מחוץ לחוק: גירסת השוטר
היום נאלצתי להודות במשהו שלא עשיתי, רק כדי להיות חכם יותר מאשר צודק.
סיפור שהיה כך היה:
לפני שנה, נסעתי במהירות גבוהה מהמותרת בחוק, בשעה 7:30 בבוקר. בכביש 531, לפני הירידה ימינה בצומת חורשים, לכיוון ראש העין (כביש 444), עמד שוטר וסימן בידיו לעצור. השוטר עמד בצד ימין של הכביש, התנועה זרמה, ועבדכם הנאמן נסע בנתיב השמאלי. בכל מקרה – לא הבנתי שהשוטר מסמן דווקא לי. לאחר שפניתי ימינה לכביש 444, היה רמזור, בו עמדתי בנתיב הימני וחיכיתי לאור האדום שיתחלף. לפתע הופיעה ניידת משמאלי וביקשה שאני אעצור בצד, אחרי הרמזור, וכך עשיתי. בשניה הראשונה, קפץ מהניידת שוטר והתחיל לצרוח עליי שאני עבריין וברחן, ואיך אני בכלל מעז לברוח ממנו. כמובן שלא ברחתי. אני לא ממש מתאים לסדרה "נמלטים". בגלל שסירבתי להודות, השוטר, וניידת נוספת שהצטרפה אליו עם שוטר נוסף, החליטו "לייבש" אותי ברכב 25 דקות תמימות, שלאחריהן חזר השוטר, וברוח מבודחת אמר לי: "עכשיו שאנחנו רגועים, אתה יכול להודות שברחת ממני". כמובן שסירבתי להודות במשהו שלא עשיתי. הוא נתן לי זימון לבית המשפט, והוסיף סעיף לדו"ח, לפיו נסעתי בסלאלומים, עברתי כמה וכמה נתיבים וגרמתי לכמה מכוניות לבצע בלימות פטע (כך במקור – זה היה השוטר היודע לקרוא, ככל הנראה). הסעיף הזה, האחרון, לא היה ולא נברא. המסלול הימני אחרי הפניה, מאלץ כל נהג לעבור לנתיב אחד שמאלה, מהסיבה הפשוטה שהוא נגמר והופך לכביש 444. אבל כאן התחילה ונגמרה הנהיגה ה"לא זהירה" שלי. הודיתי מיד במהירות, אך לא בשני הסעיפים האחרים.
באותו יום, רשיוני נשלל ל-30 יום מנהלתית. לאחר כחודשיים פניתי לעו"ד אורון, המתמחה בענייני תעבורה, ונחשב לאחד הטובים בארץ. העו"ד צחק, אמר שאין לי מה לדאוג, וש"הכל יהיה בסדר". הוא טען שאין למשטרה שום קייס, במיוחד אחרי שהראיתי לו ולשותפו למשרד את תצלומי הפניה והכביש.
הבעיה מתחילה, כששני שוטרים כותבים בדיוק את אותו הדו"ח. כלומר: מתאמים גרסאות. מתברר שגם אצל השוטרים יש דבר כזה. לא ממש חוקי? לא משנה. הם שוטרים. מותר להם. לא היה לי שום סיכוי במשפט היום. הברירות שהיו לי היו:
1. לנהל משפט, ולשמוע שני שוטרים מקריאים מדף עדות זהה לחלוטין (כמעט מילה במילה) שמתארת נהיגה של מטורף, דבר שהיה עולה לי בהרבה חודשי שלילה, כי לך תאמין למישהו שטוען ששני השוטרים משקרים. היו הרבה סתירות בין מה שאני עברתי באותו יום לבין מה שנכתב בדו"ח של השוטרים.
2. להודות במשהו שלא עשיתי. שני סעיפים שלא היו ולא נבראו.
אז יצאתי יחסית בזול. החל מעוד שבועיים, רשיוני ייפסל ל-60 יום נוספים. שילמתי קנס של 750 שקל וגם יש לי "על תנאי" – 3 חודשים למשך שנתיים.
אבל אני עצבני בטירוף. אני שונא שקרים. השוטרים האלה שיקרו במצח נחושה. בלי להניד עפעף. הכל בגלל שלא הסכמתי להודות במשהו שלא עשיתי (עניין הבריחה). אם הייתי זקוק להוכחות נוספות שכל החארות האלה מושחתים, ושהמדינה שלנו מתנהלת כמו מערב פרוע, קיבלתי אותן היום בבית המשפט. במקרה של מילה שלך מול מילה של שוטר תמיד תפסיד.
באותה הזדמנות, יצא לי לראות עוד שני קייסים בפני אותו שופט:
1. בחור כבן 40, נשוי עם ילדה בת 4 חודשים. האיש נהג במהירות מופרזת. זו היתה אחת העבירות הראשונות שלו תוך 20 שנה. האיש יצא בשן ועין מהמשפט: שלילה ל-3 חודשים, תנאי וקנס גבוה. העניין הוא, שהאיש לא יכול להתפרנס ללא הרכב, ובחברה שלו כבר הודיעו לו, שהוא יפוטר אם לא יוכל לנהוג. הנאשם ניסה לדבר על ליבו של השופט, אבל השופט נפנף אותו כלאחר יד. הציעו לשופט פשרה לפיו הבחור יוכל לנהוג רק על הקטנוע שלו, כדי שלא ייסכן עוברים ושבים, ואפילו הסכימו מטעם ההגנה להחמיר עם אורך שלילת רשיון הנהיגה ברכב פרטי בתמורה. השופט ביטל את הרעיון, ושלח את האיש למצוא פרנסה חלופית.
2. בחור שיכור שבדמו נמצאה רמת אלכוהול של מעל 400 מיקרו-ליטר, הרבה מעל המותר בחוק. ה"ינשוף", המכשיר בו בודקת המשטרה את רמת האלכוהול הוכח כלא אמין, הנאשם סירב לתת דם לבדיקה, כי "הוא פוחד ממחטים" (האיש נראה כמו ערס רציני שלא נראה כמי שפוחד מסכינים, שלא לדבר על מחטים). אתם יודעים איך הוא יצא מהמשפט הזה? נכון! זכאי. אי אפשר היה להוכיח כי האיש אכן נהג בשכרות.
מדהים! ככה עובדת מערכת המשפט במדינת ישראל הנאורה!
קחו לתשומת ליבכם!
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
לא רק בתעבורה.
הבעיה היא שאם תתלונן במחלקה לחקירת שוטרים זה לא יעזור יותר מדי. אתה צריך פעם אחת לתפוס אותם ולהרתיע אותם, להלחם אם אתה מאמין שאתה זכאי ולא לוותר.
נכון, יש בעיה עם להיות מוכנים להפסיד בשם הצדק, אבל הבעיה האמיתית מתחילה כשאתה לא חושב על טובת הכלל.
אם השוטרים היו יודעים שכל פעם מישהו ילחם בשם הצדק, הם לא היו מתנהגים ככה.
גם ככה אני מתקשה להתנייד ביום-יום. הלוואי ויכולתי להתחיל לחשוב על טובת הכלל. בעבר עשיתי את זה יותר מפעם אחת, ובמיוחד בשנת 98 בה נלחמתי במאבק הסטודנטים על האמונה והאידיאולוגיה שלי. אבל דברים השתנו.
העניין הוא, שהפעם לא היה לי הרבה על מה להילחם: שני שוטרים מחליטים לתאם גרסאות ולכתוב דו"ח זהה לחלוטין, למרות ששני סעיפים לא היו ולא נבראו. שופט מסתכל עליי ואומר לי מראש שהוא לא מאמין לי. אז על מה יש פה להילחם? זה כבר לא צדק. זה טמטום.
עזוב את העובדה שכשישבתי במגרש החניה ממול ביהמ"ש ראיתי לפחות 4 ניידות עושות סיבוב פרסה במקום האוסר על כך. גם אם הייתי מצלם אותן, כפי שרואים לא אחת תמונות בעיתונות, בתכל'ס – לא עושים עם זה כלום. משטרת ישראל מושחתת ומזכירה משטרות אפלות במדינות לא בדיוק דמוקרטיות. כששופט חורץ את דינך עוד לפני שהשמעת מילה, אין לך מה לעשות.
כשעורך הדין שלי אומר לי, שהוא לא יכול לקחת אחריות על ניהול המשפט, אחרי ששילמתי לו 5,000 שקל כדי לעשות בדיוק את זה, ולא לחכות לרגע שבו נציגת התביעה תגיד ש"ידיה כבולות" כי התובע הראשי כבר קבע (בלי לפגוש אותי כמובן, או לשמוע את גרסתי) מה אני אקבל – מעטים הם הדברים שאפשר לעשות.
אני לא מומחה גדול בדיני תעבורה, ואני לא נוטה להיתקל במשטרה על בסיס קבוע (בשביל זה שילמתי לעו"ד אורון), אבל עזות המצח הזו של שני שוטרים במדינה "מתוקנת", החוצפה לשקר בצורה כל כך נחושה, כי אחד מהם לא קיבל מאישתו באותו בלילה, מביאה לי את הסעיף.
מתברר שצדק יכול להיראות, אבל ממש לא להיעשות.
גיא, לדעתי, זו הייתה טעות לקחת עו"ד, בעיקר, כשאתה יודע בוודאות שלא היו דברים מעולם, חוץ מהמהירות. אם במקרה, זה יקרה לך שוב, לך ללא עו"ד, תחסוך את הכסף, שגם ככה לא מציף את חשבון הבנק שלך ואל תוותר. עמוד על שלך, שאתה לא אשם וכן שווה לך להלין על השוטרים, שפגעו בך בכל דרך שרק יכלו. תמיד ניתן לערער לדרגים הגבוהים יותר. אסור לאשר שקרים של אחרים, במיוחד, אם הם פוגעים בך. היה מגיע לך לצאת נקי, יצאת אשם וגם איפשרת לשניי "עבריינים בחסות החוק", לצאת שמחים ונקיים מכל אשם ואני בטוחה, שהיית נושא לשיחה מאד משעשעת עבורם.
טל, הבעיה היא כזו:
ראשית, בגלל שני הסעיפים האלה פשוט פחדתי, ולכן לקחתי עו"ד מהשורה הראשונה. את צודקת שחשבון הבנק שלי לא במצב טוב לאחרונה, אבל בתקופה ששכרתי את העו"ד מצבי היה מצוין. דברים משתנים לאורך זמן, לצערי.
בתמימותי, הקשבתי לכל מי שאמר לי לקחת עו"ד. העו"ד לא השיג לי שום דבר שלא יכולתי להשיג בעצמי.
מבחינת קבלת הסדר הטיעון? השופט כבר אמר לי שהוא לא מאמין לי. אני לא מאמין שיש ערכאת בימ"ש שהיתה מקבלת מילה שלי על מילה של שני שוטרים. זה מסריח, אבל נכון.
לא היתה לי שום דרך להוכיח ש"אין לי אחות", כמו שאומרים. גם להם לא היתה דרך להוכיח את טענתם, אבל חובת ההוכחה במקרים כאלה היא על הנאשם.
"לעמוד על שלי" זו בהחלט עצה טובה, אבל במקרה ששכחת, אני מתחיל באוקטובר לימודים, במקום שלהגיע אליו בתחבורה ציבורית זה כמעט בלתי אפשרי. אני גם חייב להתנייד רוב חיי לטיפולים רפואיים ולראיונות עבודה. כל זה אומר, שאני בהחלט אזדקק לרכב, גם אם יש לי פסילה של 60 יום. אני אסיים אותה כחודש לפני הלימודים, ועד אז, נראה מה יהיה. אני אסתדר עד כמה שניתן בעזרת חבריי, זוגתי ומשפחתי.
ד"א, טל – אין לי את הפרבילגיה להתחיל תהליך של ערעורים, כי גם הם גוזלים זמן וכסף. במקרה הזה, לצערי, הייתי חייב להחליט בין להיות "צודק" או להיות "חכם". הודיתי בשתי עבירות שלא ביצעתי. גם אם הייתי מושא לצחוקם של השוטרים האלה, אני מקווה שאת עונשם הם יקבלו, בדרך זו או אחרת.
אני עצבני מכדי לנסח תשובה בוגרת – אז בוא ונגיד (בעדינות) שיהיה להם להקרנות.
תשובה יותר בוגרת – אני או אכתוב מאוחר יותר, או אומר לך פנים מול פנים.
בכל מיקרה, זה יהיה לאחר שארגע.
[…] כבר היו לי כל מיני היתקלויות אישיות עם כוחה של המשטרה לזרוע שקרים, כך שזה לא מאוד מפתיע […]