אכתוב פוסט כזה, אבל הנה זה הגיע.
השבוע הזה, אחרי שבועיים יחסית סבירים, היה אחד הגרועים שחוויתי בחיי. גם פיסית וגם נפשית, ואני מניח שאחד מזין את השני.
זה התחיל בזה שבסוף השבוע האחרון, הכרתי מישהי שממש מצאה חן בעיניי. דיברנו ודיברנו, קיבלתי טלפון (דבר שהוא בהחלט לא עניין של מה בכך למי שמכיר אותי ואת הביישנות שלי), אבל אחרי זה הבנתי שהיא לא ממש מעוניינת בי ביותר מאשר לידידות. הסיפור רגיל, סוף סיפור. אני לא בטוח כמה זה היה הטריגר למה שקרה לי במוצאי שבת האחרונה בלילה. חזרתי לי מבילוי, והכאבים התחילו לתקוף. לצערי, עם הכאבים הגיעו גם הרבה מחשבות לא נעימות. בחמש וחצי בבוקר הצלחתי להירדם, ועשיתי פאדיחה די גדולה בעבודה, כשהתקשרו אליי אחרי 10 בבוקר כדי לבדוק איפה אני. באותו יום הרגשתי כבוי לגמרי. אפילו את הנהיגה הביתה הרגשתי שאני עושה על טייס אוטומטי. מסתכל על הכביש, נוהג בזהירות – אבל לא באמת נמצא שם. הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי הביתה היה לבכות. אני אפילו לא יודע למה. באותו לילה הצלחתי לישון שעתיים וחצי, רק כדי לקום בבוקר ולהתחיל לבכות שוב, מאותה סיבה עלומה. ושוב – יום עבודה, עובר כמו אוטומט.
לילה אחרי זה – אין שינה בכלל. אני מתהפך לי במיטה, עייף בטירוף, דמעות של עייפות זולגות לי על הלחיים, אבל אני פשוט לא מביא את עצמי להירדם. גם לא אחרי גינס טובה. מה לא עובר לי בראש? עבודה, מחלה, זוגיות, הכל….
יום שלישי. לפחות קיוויתי שאני אהיה מספיק מותש כדי להעביר את היום, ולחזור הביתה לישון. ליתר ביטחון אפילו לקחתי מהסירופ הנרקוטי שאני משתמש בו לעיתים נדירות, כדי לטשטש את הכאבים ואת המוח, ושאוכל להירדם איתו. באופן רגיל, לוקח לזה חצי שעה למסטל אותי לגמרי. אבל איזה…התמסטלתי, ולא נרדמתי.
הבוקר היה השיא. אחרי שישנתי שעתיים הלילה, ועוד שעה לפנות בוקר, התמוטטתי במקלחת. פשוט קמתי בבוקר, הסתכלתי במראה, הרגשתי סחרחורת, הרגליים שלי התקפלו, והתמוטטתי. אחרי חצי שעה עוד גררתי את עצמי איכשהו למיטה. על הרצפה. כל היום הזה היה כאב אחד גדול. אין לי דרך להתחיל אפילו לתאר את הכאב הזה. מי שראה אותי מקופל, כבר יודע. מי שלא – עדיף שגם לא תראו. לא מראה יפה במיוחד, לראות גבר בן 33 בוכה במיטה.
אין לי מושג לאן הסיפור הזה יוביל. אני מניח שאני כותב את זה רק כדי לחלוק, ולכתוב על זה. אולי זה חלק מתראפיה עצמית.
אין לי מושג מה עובר עליי באחרונה, מה שגם מפחיד אותי לא פחות. להיות על טייס אוטומטי, לחיות באפאטיות, מעולם לא היה חלק מהאופי שלי. אז מצד אחד אני אפאטי, ומצד שני זה מפריע לי. נשמע מוזר? גם לי.
דניאל הציעה שאולי מדובר בדיכאון של קיץ. אני יודע שלרוב האנשים זה קורה בחורף, אבל מה לעשות – אני איש של חורף. האפור בחוץ ממלא אותי באנרגיות, בצמרמורות (לא של קור). הקיץ הישראלי אף פעם לא היה חבר טוב שלי, מהרבה סיבות. אז אולי החורף יביא איתו בשורה. מצד שני, זה כבר זמן מה שאני מרגיש כבוי בפנים, ולך תדע אם זה עונתי.
אבל עזבו שטויות. הסיבות תהיינה אשר תהיינה, כל מה שאני רוצה זה רק לישון. פשוט לילה אחד של שינה טובה, נטול כאבים ומחשבות דכאוניות, ואולי זה יעשה את כל ההבדל.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
((אתה))
השכן שאינו ישן
מה שלומך?
תרגיש טוב איש !
ותחשוב על סקוטלנד (אפשר גם לספור כבשים סקוטיות כדי להרדם…)
אז הנה כמה עדכונים מאז יום רביעי, הערב שבו נכתב הפוסט הזה. איכשהו העברתי חמש שעות שינה בלילה שבין רביעי לחמישי. במהלך יום חמישי, עברתי שיחת "יחסינו לאן" עם הר"צ שלי בעבודה, לאחר שבועיים שבאופן יחסי לא תפקדתי. זה היה ברור ששיחה כזו תגיע אחרי השבוע האחרון בעיקר. השאלה היא רק היתה מתי. אז היא הגיעה בחמישי אחה"צ.
האמת – הר"צ שלי ביקשה ממני להשתפר ב"הנעת" תהליכים, ובכתיבת קוד. עם הנעת תהליכים אין לי בעיה. איך להשתפר בכתיבת קוד – אין לי מושג. זה אף פעם לא היה הצד החזק שלי, ובשש-שבע השנים האחרונות לא הצהרתי אפילו פעם אחת שאני יודע לכתוב טוב (אין לי בעיה עם קריאת והבנת קוד של כמעט כל שפת תכנות. ברגע שאתה מבין את הבסיס, אתה מבין את הכל. מימוש קוד זה כבר דבר אחר לגמרי). להיפך – עד עכשיו רק טענתי בפני כל מי שהיה מוכן לשמוע שאני לא טוב בזה, ואמרתי את זה לר"צ במשך חודש שלם עוד כשרק הגעתי לעבודה בחברה הזו. משום מה הועלתה הטענה שאמרתי שאני יודע לכתוב. לא משנה. אם זה אישי או לא, אם מדובר בלחץ בגלל שהבחור שעובד איתי בצוות עובר לצוות אחר או לא, או בגלל שמגיעה הבוסית "הגדולה" מארה"ב בשבוע הקרוב או לא – אני שלם עם מה שאני עושה. אני לא יודע כמה זמן אני אחזיק מעמד בחברה הזו. זה כואב לי, כי אני אוהב את מקום העבודה הזה, אבל אין לי מושג מה יילד יום. בינתיים אין לי אפילו כוח להתחיל לחפש משהו אחר. אולי רק אחרי החזרה מסקוטלנד. נפשית – אין לי כוחות להתמודד עם התחלה חדשה כרגע.
בכל מקרה – את הסו"ש האחרון העברתי אצל עירא, וסוף-סוף הצלחתי לישון לא מעט. אני מקווה שהשבוע הבא יהיה הרבה יותר טוב מזה האחרון. יכול להיות שהגיע הזמן שאני פשוט אעבור מהבית הזה. אולי זה מה שגורם לכל הבלאגן הזה…
בכל מקרה – המון תודות לכולכם על הדאגה.
כן כן כן !!!
תצא בחוץ !!!!
(אתה מוזמן להתארח אצלי כמה שאתה רוצה. יש חדר ספייר, וחתול מאד רך שישמח להעיף אותך מהמיטה כי הוא בדיוק צריך לנוח רגע ;))
אני שמחה שאתה ישן טוב יותר, מאחלת לך לישון, לישון כמה שיותר. אל תדאג הכל יהיה בסדר.
ספורט אתה עושה? הליכה נמרצת או ריצה קלה, יכול בהחלט לשפר מצב רוח, שינה ומשכך כאבים טבעית.